בומ"פ

(דקדוק) ב', ו', מ', פ'.
עיצורים שִׂפְתִּיים (כלומר, מקום חיתוכם הוא בשפתיים). בשל מקום חיתוכם הזהה, נוטים להתחלף זה בזה. (דוגמות: נשם-נשף-נשב, גב-גֵו, תאֵב-תאֲוָה)
ו"ו החיבור שלפניהן, מקבלת שורוק. (דוגמות: "וּמלכותו ברצון קבלו עליהם...", מתוך התפילה; "חזק וּברוך"; "וּפר שני בן בקר תקח לחטאת", במדבר ח, ח).