בנה

יש להוסיף לדף זה את הערכים: בִּנָּה, בֻּנָּה.

בָּנָה

יצר עצם חדש, לרוב באמצעות צירוף כמה עצמים פשוטים.
- ”וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ“ (בראשית ד, פסוק יז)
- ”בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים“ (מלכים א׳ ח, פסוק יג)
- ”וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם...“ (יהושע כד, פסוק יג)
- ”בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ט, משנה ג)

השורש ב־נ־ה הוא שורש מגזרת נחי ל"ה.

בגזרת ל"י, בעבר בגוף ראשון ושני בבניין קל ע' הפועל מנוקדת בחיריק, כגון קָנִיתִי, בָּנִיתָ. בשאר הבניינים בגוף ראשון ושני ע' הפועל מנוקדת בחיריק או בצירי. למשל: נִפְנִינוּ, נִפְנֵינוּ; צֻוִּיתִי, צֻוֵּיתִי. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 64)[1]