גס

גַּס

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גס
הגייה^*	gas
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ג־ס־ס
דרך תצורה	משקל קַל
נטיות	נ גַּסָּה ר׳ גַּסִים גַּסּוֹת נס׳ גַּסֵּי־

לשון חז"ל דבר שמידותיו גדולות.
- ”את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה איזו היא מדה גסה ביבש שלשת קבין ובלח דינר“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ב, משנה ה)
- ”האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב“ (משנה, מסכת יומא – פרק ח, משנה ב)
- ”מכסין בזבל הדק ובחול הדק בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן. אבל אין מכסין לא בזבל הגס ולא בחול הגס“ (משנה, מסכת חולין – פרק ו, משנה ז)
עברית חדשה חפץ שאינו נעים למגע, שאינו עדין. דיבור שאינו מעודן. אדם שהתנהגותו בוטה.
- לא יכולתי לשבת במסעדה, ישבו שם אנשים גסים, וצעקו מילים גסות בלי בושה.
- בחרתי לתפור את המעיל מאריג גס אמנם פחות אלגנטי אבל יחזיק מעמד שנים רבות.
[עממי] שאינו מדויק.
- באופן גס , נראה לי שאגיע בשעה אחת.
- לא הספקתי לספור את המשתתפים, בהערכה גסה היו שם כמאה איש.

איבד רגישות ויחס של כבוד לזולת.
- ”לא תתיחד עמו אלא בפני עדים אפילו עבד אפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה בשפחתה“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ז, משנה ד)