דאב
דָּאַב
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | דאב |
| שורש וגזרה | ד־א־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כָּאַב, הצטער, נעצב.
גיזרון
עריכה- קרוב לשורש ד־ו־ה (דוי דוה מדוה).
- במילון האטימולוגיות העבריות של ארנסט קליין "דאב" מפורש כ-"אֶבל", או ריחוק מאדם מסוים, מקום מסוים או עניינים מסוימים.
- משפות שמיות, לדוגמא - השורש הערבי (ת-ע-ב; ت ع ب) להתעייף, להיות מותש, לעבוד קשה,עבדות . ראו בערבית : טעבן "تعبان" (taʿbān) במשמעות- דאגה,עייפות.
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהמידע נוסף
עריכהבבניין הפעיל הדאיב קיים במקרא בחילוף עיצורים האדיב ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג) ויש מפרשים שאל"ף אינה מן השורש והוא כמו דִּאֵב.