דש

ערך זה עוסק בדש, פועל ושם־עצם. לערך העוסק בראשי התיבות ד"ש; ראו ד"ש.

דָּשׁ

דרך, בעִקר באופן שמשפיע על הנדרך; רמס, גם בהשאלה: כבש, דכא.
- ”וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ“ (איוב לט, פסוק טו)
הפריד את גרעיני התבואה מן השיבולים.
- ”וְאָרְנָן דָּשׁ חִטִּים“ (דברי הימים א׳ כא, פסוק כ)
- ”לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ“ (דברים כה, פסוק ד)
בהשאלה עסק במשהו שוב ושוב ללא שינוי.
- בענין זה כבר דשנו רבות.
בהשאלה התרגל; פעל מתוך הרגל.
- ”עד תלתין יומין עבד הכי, מכאן ואילך כיון דדש דש“ (בבלי, מסכת גיטין – דף נו, עמוד ב)
- ”מהו דתימא דוושיה נקיט ואזיל, קמ"ל“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף קטז, עמוד ב)
בהשאלה הניע גופו בתנועה האופינית בזמן יחסי מין.
- ”וידע אונן – היה דש מפנים וזורה מבחוץ“ (בראשית רבה, פרשה פה, סימן ה)

אנגלית: tread‏‏‏‏‏ (1), tremple‏‏‏‏‏ (1), thresh‏‏‏‏‏ (2), flail‏‏‏‏‏ (2, 4), flog‏‏‏‏‏ (4)

דש המעיל.

עברית חדשה קפל הבד שסביב פתח הבגד.
- "עט אליו הזקן, תפסו בדש מעילו החורפי העבה וסחבו אל הקיר [...] ההוא יישר את דשי המעיל שנתקמטו" ("בן־דמעות" (1)(2), שרגא קדרי)
- "יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה / וּבְיָדָהּ זֵרִים, / לָעִיר הַלְּבָנָה / תֵּצֵא אָז בְּשִׁירִים, / וּלְחַיָּל נִרְגָּש / תָּשִׂים סַבְיוֹן בַּדַּשׁ, / וְהַשָּׁמַיִם כֹּה בְּהִירִים." (פְּרָחִים בַּקָּנֶה, מאת דודו ברק)

מחידושי אליעזר בן־יהודה. על פי לשון חז"ל - מארמית: ”מפתח חלוקה - פשיטא! לא צריכא דאית לה תרי דשי“ (בבלי, מסכת שבת – דף קיב, עמוד א). שפת הפתח; ולפי רש"י (לדוגמה שלעיל) 'דש' בהוראת 'לשון' - היינו אותן לשונות והויין זו למעלה וזו למטה, זו לימין וזו לשמאל. בארמית דַּשׁ הוא גם מפתן הדלת (עיברא דדשא).

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דש