הוציא
הוֹצִיא
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הוציא |
| שורש וגזרה | י־צ־א, גזרת נפ"יו, גזרת נל"א |
| בניין | הִפְעִיל |
- הֶעֱבִיר דָּבָר לִרְשׁוּת הָרַבִּים, גָּרַם שֶׁיֵּצֵא.
- "מִבַּעַד לְאֶשְׁנַבִּי אֶת-רֹאשִׁי אוֹצִיאָה/ אַף-אֶקְרָא לַסְּעָרָה וְאֶשְׁאַל אֶת-פִּיהָ..." "הִרְהוּרֵי לָיְלָה", חיים נחמן ביאליק
- ”...בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה“ (שמות ג, פסוק יב)
- "ויש שהוא מוציא, ואינו מכניס" (משנה, סדר טהרה, מסכת נידה, פרק ו', ב')
- "האישה שהיא מקשה לילד-מחתכין את הוולד במעיה, ומוציאין אותו אברים אברים: מפני שחייה קודמין לחייו" (משנה, סדר טהרה, מסכת אוהלות, פרק ז')
- לשון המקרא סִיַּע וְעָזַר לְהֵחָלֵץ וּלְהִתמַלֵּט מן־.
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין פסוק יז בפרק כז בספר תהילים. ”צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ; מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי“ (תהילים כז, פסוק יז)
- לשון המקרא קָצַץ תַּשְׁלוּם, שִׁלֵּם כֶּסֶף בַּעֲבוּר־.
- ”וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן [...] וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים...“ (מלכים ב׳ יב, פסוק יב)
- "המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא..." (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף ע"ט, ב')
- לעתים כקיצור מן "הוציא לאור" פִּרְסֵם, הֵבִיא לְהַכָּרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
- הִצְמִיחַ.
- עָשָׂה שֶׁדָּבָר לֹא יִכָּלֵל בְּתוֹךְ-, הִפְרִיד אוֹ בִּדֵּל דָּבָר מִתּוֹךְ־.
- "...אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח..." (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת סוכה, דף כ"ח)
- כל האותיות בעברית יכולות לקבל דגש, להוציא את חמש האותיות הגרוניות שאינן יכולות.
גיזרון
עריכה- השורש יצ"א הינו מן המקרא, פועל דומה גם באכדית: wasu.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכה- הכניס (1)
תרגום
עריכה- אנגלית: take out
| השורש יצא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|