זנב

זָנָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זנב
הגייה*	zanav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־נ־ב
דרך תצורה	משקל קָטָל
נטיות	ר׳ זְנָבוֹת, זְנַב־, ר׳ זַנְבוֹת־,

זנב לטאה.

1. לשון המקרא איבר גמיש ומוארך בקצה גופם של בעלי חיים, בהמשך לעמוד השדרה. משמש למטרות שונות.

   • ”וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ.“ (שופטים טו, פסוק ד)
   • למה לפיל יש זנב? כדי שלא יסתיים באופן פתאומי!

2. לשון המקרא בהשאלה מן (1): אחד מפשוטי העם, מובל ולא מוביל.

   • ”הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב.“ (דברים כח, פסוק מד)
   • ”וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד.“ (ישעיהו ט, פסוק יג)

3. לשון המקרא בהשאלה מן (1): קצה, בדל.

   • ”וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.“ (ישעיהו ז, פסוק ד)
   • זנב הסיגריה נשמט משפתיו.

4. [תעופה] בהשאלה מן (1): משטח היגוי אחורי המרוחק ממרכז הכובד של כלי הטיס, ומשמש לצורך שינוי מצבו הזוויתי במרחב.

גיזרון

• המילה דומה למלים רבות בשפות שמיות, ויתכן שמקורה בפרוטו־שמית. השוו לאכדית: zibbatu, לגעז: ዘኑበ፡, לארמית: דנבא ולערבית: ذَنَب (הגייה: דַ'נַבּ).

נגזרות

• זנבני

צירופים

• זנב לאריות
• זנב חרב
• זנב סוס
• זנב סנונית
• כשכש בזנב
• הזנב מכשכש בכלב
• עצם הזנב
• שנהיה לראש ולא לזנב
• זנב אוד עשן
• זנבו בין רגליו
• רדף אחר הזנב של עצמו

מילים נרדפות

• בדל, קצה (3)

ניגודים

• ראש (2)
• אף (4)

תרגום

   איבר בקצה גופם של בע"ח

איטלקית: coda‏‏‏‏ אנגלית: tail‏‏‏‏ אספרנטו: vosto‏‏‏‏ גרמנית: Schwanz‏‏‏‏ הודית: पूँछ‏‏‏‏ (תעתיק: pū̃ch) הולנדית: staart‏‏‏‏ הונגרית: farok‏‏‏‏ וייטנמית: đuôi‏‏‏‏ טורקית: kuyruk‏‏‏‏ יוונית: ουρά‏‏‏‏ (תעתיק: ourá) יפנית: 尻尾‏‏‏‏ (תעתיק: shippo) כורדית: terî‏‎‏‏‏‏ לטינית: cauda‏‏‏‏ מלאית: ekor‏‏‏‏ נורווגית: hale‏‏‏‏ סווהילית: mkia‏‏‏‏ ספרדית: cola‏, rabo‏‏‏‏ ערבית: ذنب‏‏‏‏ (תעתיק: דַ'נַב) פולנית: ogon‏, chwost‏‏‏‏ פורטוגלית: rabo‏, cauda‏‏‏‏ פרסית: دم‏‏‏‏ (תעתיק: דֹם) צ'כית: ocas‏‏‏‏ צרפתית: queue‏‏‏‏ קוריאנית: 꼬리‏‏‏‏ (תעתיק: kkori) רומנית: coadă‏‏‏‏ רוסית: хвост‏‏‏‏ (תעתיק: xvost) שוודית: svans‏‏‏‏

ראו גם

• הזדנב (1)
• קנרד (3)

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: זנב

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זנב

זִנֵּב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	זינב
שורש וגזרה	ז־נ־ב
בניין	פִּעֵל

1. פגע בחלק האחורי של המחנה עפ"ר נעשה תוך כדי מרדף ותפיסת האחרונים הנחשלים

   • ”אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים“ (דברים כה, פסוק יח)
   • ”וְאַתֶּם אַל תַּעֲמֹדוּ רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם אַל תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל עָרֵיהֶם “ (יהושע י, פסוק יט)
   • במלחמת וויאטנם כוחות הוייטקונג היו מזנבים בחיילי אמריקה הנסוגים

גיזרון

• המילה מופיעה פעמים במקרא בהקשר דומה. כנראה גזור שם מן זָנָב
• במשנה מצוי הצירוף: 'המזנב בגפנים' שמתפרש בהוראת: הקוצץ את קצות-הזמורה או את הפקקים שבגפן. ”הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ד, משנה ו).

פרשנים מפרשים

• חז"ל: היו חותכין מילותיהן (לשון נקיה)

תרגום

• אנגלית: oppressor‏‏‏‏

ראו גם

• הזדנב