טואלט

טוֹאָלֵט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	טואלט
הגייה^*	toalet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

טואלט (1)

טואלט (2)

שולחן איפור לנשים; דומה למכתבה בעלת ראי בצורתו.
- ”חדר השינה של הלן. באמצע – חלונות הפונים לים ולנמל. מראת טואלט עם פריטי איפור, שולחן, ספה וכורסאות, שידה, שולחן כתיבה קטן ועליו מנורת עמידה“ (RUR, מאת קארל צ'אפק, תרגום: אפרים פרויד, בפרויקט בן יהודה)
- ”ממזרה שכמותך! לבית-ספר לפושעים צעירים צריך לשלוח אותך! תגידי לאמא שלך שהיא יכולה לקחת חזרה את המספריים שלכן, הם מונחים על הטואלט של בעלי-הבית.“ (הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, מאת אהוד בן עזר, בפרויקט בן יהודה)
- ”היא קצת כפופה, עובדה הבולטת במיוחד כשמביטים בה מהצד, ואת זה אני עושה הרבה כשאני שוכב במיטה, ואילו היא מסתדרת לה מול מראת הטואלט.“ (נתינות זמנית, מאת יעל ישראל, בפרויקט בן יהודה)
מתקן דמוי כסא המשמש לעשיית צרכים.
- ”שוע מגישה לו קערה עם מים קרים ומגבת. הוא נסגר בחדר. מתרענן במים הקרים ולובש לבנים נקיים. גמר את הטואלט שלו, פתח את הדלת ואויר דחוס, רווי זיעה, פרץ מתוכו חוצה.“ (עם הגירוש, מאת דבורה דביר, בפרויקט בן יהודה)
- ”באופן כזה לא נחוץ לרחוץ את הידים בכל רגע, ביחוד כשהטואלט לא נמצא במשרד, רק בקומה למטה, ששמה גועל־נפש.“ (יעקב, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)