יום תרועה

יוֹם תְּרוּעָה

יהדות מועד החל בא' בתשרי. ביהדות הרבנית, המושג נרדף לראש השנה.
- "ויבוא יום תרועה של שנת ה' אלפים [...] ויתקעו בני־ישראל בשופר." ("על המשיח", מיכה יוסף ברדיצ'בסקי)
- "כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחר אומר זכרון תרועה הא כיצד בשעה שהוא חל בחול יום תרועה בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה" (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ד', הלכה א')
- "ר' אליעזר אומר: שופר וכל מכשירין דוחין את השבת, שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א), ואפילו בשבת" (ילקוט שמעוני, פרשת פנחס, רמז תשפ"ב)

מקור השם במקרא: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א). לפי לוח השנה המקראי, הפותח בניסן, החודש השביעי הוא תשרי; לפי לוח השנה הפותח בתשרי, היום הראשון בתשרי הוא ראש השנה, ולכן לפי לוח זה יום תרועה הוא גם ראש השנה.

ביהדות הקראית נהוג לוח השנה המקראי הפותח בניסן, וא' בתשרי הוא יום באמצע השנה ולא בתחילתה. לפיכך, אין למועד מעמד של ראש שנה, ולכן הקראים מכנים אותו אך ורק בשמו המקראי, יום תרועה.

השורש ר־ו־ע הוא שורש מגזרת נעו"י.