כריכה
כְּרִיכָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כריכה |
| הגייה* | krikha |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | כ־ר־ך |
| דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
| נטיות | ר׳ כְּרִיכוֹת; כְּרִיכַת־, כְּרִיכוֹת־ |
- לשון חז"ל ליפוף חוט, חבל, רצועה, בד וכו' על עצם אחר, וגם כל אחד מהליפופים עצמם.
- "ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו [...]." (רמב"ם הלכות ציצית א)
- ”[...] אומר הירשילי מקרא שכתוב ומכוון לבו לפירוש המלות, בשעת כריכת הרצועה על אצבעו.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, 1897, באתר מאגרים)
- חיבור דפי ספר על ידי תפירה או הדבקה וכיסויים בעטיפת מגן.
- ”כאשר הביאו לבירשטיין את ספריו, אשר שלחה לו אחותו, הר לת אותם לכהן לכריכה, למען תהיה לו עבודה [...].“ (מבין הערפל, מאת יחיאל יוסף לבונטין, בפרויקט בן יהודה)
- העטיפה המגנה על ספר.
- ”מאד מצאה חן בעיני כריכת־הבד האדומה, ואני אפילו ליטפתי אותה, כמו שאם מלטפת את ראשו של ילדה הראשון [...].“ (מגילת הגדוד, מאת זאב ז'בוטינסקי, בפרויקט בן יהודה)
- חיבור, יצירת זיקה בין דבר אחד לדבר אחר.
- ”כריכת שמו של איינשטיין יחד עמם בנסיבות אלה אינה במקומה.“ ("מעריב", 1 בדצמבר 1988, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- לשון חז"ל אגודת שיבולים קטנה מאלומה.
- "קוצרין מפני הנטיעות, מפני בית האבל, מפני [ביטול] בית המדרש. לא יעשה אותן כריכות, אבל מניחן צבתים." (משנה מנחות י)
- (ימאות) עטיפת קצה חבל בחוט משיחה קשור ומהודק, כדי שלא ייפרם.
- "כְּרִיכָה בִּקְצֵה חֶבֶל נַעֲשֵׂית כְּדֵי לִמְנוֹעַ אוֹתוֹ מֵהִפָּתֵחַ." (רב חובל זאב הים, חבלים וקשרים, 1944)
גיזרון
עריכה- מן כ-ר-ך, כָּרַךְ.
- האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מילון למונחי הספרנות {תשל"ו), 1976; מילון למונחי הספרנות (תשס"ד), 2003;
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: כריכת ספרים |
| ערך בוויקיפדיה: en:Whipping knot |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כריכת ספרים |