עד
עַד א
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | עד |
הגייה* | ad |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־ו־ד |
דרך תצורה | משקל קַל |
נטיות |
- לשון המקרא נצח, תקופה שאין לה סוף.
- ”בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי-עַד כִּי בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים“ (ישעיהו כו, פסוק ד)
- ”שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ; עַד־ עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.“ (שמואל א׳ ב, פסוק ה)
- ”יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ עַד-עוֹלְמֵי עַד“ (ישעיהו מה, פסוק יז)
גיזרון
עריכה- מקבילה בערבית غد (עַ'ד) – מחר.
נגזרות
עריכהצירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: forever
ראו גם
עריכהעַד ב
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | עד |
הגייה* | ad |
חלק דיבר | מילת יחס |
מין | |
שורש | ע־ו־ד |
דרך תצורה | |
נטיות |
- לשון המקרא מילת יחס המציינת גבול או קצה אחרון של זמן או מקום או כמות וכדומה.
- ”וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.“ (בראשית יא, פסוק לא)
- ”וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.“ (שופטים יח, פסוק ל)
- ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן: מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ.“ (אסתר ה, פסוק ו)
- לשון המקרא בזמן ש־, כל זמן ש־, לפני ש־.
- לשון המקרא בביטוי עד אחד: אפילו.
- ”וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.“ (שמות ט, פסוק ז)
- ”וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד.“ (שופטים ד, פסוק טז)
- ”וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן; עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן.“ (שמואל ב׳ יז, פסוק כב)
גיזרון
עריכה- 1. מקביל לאכדית: adi, אוגריתית: 𐎓𐎄 (עד), ארמית: עד. קרוב לערבית: عَدَا (עַדַאַ) - חוץ מ־.
- 2. קרוב לעוד (2). מקביל לאכדית: adi , adu - בזמן ש־. ארמית: עַד לֹא.
- 3. קרוב לאכדית: ēdu - רק, יחיד, לבד.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה אפילו
|
ראו גם
עריכהעַד ג
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | עד |
הגייה* | ad |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־ד־י/ה |
דרך תצורה | משקל קַל |
נטיות |
- לשון המקרא רכוש האויב שנלקח במלחמה.
גיזרון
עריכה- מקביל לארמית: "עֲדָאָה" - שלל, ביזה. משורש עד"ה בהוראת: לקיחה, הסרה, השוו לפועל הארמי "עַדֵּי", ולפועל העברי הֶעֱדָה.
- יש מפרשים שטוענים שהוראת המילה אינה "שלל" אלא היא מילת יחס (עַד ב) ללא נסמך, או בהוראת: נצח, זמן ארוך (עַד א).[1]
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהעַד ד
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | עד |
שורש וגזרה | ע־ו־ד א |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא מסר עֵדוּת.
גיזרון
עריכה- הופעה יחידאית בזמן עבר. במקרא נפוצה צורת הבינוני "עֵד" המשמשת בעיקר כשם־עצם, ראו שם בגיזרון.
- יש מפרשים בפסוק הנ"ל שהכוונה לבזוז (עַד ג), או שהכוונה "קומי לנצח" (עַד א).
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהעֵד א
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | עד |
הגייה* | ed |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־ו־ד א |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | ר׳ עֵדִים |
- לשון המקרא מי שהיה נוכח בהתרחשות כלשהי, ושמסתמכים על דבריו על מנת לאשש מידע קיים או להסיק מידע חדש.
- בהשאלה מן (1): חפץ המהווה סימן או סמל לאירוע כלשהו.
- ”וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה, וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.“ (בראשית לא, פסוק מד)
- ”וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ, וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם.“ (יהושע כד, פסוק כז)
- לשון המקרא הצהרה משפטית שמוסר העֵד (1) על מנת לאשש קיום של אירוע או מצב מסוים.
גיזרון
עריכה- 1-2. בינוני-פָּעֵל מהפועל עָד ד. יש המקשרים לערבית: عَادَ (עַאדַ) - לשוב, לחזור (קרוב לעוֹד); כי העֵד חוזר בעדוּתו על הדברים שראה.[2] ויש אומרים שהמשמעות המקורית של המילה היתה: דבר המהווה סמל וסימן לאירוע כריתת ברית (משמעות 2), ראו בגיזרון עֵדוּת.
- יש שפירשו ש"עֵד" הכוונה לאדם שמתרה ומזהיר, כמו הפועל "העיד" שהוראתו: התרה, הזהיר.[3] אמנם פועל זה גזור מ"עדות" בהוראת: חוק, מצוה, ואינו קשור באופן ישיר ל"עֵד".
- 3. מקביל לצורה החז"לית "עֵדוּת" הרגילה כיום.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה עֵד (1)
|
ראו גם
עריכהעֵד ב
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | עד |
הגייה* | ed |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ע־ד־ד ב |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | ר׳ עִדִּים |
- לשון המקרא בגד מטונף.
- לשון חז"ל מטלית המשמשת לבדיקה אם יש דימום וסתי.
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת נדה, האם הכוונה היא לנידה?. ”עֵד שֶׁהוּא נָתוּן תַּחַת הַכַּר וְנִמְצָא עָלָיו דָּם, עָגֹל, טָהוֹר. מָשׁוּךְ, טָמֵא.“ (משנה, מסכת נדה – פרק ח, משנה ד)
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת נדה, האם הכוונה היא לנידה?. ”הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים[4], הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה.“ (משנה, מסכת נדה – פרק א, משנה א)
גיזרון
עריכה- מילה יחידאית במקרא.
- הוצעו כמה אפשרויות לגיזרון: יש המקשרים לשורש עד"ה בהוראת: הסרה, לקיחה, שבני אדם מסירים ומרחיקים עצמם מבגד כזה.[5] אחרים גזרו משורש עד"ה בהוראת: לבש, ענד.[6] יש גוזרים מעַד ג - ביזה, שבדרך כלל בגדים שנלקחים כביזה מגואלים בדם.[7] ויש שהקבילו לערבית: عَادَة (עַאדַה) - וסת, מחזור נדה.[8]
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: rag