| ניתוח דקדוקי – פועל
|
| כתיב מלא |
פיקפק
|
| שורש וגזרה |
פ־ק־פ־ק
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון חז"ל (יש לשכתב פירוש זה): נִעְנֵע
- ”תִּקְרָה שֶּׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם“ (משנה, מסכת סוכה – פרק א, משנה ז).
- הפחית בחשיבות, הטיל ספק. זלזל.
- ”וְאֶת מִי נִדּוּ ? אֶלְעָזָר בֶּן חֲנוֹךְ שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדַיִם. וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵּית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ“ (משנה, מסכת עדיות – פרק ה, משנה ו)
- שורש פ-ק-פ-ק כנראה משמש כגרסה מרובעת לשורש המקראי : פ-ו-ק היוצר את התיבה המקראית-יחידאית 'פוּקָה' (שהוראתה מקבילה להוראה המשנאית לעיל): ”וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב“ (שמואל א׳ כה, פסוק לא)
