צלילה

צְלִילָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צלילה
הגייה^*	tslila
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־ל־ל
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ צְלִילוֹת; צְלִילַת־, צְלִילוֹת־

צלילה חופשית

לשון ימי הביניים שקיעה, ירידה אל מעמקי הים.
- ”נש' ורוח עם חשוף וכסוף. יועדונך. / ומזכירים צלילת צר וחילו האסוף. / „ומבחר שלישיו טבעו בים-סוף“.“ (פיוטי נשמת, מאת יוסף בן אביתור, אחרי 1024, באתר מאגרים)
עברית חדשה שחייה מתחת לפני המים; שיט מתחת לפני המים; שקיעה (בנוזל); ירידה חדה של כלי טיס או טיל לכיוון הקרקע.
- ”והנה כבר נדפס בהצפירה N.24 שנת 1874 מאמר מיוחד אודות הצלילה לכל מעשיה [...].“ ("הצפירה", 29 במרץ 1876, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”מתחילת השנה נרשמו באילת 24 תאונות צלילה, לעומת 6 תאונות בכל שנת 1988.“ ("מעריב", 30 באוגוסט 1989, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”למרות הפגיעה הוא המשיך בצלילה, ננעל על המטרה והשליך את הפצצות.“ ("מעריב", 1 במרץ 1991, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
בהשאלה: ירידה לעומקם של דברים.
- ”[...] ואותן תנועות אופייניות של סילסול שערות, מריטת סנטר וחתירת אגודל בשעת הצלילה לים התלמוד העמוק.“ ("הצפה", 5 ביוני 1959, באתר עיתונות יהודית היסטורית)