רעמה

רַעֲמָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רעמה
הגייה^*	ra׳ama
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־ע־ם
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ רְעָמוֹת; רַעֲמַת־, ר׳ רַעֲמוֹת־

סוס עם רעמה וזנב בלבן.

אריה זכר עם רעמה.

קווצת שערות ארוכות המכסות את אזור העורף והצואר של בעל חיים, בעיקר אריות וסוסים.
- ”הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה; הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה?“ (איוב לט, פסוק יט)
- ”עשן חום מתאבך מתעבה, מלפיד-חג על רציף של ים; רעמת סוסה צעירה, רעמה סבוכה, מבדרת דהרה;“ (אילה בת ט"ו, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- רעמת שיער מכסה את עורפו של האריה.
בהשאלה: שיער שופע על ראש האדם.
- נשים רבות היו שמחות לרעמת שיער סבוכה.
- ”אמנם, בעל-קומה, עם בלורית-רעמה לבנה, עם זקן של "שיך", עם עבאיה“ (ציונים, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)

המילה מופיעה כשם עצם פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.^[1] ובהיקרות נוספת , כפועל: ”כֹּל ישְׁבֵי הָאִיִּים שָׁמְמוּ עָלָיִךְ; וּמַלְכֵיהֶם שָׂעֲרוּ שַׂעַר, רָעֲמוּ פָּנִים.“ (יחזקאל כז, פסוק לה)

קדמוני הפרשנים ניסו להתחקות אחר גזרונה של התיבה, להלן גרסאותיהם:

בתרגום השבעים תיבת רעמה מאוייתת כ- "אימה" , בלשון יוונית-קויינה "פובון" φόβον (נגזרת תיבת פוביה, המוכרת) בהוראת פחד אימה. ועל פי בן יהודה גזרו הקדמונים בטעות, "פובון" בהוראת פחד (פובּין מן φωνή שהוראתה היתה קצוות שיער הסוס) ^[2].
על-פי השבעים לעיל, אבן עזרא, וטור סיני גזרו "רעמה" : כטעם עוות, מן "רעמו פנים" או מגזרת "רעם".
רס"ג מתרגם עפ"י הערבית, "רְעַבּ" - رغب וגוזר - רעמ מלשון רעב שהוראתו היתה - פחד,טרור (=ראו לעיל, פירוש אבן עזרא שגזר מן "עווה")
אבן ג'נאח, "בספר השורשים", מנסה כמיטב יכולתו ומפרש "התלביש צווארו רעמה הכל עניין המייה והרעשה, ואשר שפרוש רעמה-עז ועקשות כמו, בצוארו ילין עז".
רש"י, רעם ובעתה כדוגמת "רעמו פנים". רד"ק, פירש "מעינין הרעשה". רלב"ג - "רעמה חוזק ועוז הקול להכל והגבהה והצהלה" . אלשייך -התלביש צווארו רעמה שמגביה ראשו ועושה צווארו כמין קשת למעלה כמרעים את רואיו

ערך בוויקיפדיה: רעמה