שדוף

שָׁדוּף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שדוף
הגייה^*	shaduf
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־ד־ף
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ שְׁדוּפָה, ר׳ שְׁדוּפִים, נ"ר שְׁדוּפוֹת

לשון המקרא מוכה בשדפון; צרוב, יבש.
- ”וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן“ (בראשית מא, פסוק ו)
- ”וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב“ (בראשית מא, פסוק כז)
בהשאלה: ריק מתוכן.
- סיסמא שדופת תוכן

מופיע במקרא שלש פעמים בלבד, כולם באותו הפרק. כמו מן הפועל שדף אינו קיים במקרא.
מסתבר שיש קשר לשורש שׂ־ר־ף, כדי חילוף ד/ר, ששניהם תוצאות של החום.
שד"ל (דב' כח,כב) הקביל לערבית 'וַאסְדַף' - שחור^{[דרושה הבהרה]}.
במקרא לעיל נסמך לקדים רוח המזקת, נראה כמו פועל הרוח, שדוף על ידי קדים. לפי התרגום ניתן להבין לשון מכה ש.ק.ף.