שוליה

שׁוּלְיָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שוליה
הגייה^*	shulya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ שׁוּלְיוֹת; שׁוּלְיַת־, ר׳ שׁוּלְיוֹת־

שוליית אופה

לשון חז"ל אדם הלומד מקצוע, מלאכה וכו' אצל בעל מקצוע או אצל אומן מקצועי.
- ”עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד אצל רבו כי תניא ההיא בשוליא דנגרי“ (בבלי, מסכת פסחים – דף קח, עמוד א)
- "זה שנה וחצי שהוא עובד בתור שוליה בדפוס הפועל־הצעיר." ("דבר", 9 בפברואר 1930, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מארמית: שְׁוַלְיָא, במקור מאכדית: šamallû^[1]: מכיוון שהאותיות ו' וּ־מ' נהגות שתיהן בעזרת השפתיים, לעתים קורה שהן מתחלפות זו בזו. החלפה זו ו↔מ בין עברית↔אכדית מתרחשת גם במילים כִּסְלֵו (מאכדית kislīmu), מַרְחֶשְׁוָן (מַרְחֶ+שְׁוָן 'החודש השמיני', מַרְחֶ מאכדית warḫu 'יֶרַח', שְׁוָן מאכדית samāne 'שמונה': שני חילופים ו↔מ).

ערך בוויקיפדיה: שוליה