אופרה בגרוש
אופרה בגרוש (בגרמנית: Die Dreigroschenoper, "האופרה בשלושה גרושן") הוא מחזה מוזיקלי מאת המחזאי הגרמני ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל, בהשתתפות עוזרתו של ברכט אליזבת האופטמן. המחזה הוא עיבוד משנת 1928 ל"אופרת הקבצנים" של ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש משנת 1728. ארבעה שירים נכתבו על ידי המשורר הצרפתי פרנסואה ויון ותורגמו על ידי קארל אנטון קלמר.[1]
 | |
| "אופרה בגרוש" בתיאטרון אהל (1933) | |
| כתיבה |
ברטולט ברכט, אליזבת האופטמן  |
|---|---|
| מילות השירים |
ברטולט ברכט |
| מבוסס על | "אופרת הקבצנים" מאת ג'ון גיי ויוהאן כריסטוף פפוש משנת 1728 |
| ליברטיסט | ברטולט ברכט |
| מוזיקה | קורט וייל |
| מקום ההתרחשות | סוהו, לונדון |
| תקופת ההתרחשות | מאה ה-18 |
| סוגה |
קומדיה |
| הצגת בכורה | 1928 |
| שפה | אנגלית |
  | |
עלילה
עריכהעלילת המחזה מתרחשת במאה ה-18 בסוהו, רובע בעיר לונדון, שזוהה בתקופה זו עם העולם התחתון הלונדוני. העלילה מתמקדת בקבצנים, בפושעים ובעלובי החיים. בין הדמויות ג'ונתן פיצ'ם, שמנהל חנות לקבצנים (בה הוא מוכר אביזרים הכרחיים לכל קבצן, כגון גדמי רגליים וידיים, בובות סמרטוטים דמויי תינוקות, כלי נגינה למיניהם), בתו פולי היפה, ג'ני הזונה, (הזהה אולי לג'ני "כלת הפירטים", העובדת בבית מלון עבור שכר נמוך ובתנאים ירודים), ו"מקי סכין", סכינאי, שודד ורוצח אכזר שאינו בוחל באמצעים, ומוכן לעשות הכול בעבור כסף. הדמויות נעות בין מניעים של תאוות בצע לרצון לשרוד את החיים בצד הפחות יפה של קו העוני. פולי, בתו היחידה של פיצ'ם, "חוצה את הקווים" ונישאת למנהיג השודדים מקי סכין. אביה אינו בוחל באמצעים כדי להעביר את רוע הגזירה, ומפעיל אמצעי סחיטה על בראון הנמר, מפקד משטרת לונדון וידידו של מקי, על מנת שיביא את מק ידידו אל הגרדום. במהלך אופראי-מלאכותי, מצילים ברכט ווייל את גיבורם השודד מן הגרדום, על מנת שלא ייראה ניצחונו השרירותי של הקפיטליזם על השוד. שליח המלכה בא על סוסו הלבן ומכריז על חנינה למקי:
לכבוד חג ההכתרה מצווה הוד מלכותה שקפטן מקהית' ישוחרר מיד. (קריאות שמחה). כמו כן היא מעלה אותו ואת יורשיו למעלת דוכס. (כולם מריעים). הוא מקבל את טירת מַרמָרֶל, וכן קִצבה שנתית של עשרת אלפים סטרלינג עד סוף ימיו. ולכל בני הזוג הנוכחים כאן שולחת הוד מלכותה איחולי מלכות וברכות אושר.
— מגרמנית: אברהם עוז
היסטוריה
עריכההמחזה הוצג לראשונה ביום 31 באוגוסט 1928 (לפי גרסה אחרת ב-28 באוגוסט באותה השנה) בתיאטרון Am Schiffbauerdam בברלין. בין המעורבים בהעלאת המחזה נמנים אשתו של קורט וייל השחקנית לוטה לניה וכן השחקן והבמאי הגרמני קורט גרון. בשנת 1931 הוסרט המחזה בבימויו של פאבסט. את התפקיד של פולי שיחקה קרולה נהר, בשנת 1954 הועלה המחזה בברודוויי עם לוטה לניה ועם תרגום והתאמה לאנגלית של מארק בליצשטיין.
חנה ארנדט כתבה בספרה "מקורות השלטון הטוטליטרי" כי השפעת המחזה הייתה הפוכה מכוונתו המקורית של ברכט, שביקש לחשוף את הצביעות הבורגנית. השפעתו הפוליטית היחידה של המחזה התבטאה לדבריה בכך שעתה "יכול כל אחד להסיר את המסכה הלא-נוחה של הצביעות ולהתנהג בדרכם של ההמונים בפומבי".
השירים במחזה, דוגמת השיר "מקי סכינאי" (או "מקי סכין" בתרגומו של אברהם עוז), שבוצע על ידי אומנים רבים, ביניהם אלה פיצג'רלד, בובי דרין, לואי ארמסטרונג, פרנק סינטרה, ואריק לביא, הולחנו במלואם על ידי קורט וייל, ששיתף פעולה רבות עם ברכט.
בשנת 1990 חודש הסרט, ושיחקו בו גם ג'ולי וולטרס ורוג'ר דלטרי (סולנה של להקת המי).
המחזה הועלה בארץ מספר פעמים, לראשונה ב"האהל" ב-1933, שוב ב"האהל" ב-1952, בשנת 1960 בתיאטרון הלאומי ושוב ב-1982[2][3], ב-1971 בתיאטרון העירוני חיפה, בשנת 1977 בתיאטרון באר שבע, ב-2002 ב"תיאטרון גשר"[4], וב-2015 בתיאטרון הקאמרי[5].
ליצירה חמישה תרגומים שונים לעברית: של אברהם שלונסקי, שמעון זנדבנק, דורי פרנס, אהוד מנור ואברהם עוז.
גלריה
עריכה-
יהודה גבאי כמיקי סכינאי, אהל (1933) -
אהל (1933) -
תיאטרון גשר (2002)
תרגומים עבריים
עריכה- ב' ברכט, אופירה בגרוש: פזמונים ומזמורים; מתֻרגמים ומעובדים להצגה באוהל על ידי א' שלונסקי, תל אביב: יחדיו, תרצ"ג.
- ברטולט ברכט, אופרה בגרוש; נוסח עברי: אברהם שלונסקי, רישומים: רות דר, תל אביב: ספרית פועלים; יד שלונסקי, תשמ"ג 1983.
- ברכט, אופרה בגרוש; השירים: תרגם שמעון זנדבנק, תל אביב: חמו"ל, תש"כ-].
- ברטולט ברכט, שלושה מחזות: אמא קוראז' וילדיה; הנפש הטובה מסצ'ואן; אופרה בגרוש; תירגם: שמעון זנדבנק, תל אביב: עם עובד, 1986.
- ברטולט ברכט, אופרה בגרוש: מחזה בשלוש מערכות – תשע תמונות ופרולוג; עברית: אהוד מנור, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד בית צבי, תשמ"ב.
- ברטולט ברכט, אופרה בגרוש: מחזה בשלוש מערכות; מגרמנית: אברהם עוז, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 1998.
- ברטולט ברכט, אופרה בגרוש: נוסח עברי-דורי פרנס, 2015. (תורגם לתיאטרון הקאמרי)
קישורים חיצוניים
עריכה
- א. ש. יוריס, "אופרה בגרוש", דבר, 4 באוקטובר 1933
- דבורה גילולה, מקי סכינאי – סכינו מוסתר היטב, דבר, 30 בספטמבר 1983 (עם הופעת פורמט אלבומי של תרגומו העברי של שלונסקי)
- יעל שוב, ההפי אנד כלול במחיר הכרטיס, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2002 (עם העלאת ההצגה בתיאטרון גשר)
- אופרה בגרוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ The Cambridge companion to Brecht, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1994, ISBN 0-521-41446-6
- ^ "אופרה בגרוש" ב" הבימה", למרחב, 26 בספטמבר 1960
- ^ שוש אביגל, איך בגדו בברכט, כותרת ראשית, 22 בדצמבר 1982
הברוך של ברכט, "העולם הזה", גיליון 2368 מ-19 בינואר 1983, עמוד 62 - ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, אופרטה מייגעת, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002
נילי ברקן, מה גשר היו צריכים את זה, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2002 - ^ ביקורות:
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, אופרה בגרוש: לאן נעלמה האפלה?, באתר הארץ, 16 ביולי 2015
רון שוורץ, ברכט, גרסת הקומיקס, באתר גלובס, 23 ביולי 2015
שי הרלב, מהפכה חברתית בגרוש: רק בהצגות אפשר להילחם בבנקים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2015