אוריה (עיר)
אוריה (באיטלקית: Oria, ביוונית עתיקה: Ὑρία – היריה, בלטינית: Uria וגם Orra; במקורות עבריים: אוּירִי) היא עיר בנפת ברינדיזי במחוז אפוליה שבדרום איטליה. העיר שוכנת על גבעה נישאה בדרך מברינדיזי לטאראנטו,[2] אוכלוסייתה מונה קרוב ל-15,000 נפשות[3] והיא אחת ממוקדי התיירות באזורהּ. הקהילה היהודית של אוריה, ששִׂגשׂגה בימי הביניים וכלתה במאה ה-15, הייתה מהעתיקות באירופה.
 דגל אוריה | |
 | |
| העיר העתיקה, המצודה והקתדרלה | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| שטח | 83.67 קמ"ר |
| גובה | 83 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 14,507 (1 בינואר 2023) |
| קואורדינטות | 40°30′00″N 17°38′00″E / 40.5°N 17.633333333333°E |
| אזור זמן | UTC+1 |
| http://www.comune.oria.br.it | |
תולדותיה
עריכהאוריה נוסדה באלף השני לפנה"ס, לפי הרודוטוס, על ידי יוונים, מאנשי כרתים,[4] והייתה אחד ממרכזי המסאפינים (Messapians) שנושבו בחצי האי סלנטו ומוצאם כמשוער היה אילירי. אוריה נפלה לידי הרפובליקה הרומית ב-266 לפנה"ס, ובעקבות זאת נמחו ההבדלים בין השבטים השונים באזור. מעמדה כמרכז שלטוני בא לביטוי בטביעת מטבעות משלה בשנים 217 עד 85 לפנה"ס. ב-90 לפנה"ס זכו תושביה, ככל תושבי איטליה, לזכויות פוליטיות שוות לאלה של הרומאים. אחרי פיצול האימפריה הרומית בסוף המאה ה-4 ועד המאה ה-11 נשארה בתחומי השליטה הביזנטית ובמאות ה-7 וה-8 עמדה בקו העימות עם הלומברדים. אוריה סבלה במהלך הפשיטות המוסלמיות במאה ה-10. באמצע המאה-11 הפכה אוריה לחלק מממלכת סיציליה הנורמנית, ובתקופת פרידריך השני הוהנשטאופן חוזקו חומותיה ונבנתה בה המצודה.[5] מסוף המאה ה-13 עד אמצע המאה ה-15 נכללה אוריה בממלכת נאפולי בשליטת בית אנז'ו, ובסוף המאה ה-15 הייתה לנחלת כתר אראגון הספרדי. ב-1713, בתום מלחמת הירושה הספרדית, נמסרה ממלכת נאפולי לידי בית הבסבורג האוסטרי, במהלך העשורים הבאים המשיכה להיות מוקד לסכסוכים וב-1759 חזרה לידי ספרד. ב-1799, בעקבות ניצחונות המהפכה הצרפתית, הפכה ממלכת נאפולי לרפובליקה, ועם מפלת נפוליון ב-1816 אוחדו ממלכת נאפולי וממלכת סיציליה והיו לממלכת שתי הסיציליות, וזו נבלעה ב-1861 בממלכת איטליה המאוחדת. האזור היה מהראשונים ששוחררו מידי הנאצים בפלישת בעלות הברית לאיטליה (Operation Slapstick) בספטמבר 1943.
יהדות אוריה
עריכהקהילת יהודי אוריה הייתה מהעתיקות באירופה. העיר נקראת במקורות עבריים בשם אוּיְרִי וגם אוריא ואורס.[6] אחימעץ בן פליטיאל, בספר היוחסין שלו, ייחס את ייסוד הקהילה היהודית באוריה לגולים בעקבות חורבן הבית השני בשנת 70 לספירתם.[7] בנימין קלאר מציין בביאוריו למהדורה המדעית שהתקין למגילת אחימעץ כי "ייתכן מאוד שיש גרעין של אמת היסטורית בסיפורים השונים של מוצאם הארץ-ישראלי של יהודי דרום איטליה. על כל פנים עמדה איטליה מימים קדומים תחת מרותה של ישיבת ארץ ישראל".[8] ולחיזוק הטענה הוא מצטט קלאר מספר יוסיפון: ”ויִתן טיטוס פקידים על-הנשארים ויַגְלֵם עמו, - - - ואשר הושיב בטרנטו ובאודרנטו ובשאר מדינות אשר בפּוּליָא חמשת אלפים”.[9] ובמגילת אחימעץ נכתב כי ”באוּיְרִי עלו / ושם נקהלו / בתורה גדלו / ובמעשים נתעלו / ורבו ופרו / ועצמו וגברו”.[7]
אוריה היהודית שגשגה בעיקר בין המאה ה-7 והמאה ה-10. היא נודעה בהוגי דעות, משוררים, מקובלים ורופאים: "חכמים ונבונים, דעתנים ופייטנים", וגם "מביני סודים" ו"יודעי רזים".[10] עם אישיה נמנו בני משפחת אחימעץ – הפייטן והרופא שפטיה בן אמיתי ובנו אמיתי בן שפטיה, שירש את מקומו של אביו כראש הישיבה באוריה ונחשב לאחד ממעצבי הפיוט המרכז-אירופי, שניהם אנשי המאה ה-9, וכן הרופא שבתי דונולו שנולד באוריה ב-913. פשיטות הסרקנים מאיפריקיה במאה ה-10 שמו קץ לשגשוגה של קהילת יהודי אוריה, וחורבנה אירע בכיבוש העיר ב-4 ביולי 925 בידי אבו אחמד ג'עפר אבן עוביד. רוב יהודי העיר נהרגו במצור או נפלו בשבי ונמכרו לעבדוּת בסיציליה ובאיפריקיה. שבתי דונולו עצמו נשבה ונפדה בעזרת בני משפחתו בטאראנטו. כתובת מ-1035 היא השריד הגשמי הידוע האחרון לישות יהודית באוריה. אוריה כלל אינה נזכרת בספר מסעותיו של בנימין מטודלה, שעבר בדרום איטליה ("בארץ פוליאה") בדרכו מבנוונטו לטראני.[11] גורל היהודים שעדיין נאחזו באוריה היה בוודאי כגורל בני הקהילות השכנות בתקופת שלטון בית אנז'ו בממלכת נאפולי שבה נרדפו "הנוצרים החדשים". קִצהּ בא בתחילת המאה ה-16, כאשר צו גירוש היהודים הורחב ב-1507 גם על דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה אחרי שהפכו לנחלות בית אראגון.
זכר הקהילה ניכר בכינוי "שער היהודים" (Porta degli Ebrei) שניתן לשער בחומת העיר וכן בשם "כיכר דונולו" שהוענק לרחבה הסמוכה לשער. השער, שעיצובו הנוכחי מתוארך למאה ה-17 והוא נקרא גם "שער טאראנטו", מוליך לרובע ההיסטורי של יהודי אוריה. שרידי בית עלמין יהודי נתגלה בסביבות אוריה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ההיסטוריון צ'זרה קולפמינה, שמצא בו מצבה כתובה עברית המתוארכת למאה ה-7.[1] כמו כן נמצאה כתובת דו-לשונית בעברית ובלטינית המתוארכת למאה ה-11.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אוריה (באיטלקית)- על העיר אוריה באנציקלופדיה היהודית
- על קהילת יהודי אוריה באתר בית התפוצות
- אוריה באתר Italia Judaica של המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן, אוניברסיטת תל אביב (באיטלקית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 כתובת אוריה באתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית
- ^ שלוחה של ויה אפיה בתקופה הרומית
- ^ 14,644 נפשות לפי מִפקד יולי 2021
- ^ הרודוטוס, היסטוריה (תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ), מהדורה מחודשת בהוצאת כרמל, 2014, ספר ז', ס' 170
- ^ במצודת אוריה נערכה בנובמבר 1225 חגיגת הכלולות של פרידריך השני עם יולנד מבריין, יורשת כתר ממלכת ירושלים הצלבנית (טקס הנישואין התקיים קודם לכן בקתדרלה של ברינדיזי)
- ^ "ORIA (אוריא, אורס)", באנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ^ 1 2 בנימין קלאר, מגילת אחימעץ, ירושלים: הוצאת תרשיש, 1944, עמ' י"ב
- ^ שם, עמ' קנ"ב
- ^ שם, עמ' נ"ה
- ^ שם, עמ' י"ג
- ^ ספר מסעות של ר' בנימן, נערך על ידי מרדכי אדלר על פי כתבי יד, לונדון 1907, עמ' י'
