איסיס
אָסֶת (במצרית עתיקה: ꜣst, בקופטית: Ⲏⲥⲉ, אֵסֶה, בפיניקית: 𐤀𐤎 – אס,[1] או 𐤀𐤎𐤉 – אסי[2]), הידועה כיום בשמה היווני אִיסִיס (Ίσις) או אִיזִיס[א], היא אלת הרפואה, הקסם והטבע במיתולוגיה המצרית, שנחשבה לבעלת כוחות ריפוי מופלאים. איסיס הייתה אחותו ואשתו של אוסיריס,[3] אחותו של סת, אחותה של נפתיס ואמו של הורוס. גופתו המבותרת של אוסיריס שבה לתחייה הודות לקסמיה. רבים מקבילים אותה לאלות היווניות ארטמיס ודמטר, לענת הכנענית ולאשתר המסופוטמית.
 | |
| תפקיד | אלת הרפואה, הקסם והטבע |
|---|---|
| תרבות |
דת מצרים העתיקה, Fellowship of Isis, mysteries of Isis  |
| אלים מקבילים | עשתרת |
| אב |
גב |
| אם |
נות |
| אחים |
סת, נפתיס, אוסיריס |
| בן או בת זוג |
אוסיריס |
| צאצאים |
הורוס, אנוביס |
  | |
| איסיס בכתב חרטומים | |||||||
|
איסיס היא בעיקר אלת הקסם והרפואה. על פי אחד הסיפורים הידועים אודותיה, רצתה שאוסיריס, אחיה ובעלה יוכתר למלך האלים במקום רע, מלך האלים המקורי ואל השמש. היא יצרה נחש אשר הכיש את רע, ואמרה לו שתוכל לרפאו אם ייתן לה את שמו הסודי. משנתן רע לאיסיס את שמו הסודי, רפאה אותו איסיס, אך הכריחה אותו לפרוש. אוסיריס מונה למלך האלים במקומו.
הגיית השם
עריכהאגיפטולוגיים סוברים שהשם המקורי הוא Δוסט (Δūsat) כש-Δ נהגה כמו ר (R) או ל (L), כלומר רוסט (Rūsat) או לוסט (Lūsat).[4] היגוי זה החל להיחלש וכבר בממלכה החדשה במצרים, Δ נעלם לגמרי או שנשאר כעיצור גרוני. האות האחרונה, ת (t) שתפקידה סיומת נשית, גם נעלמה במעבר לממלכה החדשה, כך שבממלכה החדשה במצרים היגוי השם היה בקירוב אוסה (Usa). צורה זו של השם נלקחה אל השפה המרואיטית (אנ') בה הוא נהגה ווסה (Wusa). שינוי קול משמעותי במילניום הראשון לפני הספירה הוא המעבר בין או (ū) ל-אה (ē). וההגיה של התנועות ל-אה (ĕ) או אי (i). כלומר אסה (Ēse) או אסי (Ēsi). המעבר ליוונית נכרך בהוספה של הסופית ס (s), ומעבר של אה (ē) ל-אי (i), ולהגייה "איסיס" (Isis).
ההגייה "איזיס" המוכרת בעברית, מקורה בגרמנית או איטלקית, בהן s בין שתי תנועות נהגית כ־ז.
איקונוגרפיה
עריכהבאיקונוגרפיה המצרית מרבה איסיס להופיע כשהיא נושאת על ראשה את כס המלכות הפרעוני. זאת משום שאיסיס ואוסיריס זוהו עם בית המלוכה המצרי, והפרעה המצרי נחשב להתגלמות החיה של בנם, האל הורוס. לעיתים קרובות מוצגת איסיס כשעל ראשה גלגל השמש והיא נושאת את בנה הורוס. דמותה של איסיס כאם הנושאת את בנה שימשה מאוחר יותר כבסיס לאיקונוגרפיה הנוצרית של מרים, אם ישו. אף כי האיקונוגרפיה של איסיס היא ברובה אנתרופומורפית (מציגה אותה בדמות אנושית), נמצאו גם ייצוגים שלה בדמות הציפור דיה ולעיתים אף בדמות נחש. יתרה מזו, כתוצאה מהתמזגותה עם האלה המצרית חתחור, היא מופיעה לעיתים קרובות כשלראשה קרני פרה.
האלה איסיס ושמו הנסתר של האל רע
עריכהקיימות גרסאות רבות לסיפור הפרישה של רע ממלכות מצרים, אך אחת הגרסאות המוכרות מקושרת ישירות לאיסיס. רע, אל השמש, החיים ומלך מצרים היה זקן מאוד. איסיס, שחמדה את הכס לבעלה אוסיריס, לא רצתה לחכות עוד. לכן אספה מעט מרוּקו של רע בעת שישן, ערבבה אותו עם חימר ויצרה נחש. מכאן מזוהה איסיס עם הנחש. הנחש הכיש את רע, שלא הצליח להירפא אפילו בעזרת כל קסמיהם של האלים, כולל איסיס עצמה. איסיס אמרה לרע כי רק אם ימסור לה את השם הסודי שלו, תוכל לרפא את ארס הנחש. בסופו של דבר נכנע רע לתנאיה של איסיס ומסר לה את שמו הסודי. לאחר שאיסיס ריפאה את רע, היא אילצה אותו לסגת אל השמיים לצמיתות, כך שאוסיריס יוכל לשבת על הכס. על פי המיתוס המצרי, אחיו של אוסיריס, סת, חמד את בית המלוכה וביקש להרוג את אחיו. לאחר מספר ניסיונות כושלים, הצליח סת לבתר את גופתו של אוסיריס והטמין את חלקיה במקומות מסתור שונים. איסיס יצאה למסע בחיפוש אחר חלקי גופתו של בעלה ואחיה אוסיריס. לאחר שאספה את כל חלקי הגופה, היא איחדה אותם וחנטה את הגופה, ובכך יצרה את המומיה הראשונה. היא קברה אותה בסתר והגנה עליה בעזרת לחשים רבי עוצמה. כאשר פרשה את כנפי הציפור שלה מעל גופתו של אוסיריס, הוא קם לתחייה, אך רק באופן חלקי כך שיכל אך ורק למלוך על הדוואת (אנ') (עולם המתים), שם הוכתר למלך המתים.
פולחן מחוץ למצרים
עריכהאיסיס נעבדה גם בפיניקיה. על אחת המצבות מבית הקברות הצפוני של צור היבשתית (אנ') שחציבתה היא מהאיכותיות ביותר, ומתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה־7 לפנה"ס, נכתב ”מתר כ/הן עשתרת / אסי” – "מתר, כהן עשתרת־איסיס", דבר המעיד על זהות בין האלות.[2] זיהוי האלות מתועד גם בכתובת בנבעל הפיניקית שמקורה במצרים, ומוקדשת ל"אלם אדרת אס אלם עשתרת" (כנראה "האלה האדירה איסיס האלה עשתרת"[5]), וכמה מהשמות התאופוריים המוזכרים בכתובת מראים זיקה לעשתרת.[6] בכתובת הקדשה פיניקית אחרת ממצרים הוקדש לעשתרת פסל של איסיס עם האל חור הילד בחיקה.[7]
איסיס כאלה אוניברסלית
עריכהעוד בתקופה הפרעונית, כתוצאה מהזיהוי שלה עם השושלת הפרעונית, נודע לאיסיס מקום מיוחד בקרב האלים המצריים. אולם בתקופת בית תלמי, עם הקמת הסרפאום (אנ') על ידי תלמי הראשון (סוטר), התחזק מעמדה של איסיס הן במצרים והן מחוצה לה. פולחניה של האלה אומצו על ידי תושביה היוונים של אלכסנדריה וחדרו בהדרגה גם ליוון עצמה. כתוצאה מכך עברה דמותה של איסיס הלניזציה מרחיקת לכת, שניכרת בבירור באיקונוגרפיה שלה.
אחד התוצרים של תהליך זה הוא הפיכתה של איסיס לאלה אוניברסלית והזיהוי שלה עם שורה של אלות אחרות. על קירות אחד ממקדשי האלה במצרים נמצאו ארבעה המנונים ביוונית מאת אדם בשם איזודורוס, המתוארכים למאה ה-1 לפנה"ס, ומתארים את איסיס כישות האחת מאחורי סדרה של אלות ופולחנים ברחבי העולם ההלניסטי: אחד המקדשים הידועים לאלה שכן באי פילה שבדרומה של מצרים.
כל בני התמותה החיים על הארץ חסרת הגבולות/ תראקים, מצרים וברברים/ מבטאים את שמך הנאה, שם הנערץ מאוד על כולם/ כל אחד בשפתו שלו, בארצו שלו/ הסורים מכנים אותך עשתרת, ארטמיס, נאנאיה/ השבטים הליקים מכנים אותך לטו הגבירה/ התראקים אף הם מכנים אותך אם האלים/ והיוונים הרה של הכס הגדול, אפרודיטה/ הסטיה הטובה, ריאה ודמטר/ אך המצרים קוראים לך /תיואיס מפני שאת האחת שהיא כל/ האלות האחרות שהעמים קוראים בשמן.
איסיס בתקופת האימפריה הרומית
עריכה
איסיס הייתה במודעות היוונים כבר מימי אלכסנדר הגדול.[8] עם עליית האימפריה הרומית, החל תהליך הטמעה רומית (אנ'), בו איסיס הופיעה כאלה של העם.[8] הרומאים אימצו את איסיס במגוון מאפיינים: כדמות אימהית (הולידה וטיפחה את הורוס), מעניקת חיים (החייתה את בעלה אוסיריס), בעלת שליטתה על הניווט הימי,[9] יכולות ריפוי, התקווה לחיים לאחר המוות ולחיי נצח.[8] בתקופת האימפריה הרומית פולחן איסיס התקיים בתודעת הציבור והמנהיגים. פולחן האלה זכה ליחס משתנה, שהחל עם הוצאתה אל מחוץ לפומריום, רדיפתה, דרך עליה בפופולריות ולבסוף כניסה אל הקדושה הרומית.[10]
פוליטיקה רומית
עריכהבפוליטיקה הרומית התנהל שיח לגבי הלגיטימיות של פולחן איסיס והשאלה האם מדובר בדת או אמונה טפלה.[8] מעמדו של פולחן איסיס עבר הגבלות, איסורים, הקלות ולבסוף קבלה אל המסורת הרומית. מתחילת תקופת האימפריה הרומית, גישות קיסרים בנוגע לפולחן איסיס השתנו. בשנת 28 לפנה"ס הורה אוקטביאנוס על איסור הקדושה המצרית בתוך הפומריום, ולמעשה להוצאת הפולחן המצרי מן המסורת הרומאית בצורה רשמית.[11] טיבריוס היה אחראי לגירוש חסידי כתות מצריות מרומא על בסיס צו סנאטורי. לעומתם, גאיוס קליגולה, התיר ואף השתתף בטקסי חניכה ומצעדים של פולחן איסיס. בתקופתו הוכנס פסטיבל האיזיה (Isia), שחגג את מותו ותחייתו של אוסיריס, אל לוח השנה הרומאי.[12] קלאודיוס נודע בסובלנותו הדתית, ודומיטיאנוס שיפץ מקדשי איסיס ברחבי רומא.[13] הקיסר קומודוס היה חבר בפולחן איסיס ככהן זוטר.[13]
סינקרטיזם דתי
עריכהסינקרטיזם דתי, כלומר, שילוב תכונות של אלים זרים עם אלים מסורתיים התרחש בפולחן הרומי לעיתים קרובות.[8] בתהליך זה, של יצירת אלוהות סינקרטיסטית שתואמת לחשיבה הרומית, איסיס הוטמעה לתוך תבניות שונות במיתולוגיה הרומית, איסיס-קרס (Ceres), איסיס-פורטונה (Fortuna), איסיס-ונוס (Venus)[8] ואיסיס פלאגיה.[9]
פולחן איסיס
עריכהאיסיס היא אלוהות מצילה, מעניקה טוב לאנשים טובים, שרק מחשבות טהורות בלבם.[14] בהתאם לכך, מחלה וחוסר מזל הם תוצאה של כעס אלוהי. בפולחן איסיס, קיים קשר בין חטא אישי ספציפי לבין מחלה או חוסר מזל, ובכדי לטהר חסידי איסיס מהחטאים שלהם, מתקיימים טקסי חרטה ציבורית או פרטית. את הפולחן של איסיס, סראפיס ואוסיריס ניתן לראות בלוחות שנה כפריים מאיטליה (אנ') מהתקופה היוליו-קלאודית, מ-19–65 לספירה לכל המוקדם. בלוח השנה של שנת 354 לספירה, מתועדים מספר חגים רשמיים העוסקים באלה איסיס וחבריה. דבר המעיד על הפופולריות המחודשת של פולחן איסיס, כניסתה או חזרתה, אל הקדושה הרומית.[10] האירועים המצוינים הם:
- איסיה (Isia), בסוף אוקטובר עד תחילת נובמבר. 28.10–03.11. זהו פסטיבל העוסק במיתוס התחייה של אוסיריס. הטקסים הציבוריים והפרטיים משחזרים את אובדנה של איסיס, את אבלה ואת הגילוי המשמח של אוסיריס בשובו לחיים. במצרים, היעלמותו של אוסיריס קשורה לשפל הנילוס וללידתו מחדש עם המים העולים שהמביאים את חזרת הצמחייה. באימפריה הרומית, הטקס התמקד בנוכחות האל במים, החומר הקדוש. בלוח שנה מסיינט מריה מאג'ורה (S. Maria Maggiore). ברומא ישנו תיעוד של קסטו איזידיס (Castu Isidis), יום של התנזרות ואבדן ב -28 באוקטובר. החזרה המשמחת לחייו של אוסיריס, נרשמה בלוח השנה ב -1 בנובמבר ונחגגה בעשרים וארבע מרוצי הקפה. ב -2 בנובמבר, לוח השנה מצביע על שירת מקהלה משמחת של עשרים ושבעה גברים[10].
- אניית איסיס (Navigium Isidis), ב־5 במרץ. חג החוגג את איסיס פלאגיה, איסיס כאלת הים, תבואה ופוריות. במאה הרביעית, פסטיבל זה שמר על הקשרם של איסיס וסראפיס כמגיני הניווט הימי. באופן טיקסי וחגיגי משגרים ספינה. שחנכה מדי שנה את תחילת עונת הניווט בים התיכון. בספר חמור הזהב (Asinus aureus) או המטמורפוזות (Metamorphoses) מאת לוקיוס אפוליוס, תהלוכה בחג זה מתוארת והאירוע לוקח חלק בעלילה[10].
- הפלוסיה (The Pelusia), ב־20 במרץ. פסטיבל המציין את הולדתו של הרפוקרטס (Harpocrates), בנה של איסיס.[10]
- הליכנפסיה (The Lychnapsia), ב־12 באוגוסט. פסטיבל זה מסמל את יום הולדתה של איסיס.[10]
עד המאה הרביעית, פולחן איסיס נחשב לרומאי באופן מסורתי. הכת התקבלה בקרב הקדושה הרומית על ידי הסנאט.[10]
בכדי לקחת חלק בפסטיבל איסיס, יש לעבור עשרה ימים של התנזרות מינית.[14] התנזרות מינית נתפסה כסימן של צדיקות וכטכניקה להשגת טוהר מוסרי במשך החיים. חסידי איסיס היו מודעים לקשיים הבאים עם הניסיון לחיות לפי הכללים המוסריים של הפולחן. ישנם מספר מקורות העוסקים בנושא ההתנזרות והזוגיות. אובידוס מציין את מקדש איסיס כאחד המקומות בהם מתקיים מין אסור, ופולחן איסיס מוזכר גם בעדות הפלוויאנית של יוסף בן מתתיהו. טיבולוס מתפלל ומבקש מהאלה שזוגתו דיליה אכן מקיימת את הנדר שלה במקדש איסיס. בטקסט יווני, הארטולוגיה מכים (The Kyme Aretalogy), איסיס היא ממסדת חוקי האדם. אחראית על משפחה המבוססת נישואים הטרוסקסואליים, על יחסי אהבה כללים בתוך המשפחה, האישה אוהבת את בעלה, הבעל אוהב את אשתו, הילדים אוהבים ודואגים להוריהם וההורים אוהבים ודואגים לילדיהם. לפי טקסט מאנדרוס (Andros), איסיס נתנה לבעלים נשים צייתניות, והביאה את שניהם בקשר הזוגיות[14].
לבוש מאמיני איסיס
עריכהברחבי האימפריה הרומית כתות איסיס השתמשו בלבוש מיוחד.[15] לבוש זה לעיתים היה בעל מקורות מצריים או שהיה בעל מאפיינים דמוי מצריים, בשילוב עם מאפיינים יווניים או רומיים. ניתן לשער שללבוש היה מספר תפקידים. כמו הצורך להתקרב אל המקור המצרי. משמעות טקסית. הבדלה מכלל הציבור.[15] ישנם תיעודים ארכאולוגיים מהם אפשר להסיק כיצד התלבשו מאמיני איסיס. עם זאת, יש להתייחס אל העובדה לפיה בעבודות אמנות ישנה נטייה לתאר את המציאות בצורה אידיאלית או אפילו מוקצנת.[15] בהתחשב בסייג הזה, להלן רשימה של פריטי לבוש שנצפו במספר עבודות אמנות העוסקות באיסיס.
- בגדי גבר – בגד עוטף, עטוף ומהודק גבוה סביב החזה או סביב המותניים, ללא ביגוד תחתון, או בגד עוטף עם גלימה הנמשכת מעליו.[15]
- בגדי אישה – לבוש איסיס או קנוטנפלה (Knotenpalla), בגד תחתון ארוך עם שרוולים קצרים, עיטוי ראש; פיסת בד מלבנית עם שוליים בצד אחד עוטף את הגוף ונקשר מקדימה. דיפלקס, נלבש מעל קנוטנפלה, הצ'יטון, מעטה עוטף באלכסון מכתף ימין עד מתחת ליד שמאל.[15]
- בגדי אישה טקסיים – פלה קונטבולטה (Palla contabulata), הבגד עטוף באלכסון מלמטה לזרוע הימנית אל הכתף השמאלית; אחד מגולגל מעלה ונופל באופן רופף מכתף שמאל על החזה.[15] צעיף מהודר, פלה קונטבולטה מגולגלת היטב, נלבש מכתף שמאל לכיוון הירך הימנית. כאשר הוא בעל גבולות ברורים הוא נראה כמו צעיף נפרד, מעוטר באלמנטים כמו מצריים כתרים, כוכבים וירחים.[15]
לידתו הנסתרת של הורוס
עריכהגרסה ראשונה – לחש 148
עריכהיום אחד איסיס התעוררה משנתה וגילתה כי היא הרה מאוסיריס. איסיס שמחה מאוד וקראה:
הוי האלים! אני איסיס, אחות אוסיריס אשר ביכתה את אובדן שלטונו! הריתי לו ואני נושאת ברחמי בן אשר יהיה בכיר תשיעיית האלים של און, ישלוט על הארץ, יהיה יורשו של גב, ייאבק למען אביו, אוסיריס, ויטבח את סת, אויב אביו. בואו והגנו על זה אשר ברחמי!
— שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, הוצאת מפה 2005, עמ' 60
אתום מיהר להרגיע את ההתלהבות העזה של איסיס על העובדה כי היא הרה. איסיס ענתה בתגובה כי זהו אכן אל מזרעו של אוסיריס. בתגובה אמר אתום כי איסיס חייבת להסתיר את העובדה כי היא הרה כדי שסת לא ינסה להרוג את העובר. איסיס ציוותה על אתום לעזור להגן על העובר. בהולדתו של הורוס פתח את פיו ואמר:
אני חור (הורוס) הבז. עפתי עד האופק ועברתי את כל האלים שבשמיים- כך עליתי עליהם. אין כוח עוין שיכול להתחקות על מעופי- כך התרחקתי מסת, אויבו של אוסיריס. גם אל אחד לא ישווה לי- כך אוכל להינקם מאויב אבי אוסיריס והפיל תחת סנדליי. אני חור, בן איסיס!
— שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, הוצאת מפה 2005, עמ' 60
הנצחה
עריכההאסטרואיד 42 איסיס (אנ') שהתגלה על ידי רוברט פוגסון ב-1856, נקרא על שמה ועל שם בתו של המגלה, האסטרונומית איסיס פוגסון (Isis Pogson).[16]
ראו גם
עריכה- אלוהויות במצרים העתיקה
- הרעם, תבונה מושלמת – פואמה מצרית באשר לטבע האלוהות הנשית
- מיתוס אוסיריס
קישורים חיצוניים
עריכה
- כרמית מזרחי, איזיס: האלה המניקה מארץ מצרים, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
- איסיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- איסיס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
ביאורים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ KAI 48 (כתובת בנבעל); CIS I 50, 308; RÉS 367
- ^ 1 2 Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 156–157
- ^ קלוזנר, י., מישו עד פאולוס, האנציקלופדיה העברית ג', עמ' 36-38
- ^ Quack Joachim Friedrich, What is a Priest of Ēse, of Wusa, and of Isis in the Egyptian and Nubian World?, Individuals and Materials in the Greco-Roman Cults of Isis
- ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 219
- ^ RÉS 1
- ^ RÉS 535, ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 65–66
- ^ 1 2 3 4 5 6 Lauren Hackworth Petersen, The Places of Roman Isis, Oxford Handbooks Online, 2016-09-01 (באנגלית)
- ^ 1 2 Laurent Bricault, Chapter 5, A Cult for Isis, Goddess of the Seas, Isis Pelagia: Images, Names and Cults of a Goddess of the Seas, BRILL, 11 Nov 2019, Religions in the Graeco-Roman World
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Michelle Renee Salzman, On Roman Time, University of California press, 1990, עמ' 169-175
- ^ Sarolta A. Takacs, Isis and Sarapis in the Roman World, BRILL, 1994, Religions in the Graeco-Roman World, עמ' 75-79
- ^ Sarolta A. Takacs, Isis and Sarapis in the Roman World, BRILL, 1994, Religions in the Graeco-Roman World, עמ' 87-91
- ^ 1 2 Sarolta A. Takacs, Isis and Sarapis in the Roman World, BRILL, 1994, Religions in the Graeco-Roman World, עמ' 127-129
- ^ 1 2 3 Jaime Alvar, Romanising Oriental Gods, BRILL, 2008, עמ' 177-192
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Eric M. Moormann, Ministers of Isiac Cults in Roman Wall Painting, Individuals and Materials in the Greco-Roman Cults of Isis
- ^ (42) Isis In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_43. ISBN 978-3-540-29925-7.