אלברט הירשמן

אלברט אוטו הירשמן (בשם מלא בגרמנית: Albert Otto Hirschman‏; 7 באפריל 191510 בדצמבר 2012) היה כלכלן יהודי-אמריקאי יליד גרמניה בעל השפעה ומחברם של ספרים אחדים בתחום הכלכלה הפוליטית ואידאולוגיה פוליטית. תרומתו הגדולה הראשונה הייתה בתחום הפיתוח הכלכלי. בתחום זה הדגיש את הצורך בצמיחה כלכלית בלתי-מבוקרת. מאחר שמדינות מתפתחות אינן מקבלות מיומנויות של קבלת החלטות, גרס הירשמן שיש להמריץ את שיווי המשקל היציב ולעזור לגייס משאבים. המפתח לכך הוא עידוד כלכלת תעשייה בעלת מספר רב של קשרים עם חברות אחרות.

אלברט הירשמן
Albert Hirschman
הירשמן (משמאל)
הירשמן (משמאל)
לידה 7 באפריל 1915
ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה 10 בדצמבר 2012 (בגיל 97)
יואינג, ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם לידה Otto-Albert Hirschmann עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה, אידאולוגיה פוליטית, כלכלה פוליטית, development economics עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס לאונטיף (2013)
  • פרס המהגרים הגדול (2007)
  • עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה
  • פרס סילברט (1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עבודתו המאוחרת יותר הייתה בכלכלה הפוליטית ושם הוא קידם שתי סכמות פשוטות אך אינטלקטואליות. הסכמה הראשונה מתארת את שלוש התגובות הבסיסיות האפשריות לירידה ביעילות חברות או ממסדים, בספר "עזיבה, קול, ונאמנות" (1970). בספר זה בוחן הירשמן כיצד צרכנים מגיבים לפירמה שאיכות מוצריה מדרדרת או לשירות ציבורי אינו נותן מענה לאזרחים. במקרים אלה, שלוש התגובות הבסיסיות העומדות בפני הצרכן, או האזרח, הן: לעזוב (למשל, להפסיק לקנות את המוצר), להשמיע ביקורת (קול), או להישאר בשקט.

הסכמה השנייה של הירשמן מתארת את הטיעונים הבסיסיים של השמרנים (סטייה, חוסר תועלת וסיכון), בספר "הרטוריקה של התגובה" (1991).

במלחמת העולם השנייה מילא הירשמן תפקיד מרכזי בהצלת פליטים מצרפת של וישי.

ביוגרפיה

עריכה

אוטו אלברט הירשמן נולד בברלין שבקיסרות הגרמנית, בנם של קרל והדוויג מרקוזה הירשמן, ואחיה של אורסולה הירשמן, פעילה אנטי-פשיסטית ידועה[1]. לאחר שהחל ללמוד ב-1932 באוניברסיטת פרידריך-וילהלם, התחנך בסורבון, בית הספר לכלכלה של לונדון ואוניברסיטת טריאסטה והשלים את הדוקטורט שלו בכלכלה ב-1938.

זמן קצר לאחר מכן, הירשמן התנדב להילחם בשם הרפובליקה הספרדית השנייה במהלך מלחמת האזרחים בספרד. לאחר שצרפת נכנעה לגרמניה הנאצית, עבד הירשמן עם וריאן פריי כדי לעזור לאמנים רבים באירופה ולאינטלקטואלים אחרים להימלט לארצות הברית; הירשמן סייע להוביל אותם מצרפת הכבושה לספרד באמצעות שבילים בהרי הפירנאים ואחר כך לפורטוגל. כעמית בעמותת רוקפלר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1941-1943), שירת הירשמן בצבא ארצות הברית (1943-1946), שם עבד במשרד לשירותים אסטרטגיים ולאחר מכן מונה לראש המחלקה למערב אירופה וחבר העמים הבריטי במועצת הפדרל ריזרב (1952-1954), וליועץ פיננסי של המועצה הלאומית לתכנון של קולומביה (1952-1954). בשנים 1954–1956 היה יועץ כלכלי פרטי בבוגוטה.

לאחר מכן הוא מילא שורה של תפקידים אקדמיים בכלכלה באוניברסיטת ייל (1956-1958), אוניברסיטת קולומביה (1958-1964), אוניברסיטת הרווארד (1964-1974) ובמכון למחקר מתקדם (1974-2012). ב-2001, הירשמן היה בין 100 האינטלקטואלים האמריקאים המובילים בארצות הברית, תוך מדידת מאמריו האקדמיים, בספרו של ריצ'רד פוזנר "אינטלקטואלים ציבוריים: מחקר על שקיעה". ב-2003 זכה בפרס בנג'מין א. ליפינקוט מטעם האגודה האמריקאית למדע המדינה, כהוקרה על פעילותיו האקדמיות.

ב-2007, המועצה האמריקאית למדעי החברה ייסדה פרסים שנתיים לכבודו של הירשמן. הוא נפטר בגיל 97 ב-10 בדצמבר 2012, כמה חודשים לאחר מותה של מי שהייתה רעייתו במשך יותר משבעים שנה, שרה הירשמן (לבית צ'אפרו)[2].

מדד הרפינדל-הירשמן

עריכה
  ערך מורחב – מדד הרפינדל-הירשמן

מדד הרפינדל-הירשמן (באנגלית Herfindahl-Hirschman Index או HHI) הוא מדד לריכוזיות בענפים במשק, המהווה גם אינדיקטור מקובל לרמת התחרותיות בהם. המדד נקרא על שם הכלכלנים אוריס הרפינדל ואלברט הירשמן. המדד מוגדר כסכום ריבועי נתחי השוק של 50 החברות הגדולות בענף. התוצאה המתקבלת נעה בין 0 ל-1, החל משוק משוכלל של שחקנים דומים רבים וכלה בשוק מונופוליסטי של שחקן יחיד, כך שעלייה בערך המדד משמעותה עלייה בריכוזיות וירידה בתחרותיות בענף.

לדוגמה, אם במשק ישנן חמש חברות אשר כל אחת מהן מחזיקה ב-20 אחוז מהשוק, החישוב יהיה:  .

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אלברט הירשמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ביוגרפיה, באתר האוניברסיטה החופשית של ברלין (בגרמנית)
  2. ^ Economist Who Studied Progress and Fought Fascism Dies, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  NODES