אלון אנגלי
אלון אנגלי ( שם מדעי: .Quercus robur L) הוא עץ נשיר המגיע לגובה 24 מ' ויותר, נופו רחב ומעוגל, פירותיו בלוטים והוא נמנה עם משפחת האלוניים. המין אלון אנגלי מונה 4 תת-מינים הנפוצים באזורים הממוזגים מאירופה ועד איראן[2][3]. מין זה נפוץ בשטחים נרחבים על פני אירופה ומערב אסיה ואף בגינון והוא בעל חשיבות כלכלית עצומה. בישראל אלון אנגלי משמש עץ ייעור ונוי[4]. אלון אנגלי מובחן ממיני הבר והתרבות בישראל בכמה מאפיינים: הבלוט נישא על עוקצים דקים וארוכים וכשליש ממנו שקוע בספלול בעל קשקשים רעופים הדוקים. העלה נישא על פטוטרת קצרה והוא ובעל אונות בולטות ומעוגלות (ראה בתמונה).
אלון אנגלי | |
---|---|
אלון אנגלי | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | צמחים וסקולריים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | אלונאים |
משפחה: | אלוניים |
סוג: | אלון |
מין: | אלון אנגלי |
שם מדעי | |
.Celtis sinensis Pers לינאוס, 1753 | |
תחום תפוצה | |
ההבשלה של הבלוט נמשכת עונה אחת, במהלך 6 עד 8 חדשים לעומת מינים אחרים שבלוטיהם מבשילים במשך כ-18 חודשים.
העפצים בעץ האלון נגרמות על ידי הזחלים של מינים ממשפחת הצרעפציתיים (צרעות קטנות)[5].
מאפיינים
עריכההענפים קירחים, העדשתיות פזורות וצורתם נקודה.
הלוואים נשירים. העלים דקים, על פי רוב קירחים, אבל בצעירותם בעלי שערות רכות בצידם התחתון. הם בעלי פטוטרת קצרה ובעלי 3 עד 7 אונות בולטות (העלים מפורצים ומעוגלות בכל צד). מתאר הטרף דמוי מרית, רחב בקודקוד והולך וצר כלפי הבסיס. בסיס הטרף מסתיים בשתי אוזניות.
הפרחים חד-מיניים, ירוקים ובעלי עטיף פשוט ושחלה תחתית.
הפרחים הזכריים ערוכים בעגילים דקים, העטיף גביעוני, בעל 4 עד 6 עלים, מספר האבקנים 4 עד 12.
הפרחים הנקביים בודדים או ערוכים בקבוצות קטנות היוצאות מחיק העלים הצעירים, העטיף גבעוני ובעל 5 או 6 אונות המעורות בשחלה.
השחלה תחתית, בעלת 3 מגורות, עטופה מבחוץ מעטפת של חפים (קשקשים) המתפתחים לספלול המעוצה של הפרי, שהוא מעטפת של חפים דמויי-קשקשים הדוקים.
מספר עמודי השחלה שלוש, כמספר מגורות השחלה. הביציות 2 בכל מגורה, מהן רק אחת מתפתחת לזרע.
הפרי (הבלוט) הוא אגוז בעל זרע אחד. נישא על עוקצים דקים שאורכם 2.5 עד 8 ס"מ. הבלוט דמוי ביצה או מוארך, אורכו כ-2.5 ס"מ, כשליש ממנו שקוע בספלול.
הספלול בעל קשקשים רעופים הדוקים.
אלון אנגלי משמש עץ ייעור ונוי, הוא צמח חצי-צל ואור מלא, עמיד בקרה ובשרב, רגיש למליחות. הוא מעדיף קרקעות כבדות ולחות: בהר בעמק ובשפלת של ישראל. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו[4].
תמונות
עריכה-
עלים בעלי אונות בולטות של אלון אנגלי
-
אלון אנגלי כעץ גינון בקריית שמונה
-
גזע של אלון אנגלי
-
בלוט פתוח של אלון אנגלי
-
בלוט של אלון אנגלי
-
עדשתיות וניצנים של אלון אנגלי
-
מצבים של עפצים
-
עפץ של אלון אנגלי
-
עפץ מחורר של אלון אנגלי
-
זוג עפצים של אלון אנגלי
-
עפץ דמוי כדור קוצני של אלון מצוי
קישורים חיצוניים
עריכה- אלון אנגלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר ITIS (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר NCBI (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר Tropicos (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר GBIF (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר The Plant List (באנגלית)
- אלון אנגלי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ אלון אנגלי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ .Quercus robur L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Quercus robur L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 84 עד 85, 88
- ^ משה שטרנליכט, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1989, עמ' 323-325