אלן דלון
אלן פביאן מוריס מרסל דלון (בצרפתית: Alain Fabien Maurice Marcel Delon; 8 בנובמבר 1935 – 18 באוגוסט 2024) היה שחקן ואיש עסקים צרפתי-שווייצרי.
 | |
| אלן דלון, 1961 | |
| לידה |
8 בנובמבר 1935 סו, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 2024 (בגיל 88) Douchy-Montcorbon, צרפת |
| מקום קבורה |
château de la Brûlerie |
| שם לידה |
Alain Fabien Maurice Marcel Delon |
| סוגה מועדפת |
דרמה, ספרות בלשית, מותחן |
| מדינה |
צרפת, שווייץ |
| תקופת הפעילות | 1956–2019 (כ־63 שנים) |
| מקום לימודים |
École Jeannine Manuel |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Christian Aaron Boulogne, אנתוני דלון, Alain-Fabien Delon, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהילדותו ונעוריו
עריכהאלן דלון נולד בפרוור של פריז, בירת צרפת, ב-8 בנובמבר 1935 להוריו פרנסואה פביאן דלון (1904–1977) ואדית מארי סוזן ארנולד (1911–1995). הוריו התגרשו כשהיה בן ארבע וכל אחד מהם התחתן בשנית. האב הקדום הרחוק ביותר שניתן להתחקות אחריו הוא ז'אן דלון, אשר חי במאה ה-15.
הוא התחנך בפנימייה קתולית, אולם לימודיו בה הופסקו בגלל התנהגותו והוא עבר כמה מסגרות חינוכיות. בגיל 14 עזב את לימודיו ועבד תקופה קצרה באטליז אצל אביו החורג. כשהיה בן 17 התגייס לצי הצרפתי ושירת במלחמת הודו-סין הראשונה, שם נלחם בכמה קרבות. דלון סיפר כי מתוך ארבע שנות שרותו בצבא, שהה 11 חודשים בכלא בגלל בעיות משמעת. בשנת 1956 שוחרר מן הצבא על רקע התנהגותו ושב לצרפת. מייד לאחר שובו עבד בעבודות מזדמנות כמלצר, סבל ואיש מכירות. הוא התחכך עם אנשי העולם התחתון ובאותה תקופה התיידד עם השחקנית בריז'יט אובר (Brigitte Auber) וליווה אותה לפסטיבל הקולנוע בקאן, שם החל בדרכו כשחקן.
הוא ניתק את הקשר עם הוריו על רקע שירותו הצבאי וחידש את הקשר עם אחיו ז'אן פרנסואה דלון רק בשנת 1961, לאחר שהאח ראה את תמונתו על כרזת פרסומת לסרט.
קריירה מקצועית
עריכהבעת ביקורו בקאן קיבל פנייה מצייד כישרונות של המפיק הידוע דייוויד או. סלזניק. הוא ניגש למבחן במה ולאחריו הציע לו סלזניק חוזה עבודה, בתנאי שילמד אנגלית. דלון חזר לפריז כדי ללמוד אנגלית, אולם לאחר פגישה עם הבמאי הצרפתי איב אלגרה (Yves Allégret), שכנע אותו האחרון להישאר ולעבוד בצרפת. לאחר שסלזניק הסכים לביטול חוזהו הציע לו אלגרה תפקיד בכורה בסרטו "Quand la femme s'en mêle". סרטו הבא, "Faibles femmes" (בישראל – "היום זו מחר אחרת"), הוקרן אף בארצות הברית, שם הפך להצלחה גדולה.
פריצת הדרך של דלון החלה בשנת 1960 עם הסרט "לעין השמש" שם גילם את טום ריפלי, אדם חלקלק, השואף למצוא חן בעיני אנשים מחד, וחסר כל מצפון או רגשות כלפי הסובבים אותו מאידך. בסרט זה שיחק לצד מוריס רונה, ומארי לאפורה.
לאחר מכן שיחק בסרטים כמו "רוקו ואחיו", "הברדלס", "הטוליפ השחור", "הסמוראי", מר קליין ו"בורסלינו". בשנת 1961 הופיע לראשונה על במת התיאטרון במחזה "חבל שהיא זונה" ('Tis Pity She's a Whore) לצידה של רומי שניידר שהייתה מאורסת לו משנת 1959, לאחר שכיכבו יחד, שנה קודם לכן בסרט "קריסטין". ב־1965 הופיע בסרט הרולס רויס הצהובה לצידה של שירלי מקלין. ב-1970 הופיע בסרט הפשע המעגל האדום בבימויו של זאן פייר מלוויל. דלון נחשב באותה עת לאחד הכוכבים הצרפתיים הבולטים, אך מסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 החלה הקריירה הקולנועית שלו לשקוע. בשנת 1997 הכריז דלון על החלטתו לפרוש ממשחק קולנועי, אך מאז שיחק בחמישה סרטים נוספים והרחיב את הופעותיו על הבימה בהצגה המצליחה "Les montagnes russes".
בשיא הצלחתו נודע גם הודות לדואט "פארולה, פארולה" (Paroles, Paroles), אותו הקליט עם הזמרת דלידה בשנת 1973, שהייתה בת זוגו באותה תקופה. בשנת 1968 נקשר שמו של דלון לשערוריית כספים וסמים ושחיתות-בצמרת, לאחר שגופת שומר-ראשו נתגלתה במזבלה. לא הוגש נגדו כתב-אישום אך מעת לעת נתפרסמו שמועות על קשריו עם חוגי פשע בפריז.
ב-18 באוגוסט 2024 הלך לעולמו.[2]
דלון כמותג
עריכהדלון היה אחד מכוכבי הקולנוע הראשונים שניצל את שמו כמותג בבשמים, משקפיים, שעונים, בגדים, שמפניה ועוד. מותג המשקפיים של דלון הפך פופולרי מאוד בהונג קונג לאחר שכוכב הקולנוע צ'או יון-פאט הרכיב משקפיים אלה בסרט "אויב המחר" בו שיחק בשנת 1986.
חיים אישיים
עריכהלדלון 4 ילדים.
- כריסטיאן ארון פאפגן-בולוג'ין (1962 – 2023) מהשחקנית הגרמנייה ניקו, בו מעולם לא הכיר רשמי. כריסטיאן גדל על ידי אימו של דלון ונפטר ממנת יתר בגיל 60, הותיר אחריו 2 ילדים.
- אנתוני דלון (1964) מאשתו הראשונה נטלי ברת'למי.
- אנוצ'קה דלון (1990) מאשתו השנייה רוזלי ואן ברמן ההולנדית.
- אלן פאביאן דלון (1994) אף הוא מאשתו השנייה רוזלי ואן ברמן.
לדלון לפחות 6 נכדים ונכדות מילדיו, כל ילדיו עוסקים במשחק.
פרסים והוקרה
עריכה- דלון מופיע על עטיפת הדיסק The Queen Is Dead של להקת הסמית'ס.
- ב-1991 קיבל עיטור אביר של לגיון הכבוד של צרפת, וב-2005 קיבל מהם את העיטור קצין.
- בשנת 1995 זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
- ב-1995 קיבל עיטור קצין של המסדר הלאומי של מרית'.
- בפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2007 הציג את המתמודדים על פרס השחקנית הטובה ביותר והעניק את הפרס לשחקנית הדרום קוריאנית ג'און דו-יאון על משחקה בסרט "Secret Sunshine".
- בשנת 2008 העניק את פרס סזאר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר לשחקנית מריון קוטיאר על משחקה בסרט "La Vie en rose", כאשר יומיים לאחר מכן זכתה גם בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר מהאקדמיה האמריקאית לקולנוע.
- בשנת 2018 הוענק לדלון פרס מפעל חיים בפסטיבל קאן.[2]
קישורים חיצוניים
עריכה
אלן דלון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלן דלון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אלן דלון, באתר AllMovie (באנגלית)
אלן דלון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אלן דלון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אלן דלון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
אלן דלון, באתר ספוטיפיי
אלן דלון, באתר Last.fm (באנגלית)
אלן דלון, באתר AllMusic (באנגלית)
אלן דלון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלן דלון, באתר דיזר
אלן דלון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
אלן דלון, באתר Discogs (באנגלית)- אלן דלון, באתר Genius
- אלן דלון, באתר SecondHandSongs
אלן דלון, באתר טיידל (באנגלית)- אלן דלון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על אלן דלון בקטלוג הספרייה הלאומית
- סרטים קלאסיים
- אורי קליין, עכבר העיר אונליין, אלן דלון: החומר האפל שממנו עשוי כוכב, באתר הארץ, 8 במאי 2009
- אמיר קמינר, "מה, הוא אלן דלון?" בחזרה לשובר הלבבות הצרפתי שהפך לאגדה, באתר ynet, 11 במאי 2019
- דודי פטימר, אלן דלון: מהכוכב הגדול לשם נרדף לתקופה שהלכה, באתר מעריב אונליין, 19 באוגוסט 2024
- אורנה ליברמן, אלן דלון ללא כחל ושרק, באתר פרנקופילים אנונימיים, 31 באוגוסט 2024
- אלן דלון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ הבנות הסתערו על אלן דילון - והוא הביע פליאה מההתרגשות, מעריב, 24 בנובמבר 1971
- ^ 1 2 כוכב הקולנוע הצרפתי אלן דלון הלך לעולמו בגיל 88, באתר ynet, 18 באוגוסט 2024