ארנבון מצוי

ארנבון מצוי (שם מדעי: Oryctolagus cuniculus) הוא מין יחיד בסוג ארנבון, במשפחת הארנביים, נקרא גם "ארנב אירופאי" או "ארנב העולם הישן". מין זה מהווה חלק חשוב מתפריטם של כ-30 מיני טורפים, בעיקר של השונר האיברי והעיט הספרדי (Aquila Adalberti), ומשמש כבסיס למקור כספי לחלק מבעלי אחוזות בתפוצתו הצדים אותו.

ארנבון מצוי
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	ארנבאים
משפחה:	ארנביים
סוג:	ארנבון
מין:	ארנבון מצוי
שם מדעי
Oryctolagus cuniculus ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

ארנבון מגזע צ'ינצ'ילה

ארנבון צעיר בפינלנד

ארנבון מצוי

ארנבון אנגורה

ארנבונים לבנים

ארנב מחמד שחור לבן

"ארנבון רעמת האריה"

ארנב כתום

בעבר שויך הארנבון לסדרת המכרסמים, אולם משנת 1912 הוא חלק מסדרת הארנבים.

תיאור המין

משקל ארנבון הבר הוא 1.8-3.5 ק"ג, אורכו 40–50 ס"מ, אורך הזנב 10-5 ס"מ. ארנבים מבויתים עשויים להיות גדולים יותר. הארנבון הוא המקור ל-80 הזנים של ארנבון הבית, ששונים בגודלם צבע פרוותם וצורתם הכללית.

במין הבר הפרווה אפרורית, בעלת כתמים חומים שחורים או אדומים. החלק התחתון של הגוף בהיר יותר, החלק התחתון של הזנב לבן. ארנבים לבקנים אינם נדירים. האוזניים והרגליים קצרות בהשוואה לארנבת המצויה אבל בהשוואה לשפן הסלע יש אוזניים ארכות ממנו.

לארנבון ארבע שיניים חותכות וחדות (שתיים למעלה ושתיים למטה), ושתי שיניים נוספות למעלה, מאחורי השניים החותכות. לארנבים אזניים ארוכות, רגליים אחוריות גדולות, וזנב קצר ופלומתי. הארנבונים מתקדמים על ידי קפיצות, בעזרת רגליהם האחוריות החזקות. רגליים אלה מרופדות בתחתית בשכבת-פרווה עבה המשמשת כבולם זעזועים. בהונותיהם ארוכות ומחוברות בקרומים, כדי שלא יתפרשו בשעת הקפיצה.

ארנב פלמי ענק הוא הגדול במין זה ויכול להגיע למשקל של 20 ק"ג.

תזונה

הארנבים ניזונים ממגוון של חומר צמחי: עשבים, זרעים, פירות, נצרים, עלים, שורשים, קליפות עצים ושתילים רכים. בשטחי חקלאות הם ניזונים מזני חסה, גזר כרוב, מלפפון, ירקות שורש ודגנים שונים.
עיקר מזונו של הארנבון עני בערכו התזונתי ומכיל חומר רב שאינו מתעכל כהלכה. הוא ניזון מצואתו (שלו ושל חבריו לקבוצה), כדי לקלוט חומר מזין נוסף (שהוא תוצר של עיכול שניוני). המין בעל מעי אטום גדול ביותר, בו מתרחשת תסיסה בקטריאלית של חומר לא מעוכל, ותכולתו מתרוקנת ומתעכלת שוב על ידי הארנבון מדי פעם בפעם. הארנבון אוכל גם זרעים מסוגים שונים.

התנהגות

הארנבונים הם יצורים חברותיים וטריטוריאליים. הם בוחרים לחיות בקבוצות גדולות, ברשת מחילות הנקראת "ארנבייה", אותה הם חופרים באדמה. גודל השטח וכמות המזון בו קובעים את גודל הקבוצה.
קבוצה טיפוסית (קולוניה) מורכבת מ-6 עד 10 בוגרים משני המינים. הקבוצה נשלטת באמצעות היררכיה, החשובה ביותר לזכרים, מאחר שהיא קובעת את מידת נגישותם אל הנקבות בעונת הייחום.

הטריטוריה עבור כל פרט תלויה בכמות האוכלוסייה ובכמות המזון ואיכותו, גודלה משתנה בטווח בין 8 ל-200 דונמים.
הטריטוריה של הזכרים גדולה פי שניים מטריטוריית הנקבות, וחופפת מספר נחלות של נקבות.

הארנבון פעיל בעיקר בשעות הלילה. הוא מוצא את מזונו מרדת החושך עד אור הבוקר, ביום הוא נמצא במאורתו תחת האדמה. על אף תדמיתו השקטה, הוא מסוגל להשמיע קולות צריחה רמים בשעה שהוא מותקף או כאשר הוא נפצע. הארנבים מתקשרים באמצעות עקבות ריח ובאמצעות מגע. בשעת סכנה הם רוקעים פעמים רבות במהירות על האדמה ברגליהם האחוריות.

רבייה ומחזור החיים

הארנבון ידוע בהרגליי הרבייה המרובים והתדירים שלו: הוא מסוגל להתרבות במשך כל השנה, אולם עיקר הרבייה היא על פי רוב במחצית הראשונה של השנה. המין מסוגל להתרבות חודש בחודשו (אך הדבר נדיר ביותר), כאשר התעברות מתאפשרת בטרם תתבצע ההמלטה הנוכחית. משך ההיריון ממוצע הוא כחודש ימים. גודל השגר אצל ארנבוני הבר הוא בין חמישה לשישה ולדות, ואצל הזנים המבויתים 4–12. הפלות הן דבר שגרתי, והן תוצאה של לחץ סביבתי או חברתי הפוקד את הנקבה ההרה.

סיבה נוספת להצלחתו הרבייתית של המין, קשורה לביוץ המתרחש רק כתגובה להזדווגות. בשליה נראים קשרים רבים מהרגיל (בדומה לאדם) בין מחזור דמו של העובר למחזור הדם של האם, על כן משמשת שליית הארנבון כמודל רפואי השוואתי לשליית האדם.

שלא כמו אצל ארנבת מצויה, גורי הארנבונים נולדים בתוך מחילה, בקן מרופד בפרווה, כשהם עיוורים, עירומים מפרווה, וחסרי ישע. אמם מבקרת אותם רק לדקות ספורות בכל יום כדי להניקם, אך חלבה עשיר ביותר ותורם להתפתחותם המהירה. הזכר לא משתתף כלל בגידול הצאצאים.
הארנבונים פוקחים את עיניהם בגיל שבוע עד עשרה ימים, ונגמלים מינקות בגיל ארבעה שבועות. בגרות מינית של הזכר והנקבה, בגיל שמונה חודשים.

תוחלת החיים של הארנבון המבוית היא עד תשע שנים. באוכלוסיית הבר, לעומת זאת, התמותה בשנה הראשונה היא כ-90% מכלל הפרטים הנולדים.

המין ניצוד על ידי טורפים רבים, ביניהם כלביים שונים, חתוליים, סמוריים ועופות דורסים.

תפוצה ומקום חיות

ממצאים מעידן הקרח האחרון מראים כי מקורו בחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל), בחלקים קטנים מצרפת ובצפון מערב אפריקה (מרוקו בעיקר). אך הודות להתערבות האדם וליכולות ההסתגלות הרבות של מין זה, הוא נפוץ בבר בכל היבשות למעט אסיה ואנטארקטיקה.

באוסטרליה הוא נחשב למין פולש מסוכן ביותר, המהווה איום ממשי על החקלאות המקומית. ב-1859 הובאו ליבשת 24 פרטים בלבד, ותוך שש שנים גדל מספרם ליותר משני מיליון. פגיעתם במאזן האקולוגי חייבה את בנייתה של גדר הארנבים האוסטרלית.

ארנבונים מבויתים נמצאים בכל רחבי העולם. הוא נחשב כאחת מחיות המחמד האהובות ביותר על ילדים בעולם כולו. מגדלים אותו אף בחוות רבות לצורכי מאכל.

מקומות החיות המועדפים על מין זה, הם אזורים יבשים בקרבת גובה פני הים, בעלי קרקע חולית רכה הטובה למאורותיהם. שדות מרעה גם הם חביבים על הארנבון, בגלל ההגנה והכיסוי שהם מספקים. בימים בהם שלטה החקלאות המסורתית באירופה, היו נפוצים הארנבונים בשדות האדם, וכך נוצר המפגש בין המינים שהוביל לביות הארנבון. אולם שיטות החרישה המודרניות פוגעות במאורות, והוא מדיר את רגליו משטחים חקלאיים.
הארנבון חי אף בקרבת מגורי האדם, בעיקר במרכז אירופה, הוא נוכח בגנים ציבוריים, בבתי קברות ובעזובות. בצורה זו סייע האדם להרחבת תפוצתו של הארנבון.

הארנבון והאדם

בשל אורח חייו ורביתו, מוגדרת אוכלוסיית הבר של המין כמזיק באזורים חקלאיים רבים. במיוחד במקומות בהם חסרים אויביו הטבעיים (בעיקר בשל הכחדתם).

הארנבון מתחרה בחיות המשק של האדם באיסופו של חומר צמחי מזין. מיליוני דולרים מושקעים באוסטרליה, ניו זילנד, בבריטניה ובארצות הברית כדי לדלל את אוכלוסייתו המתרבה של מין זה.

לעומת זאת, הפריטים המבויתים הם בעלי ערך כלכלי רב לאדם. הם מגודלים למטרות רבות, לציד, לתעשיית העורות, הבשר והטוויה, וכן כחיות מחמד. הארנבון הוא אף חיית מעבדה פופולרית ביותר, בגלל הנוחיות שבגידולו. בשנה אחת נערכים ניסויים בכחמישה מיליון פריטים, בתעשיית התרופות ובמוצרי קוסמטיקה שונים.

תחילת ביות המין באזור הים התיכון בתקופת רומא העתיקה, בימי הביניים היה נפוץ כבר במרבית ארצות אירופה. השבחת גזעים החלה ב-1,000 השנה האחרונות. בעידן הקולוניאליזם, היו משאירים ארנבונים באיים שהתגלו, כדי שישמשו מזון למבקרים עתידיים. תופעה זו גרמה לחיסול מהיר של משאבי האי, וגרמה לאובדן של מינים אקזוטיים רבים.

מקרה הפלישה האקולוגית

ערך מורחב – ארנבים באוסטרליה

הבאת המין ליבשת אוסטרליה היא דוגמה לפלישה אקולוגית שגרמה ועדיין גורמת לנזק רב. יבוא פריטים ליבשת החדשה החל עוד במאה ה-18, אולם "הפלישה הגדולה" הייתה בסביבות 1850. מספר הפריטים בשנת 1900 עמד על 20 מיליון, ותפוצתם (שצומצמה רק בגלל היעדר מים באזורים המדבריים) הייתה 1,600 ק"מ מהחווה בה גודלו לראשונה. בשלב זה החלו במלחמה לדלדול המין שכללה הרעלות ופתיונות, כן הובאו מספר אויבים טבעיים מאירופה (השועל האדום למשל). הפעולות הללו, שנעשו ללא מחשבה מעמיקה, גרמו לפגיעה הרסנית בפלורה ובפאונה הייחודית של אוסטרליה. מינים רבים של חיות כיס הגיעו עד סף הכחדה. צריכת היתר של חומר צמחי, גרמה לאיבוד שטחי מרעה רבים והביאה להאצת תהליך המידבור. במאמץ לבלום את ההתפשטות המהירה ונזקיה, נבנתה לרוחבה של אוסטרליה גדר הארנבים האוסטרלית, שנועדה לעצור אותם פיזית.

שלב נוסף במלחמה כנגד הארנבונים נפתח בשנת 1950, עת ייבאו את מחלת המיקסומטוזיס הקטלנית עבור הארנבון וגורמת לעיוורון, לעיוות הפנים ולהפרשות מוגלתיות מעיניו ומאוזניו. באזורים בהם הוצגה הצליחה להקטין את האוכלוסייה בכ-90%, והפסיקה את התפשטות הארנבונים. בשנות ה-60 נראה כי פריטים רבים הראו עמידות זמנית בפני המחלה, בשנת 1968 אותרו זנים שונים של הוירוס שעבר מוטציות ברחבי אוסטרליה, אלו הוסיפו לקטול אוכלוסיות העמידות לזן הראשון. ארגון אוסטרלי להגנה על ארנבונים טוען שהממשלה מפיצה זנים חדשים של מיקסומטוזיס.

הארנבון כחיית מחמד

בניגוד לחיות בית נפוצות אחרות, הארנבון אינו "מתמסר" לאדם בקלות, אלא לרוב מנסה לברוח גם מהדמות שמטפלת בו באופן קבוע. על מנת ליצור עמו קשר ידידותי יש צורך בסבלנות רבה, בתנועות עדינות ואיטיות, ובעיקר בבניית אמון הדרגתי המושג תוך טיפול יומיומי רציף. תכונה זו עשויה לעיתים לתסכל ילדים הבאים במגע אקראי עם הארנבון ומצפים לאינטראקציה מתגמלת יותר.

הארנבון אינו נושך או שורט בני אדם כמעט כלל, אלא אם כן הרגיש סכנה, דבר זה מתבטא ביד הנשלחת לעבר פניו. כשהוא חש בסכנה הוא ירקע ברגליו לעיתים, ינהם או ינסה לברוח. לעיתים, מרוב בהלה יעמוד הארנב במקום ללא נוע. ארנבים ידידותיים במיוחד עשויים ללקק את בעליהם לאות הערכה וחיבה. אוזניו של הארנבון רגישות עד מאוד ולכן, לעולם אין להרימו תוך אחיזת אוזניו, הארנב אף אוהב שמלטפים אותו באוזניו ובגבו. על מנת להרימו יש לאחוז בעור התולה שבצווארו ביד אחת, ולתמוך בו מלמטה (מתחת רגליו) בעזרת היד השנייה.

ארנבון ביתי ניזון בדרך כלל ממזון יבש אותו ניתן להשיג בחנויות לציוד לחיות מחמד. עם המזון הזה נמנים סוגים שונים של "כופתיות למכרסמים" - ירקות וגרעינים טחונים ומיובשים שמהווים מקור זול יחסית לאנרגיה וויטמינים. בנוסף חשוב להגיש לארנבון אספסת או חציר המחזקת ומאתגרת את מערכת העיכול שלו (וכן מהווה מצע נוח למנוחה ולדיפון אזור המחיה).

הארנבון יעשה את צרכיו בדרך כלל בפינה קבועה, ואם אין הדבר כך, קל יחסית לאלפו וליצור אצלו הרגל של עשיית צרכים במקום קבוע. אנשים המגדלים ארנבים בביתם ירצו לא אחת למלא פינה זו במצע סופג ושבבי, דמוי נסורת, אותו יש להחליף פעם בכמה שבועות. שתן הארנבון הוא תערובת חומצית מאוד המדיפה ריח רע ומכתימה את מרבית המשטחים שהיא באה במגע עמם, ולכן מומלץ לנקות אותו בהקדם בכל מגע עם העור, הרצפה, ביגוד וכדומה.

בהיעדרן של מחילות, יחפש הארנבון הגדל בדירת מגורים את הפינות האפלות והשקטות של הבית על מנת לנוח בהן. בהיותו מסוגל לכרסם כמעט כל חומר, עשוי הארנבון לפגוע בספרים, חוטי חשמל, משקופים, דלתות וקירות הנקרים בדרכו אל אותה פינה בה הוא חפץ לשהות. מומלץ אם כן, שבעליו של הארנבון יהיה מודע להרגליו הללו וכך ימזער את הפגיעה האפשרית בחפצי הבית.

הארנבון בתרבות

הארנבון מופיע במעשיות ומשלים רבים בתרבות המערבית, בהדגשת מהירותו ופזיזותו, כמו גם כחיה שצריכה לנצל כל בדל של תושייה או תעלול כדי להימלט מאויביה הרבים. בתור חיות קטנות, לא מפחידות אשר נחשבות לחמודות, הארנבונים מרבים לככב בספרים ושירים לילדים.

מבין היצירות הרבות הכוללות ארנבונים ניתן לציין לדוגמה את "הצב והארנב", פיטר הארנב, באגס באני, טמפר מהסרט "במבי", ארנביב ב"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", "מי הפליל את רוג'ר רביט", באסטר מהסדרה "ארתור", "מיץ פטל" ועוד.

"גבעת ווטרשיפ", מאת ריצ'רד אדמס, הוא ספר משנת 1972 אודות חבורת ארנבונים. הספר, שעובד גם לסרט אנימציה, מבצע האנשה של הארנבונים, ומציג את חייהם והמאבקים שלהם מול איתני הטבע, טורפים, מחלות וארנבונים אחרים, כמו גם את יחס האדם אליהם.

בשל היותו חביב על ידי ילדים, מככב הארנבון במופעי קסמים ובדרך כלל בקסם הקלאסי הנקרא בטעות "שפן מכובע" (שפן הוא בעל חיים אחר ממשפחת השפניים).

ראו גם

• גזעי ארנבוני בית

קישורים חיצוניים

• ארנבון מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
• ארנבון מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
• ארנבון מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• ארנבון מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• ארנבון מצוי, באתר GBIF (באנגלית)