בסיס קם רן
בסיס קם רן (בוייטנאמית: Cam Ranh) הוא בסיס צבאי בווייטנאם, בעיר קם רן שבמחוז חאנואה. הבסיס ממוקם על חופי ים סין הדרומי, על מפרץ קם רן. בשל התנאים הטבעיים, הנמל נחשב לאחד מנמלי המים העמוקים ביותר בעולם.
 | |
| מפרץ קם רן עם הצי הסובייטי, 1985 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 וייטנאם |
| מיקום | קם רן, וייטנאם |
| קואורדינטות | 11°59′53″N 109°13′10″E / 11.99805556°N 109.21944444°E |
| פרטים | |
| תאריך פתיחה |
1965  |
| מפעיל |
הצי הווייטנאמי חיל האוויר הווייטנאמי הצי הרוסי חיל האוויר הרוסי |
|
(למפת וייטנאם רגילה) | |
  | |
היסטוריה
עריכהבמהלך מלחמת וייטנאם, קם רן היה בשטח של דרום וייטנאם והיה בסיס עורפי גדול של הכוחות האמריקנים. מהנדסים אמריקנים בנו שדה תעופה ונמל מודרני. אגף הקרב הטקטי ה-12 ואגף ההובלה הטקטית 483 של חיל האוויר האמריקני התבססו בשדה התעופה; זאת בניגוד לכמה טענות [1] לפיהן המפציצים האסטרטגיים B-52 מעולם לא התבססו כאן[2]. בשנת 1972 העבירה ארצות הברית את כל המתקנים הצבאיים בקם רן לידי צבא דרום וייטנאם. ב-3 באפריל 1975, העיר נכבשה על ידי הצבא הצפון וייטנאמי במהלך מתקפת האביב.
ב-2 במאי 1979, חודשיים לאחר תום המלחמה הסינית-וייטנאמית, חתמו ברית המועצות ווייטנאם על שימוש בנמל קם רן כנקודת לוגיסטיקה עבור הצי הסובייטי לתקופה של 25 שנה. באוגוסט 1980, על בסיס הנחיה של מפקדת הצי של האוקיינוס השקט מיום 28 באוגוסט 1980, הוקם מרכז לוגיסטי על חצי האי קם רן באופן קבוע שכונה רשמית בשם יחידה צבאית 31350 (נקודת לוגיסטית קבועה מספר 922, ברוסית: пункт материально-технического обеспечения на постоянной основе — 922-й ПМТО).
במארס 1981, החטיבה התפעולית ה-26 של ספינות ואוניות התבססה במפרץ קם רן. שנה לאחר מכן, במרץ 1982, פורקה מפקדת החטיבה ה-26, הוקמה הטייסת המבצעית ה-17 של צי האוקיינוס השקט, שהייתה מורכבת מ-11 חטיבת ספינות, חטיבת הצוללות ה-38, חטיבה 255 של ספינות תמיכה, חטיבה 300 של אוניות להגנה על אזור המים, יחידה 501 ללחימה בכוחות חבלה ואמצעים תת-קרקעיים ומרכז התקשורת האזורי מספר 1073.
מאוחר יותר נפרס כאן הבסיס הצבאי הסובייטי הגדול ביותר, בשטח כולל של 100 קמ"ר, שמנה כ-6,000 איש. התשתית כולה עברה חידוש ומודרניזציה לקראת שנת 1987 על ידי SovSMO ומחלקת הבנייה ה-22 של משרד ההגנה של ברית המועצות. הבסיס הצבאי על חצי האי נשא את שם קוד אובייקט RS-3.
מבחינה ארגונית, הבסיס כלל מינהלה, מחלקת פיננסים, מחלקת לבוש, שירותי מזון, דלק, טכנולוגיה, תקשורת, מרפאה, בית החולים הימי ה-1393, מרכזים סניטריים ואפידמיולוגיים, שירותי כבאות וסניף של הבנק הממלכתי של ברית המועצות. כמו כן היו בחיל-המצב: חיל נחתים של חיל-האוויר, גדוד-ביטחון נפרד של היחידה הצבאית 15310, יחידת בנייה צבאית, התזמורת, משרדו של המפקד ועוד.
בבסיס התמקמה בקביעות טייסת חטיבת המשמר המשולבת 169 שהייתה חלק מצי האוקיינוס השקט, כולל:
- טייסת תעופה 1 - ספינות טילים, עשרה מטוסי Tu-16K-10-26; שני מטוסי תדלוק Tu-16ZSCH; ארבעה מטוסי Tu-16PSS.
- טייסת תעופה 2 - ארבעה מטוסי סיור ימי מדגם Tu-95RT, ארבעה מטוסים נגד צוללות מדגם Tu-142 ושני מטוסי A-26 .
- טייסת תעופה 3 - 12 מטוסי קרב מדגם מיג 23 ושני מטוסי מיג 23UB.
ויחידת מסוקים עם מטוסי Mi-14PS ו-Mi-14PL.
מצבת כוח האדם בגדוד עמדה על 741 איש, כולל 357 קצינים, 187 קצינים ו-197 אנשי צבא. הגדוד היה רשום במקור כחלק מחטיבת הטילים ה-25, ולאחר מכן הופרד, עם הכפפתו ישירות למפקד חיל האוויר של צי האוקיינוס השקט. באופן מעשי, החטיבה הייתה כפופה למפקד הטייסת המבצעית ה-17 של צי האוקיינוס השקט. אם לצי ולמסוקים היה צי מטוסים משלהם, אזי טייסת הקרב התחמשה במטוסים מחטיבת התעופה של המחוז הצבאי של המזרח הרחוק. על פי ההסכם בין וייטנאם לברית המועצות, 8-10 ספינות סובייטיות, 4-8 צוללות עם בסיס צף, ועד שש אוניות אחרות יכלו לשהות בבסיס בו זמנית. כמו כן הותר ל-14 עד 16 מטוסים, 6 עד 9 כלי טיס ו-2 עד 3 מטוסי תובלה להישאר באותו זמן בשדה התעופה. על פי הסכם בין משרד ההגנה של ברית המועצות לבין משרד ההגנה הלאומית של וייטנאם, היה ניתן להגדיל את מספר הספינות והמטוסים הרוסיים בבסיס.
מספר משימות הוקצו לבסיס בקם רן: אספקת מזון, חשמל, מים ודלק לספינות וכלי שיט במהלך השהות; שמירה על עתודות שהוקמו בבסיס, שמירה על קווי תחבורה בין ספינות באזורי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי עם עמדות פיקוד של צי האוקיינוס השקט; שימוש בשדה התעופה כבסיס למטוסים נגד צוללות וסיור; פיתוח ותחזוקה של שיתוף הפעולה הסובייטי-וייטנאמי.
עם השקת הטייסת המבצעית ה-17 של צי האוקיינוס השקט, קם רן קיבלה מעמד של בסיס ימי. על פי האמנה הסובייטית-וייטנאמית, דמי השכירות של הבסיס היו חופשיים. מאז 1991 הצד הווייטנאמי הציע באופן לא רשמי לברית המועצות ולאחר מכן לרוסיה, לשלם שכירות.
ב-1 בדצמבר 1989 מגדוד המשמר ה-169 הפכו לגדוד המשמר ה-362 והפכו לטייסת תעופה מעורבת, המורכבת משני מפציצי Tu-95RTs, שני מטוסי Tu-142 ושני מטוסי אנטונוב An-26. מטוסי קרב ומסוקים נקראו לברית המועצות על ספינות בשל מצבם הפגום. ב-1 בדצמבר 1993, גדוד המשמר ה-362 פורקה (בהנחיית המטה הכללי של חיל הים מס' 730/1/0165 מיום 3 במרץ 1993). כל המטוסים הוטסו לשדות התעופה של חיל-האוויר של צי האוקיינוס השקט, למעט המטוסים הפגומים. משרדו של מפקד חיל האוויר של צי האוקיינוס השקט הוקם בשדה התעופה כדי לקבל ולשחרר מטוסים משדה התעופה.
ב-2001 החליטה ממשלת רוסיה שלא לחדש את ההסכם עם וייטנאם ולפנות את הבסיס מוקדם יותר. ב-17 באוקטובר 2001 הכריז הנשיא ולדימיר פוטין בישיבת משרד ההגנה על פירוק בסיסים צבאיים בלורדס ובקם רן[3] . שר החוץ הרוסי, איגור איוואנוב, ציין ב-2002 כי "במשך 10 שנים הצי שלנו לא נכנס לאוקיינוס ההודי ולא השתמש בשירותי הבסיס הימי"[4]. הבסיס נסגר לאחר סגירת הבסיס הצבאי בלורדס (קובה).
ב-2 במאי 2002, היחידה הצבאית 31350 חדלה להתקיים באופן רשמי. חלק מהבסיס שוחזר ומאז 2004 הוא מתפקד כנמל התעופה קם רן (כיום - נמל התעופה הבינלאומי). בשנת 2010 ממשלת רוסיה הצהירה כי קם רן כבסיס צבאי רוסי אינו נחוץ יותר, אבל היא מעוניין להשתמש בחלק מתשתית הבסיס לשעבר כמרכז לוגיסטי של הצי הרוסי[5] .
ב-12 בנובמבר 2013, במהלך שיחות הפסגה הרוסית-וייטנאמית, נחתם הסכם בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לנשיא וייטנאם טרואונג טאן סאנג להקמת בסיס משותף לשירות ותיקון צוללות בקם רן[6].
ב-25 בנובמבר 2014, נחתם הסכם בסוצ'י עם המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם נגוין פו צ'ונג, הקובע סטנדרטים לשימוש של ספינות מלחמה רוסיות בנמל קם רן באופן מפושט (ספינות וכלי שיט של הפדרציה הרוסית, לאחר ששירתו באוקיינוס יצטרכו רק להודיע לרשויות הנמל על בואם מבלי להצטרך לאישור או אשרת כניסה)[7]. מאז אביב 2014, משמש שדה התעופה קם רן כבסיס שירות למטוסי איליושין IL-78, אשר מספקים תדלוק אוויר למטוסי Tu-95MS[8][9] .
ב-12 באוקטובר 2016, דובר משרד החוץ של וייטנאם, לה האי בין הצהיר כי "לא נצטרף לבריתות או לבריתות צבאיות נגד מדינות שלישיות", והוסיף כי וייטנאם לא תאפשר פריסה של כל בסיסי צבא זרים בשטחה[10].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- פאבל דנילין, לחימה במיתוסים: למי רוסיה מסרה את קם רן?, כתבת תסקיר
הערות שוליים
עריכה- ^ База Камрань, Agentura.ru
- ^ См. Jon Lake. B-52 Stratofortress Units in Combat, 1955—1973. — Osprey, 2004. Appendix E, B-52 Units in Southeast Asia, p. 84
- ^ "Путин объявил о закрытии двух российских военных объектов во Вьетнаме и на Кубе". NEWSru. 2001-10-17. אורכב מ-המקור ב-2014-07-16. נבדק ב-2014-07-16.
- ^ МИД России | 03/18/2002 | Стенограмма выступления министра иностранных дел России И. С. Иванова в программе Ю. Семёнова «народ и власть»
- ^ Россия сочла ненужной военную базу во Вьетнаме // Lenta.ru 29 октября 2010
- ^ | 12/11/2013 | Россия возвращается в Камрань
- ^ Москва швартуется в Камране
- ^ США требуют, чтобы Вьетнам запретил самолётам ВВС РФ дозаправку
- ^ ВВС России впервые использовали аэродром во Вьетнаме
- ^ Vietnam says no to foreign military base on its soil // Reuters, 13.10.2016