גוסטב פהן
גנרל גוסטב פהן (בגרמנית: Gustav Fehn; 21 בפברואר 1892 – 5 ביוני 1945) היה מפקד בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1892 נירנברג, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| הוצאה להורג |
5 ביוני 1945 (בגיל 53) ליובליאנה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1911–1945 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5 מפקד קורפוס הפאנצר ה-40 מפקד קורפוס אפריקה מפקד ארמיית הפאנצר אפריקה מפקד הקורפוס ה-26 מפקד הקורפוס ההררי ה-21 מפקד הקורפוס ההררי ה-15 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקריירה מוקדמת
עריכהפהן נולד ב-21 בפברואר 1892 בנירנברג, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1911 התגייס פהן לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-67 (מגדבורג ה-4). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר לרגימנט המילואים ה-67, ובסתיו 1914 הועבר לרגימנט הרגלים ה-98. ב-18 באפריל 1916 הועלה לדרגת אובר לוטננט, ובשנת 1917 מונה לקצין מטה בחטיבת המילואים ה-89. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה שנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף פהן לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 במאי 1927 מונה פהן למפקד פלוגה 15 ברגימנט הרגלים ה-12, ובאביב 1929 מונה למפקד פלוגה 6 ברגימנט. ב-1 באוקטובר 1932 מונה לשליש רגימנט הרגלים ה-5 (הפרוסי), וב-1 באפריל 1933 הועלה לדרגת מיור. בשנת 1935 מונה למדריך בבית הספר הצבאי בדרזדן, וב-1 בדצמבר 1935 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, ומונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הרגלים ה-33. ב-1 באפריל 1938 הועלה לדרגת אוברסט, וב-1 באפריל 1939 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-33.
מלחמת העולם השנייה
עריכהעם פרוץ המלחמה היה פהן מפקד רגימנט הרגלים ה-33, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין, כחלק מהדיוויזיה הממונעת ה-13 במסגרת הקורפוס הממונע ה-14. ב-1 באפריל 1940 הפך הרגימנט ה-33 לרגימנט הרובאים ה-33, ובמהלך המערכה על צרפת לחם פהן הרגימנט שבפיקודו כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-4 במסגרת הקורפוס הממונע ה-16. ב-1 באוגוסט 1940 הועלה פהן לדרגת גנרל מיור, וב-5 באוגוסט 1940 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-25 בנובמבר 1940 מונה פהן למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5, ובמהלך המערכה בבלקן לחם עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-14 במסגרת ארמיית הפאנצר הראשונה. במהלך מבצע ברברוסה הייתה דיוויזיית הפאנצר ה-5 בעתודת הOKH, ולא השתתפה בלחימה, ובמהלך הקרב על מוסקבה לחם פהן עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-46 במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית. במרץ 1942 הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-5, במאי הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-46 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, וביולי הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-23 במסגרת הארמייה התשיעית. ב-7 ביולי 1942 קיבל פהן את עיטור הצלב הגרמני בזהב, וב-1 באוגוסט 1942 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-30 בספטמבר 1942 מונה פהן למפקד קורפוס הפאנצר ה-40, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות A, וב-1 בנובמבר 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל השריון. ב-16 בנובמבר 1942 מונה פהן למפקד קורפוס אפריקה, וב-26 בנובמבר 1942 מונה למפקד זמני של ארמיית הפאנצר אפריקה. ב-2 בדצמבר 1942 חזר רומל לפקד על הארמייה, ופהן חזר לפקד על קורפוס אפריקה, וב-15 בינואר 1943 נפצע פהן באורח קשה ונלקח לבית חולים.
לאחר החלמתו מונה פהן ב-1 ביולי 1943 למפקד הקורפוס ה-26, שהיה חלק מהארמייה ה-18 במסגרת קבוצת ארמיות צפון, ופיקד עליו עד ה-19 באוגוסט. ב-10 באוקטובר 1943 מונה למפקד הקורפוס ההררי ה-21 שהיה חלק מארמיית הפאנצר השנייה, ולאחר מכן חלק מקבוצת ארמיות E במסגרת קבוצת ארמיות F בבלקן. ב-20 ביולי 1944 מונה פהן למפקד הקורפוס ההררי ה-15, שהיה חלק מארמיית הפאנצר השנייה, ולאחר מכן חלק מקבוצת ארמיות E במסגרת קבוצת ארמיות F בקרואטיה, ופיקד עליו עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה
עריכהבסוף המלחמה נפל פהן בשבי הבריטים. ב-4 ביוני 1945 הוסגר פהן ליוגוסלביה, ולמחרת ב-5 ביוני הוצא להורג בליובליאנה על ידי הפרטיזנים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- גוסטב פהן באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)