ויקיפדיה

גלגל השנה

מחזור שנתי של פסטיבלים עונתיים שנחגגים על ידי נאו-פגאניים
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גלגל השנה מציין מחזור שנתי של פסטיבלים עונתיים, שנחגגים על ידי נאו-פגאניים רבים, בהתאם לאירועי השמש העיקריים של השנה (נקודות היפוך ונקודות שוויון) ומנקודות האמצע ביניהן. זרמים שונים של נאו-פגאניזם משנים את העיתוי המדויק של כל חגיגה, בהתבסס על הבחנות כגון מופע הירח וחצי הכדור הגאוגרפי .

גלגל השנה עם התאריכים כפי שנחגגים בחצי הכדור הצפוני. פגאנים החיים בחצי הכדור הדרומי מקדמים את המועדים האלה שישה חודשים לפני כדי שיתאימו לעונות השנה.

השינויים במעגל השנה והתחלפות העונות היא הבחנה והתבוננות חשובה לבני אדם רבים מתקופות עתיקות עד לימינו. פסטיבלים פגאניים מודרניים הנשענים על גלגל השנה מבוססים בדרגות שונות על מסורות עממיות, ללא קשר לשיטות אליליות היסטוריות בפועל. כלומר נאו-פגאניים חוגגים את הפסטיבלים למרות ניתוק חלקי לקשר הדתי המקורי של הפסטיבלים.[1]

לפי הדת הנאו-פגאנית ויקה, כל פסטיבל גם נקרא שבת. זאת לפי טענת ג'רלד גרדנר שאמר כי המונח עבר בירושה מימי הביניים, כאשר המינוח היהודי "שבת" היה מעורבב עם זו של חגיגות כפירה אחרות.[2] התפיסות העכשוויות בלוח השנה של גלגל השנה הושפעו במידה רבה מהפגאניות הבריטית של אמצע המאה ה-20.

מקורות גלגל השנה

עריכה
 
איור של שבת מכשפות, "Darstellung des Hexensabbats" מוויקיאנה, בערך 1570.

עדויות היסטוריות וארכאולוגיות מרמזות כי עמים פגאניים פוליתאיסטים קדומים היו מגוונים בתצפיותיהם על העולם הטבעי; אנגלו-סקסונים חגגו את ימי ההיפוך והשוויון, ואילו הקלטים חגגו את שינויי העונות בפסטיבלי אש מיוחדים.[3] במאה העשירית כתב השליט הגאלי קורמאק מק קרתיי "ארבע שריפות גדולות ... נדלקו בארבעת הפסטיבלים הגדולים של הדרואידים ... בפברואר, מאי, אוגוסט ונובמבר."[4]

מחזור הפסטיבלים הנאו-פגאני המודרני, הנקרא גלגל השנה, הושפע מיצירות כמו "הענף המוזהב" (אנ') מאת ג'יימס ג'ורג' פרייזר (1890) ו"כתת המכשפות במערב אירופה" (אנ') (1921) מאת מרגרט מארי. פרייזר טען כי בלטיין (פסטיבל תחילת הקיץ) וסמהיין (פסטיבל תחילת החורף) הם החשובים ביותר מבין ארבעת הפסטיבלים הגאליים שהזכיר קורמק. מארי השתמשה ברשומות מתוך משפטי מכשפות מודרניים מוקדמים, כמו גם בפולקלור סביב כישוף אירופי, בניסיון לזהות את הפסטיבלים שחגגו דתות פגאניות מחתרתיות ששרדו עד לתקופה המודרנית המוקדמת. מארי דיברה בספרה על משפט משנת 1661 מפרפור, סקוטלנד, שם איסובל סמית' שנאשמה בהיותה מכשפה, הייתה קשורה לפגישות שנערכו בכל רבעון של השנה, לציון הפסטיבלים אימבולק, בלטיין, לונאסה וסמהיין.[5] בספר "האלה הלבנה" (אנ') (1948) טען רוברט גרייבס כי למרות ההתנצרות של העמים הפגאניים, חשיבותם של מחזורים חקלאיים וחברתיים נשמרה.[6]

 
קוטג' המכשפות, שם חגגו אמנת בריקט ווד את שבתותיהם (2006).

בסוף שנות החמישים של המאה העשרים, אמנת הבריקט ווד (אנ') בראשות ג'רלד גרדנר, ומסדר הברדים, אובאטים ודרואידים (אנ') בראשות רוס ניקולס אימצו שני לוחות שנה פולחניים, כדי לקיים חגיגות תכופות יותר ובהם שמונה פסטיבלים. האגדה הפופולרית גורסת כי גרדנר וניקולס פיתחו את לוח השנה כשגרדנר טען לטובת חגיגה של ימי ההיפוך והשוויון, ואילו ניקולס טען לחגיגה של ארבעת פסטיבלי האש הקלטיים. לבסוף, שילבו השניים את שני הרעיונות למחזור פסטיבלים אחד. אף על פי ששילוב שני לוחות אלה בסופו של דבר השפיע לטובה על החגיגות בין שתי הקבוצות הניאופגניות המוקדמות,[7] כתביו הראשונים של גרדנר השמיטו כל אזכור של ימי ההיפוך והשוויון, והתמקדו אך ורק בפסטיבלי האש. בתחילה כינה גרדנר את אלה כ"ערב מאי, ערב אוגוסט, ערב נובמבר (האלווין) וערב פברואר." גרדנר זיהה עוד את פסטיבלי המכשפות המודרניים האלה עם פסטיבלי האש הגאליים בלטיין, לונאסה, סמהיין ובריג'יד (אימבולק).[2] באמצע שנות ה-60 הומצא הביטוי גלגל השנה לתיאור המחזור השנתי של חגי המכשפות.[8]

איידן קלי העניק שמות ליום היפוך הקיץ (לית'א) ולימי השוויון (אוסטרה ומאבון) של וויקה בשנת 1974, ואלה זכו לפופולריות רבה על ידי טימותי זל באמצעות מגזין הביצה הירוקה שלו. (אנ')[9] הפופולריות העולה של שמות אלה התרחשה בהדרגה; בספרה "כישוף למחר" משנת 1978 דורין ווליאנטה הוויקאנית לא השתמשה בשמותיהם של קלי, אלא פשוט זיהתה את ימי ההיפוך והשוויון ("שבתות קטנות יותר") לפי עונותיהן.[10] וולינטה זיהה את ארבעת "השבתות הגדולות", או פסטיבלי האש, בשמות קאנדלמאס, ערב מאי, לאמאס והאלווין; אם כי היא גם זיהתה את שמותיהם האיריים: אימבולק, בלטיין, לונאסה וסמהיין.[11]

בשל השפעתה של ויקה המוקדמת על הפגאניזם המודרני ואימוץ הסינקרטי של מוטיבים אנגלו-סקסיים וקלטיים, שמות הפסטיבלים האנגלים הנפוצים ביותר לגלגל השנה נוטים להיות אלה הקלטיים שהציג גרדנר והשמות האנגלו-סקסיים הנגזרים משפות גרמניות שהוכנסו על ידי קלי, אף על פי שהחגיגות אינן מבוססות על אותן תרבויות.

פסטיבלים

עריכה
 
צלב השמש בעל שמונה הזרועות משמש לעיתים קרובות לייצוג גלגל השנה הנאו-פגאני.

במסורות קוסמולוגיות נאו-פגאניות, כל הדברים נחשבים למחזוריים. כל דבר ביקום נמצא במחזוריות בלתי פוסקת של צמיחה ונסיגה, וזה כולל את מחזור השמש השנתי של מוות ולידה מחדש. מחזור זה נתפס גם כמיקרוקוסמוס של מחזורי חיים אחרים. הימים הנופלים על ציוני הדרך של המחזור השנתי מסמנים באופן מסורתי את ראשיתן ואמצעיתן של ארבע העונות, ובהם מתקיימים שמונה הפסטיבלים של החגיגות הקהילתיות.[1][12][13]

בעוד הפסטיבלים "הגדולים" הם לרוב שמונה השבתות העיקריות, ישנם פסטיבלים אחרים נחגגים לאורך כל השנה, במיוחד בקרב המסורות הלא- וויקניות כמו אלה של שחזור פולי-תאיסטי (אנ') ומסורות אתניות אחרות.

במסורות וויקאניות, הפסטיבלים, הקשורים לתנועת השמש קשורים בדרך כלל למיתולוגיה ובסמליות של השמש, ובמרכזם מחזורי החיים של השמש. באופן דומה, המסורת הוויקנית כוללת אסבות- פסטיבלים הקשורים באופן מסורתי למחזורי הירח. יחדיו, השבתות והאסבות מייצגים את החגיגות הנפוצות ביותר במסורות נאו-פגאניות וויקאניות, במיוחד בקבוצות כישוף עכשוויות.[12][13]

יוּל - יום אמצע החורף

עריכה

אמצע החורף, המכונה בדרך כלל יוּל (Yule) או במסגרת המסורות נאו-דרואידיות כאלבן ארתאן (אנ'),[14] נחגג ב-20 עד 23 בדצמבר, מוכר כנקודת מפנה משמעותית במחזור השנתי מאז תקופת האבן המאוחרת. ניתן לראות זאת באתרים המגליתיים העתיקים של ניוגריינג' וסטונהנג', המיושרים בקפידה עם זריחת השמש והשקיעה ביום זה.[15] היפוך נוכחותו השמשה של השמש בשמיים מסמל את לידתו מחדש של אל השמש ומצפה את חזרתם של עונות פוריות. מהמסורת הגרמנית למסורת הרומית, זהו זמן החגיגה החשוב ביותר.[16][17]

המנהגים לפסטיבל זה מגוונים: הקרבת קורבנות, סעודות ומתן מתנות הם מרכיבים נפוצים בחגיגות אמצע החורף. בנוסף גם הכנסת זרים של צמחים ירוקי-עד (כמו חרט, קיסוס, דבקון, טקסוס ואורן ) לבית. קישוט עצים נפוץ בתקופה זו.[16][18][19]

במסורות הרומיות מתקיימות חגיגות נוספות במהלך ששת הימים שקדמו ליום אמצע החורף.[17]

אימבולק (קנדלמס)

עריכה

יום חצי-הרבעון שמגיע לאחר אמצע החורף חל בשני הימים הראשונים של חודש פברואר, ובאופן מסורתי הוא מציין את תחילת האביב. יום זה מקביל ליום המרמיטה המודרני. יום זה מייצג את הזמן לטיהור ולניקוי לקראת האביב, ההכנה לקראת החיים החדשים של השנה. ברומא, זה היה חג של רועים,[20] ואילו הקלטים קישרו את יום זה עם תחילת הפרשת החלב של הכבשים, לפני שהמליטו את הטלאים באביב.[21][22]

עבור פגאניים קלטיים, הפסטיבל מוקדש לאלה בריגיד, בתו של הדגדה ואחת מטואתה די דנן (אנ').[22]

אוסטרה - יום שוויון אביב

עריכה

שם זה נגזר מתוך שיחזור שהפיק הבלשן ג'ייקוב גרים מגרמנית עתיקה של השם אלת האביב הגרמאנית הישנה Ēostre. אוסטרה מסמן את יום השוויון במסורות פגאניות מודרניות.

החג הזה, המכונה אלבן איליר לפי המסורות הדרואדיות המודרניות, הוא השני מבין שלוש חגיגות האביב (נקודת האמצע בין אימבולק לבלטיין), במהלכן האור והחושך שוב באיזון, כאשר האור בעלייה. זהו זמן של התחלות חדשות ושל חיים המגיחים מתוך אחיזת החורף.[23] האוסטרה חל ב-19 עד 22 במרץ.

בלטיין (ערב מאי) - מבוטא בלת'ינה

עריכה

באופן מסורתי, בלטיין הוא היום הראשון של הקיץ באירלנד. ברומא, החגיגות הראשונות הופיעו בתקופה הטרום נוצרית עם פסטיבל לאלה פלורה, אלת הפרחים הרומית, וחגיגות וולפורג'יסנכט של מדינות גרמניה.[24]

מאז התנצרות אירופה נמשכה גרסה חילונית יותר של הפסטיבל, המכונה בדרך כלל אחד במאי.

בלטיין נחגג על ידי מסורות פגאניות בשני הימים הראשונים של חודש מאי, ובקרב נאו-דרואידים פסטיבל זה מכיר בכוח החיים במלואו, בירוק העולם, בצעירות ובפריחה.[25]

לית'א - יום אמצע הקיץ

עריכה

אמצע הקיץ, המכונה לית'א, נחגג בין ה-19 ל-23 ביוני ומוכר כנקודת מפנה משמעותית במחזור השנתי. בו הקיץ מגיע לשיאו והשמש זורחת הכי הרבה זמן. בין השבתות בוויקה, לפני יום אמצע הקיץ חוגגים את בלטיין, ואחריו למאס, הנקרא גם לונאסה.

הדרואידים המודרניים חוגגים את הפסטיבל הזה בשם אלבן חפין. עוצמתה החזקה ביותר של השמש נחגגת ביום זה. ביום זה מחזור השמש מגיע לשיאו, וממנו הימים הולכים ומתקצרים. ניתן לטעון שזהו הפסטיבל החשוב ביותר במסורות הדרואיות, בשל ההתמקדות הרבה בשמש ובאורה כסמל להשראה אלוהית. קבוצות דרואידים חוגגות לעיתים קרובות אירוע זה בסטונהנג'.[26]

לונאסה (לאמאס)

עריכה

לאמאס או לונאסה החל בשני הימים הראשונים של חודש אוגוסט, הוא הראשון מבין שלושת פסטיבלי הקציר הוויקאנים. השניים האחרים הם יום השוויון הסתווי (או מבון) וסמהיין. הוויקנים מציינים את החג על ידי אפיית דמות האל בעל הקרניים (אנ') בלחם ואכילתו, כדי לסמל את קדושת הקציר וחשיבותו. מכיוון שלא כל הפגאניים החוגגים את השבתות הם וויקנים, החגיגות משתנות לפי הדת של החוגגים. השם האירי לונאסה[3][27] משמש כשם כולל לציון מספר מסורות לפסטיבל זה. חגיגות הוויקנים של החג הזה אינן מבוססות על התרבות הקלטית מתוכה הפסטיבל הגיע, ולא מתרכזות באל הקלטי לו. נראה כי שם זה אומץ מאוחר יותר לוויקה. בגרסאות המוקדמות של ספרות הוויקה הפסטיבל מכונה ערב אוגוסט.[28]

השם לאמאס (חיבור של המילים loaf mass= מסת כיכר לחם) מרמז שהוא פסטיבל מבוסס חקלאות וחג הודיה לדגן ולחם, המסמל את ביכורי הקציר. גם בפסטיבלים נוצריים בתקופה זו נהוג לשלב אלמנטים מהריטואל הפגאני.[27][29]

מאבון - יום השוויון הסתָיוי

עריכה

חג השוויון הסתיוי, בית הקציר, מאבון, או, לפי המסורת הנאו-דרואידית, אלבן אלפד, נחגג בין ה-21 ל-24 בספטמבר. עיקרו של החג היא הודיה על פירות האדמה והכרה בצורך לחלוק אותם כדי להבטיח את ברכות האלים בחודשי החורף הקרבים. את השם מאבון (Mabon) טבע איידן קלי בסביבות 1970 כהתייחסות ל- Mabon ap Modron (אנ'), דמות מהמיתולוגיה הוולשית.[30]

סמהיין (האלווין)

עריכה
 
נאו-פגאנים מכבדים את המתים כחלק מטקס סמהיין

סמהיין (מבוטא סה-וויין), שנחגג בשני הימים הראשונים של חודש נובמבר. נחשב על ידי הוויקנים לאחד מארבע השבתות החשובות יותר. סמהיין הוא זמן לציין את חייהם של המתים, ולעיתים קרובות זה כרוך בכבוד לאבות קדומים, לבני משפחה, לזקני האמונה, לחברים, לחיות מחמד ולאהובים אחרים שמתו. סמהיין מקביל לחגיגות של ליל כל הקדושים ושל יום המתים. בכמה טקסים מוזמנים רוחות הנפטרים להשתתף בחגיגות. זה נתפס כפסטיבל של חושך, שמאוזן בנקודה הפוכה של הגלגל על ידי פסטיבל בלטיין, שנחגג כפסטיבל של אור ופוריות.[31]

פגאנים רבים מאמינים כי בימים שסביב סמאהין הגבול בין העולם הזה לעולם הבא נמצא בנקודה הדקה ביותר שלו בכל השנה, מה שמקל על התקשורת עם מי שעזב את העולם הזה.[13]

פסטיבלים משניים

עריכה

בנוסף לשמונת הפסטיבלים העיקריים המשותפים לרוב הנאו-פגאניים, ישנם מספר חגים מינוריים במהלך השנה להנצחת אירועים שונים.

גרמאניים

עריכה
 
חגי ברית אסאטרו[32] (שחור: שמות הפסטיבלים עיקריים; אפור: שמות אלטרנטיביים לפסטיבליפ; סגול: חגים משניים נפוצים).

כמה מחופשות המופיעות ב"לוח השנה הרוני (אנ')" של ברית אסאטרו(אנ'):

  • כתם של ואלי, חגיגה המוקדשת לאל ואלי ולאהבה - 14 בפברואר[32]
  • חג איינהראר, חגיגה לכבוד קרוב שנפטר בקרב - 11 בנובמבר
  • כתם של האבות, חגיגת האבות והשורשים של החוגג, או אבות משותפים ממוצא גרמני - 11 בנובמבר[33]
  • יום יגדרסיל, חגיגת עץ העולם יגדרסיל, של המציאות שהוא מייצג, של עצים וטבע - 22 באפריל
  • Winterfinding, חגיגה אשר מציינת את תחילתו של החורף (אמצע אוקטובר)[34]
  • Summerfinding, חגיגה המציינת את תחילת הקיץ (אמצע אפריל)

מנהגים

עריכה

החגיגות של הפסטיבלים בדרך כלל מתקיימות בחוץ, בצורה של התכנסויות רחבות, סעודה והתבוננות בטבע המשתנה.

תאריכי חגיגה

עריכה

התאריכים בהם חוגגים פסטיבלים לרוב גמישים, אך ישנה הסכמה כללית על ימי החגיגה.

חלק מהפסטיבלים נחגגו במקור בהתאם למחזורי הירח, לכן נאו-פגאניים קלטיים לעיתים נוהגים לחגוג בתאריכים שונים כפי שאבותיהם חגגו בעבר.

פגאניים החיים בחצי הכדור הדרומי מקדמים לעיתים קרובות את המועדים הללו בשישה חודשים, כך שהם חופפים לעונות השנה שלהם.[13][35][36][37]

מנחות

עריכה
 

מנחות מזון, משקה, חפצים שונים, וכו' הןן אמצעי פולחן מרכזי בפגאניזם כבר אלפי שנים. פרקטיקה פגאנית מודרנית נמנעת בתוקף מהקרבת בעלי חיים, ובמקום זה המנחות כוללות דגנים, עשבי תיבול, חלב, יינות, קטורת, מאפים, קריסטלים ועוד. היוצא מן הכלל - סעודות פולחניות, הכוללות לעיתים בשר, כאשר החלקים הבלתי אכילים של החיה נשרפים לעיתים קרובות כמנחות בזמן שהקהילה אוכלת את השאר.[38][39]

בנסיבות מסוימות קורבנות מוצעים לאלים ולאבות על ידי שרפה, קבורה והעלאת מנחות בשטח פתוח. המטרתה להראות הכרת תודה, לחזק את הקשרים בין בני האדם לאלוהי ובין חברי הקהילה.[38][40][41]

תפיסות פגאניות

עריכה

קלטי

עריכה

תפיסה מוטעית בקהילה הנאו-פגאנית, המושפעת מכתביו של רוברט גרייבס,[42] היא כי לקלטים ההיסטוריים היה נרטיב כוללני עבור כל גלגל השנה. לוחות השנה הקלטיים השונים כוללים כמה דפוסים מחזוריים הכוללים את האמונה במאזן בין אור לחושך. אמונות אלה משתנות בין התרבויות הקלטיות השונות. נאו-פגאניים שונים מקיימים בדרך כלל את ארבעת 'פסטיבלי האש' של לוח השנה הגאלי, וחלקם מקיימים גם את הפסטיבלים המקומיים האחרים.[43][44]

סלאבי

עריכה
 
קולומיר - הדוגמה הסלאבית לגלגל השנה המציין עונות השנה. גלגלים בצורת צלב קרס עם ארבע או שמונה נקודות היו נפוצים יותר.

המיתולוגיה הסלאבית מספרת על סכסוך מתמשך בו מעורב פרון, אל הרעמים והברקים, וולס, האל השחור המקורנן של העולם התחתון.

האיבה בין השניים היא ביוזמת ולס, שעלה פעם בשנה במעלה עץ העולם בדמות נחש ענק וגנב את הבקר האלוהי של פרון. פרון מגיב לאתגר זה על ידי רדיפה אחרי ולס, תוך כדי שהוא תוקף אותו עם הברקים שלו מהשמיים. ולס ממשיך להתגרות בפרון ובורח, מתחבא מאחורי בעלי חיים שונים, צמחים, בתים, ואפילו בני אדם. זה מסביר מדוע ברקים פוגעים בעצים או בבתים. בסופו של דבר פרון מתגבר ומנצח את ולס ומחזיר אותו למקומו בממלכת המתים.[45][46][47]הרעיון כי סערות ורעמים הם למעשה קרב אלוהי הוא מרכזי בחילופי העונות. תקופות יבשות מוסברות כתוצאות הכאוטיות הנובעות מגניבתו של ולס. דואליות וסכסוך זה מייצגים התנגדות בין עקרונות של טבע, אדמה, מים, חומר וכאוס כפי שוולס מייצג, אל מול שמיים, רוח וסדר שמייצג פרון. זאת אינה התגשות בין טוב לרע, אלא בין שני חלקים בקיום האנושי.

בלילה הגדול (תחילת השנה החדשה) נולדים שני ילדיו של פרון - ג'רילו, אל הפריון והצמחייה ובן הירח, ומורנה, אלת הטבע והמוות בת השמש. באותו הלילה, ג'רילו נחטף ונלקח אל השאול, שם ולס מגדל אותו כבנו שלו. בזמן שוויון האביב, ג'רילו חוזר על פני הים מעולם המתים, מביא איתו פוריות וצמיחה. הוא פוגש את אחותו מורנה ומחזר אחריה. עם תחילת הקיץ, השניים נישָׂאים, מביאים פוריות ושפע לכדור הארץ, ומבטיחים קציר שופע. איחוד קרובת משפחתו של פרון ובנו המאומץ של ולס מביא לשלום בין שני אלים גדולים, ומונע סערות שעלולות לפגוע בקציר. לעומת זאת, לאחר הקציר ג'רילו בוגד באשתו והיא הורגת אותו כנקמה, מחזירה אותו לעולם התחתון ומחדשת איבה בין פרון לוולס. בלי בעלה, אל הפריון והצומח, מורנה - וכל הטבע איתה - נובלים וקופאת בחורף שלאחר מכן. היא צומחת לאלת החושך והכפור הישנה והמסוכנת, ובסופו של דבר מתה עד סוף השנה רק כדי להיוולד מחדש עם אחיה בשנה החדשה.[48][49]

ויקה

עריכה
 
גלגל השנה המצויר במוזיאון הכישוף, בוסקסטל.

לפי ויקה, גלגל השנה מייצג את הדואליות בין האל לאלה. האלה המשולשת מייצגת שלושה אספקטים בחיי האישה - העלמה, האם והזקנה. היא נולדת כעלמה, גדלה להיות אם, ולבסוף מזדקנת ונולדת מחדש כעלמה. מחזור זה מבוטא במופעי הירח במהלכי החודש. לעומת זאת, האל המקורנן מבוטא במחזור השמש במהלך השנה - הוא נולד מהאלה (כשהיא באספקט האם שלה) ביולת וגדל בכוחו עד ליום שוויון הקיץ בו הוא מגיע לשיאו ומתחיל בגוויעתו. בסמהיין, הוא יורד לשאול וביול הוא נולד שוב מחדש והגלגל ממשיך.[13][50][51]

הלניזם

עריכה

המיתולוגיה היוונית מספרת על פרספונה, שהייתה נערה יפה ביותר והכול אהבוה, אך היא לא חיה על הר האולימפוס כמו הוריה, אלא העבירה את ימיה על פני האדמה, קוטפת פרחים ונוטעת צמחים יחד עם חברותיה. אולם האדס חמד אותה לעצמו, והחליט לחטוף אותה ולהביאה לממלכתו אשר מתחת לאדמה. יום אחד, בשעה שפרספונה טיילה כהרגלה על פני האדמה, האדס מימש את תוכניתו: הוא פרץ רכוב על מרכבתו מבקע באדמה, תפס את הנערה ההמומה, ולקח אותה איתו לשאול תחתיות. אף אחד, פרט לזאוס ולהליוס, השמש הרואה הכול, לא הבחין במאורע.

לאחר שנעלמה פרספונה, לא ידעה אמה, דמטר, את נפשה מצער: היא קיללה את חברותיה של בתה, שלא הצליחו למנוע את החטיפה, והפכה אותן לסירנות - ציפורים בעלות ראש אישה. היא שקעה בגעגועים לבתה והזניחה את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה.

בסופו של דבר נאלץ זאוס לפעול על מנת למנוע את האסון הממשמש ובא: הוא שלח את הרמס, שליח האלים, להאדס כדי שישיב את פרספונה לאמה. האדס אמנם החזיר את פרספונה, אך בטרם הלכה נתן לה לאכול מספר גרעיני רימון. גרעינים בודדים אלו היו פירות השאול ובשל אכילתם נאלצה פרספונה לשוב לשאול למספר חודשים (כול פעם לפי כמות הגרעינים) מדי שנה בשנה. אולם, בשאר חודשי השנה הותר לה לשוב לאולימפוס, ולבלות יחד עם אמה ועם יתר האלים. בזמן שהותה של פרספונה מתחת לאדמה הייתה אמה מתעטפת עצב וגוזרת כיליון על האדמה, ודמעותיה יורדות על הארץ, שהן בעצם הגשם. אך מששבה פרספונה לאמה, היא הייתה מתנערת מעיצבונה ומאפשרת לתבואה לפרוח ולהבשיל.

לכן, על פי המיתוס, מגיעים מדי שנה חודשי החורף והסתיו בהם האדמה הופכת קשה ואינה נותנת פרי, אך לאחריהם מגיעים חודשי האביב והקיץ, בהם פרספונה שבה מן השאול, ודמטר שוב מפרה את האדמה.[52]

המיתולוגיה הכנענית

עריכה

האל מות לא מתרשם מניצחונו של האל בעל על האל ים ומאיים לפעור פיו ולבלוע אותו כזית.בעל ירא מפניו ונכנע ללא קרב, ומכריז שהוא עבדו לעולם. מות שמח על ניצחונו שנעשה ללא מלחמה ומורה לבעל לרדת לשאול ל"בית החופשית" משכן המתים, עם כל אשר לו: ענניו, סערותיו, רוחותיו, שתי נשותיו ושבעת נעריו.

האלה ענת אחותו של בעל, יורדת עם שפש (שמש) לשאול ויחד הן אוספות את גופתו של בעל ומעלות אותו לפסגת צפון. שם הן מבכות אותו וקוברות אותו. ענת מוצאת את מות, ומפצירה בו להחזיר לה את אחיה (='את מת תנ אחי'). מות מסרב ומתרברב כי בלע את בעל כטלה וכגדי, והוא בתוך לועו, במקום שבו אפילו השמש הזוהרת נעצרת. לאחר שעוברים חודשים ענת שליבה קשור מאוד לבעל, "כלב פרה לעגלתה", פוגשת שוב את מות, והפעם היא אוחזת בו, מבקעת אותו בחרב, זורה אותו בכברה, שורפת אותו באש, טוחנת אותו ברחיים, וזורעת את פירוריו בשדה ואת שאריותיו אוכלים העופות.

בזמן זה, אל אבי האלים חלם חלום ובו בעל קם לתחייה, חוזר לרשת את הכס, יורד גשם רב, והשמים ממטירים שמן והנחלים מוליכים נופת. אל מחליט לתת את המלוכה לבעל הוא פונה לענת, ומבקש ממנה שתשכנע את השמש לחזור ולהאיר, והשמש מסכימה, אך מודיעה שהיא תמשיך לחפש את בעל האשר קם לתחייה לבסוף. בעל נלחם באויביו בני אשרה שהתמרדו כנגדו והורג בהם, ורק לאחר שהם מובסים לארץ, הוא חוזר לכס מלכותו.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גלגל השנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Harvey, Graham (1994). "The Roots of Pagan Ecology". Journal of Contemporary Religion. 9 (3): 38–41. doi:10.1080/13537909408580720.
  2. ^ 1 2 Gardner, Gerald (1954). Witchcraft Today. p. 147.
  3. ^ 1 2 Hutton, Ronald (8 בדצמבר 1993), The Pagan Religions of the Ancient British Isles, Oxford, Blackwell, pp. 337–341, ISBN 0-631-18946-7 {{citation}}: (עזרה)
  4. ^ Murray, Margaret. 1931. The God of the Witches.
  5. ^ Kinloch, George Ritchie. Reliquiae Antiquae Scoticae. Edinburgh, 1848.
  6. ^ Robert Graves, The White Goddess, New York: Creative Age Press, 1948. Published in London by Faber & Faber.
  7. ^ Lamond, Frederic (2004), Fifty Years of Wicca, Sutton Mallet, England: Green Magic, pp. 16–17, ISBN 0-9547230-1-5
  8. ^ Glass, Justine (1965). Witchcraft, the Sixth Sense—and Us. London: Neville Spearman. p. 98.
  9. ^ Kelly, Aidan. About Naming Ostara, Litha, and Mabon. Including Paganism. Patheos. Accessed 8 May 2019.
  10. ^ Beckett, John. Enough With the Mabon Hate! Under the Ancient Oaks. Patheos. 11 Sep 2018.
  11. ^ Valiente, Doreen. 1978. Witchcraft For Tomorrow. London: Robert Hale Limited.
  12. ^ 1 2 Zell-Ravenheart, Oberon; Zell-Ravenheart, Morning Glory (2006). "Book III: Wheel of the Year". In Kirsten Dalley and Artemisia (ed.). Creating Circles & Ceremonies: Rituals for All Seasons And Reasons. Book-Mart Press. p. 192. ISBN 1-56414-864-5.
  13. ^ 1 2 3 4 5 Drury, Nevill (2009). "The Modern Magical Revival: Esbats and Sabbats". In Pizza, Murphy; Lewis, James R (eds.). Handbook of Contemporary Paganism. Leiden, Netherlands: Brill Publishers. pp. 63–67. ISBN 9789004163737.
  14. ^ "Winter Solstice - Alban Arthan". Order of Bards, Ovates and Druids (באנגלית). 2012-01-10. נבדק ב-2019-02-20.
  15. ^ Johnson, Anthony (2008). Solving Stonehenge: The New Key to an Ancient Enigma. Thames & Hudson. pp. 252–253. ISBN 978-0-500-05155-9.
  16. ^ 1 2 Zell-Ravenheart, Oberon; Zell-Ravenheart, Morning Glory (2006). "7. Yule (Winter Solstice)". Creating Circles & Ceremonies: Rituals for All Seasons And Reasons. Career Press. pp. 250–252. ISBN 1-56414-864-5.
  17. ^ 1 2 Gagarin, Michael (2010). "S". The Oxford Encyclopedia of Ancient Greece and Rome: Volume 1. Oxford University Press. p. 231. ISBN 978-0-19517-072-6.
  18. ^ Selbie, John A. (1914). "Gifts (Greek and Roman)". In Hastings, James (ed.). Encyclopædia of Religion and Ethics, Volume 6. New York; Edinburgh: Charles Scribner's Sons; T. & T. Clark. p. 212.
  19. ^ Harvey, Graham (2000). "1: Celebrating the Seasons". Contemporary Paganism: Listening People, Speaking Earth. NYU Press. pp. 6–8. ISBN 0-8147-3549-5.
  20. ^ Plutarch. Life of Caesar. Parallel Lives. Vol. Alexander and Caesar.
  21. ^ Chadwick, Nora K.; Cunliffe, Barry (1970). The Celts. Harmondsworth: Penguin. p. 181. ISBN 0-14-021211-6.
  22. ^ 1 2 Rabinovitch, Shelley T.; Lewis, James R. (2004). The Encyclopedia of Modern Witchcraft and Neo-Paganism. Citadel Press. pp. 232–233. ISBN 0-8065-2407-3.
  23. ^ "Deeper into Alban Eilir". Order of Bards, Ovates and Druids (באנגלית). 2012-01-18. נבדק ב-2019-02-20.
  24. ^ Zell-Ravenheart, Oberon; Zell-Ravenheart, Morning Glory (2006). "Book III: Wheel of the Year". In Kirsten Dalley and Artemisia (ed.). Creating Circles & Ceremonies: Rituals for All Seasons And Reasons. Book-Mart Press. pp. 203–206. ISBN 1-56414-864-5.
  25. ^ "Deeper Into Beltane". Order of Bards, Ovates and Druids (באנגלית). 2012-01-18. נבדק ב-2019-02-20.
  26. ^ "Deeper into Alban Hefin". Order of Bards, Ovates and Druids (באנגלית). 2012-01-18. נבדק ב-2019-02-20.
  27. ^ 1 2 Starhawk (1979, 1989) The Spiral Dance: A Rebirth of the Ancient Religion of the Great Goddess. New York, Harper and Row ISBN 0-06-250814-8 pp.191-2 (revised edition)
  28. ^ "Gardnerian Book of Shadows: The Sabbat Rituals: August Eve". www.sacred-texts.com. נבדק ב-20 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Lammas (n.)". etymonline.com. נבדק ב-25 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Zell-Ravenheart, Oberon Zell-Ravenheart & Morning Glory (2006). Creating circles & ceremonies : rituals for all seasons & reasons. Franklin Lakes, NJ: New Page Books. p. 227. ISBN 1564148645.
  31. ^ Starhawk (1979, 1989) The Spiral Dance: A Rebirth of the Ancient Religion of the Great Goddess. New York, Harper and Row ISBN 0-06-250814-8 pp.193-6 (revised edition)
  32. ^ 1 2 "Runic Era". asatru.org. נבדק ב-24 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Arith Härger (בנובמבר 2012). "Ancestors Blot 11th of November". whispersofyggdrasil.blogspot.com. נבדק ב-24 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ William (Bil) R Linzie (ביולי 2003). "Germanic Spirituality" (PDF). p. 27. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Hume, Lynne (1997). Witchcraft and Paganism in Australia. Melbourne: Melbourne University Press. ISBN 9780522847826.
  36. ^ Vos, Donna (2002). Dancing Under an African Moon: Paganism and Wicca in South Africa. Cape Town: Zebra Press. pp. 79–86. ISBN 9781868726530.
  37. ^ Bodsworth, Roxanne T (2003). Sunwyse: Celebrating the Sacred Wheel of the Year in Australia. Victoria, Australia: Hihorse Publishing. ISBN 9780909223038.
  38. ^ 1 2 Thomas, Kirk. "The Nature of Sacrifice". Cosmology. Ár nDraíocht Féin: A Druid Fellowship. נבדק ב-8 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Bradbury, Scott (1995). "Julian's Pagan Revival and the Decline of Blood Sacrifice". Phoenix. 49 (4 (Winter)): 331–356. doi:10.2307/1088885. JSTOR 1088885.
  40. ^ Krasskova, Galina; Wodening, Swain (forward) (2005). Exploring the northern tradition: A guide to the gods, lore, rites, and celebrations from the Norse, German, and Anglo-Saxon traditions. Franklin Lakes, NJ: New Page Books. ISBN 9781435658943.
  41. ^ Meuli 1946
  42. ^ Hutton, Ronald (1993). The Pagan Religions of the Ancient British Isles: Their Nature and Legacy. Oxford: Blackwell publishing. p. 145. ISBN 0-631-18946-7.
  43. ^ Bonewits, Isaac (2006). Bonewits's Essential Guide to Druidism. New York, New York: Kensington Publishing Group. pp. 179, 183–4, 128–140. ISBN 0-8065-2710-2.
  44. ^ McColman, Carl (2003). Complete Idiot's Guide to Celtic Wisdom. Alpha Press. pp. 12, 51. ISBN 0-02-864417-4.
  45. ^ Leeming, David (2005). "A-Z Entries". The Oxford Companion to World Mythology. New York, New York: Oxford University Press. p. 360. ISBN 0-19-515669-2.
  46. ^ Hlobil, Karel (2009). "Chapter Eleven:Slavic Mythology". Before You. Insomniac Press. ISBN 978-1-92-658247-4.
  47. ^ Lyle, Emily (2008). "Time and the Indo-European Gods in the Slavic Context" (PDF). Studia Mythologica Slavica. 11: 115–126. doi:10.3986/sms.v11i0.1691.
  48. ^ Leeming, David (2005). "A-Z Entries". The Oxford Companion to World Mythology. New York, New York: Oxford University Press. p. 360. ISBN 0-19-515669-2.
  49. ^ Hlobil, Karel (2009). "Chapter Eleven:Slavic Mythology". Before You. Insomniac Press. ISBN 978-1-92-658247-4.
  50. ^ Vivianne Crowley (1989). Wicca: The Old Religion in the New Age. London: Aquarian Press. pp. 162–200. ISBN 9780850307375.
  51. ^ Starhawk (1999). The Spiral Dance: A Rebirth of the Ancient Religion of the Great Goddess: 20th Anniversary Edition. San Francisco: HarperOne. pp. 197–213. ISBN 9780062516329.
  52. ^ PERSEPHONE - Greek Goddess of Spring, Queen of the Underworld (Roman Proserpina), www.theoi.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גלגל_השנה&oldid=39732560"
  NODES
eth 2