דגל כוזב
דגל כוזב (נקרא גם דגל שחור, באנגלית: False flag) מתאר מבצע חשאי שמטרתו להשיג מטרות צבאיות, פוליטיות, כלכליות או אידאולוגיות, באמצעות הסוואת הגורמים העומדים מאחוריו, והטלת האחריות לתכנונו ולביצועו על גורם אחר. באופן זה נוצרת תודעה כוזבת באשר לזהות הגורמים המבצעים. מבצעים אלו מתוכננים ויוצאים לפועל על ידי גופים שונים, לרבות קבוצות אתניות, מדינות, צבאות וארגונים אזרחיים. מושג זה מתייחס גם למבצעים של גורמי ביון המתכננים להטיל את האחריות לביצועם על טרוריסטים[1].
בשימוש העכשווי מתייחס 'דגל כוזב' גם למבצעים שהממשל אומנם לא תכנן או הוציא לפועל, אך היה מודע לתכנונם, ובחר לאפשר להם להתרחש אף על פי שהיה בכוחו למנוע אותם. אסטרטגיה זו מאפשרת לממשל לבצע מניפולציה בדעת הציבור, ולשכנע את האזרחים ביתר קלות בנחיצותה של יציאה למלחמה. המושג 'דגל כוזב של טרור' מתאר פעולות טרור המתבצעות על ידי גורמי טרור, אך אלו נתמכים, בידיעתם או ללא ידיעתם, על ידי ממשל האומה שאותה הם תוקפים[2].
מקור המושג
עריכהמקור המושג 'דגל כוזב' בלוחמה הימית, בה השימוש בדגל כוזב במקום בדגל המלחמה האמיתי היה מקובל לפני מגע עם כוחות האויב, וזאת על מנת להוליך שולל את האויב[3]. תחבולה זו מתרחשת גם בכוחות היבשה, כאשר צד אחד מרים דגל לבן על מנת ליצור רושם שהוא נכנע, אך למעשה הוא מתכוון לתקוף ברגע שהצד השני יחשוף את עצמו על מנת לשבות את הכוחות ש"נכנעו" לו.
מבצעים צבאיים
עריכהמבצעי דגל כוזב במלחמת העולם השנייה
עריכה- בשנת 1941, אוניית מלחמה גרמנית הסוותה עצמה לאוניית סוחר הולנדית, ובכך הצליחה להפתיע ולהטביע סיירת קלה אוסטרלית[4].
- במבצע מרכבה שיצא לפועל בשנת 1942, משחתת צי בריטי הוקרבה והוסבה לפצצה מתקתקת על מנת לחבל במזח ששימש את הצי הגרמני. הצי הבריטי הסווה את אחת המשחתות שלו לספינת טורפדו גרמנית, באמצעות הנפת דגל הקריגסמרינה ובאמצעות שינוי מספר מאפיינים חיצוניים נוספים. כך הצליחה המשחתת להתקרב מאוד לנמל הגרמני עד שזוהתה ממרחק של שלושה קילומטרים מהנמל. תחת אש כבדה, הצליחה המשחתת להיכנס לנמל ולהתפוצץ על המזח כמתוכנן[5][6].
- בקרב על הבליטה בשנת 1944 יצא לפועל מבצע גרייף (אנ') בפיקודו של שטנדרטנפיהרר אס אס אוטו סקורצני. במסגרת המבצע, חיילים גרמנים התחזו לחיילים אמריקאים באמצעות מדים וכלי רכב אמריקאיים שנפלו לידיהם. מטרתם הייתה לזרוע מהומה בשורות החיילים האמריקאים, ולשבש את תנועת הכוחות האמריקאיים באמצעות חבלה בגשרים, הפצת שמועות, ושיבוש השילוט בצירי התנועה.
מבצעי דגל כוזב כאמתלה להכרזת מלחמה
עריכההמלחמה בין שוודיה ובין רוסיה 1788–1790
- בשנת 1788, החייט הראשי של האופרה המלכותית השוודית קיבל הוראה לתפור מספר מדים של הצבא הרוסי. באמצעות מדים אלו, ביים המלך השוודי מתקפה רוסית לכאורה על מאחז שוודי בגבול בין שוודיה לרוסיה. מתקפה "רוסית" זו התקבלה בזעם רב בסטוקהולם, והאסיפה הלאומית השוודית אישרה למלך, שהיה נטול סמכות לקבל כזו החלטה בכוחות עצמו, לצאת למלחמה נגד רוסיה[7].
- תקרית מוקדן – בעת המלחמה בין סין ליפן, חיפשו היפנים אמתלה לפלוש למנצ'וריה הסינית. בספטמבר 1931, מספר קצינים יפנים ביימו תקיפה "סינית" על ידי פיצוץ מקטע של מסילת רכבת. אף על פי שפיצוץ זה לא היה חזק דיו כדי לחבל במסילה, הוא בכל זאת שימוש תירוץ לפלישה[8].
- תקרית גשר מרקו פולו – בשנת 1937, היפנים תירצו את פלישתם לסין באמצעות הטענה הכוזבת שחייל שלהם נחטף.
- ההתקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ – בשנת 1939 ביימה גרמניה הנאצית מתקפה "פולנית" על תחנת שידור גרמנית, במטרה לספק אמתלה לפלישת גרמניה לפולין. ב-31 באוגוסט 1939, חמושים גרמנים שלבשו מדים פולניים פרצו אל תחנת הרדיו בסמוך לגבול הפולני, ותחת איומי אקדח הכריחו את צוות התחנה לשדר משדר קצר המכריז כי כעת התחנה בידיים פולניות. בנוסף הם הוציאו להורג אדם חף מפשע, אותו חטפו יום לפני המבצע ושתלו אותו בזירת האירוע, על מנת לספק לעולם ולציבור הגרמני הוכחה לאגרסיביות הפולנית[9].
- הפגזת מיינילה – ב-26 בנובמבר 1939, הצבא הסובייטי הפציץ כפר רוסי שנמצא סמוך לגבול הפיני. השלטון הסובייטי האשים בתקיפה את פינלנד וניצל את ההזדמנות כדי לפרוש מהסכם אי-תוקפנות סובייטי–פיני. תקרית זו פעלה כתעמולה אפקטיבית מול הציבור הסובייטי, ולאחר 4 ימים, ברית המועצות פתחה במלחמת החורף[10].
- מבצע נורת'וודס – בשנת 1962, הפנטגון הניח על שולחן הממשל האמריקאי הצעה לביים מתקפה קובנית על אמריקה באמצעות תקיפות יעדים צבאיים ושלל פעולות טרור נגד אזרחים אמריקאים, הכוללות חטיפת מטוסים, ירי בנוסעים, שימוש בחומרי נפץ, הטבעת ספינות והשתלת עדויות כוזבות. מטרת המבצע הייתה לשכנע את הציבור האמריקאי בנחיצות יציאה למלחמה נגד קובה. מבצע זה לא יצא אל הפועל עקב התנגדותו של נשיא המדינה, ג'ון קנדי[11][12]. משום שפיגועי 11 בספטמבר הובילו למלחמת עיראק ולמלחמת אפגניסטן, ישנם גורמים בתנועה לגילוי האמת על 11 בספטמבר הרואים במבצע נורת'וודס חזון שהפנטגון, על אף כישלונו בשנת 1962, הצליח להוציא אל הפועל בשנת 2001[13].
מבצע דגל כוזב ישראלי
עריכה- ערך מורחב – העסק הביש
"העסק הביש" הוא כינוי לפעולות טרור שבוצעו בשנת 1954 על ידי יחידת ריגול ישראלית במצרים. שיחות שהתנהלו בין מצרים לבריטניה, בתחילת שנות ה-50, על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ, גרמו לדאגה בישראל. מודיעין צה"ל העלה רעיון לחבל בחשאי במתקנים מערביים במצרים, כך שהפעולה תיראה כאילו נעשתה על ידי מחתרת לאומנית מצרית, ובכך ייפגעו היחסים בין מדינות המערב למצרים. מבצע זה יצא לפועל ביולי 1954, במסגרתו הטמינו חברי יחידת הריגול מספר מטעני חבלה באתרים שונים, אך הפעולה השלישית כשלה, חשפה את חברי יחידת הריגול וגרמה למשבר גדול בישראל. פעולות החבלה הללו לא גבו קורבנות בנפש.
מבצעי דגל כוזב כטקטיקה להחלשת יריבים פוליטיים
עריכה- שרפת הרייכסטאג – ב-27 בפברואר 1933 הוצת בניין הרייכסטאג בברלין, כנראה ביוזמתם או בידיעתם של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, ושל נשיא הרייכסטאג, הרמן גרינג. האשמה הוטלה על הקומוניסטים ושימשה את הנאצים כהוכחה לכך שהקומוניסטים חותרים תחת הממשלה הגרמנית. האווירה הציבורית שנוצרה אפשרה להיטלר להדוף את מתנגדיו, ולהתקין חוקי חירום שפגעו קשות בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות, בחופש העיתונות ובזכות לפרטיות.
- מבצע אייג'קס – באפריל 1953, ה-CIA קיבל הוראה לערער את הממשל האיראני, על מנת להפיל את ראש הממשלה של איראן, מוחמד מוסאדק. לשם כך, בוצעו מספר מבצעי דגל כוזב באיראן הכוללים התססת הרחוב האיראני והפניית אצבע מאשימה כלפי מוסאדק על ידי אנשים שהתחזו לקומוניסטים[14].
מבצעי דגל כוזב בשימוש אזרחי
עריכה- תעמולת בחירות – לקמפיינים פוליטיים יש היסטוריה ארוכה בשימוש טקטיקה זו על ידי מתמודדים פוליטיים, פעילים פוליטיים וכלי התקשורת. דגל כוזב עשוי להתרחש כאשר תומך במועמד מסוים, מציג עצמו כתומך במועמד היריב. בשנת 1994, במסגרת קמפיין בחירות לתפקיד מושל פלורידה, המועמד הדמוקרטי לוטון צ'ילס יזם מבצע דגל כוזב במסגרתו פעיליו התקשרו לעשרות אלפי בוחרים קשישים, הציגו את עצמם כנציגים של היריב, ג'ב בוש הרפובליקני, וטענו כי בוש מתנגד לביטוח לאומי ולהטבת התנאים לקשישים. צ'ילס הכחיש תחילה כי הוא עומד מאחורי הפעולה הזו, אך לאחר שזכה בבחירות ועמד בפני חקירה, הוא הודה במעשה[15].
- אידאולוגיה – המצדדים באידאולוגיות פוליטיות או דתיות עשויים להשתמש בטקטיקת דגל כוזב על מנת להכפיש קבוצות יריבות או ליצור מראית עין שיש להם אויבים כאשר בפועל הם לא קיימים. במבצע פריקאוט, חברי כנסיית הסיינטולוגיה גנבו נייר מכתבים מביתה של הסופרת והעיתונאית פולט קופר, בה ראו איום משום כתביה הביקורתיים נגד הכנסייה. מספר ימים לאחר הגנבה, גורמים בכנסייה התלוננו כי קיבלו מכתב אנונימי עם איומי הפעלת פצצה. האיומים נכתבו על נייר המכתבים של קופר שנשא את טביעות האצבעות שלה, והוגש נגדה כתב אישום. לאחר פשיטה של ה-FBI על משרדי הכנסייה, אישרו הרשויות כי היה מדובר במבצע דגל כוזב[16].
- עסקים – חברות מסחריות עשויות להעביר לציבור מסרים באופן היוצר רושם כוזב כי מקורם של מסרים אלו באנשים ללא אינטרס שיווקי. דוגמה מובהקת לכך היא השימוש בפרסומות סמויות: שחקנים בתקליטורים לילדים שאוכלים חטיף או ידוענים שמצטלמים, כביכול בתמימות, עם שלל מוצרי צריכה ומפרסמים את התמונות בחשבון האינסטגרם שלהם[דרוש מקור][מפני ש...].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- דייוויד שיפלר, משימות טרור שיזם ה-FBI. באתר הניו יורק טיימס. אפריל 2012 (באנגלית)
- חדשות 2, גלנט: ישראל ידעה על המנהרות ולא עשתה דבר, באתר מאקו, 3 בינואר 2015
- ג'וני זילבר, מי באמת עומד מאחורי תמונה שמציגה את שר האוצר במדי נאצי?, באתר הארץ, 18 ביוני 2013
- עוז רוזנברג, אנשי אם תרצו התחזו לפעילי שלום עכשיו ותלו שלטי תמיכה בפלסטינים, באתר הארץ, 21 במאי 2012
- עלי ואקד ופליקס פריש, הרשות: אנשי מוסד התחזו לפעילי "אל קאעידה", באתר ynet, 7 בדצמבר 2002
- "סוכני מוסד התחזו לאנשי CIA וסייעו לחבל באירן", באתר וואלה, 14 בינואר 2012
- 42 מבצעי דגל כוזב, באתר InfoWars, פברואר 2015 (באנגלית)
- Gordon Duff: NEO: Paris Terror, the Smell of False Flag (אורכב 03.03.2015 בארכיון Wayback Machine). January 15, 2015 (באנגלית)
- 10 Inside Jobs That Governments Blamed On Enemies. באתר listverse. נובמבר 2014 (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Hughes, Geraint (2011): The Military's Role in Counterterrorism: Examples and Implications for Liberal Democracies, Letort Paper, Strategic Studies Institute, May. p.105 http://www.strategicstudiesinstitute.army.mil/pdffiles/PUB1066.pdf
- ^ deHaven-Smith, Lance (2013). Conspiracy Theory in America, Austin: University of Texas Press. pp.225–226 http://utpress.utexas.edu/index.php/books/dehcon
- ^ deHaven-Smith, Lance (2013). Conspiracy Theory in America, Austin: University of Texas Press. p.225
- ^ Squires, Nick. "HMAS Sydney found off Australia's west coast", The Daily Telegraph (Australia)|The Telegraph, 17 March 2008.
- ^ Guinness World Records (2009), p.155
- ^ Young, P (Ed) (1973) Atlas of the Second World War (London: The Military Book Society)
- ^ (Finnish) Mattila, Tapani (1983). Meri maamme turvana [Sea safeguarding our country] (in Finnish). Jyväskylä: K. J. Gummerus Osakeyhtiö. ISBN 951-99487-0-8. (), p. 142
- ^ Weland, James (1994). "Misguided Intelligence: Japanese Military Intelligence Officers in the Manchurian Incident, September 1931". Journal of Military History 58 (3): 445–460. doi:10.2307/2944134.
- ^ Bradley Lightbody, The Second World War: Ambitions to Nemesis, Routledge, 2004, ISBN 0-415-22405-5, Google Print, p.39
- ^ Turtola, Martti (1999). "Kansainvälinen kehitys Euroopassa ja Suomessa 1930-luvulla". In Leskinen, Jari; Juutilainen, Antti (eds.). Talvisodan pikkujättiläinen. pp. 44–45.
- ^ Excerpts from declassified 1962 U.S. Joint Chiefs of Staff Memo "Operation Northwoods: Justification for U.S. Military Intervention in Cuba"
- ^ Horne, Douglas P., Chief Analyst for Military Records, Assassination Records Review Board (2009). Inside the Assassination Records Review Board: The U.S. Government's Final Attempt to Reconcile the Conflicting Medical Evidence in the Assassination of JFK. self published. ISBN 098431444X. נבדק ב-2014-04-01.
- ^ 9/11 Questions Remain Unanswered. David Ray Griffin Speaks Out. globalresearch.September 12, 2012
- ^ Callanan, James (2009). Covert Action in the Cold War: US Policy, intelligence and CIA operations, London: I.B. Tauris. p.115
- ^ http://news.google.com/newspapers?nid=1346&dat=19951211&id=gZosAAAAIBAJ&sjid=wfwDAAAAIBAJ&pg=4981,49418 Lakeland Times 1995
- ^ United States of America v. Jane Kember, Morris Budlong, Sentencing Memorandum; pp. 23–25.