דולי פרטון
דולי רבקה פרטון-דין (באנגלית: Dolly Rebecca Parton-Dean; נולדה ב-19 בינואר 1946) היא זמרת קאנטרי, מחברת פזמונים, מלחינה, שחקנית, אשת עסקים ונדבנית אמריקנית.
 | |
| פרטון מקבלת את פרס "מחיאות הכפיים של ליסברג", 2010 | |
| לידה |
19 בינואר 1946 (בת 78) סבירביל, טנסי, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | דולי רבקה פרטון |
| מוקד פעילות |
נאשוויל  |
| תקופת הפעילות | מ-1959 |
| סוגה |
קאנטרי, בלוגראס, קאנטרי פופ, גוספל, בלדה, מוזיקת פופ |
| סוג קול |
סופרן |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה, אוטוהארפ, בנג'ו |
| חברת תקליטים |
אסיילום רקורדס, RCA, תקליטי RCA נאשוויל, רייזינג טייד רקורדס, שוגר היל רקורדס, מונומנט רקורדס, גולדבנד רקורדס, מרקורי רקורדס, קולומביה רקורדס, דקה רקורדס, האחים וורנר רקורדס |
| בן או בת זוג |
Carl Thomas Dean (30 במאי 1966–?) |
| פרסים והוקרה |
|
| dollyparton.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולדה בשם דולי רבקה פרטון (Dolly Rebecca Parton) בעיירה סבירביל בטנסי שבארצות הברית. בת רביעית לרוברט ולי פרטון, הורים לשנים-עשר ילדים. בראיון טלוויזיוני שנערך בשנת 1989 סיפרה פרטון לג'יי לנו, כי אמה הייתה אחת מתוך עשרה ילדים במשפחתה, ואילו אביה היה אחד מתוך חמישה עשר ילדים במשפחתו. היא תיארה את משפחתה כ"ענייה מרודה" אשר התגוררה בבקתה ישנה, מטה ליפול, בשמורת הרי הסמוקי. הוריה השתייכו לכנסיית "קהל האלוהים" שבקליבלנד, טנסי, השייכת לזרם הנצרות הפנטקוסטלית, שבה מוזיקה מהווה מרכיב מרכזי בחוויה הדתית, וסבה אף היה הכומר בכנסייה זו. הייתה לכך השפעה על דרכה המוזיקלית, והיא נהגה לשלב מוזיקת נשמה בהופעותיה.
קריירה
עריכהמוזיקה
עריכהפרטון החלה להופיע כזמרת כבר בילדותה והופיעה בתוכניות רדיו וטלוויזיה בתחנות מקומיות במזרח טנסי. בגיל 12 היא הופיעה בתחנת הטלוויזיה של העיר נוקסוויל בטנסי, ובגיל 13 כבר הקליטה בחברת תקליטים קטנה והופיעה על בימת הגרנד אול אופרי בנשוויל, אולם הופעות ידוע זה עשרות שנים למוזיקת הקאנטרי. עם סיום לימודי התיכון בשנת 1964 עברה להתגורר בנשוויל, לשם הביאה בשירתה רבים מן המאפיינים הייחודיים של המוזיקה העממית במזרח טנסי.
הצלחתה הראשונה של פרטון הייתה כפזמונאית, כאשר כתבה להיטים עבור הזמרים הנק ויליאמס הבן וסקיטר דייוויס. היא חתמה על חוזה הקלטות בחברת התקליטים "Monument Records" בסוף שנת 1965, שם היא קודמה כזמרת פופ לבני הנעורים. להיטה היחיד במצעד הפזמונים, בעת שהקליטה בחברה זו, היה "Happy, Happy Birthday Baby" אשר לא הגיע לרשימת 100 הגדולים. שאר שירי הפופ שהקליטה כלל לא נכנסו למצעד.
חברת התקליטים הסכימה כי תבצע תקליט שירי קאנטרי, לאחר שהשיר שחיברה "Put it Off Until Tomorrow", שהוקלט על ידי ביל פיליפס (עם פרטון כזמרת ליווי, מבלי שנזכרה על עטיפת התקליט) הגיע למקום השישי במצעד שירי הקאנטרי בשנת 1966. שיר הקאנטרי הראשון שהקליטה כסינגל היה Dumb Blonde (בלונדינית טיפשה), אותו לא כתבה בעצמה. השיר הגיע למקום ה-24 במצעד שירי הקאנטרי בשנת 1967. באותה שנה הקליטה אף את השיר "Something Fishy" (משהו מסריח) שהגיע למקום ה-17. שני השירים אף הופיעו באלבומה הראשון שנקרא "Hello I'm Dolly", אשר יצא באותה שנה.
בשנת 1967 התבקשה פרטון להצטרף לתוכנית טלוויזיה שבועית שהוקדשה לשירי קאנטרי ואשר שודרה מחוף לחוף בארצות הברית. את התוכנית הנחה פורטר ואגוניר. היא חתמה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים RCA Victor, שם המשיכה להקליט משך שני עשורים. פרטון וואגוניר פצחו בקריירה מוזיקלית משותפת, כצמד קולי, זאת בנוסף לעבודת כל אחד מהם כזמר עצמאי. השיר הראשון שהקליטו היה גרסת כיסוי לשירו של טום פקסטון "The Last thing on My Mind". השיר הגיע לעשרת הגדולים במצעד שירי הקאנטרי בארצות הברית בסוף 1967. היה זה הראשון, בשורה של למעלה מ-12 שירים, שהקליטו ואשר נכנסו למצעד להיטי הקאנטרי בשנים הבאות.
פרטון היא פזמונאית מצליחה מאוד. בתחילת דרכה כתבה שירים עם מרכיבים בולטים של מוזיקה עממית, מורשתה מימי ילדותה במזרח טנסי. שיריה "Coat of Many Colors" ו"ג'ולין" הפכו לשירים קלאסיים במוזיקת הקאנטרי, כמו גם מספר שירים אחרים. כמלחינה, פרטון נחשבת לאחת המוכשרות בתחום מוזיקת הקאנטרי. רבים מן השירים שהלחינה מבוססים על סיפורי ילדותה. דולי פרטון הוציאה תחת עטה כמעט 600 שירים המוגנים כיצירותיה ועל השמעתם היא מקבלת תמלוגים.
משך שבע שנים היא המשיכה להופיע בתוכניתו של ואגוניר, לשיר ולהקליט עמו בצמד, אחר כך עזבה ושרה מאז לבדה. בשנת 1974 הגיע להיטה "I Will Always Love You" ("תמיד אוהב אותך")[1] לראש מצעד הפזמונים האמריקאי. אלביס פרסלי הביע עניין בהקלטת גרסת כיסוי לשיר זה, אולם מנהלו הציב כתנאי כי פרטון תוותר על מחצית זכויותיה בשיר. לכך פרטון סירבה, החלטה שהניבה מיליוני דולרים רבים בתמלוגים, במהלך השנים. ויטני יוסטון הקליטה את השיר שנים אחר כך.
שינוי דרך
עריכהעל אף שבתחילת דרכה דבקה בסגנון הקאנטרי, בהמשך זכתה להצלחה גדולה יותר דווקא כזמרת פופ וכשחקנית. אלבומה "Here You Come Again", משנת 1977, היה הראשון מבין אלבומיה שנמכר ביותר ממיליון עותקים, ושיר הנושא הפך לסינגל הראשון שלה שנכנס לעשרת הגדולים במצעדי הפופ. רבים מתקליטי הסינגל הבאים שלה נכנסו למצעדי הפופ והקאנטרי גם יחד.
בשנת 1987 היא הוציאה יחד עם אמילו האריס ולינדה רונסטאדט את האלבום "Trio" עליו עמלו במשך עשור וזכה לביקורות מהללות (בשנת 1999 פרסם שיתוף פעולה נוסף בין השלוש בשם "Trio II"). בשנת 1993 היא חברה לשתי זמרות בולטות אחרות בתחום מוזיקת הקאנטרי, לורטה לין ותמי ווינט, ויחד הקליטו אלבום בשם "Honky Tonk Angels". בשנת 1987, לאחר 20 שנה בחברת התקליטים RCA, פרטון חתמה בקולומביה רקורדס.
באמצע שנות התשעים חלה ירידה בהשמעת שיריה בתחנות הרדיו המשדרות מוזיקת קאנטרי. היא הקליטה סדרת אלבומים בסגנון הבלוגראס שזכו לביקורות נלהבות. ראשון יצא "The Grass is Blue" בשנת 1999, אחריו, "Little Sparrow" בשנת 2001. שני האלבומים זכו בפרס גראמי. אלבומה "Halos and Horns" משנת 2002 כלל גרסת בלוגראס לשיר הקלאסי של להקת לד זפלין "Stairway to Heaven".
בשנת 2005 הוציאה פרטון את האלבום "Those Were The Days", המכיל את גרסתה ללהיטי הרוק העממי מסוף שנות ה-60 ומתחילת שנות ה-70. בתקליטור נכללו להיטים כמו "Imagine" של ג'ון לנון, "Where Do The Children Play" של קט סטיבנס, שירו של טומי ג'יימס "Crimson & Clover", ושיר העם הקלאסי "Where Have All The Flowers Gone".
משחק
עריכהבאמצע שנות השבעים כיכבה בתוכנית אירוח טלוויזיונית. למרות אחוזי צפייה הנאים, התוכנית שודרה במשך עונה אחת בלבד. בסוף העונה ביקשה פרטון לסיים את החוזה כיוון שטענה כי ההופעות הרבות גורמות לה נזק למיתרי הקול.
בשנת 1980 החליטה ג'יין פונדה שפרטון הייתה המועמדת האידיאלית לסרטה "9 עד 5". פרטון זכתה לשבחים על הופעתה בסרט והייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב. שיר הנושא בסרט, שאותו כתבה, הפך לאחד מלהיטיה הגדולים והיה למועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "השיר המקורי הטוב ביותר". השיר גם היה מועמד לפרס גלובוס הזהב וזכה בשני פרסי גראמי. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים ולמקום ה-78 ברשימת השירים הגדולים בסרטים במשך מאה שנה.
פרטון הופיעה בסרטים נוספים, ביניהם: "בית הזונות הקטן הטוב ביותר בטקסס" בשנת 1982. עבור משחקה בסרט זה קיבלה מועמדות נוספות לפרס גלובוס הזהב. בסרט זה ביצעה פעם נוספת את שירה "I Will Always Love You", גם ביצוע מחודש זה נכנס למצעד הפזמונים. היא הופיעה גם בסרט "מגנוליות מפלדה". הסרט האחרון שבו הופיעה בתפקיד בימתי היה "Straight Talk" משנת 1992, לצדו של ג'יימס וודס.
פרטון אף הופיעה בקולה בסרטים מצוירים. בסדרה "אלווין והצ'יפמאנקס" הופיעה בפרק אחד בשנת 1987 וכן בסדרה "אוטובוס הקסמים" בשנת 1994. היא הופיעה אף בסדרות טלוויזיה רבות, בדרך כלל בתפקידים קטנים בהם גילמה את עצמה.
בשנת 2019 כיכבה פרטון בתפקיד ראשי בסדרה "מיתרי הלב" מבית נטפליקס, המבוססת על שיריה וחייה. העונה הראשונה כללה שמונה פרקים, והפרק הראשון נקרא ג'ולין, על שם אחד משיריה המפורסמים והמוצלחים ביותר של פרטון.
עסקים
עריכהפרטון השקיעה חלק נכבד מהונה בעסקים שקמו במחוז מולדתה במזרח טנסי, באופן מיוחד בעיירה פיג'יון פורג', שם הקימה פארק שעשועים שנקרא דוליווד. האזור הפך למוקד תיירותי בולט באזור, המושך אליו תיירים מכל אזור דרום מזרח ארצות הברית ומרכזה. השקעותיה של פרטון באזור הרי האפלצ'ים יצרו מקומות עבודה והביאו שגשוג כלכלי לאזור זה אשר סבל שנים ארוכות משפל כלכלי. בבעלות פרטון גם חברת הפקות לסרטים וטלוויזיה בשם Sandollar Productions. החברה מפיקה סדרות טלוויזיה לרשת פוקס.
הופעות חיות
עריכהפרטון הופיעה בהופעות חיות רבות מאז סוף שנות השישים. מאז תחילת שנות התשעים פרטון מופיעה בסופשבוע בודד בשנה בדוליווד, פארק השעשועים שהקימה. ההכנסות מהופעה זו נתרמות לקרן דוליווד אותה הקימה. בשנת 2002, לאחר היעדרות של כעשור ממסעי הופעות, פרטון החליטה לצאת ולהופיע בשמונה-עשרה ערים, כדי לקדם את צאת אלבומה "Halos & Horns". הכרטיסים להופעותיה, שנערכו במועדונים קטנים בארצות הברית ובאירופה, נמכרו כולם.
בשנת 2004 החליטה פרטון לצאת לסבב הופעות נוסף בשלושים ושש ערים בארצות הברית וקנדה, הפעם באצטדיונים בגודל בינוני. הופעתה, אשר נקראה "Hello I'm Dolly" (כשם אלבומה הראשון משנת 1967), הייתה מורכבת וזוהרת יותר בהשוואה להופעה משנת 2002. פרטון מכרה כמעט 140,000 כרטיסים להופעותיה והמופע דורג העשירי במכירות בין מופעי הקאנטרי בשנת 2004. סבב ההופעות הכניס לה למעלה משישה מיליון דולר. בשנת 2005 יצאה פרטון לסבב הופעות נוסף, בארבעים ערים, בשם "The Vintage Tour" וזאת במסגרת קידום אלבומה החדש "Those were The Days".
הישגים ופרסים
עריכה
פרטון היא זמרת הקאנטרי שהישגיה הוכרו במספר הרב ביותר מכל זמרת קאנטרי אחרת. לזכותה 25 תקליטי זהב, פלטינה ורב-פלטינה בארצות הברית. 25 משיריה הגיעו למקום הראשון במצעד פזמוני הקאנטרי בארצות הברית, יותר מכל זמרת אחרת. 41 מאלבומיה הגיעו לעשרת הגדולים במצעד. מאה ועשרה משיריה דורגו במצעד הפזמונים לאורך קריירה של 40 שנים. ההערכות הן כי הכנסותיה ממכירות תקליטים, אלבומים, אלבומי אוסף והורדות שירים באינטרנט הגיעו ל-100 מיליון דולר[דרוש מקור].
פרטון זכתה במהלך השנים בשבעה פרסי גראמי והייתה מועמדת לפרס 42 פעמים. בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית (American Music Awards), היא קיבלה שלושה פרסים והייתה מועמדת 18 פעם. מאגודת מוזיקת הקאנטרי בארצות הברית היא קיבלה עשרה פרסים והייתה מועמדת 42 פעמים. אלה רק חלק מן הפרסים הרבים בהם זכתה במהלך השנים.
בשנת 1984 הוקדש לפרטון כוכב על שדרת הכוכבים של הוליווד, קליפורניה. בנשוויל הוקדש לה כוכב על "מדרכת הכוכבים" בזכות זכייתה בפרס גראמי. על מדשאת בית המשפט בעיירה סבירוויל (מקום הולדתה) בטנסי הוקם פסל ברונזה בדמותה. בשנת 1990, היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת קרסון-ניומן. ביום 14 באפריל 2004, היא קיבלה את "מדליית אגדה בחייה" מספריית הקונגרס האמריקאית, זאת על תרומתה למורשת התרבות האמריקאית. בשנת 2005 הוענקה לה "מדליית האמנות הלאומית", עיטור הכבוד הגבוה ביותר המוענק על ידי ממשלת ארצות הברית על מצוינות בתחום האמנות.
בזכות תרומתה לשימור עיטם לבן-ראש באזור הולדתה, זכתה לפרס משירות הדגה והבר של ממשלת ארצות הברית, בשנת 2003. תוכנית האוריינות הארצית אותה יזמה, בשם "ספריית הדמיון של דולי פרטון", הביאה לה תעודת הוקרה מהתאחדות המוציאים לאור האמריקאית ומספר ארגונים חינוכיים אחרים. תוכנית האוריינות של פרטון מחלקת מדי שנה, חינם אין כסף, יותר משניים וחצי מיליון ספרים לילדים, ביותר מ-40 מדינות בארצות הברית.
ב-3 בדצמבר 2006 דולי פרטון זכתה להכרת "מרכז קנדי לאמנויות" על תרומתה במשך חייה לאמנויות. לצדה זכו להכרה גם זובין מהטה, סטיבן ספילברג, סמוקי רובינסון, ואנדרו לויד ובר. בשנת 2021, זכתה בפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע/שיר המוזיקה הנוצרית העכשווי הטוב ביותר", על "There Was Jesus" עם זאק ויליאמס.
על פי פרסומים שונים, פרטון דחתה הצעות להצטלם בעירום מן הירחון פלייבוי ומירחונים דומים. היא סיפרה בבדיחות כי אמרה לפלייבוי שתצטלם בעירום לכבוד יום הולדתה ה-100. בשנת 2002 הודתה כי בשדיה שתלי חזה. היא סיפרה כי עשתה זאת לאחר שרזתה באמצע שנות השמונים וכך איבדה חלק גדול מהיקף החזה שלה.
חיים אישיים
עריכהב-30 במאי 1966, כשהייתה בת 20, היא נישאה לקארל דין, בעל עסק לזיפות באספלט במדינת ג'ורג'יה, והשניים נשואים עד היום. בעלה הקפיד תמיד להתרחק מאור הזרקורים, ולעיתים רחוקות ליווה אותה להופעות. הזוג ניסה להביא ילדים לעולם אך ללא הצלחה, עקב התמודדותה של פרטון עם מחלת האנדומטריוזיס (פרט אותו חשפה לראשונה בשנת 2008 בדיווח שפורסם באתר האינדפנדנט[2]), שבעקבותיה נאלצה לעבור כריתת רחם. לאחר מכן השניים החליטו לותר ממניעים אידאולוגיים על חיי הורות[3].
תדמית
עריכהפרטון, כמו גם וילי נלסון וג'וני קאש, היא אחת מכוכבי הקאנטרי הבודדים המושכים קהל מעריצים מכל שכבות האוכלוסייה. היא אמרה בראיונות כי היא מזדהה עם אלה החיים בשולי החברה (כמו יצאניות, שציפורניהן הארוכות ופאותיהן הבלונדיניות הגדולות העניקו לה השראה בהופעותיה). פרטון היא דמות נערצת בקהילה ההומו-לסבית, ולעיתים קרובות משמשת מושא לחיקוי בהופעות דראג. פעם הצהירה כי אם הייתה נולדת גבר, הייתה הופכת לדראג קווין. באחד ממשפטיה הנודעים אמרה: "עולה הרבה להיראות זולה כל כך".
במהלך כל הקריירה שלה פרטון נודעה בשדיה הגדולים. לפיכך, הכבשה דולי, התוצר הראשון של שיבוט גנטי של יונק הנוצר מתא בוגר, אף נקראה על שמה, כיוון ששובטה מתא עטין. בשנת 1989, כאשר הופיעה כמארחת בתוכנית סאטרדיי נייט לייב, היא השתתפה במערכון על דמותה, היוצר פרודיה מסרטי מדע בדיוני בהם חוצנים מנצלים בני אדם. במערכון הופיעו חוצנים עם שדיים ענקיים אשר צחקו על שדיה הקטנים יחסית, "רק בגודל של מלונים". בשנת 1994 היא סיפרה למגזין האופנה ווג כי מידותיה הן 40-20-36 אינץ'[4] כאשר התארחה לראיון בתוכניתו של ביל אוריילי אמרה: "אני לא יודעת אם הם (השדיים) תומכים בי, או שמא אני תומכת בהם".
דיסקוגרפיה
עריכהאלבומי אולפן
עריכהפרסים ומועמדויות
עריכה| שנה | ארגון | קטגוריה | פרויקט | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2024 | פרס גראמי | ביצוע סולו קאנטרי הטוב ביותר | "The Last Thing on My Mind" | מועמדות | [5] |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דולי פרטון (באנגלית)
דולי פרטון, ברשת החברתית פייסבוק
דולי פרטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דולי פרטון, ברשת החברתית אינסטגרם
דולי פרטון, סרטונים בערוץ היוטיוב
דולי פרטון, ברשת החברתית Goodreads
דולי פרטון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דולי פרטון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דולי פרטון, באתר AllMovie (באנגלית)
דולי פרטון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- דולי פרטון, באתר Metacritic (באנגלית)
דולי פרטון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דולי פרטון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דולי פרטון, באתר ספוטיפיי
דולי פרטון, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
דולי פרטון, באתר Last.fm (באנגלית)
דולי פרטון, באתר AllMusic (באנגלית)
דולי פרטון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דולי פרטון, באתר דיזר
דולי פרטון, באתר Discogs (באנגלית)
דולי פרטון, באתר Songkick (באנגלית)- דולי פרטון, באתר Genius
- דולי פרטון, באתר SecondHandSongs
- דולי פרטון, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
דולי פרטון, באתר בילבורד (באנגלית)
דולי פרטון, באתר טיידל (באנגלית)
דולי פרטון, באתר אמזון מיוזיק- תוכנית האוריינות הארצית של דולי פרטון
- דוליווד - פארק השעשועים של פרטון
- "נתזי דוליווד" פארק המים של פרטון
- המסעדה של דולי פרטון
- דולי פרטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שרון טמיר, לא רק בלונדינית: מה הופך את דולי פרטון לדמות הכי מפתיעה במוזיקה?, באתר ynet, 19 בינואר 2021
- דולי פרטון נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול, באתר הארץ, 4 במאי 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ Dolly Parton – I Will Always Love You Lyrics, Lyrics Freak.com
- ^ פרטון מספרת לכתבי האינדפנדנט על התמודדותה עם המחלה
- ^ כתבה במגזין Prevention על בחירתה של פרטון שלא להביא ילדים לעולם
- ^ What are Dolly's measurements?, Frequently Asked Questions. Dollymania.net
- ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
| דולי פרטון – פרסים | ||||
|---|---|---|---|---|
|