דון (תואר)

דון הוא תואר כבוד הנהוג באיטליה ובאיבריה. מקור השם הוא מלטינית, דומינוס. המקבילה הנשית לתואר היא דונה.

שימוש

אף על פי שבמקור התואר יועד לשושלת המלוכה, אצילים נבחרים, ובישופי הכנסייה, כיום הוא נמצא בשימוש לעיתים קרובות לאנשים בעלי השפעה, אישית או חברתית, כגון מנהיג קהילה ותיק, אדם בעל עושר משמעותי כאות הערכה או כבוד, ועשוי לשמש גם באירוניה. השימוש בתואר הוא לפני שם האדם, כגון "דון יוסף", אך לא "דון" בלבד.

מבחינה תחבירית, תואר זה משמש באופן דומה (אם כי בלשון רבים), כמו "אדוני" או "דאם" כבשפה האנגלית, כאשר מדברים על או למי שיש לו כבר תואר אבירות, למשל "דון שם פרטי" או "דונה שם פרטי שם משפחה". שלא כמו "כבודו". התואר 'דון' בשימוש בעת פנייה ישירה לאדם, ושלא כמו "מר" יש להשתמש בשם מסוים. לדוגמה, "דון דייגו דה לה וגה", או (כקיצור ל"סניור") "סר דון דייגו דה לה וגה", או פשוט "דון דייגו" (הזהות הסודית של זורו) הן צורות אופייניות. אבל צורה כמו "דון דה לה וגה" היא לא נכונה. הצורה "סר דייגו" אף היא לא נכונה, אף על פי שצורה זו הופכת לנפוצה בסביבות מסוימות (כגון: מערכות כריזה של סופרמרקטים), שבה אנשים מנסים להישמע רשמיים על אף חוסר המודעות לגבי סגנון המקובל.

ספרד וקולוניות ספרדיות בצפון אמריקה ובפיליפינים

מבחינה היסטורית, התואר 'דון' שימש כדי לתאר בני האצולה, כגון הדיאלגה ופידאלגה, כמו גם אנשי כמורה שאינם נזירים או בעלי תפקיד מעשי בכנסייה. התואר בהדרגה הפך להיות שמור לאצולה ולבעלי מוצא אריסטוקרטי כמו אצילי de Juro e Herdade, כלומר, "בזכות ובתורשה" ולא בחסד המלך. אבל עד המאה ה-20 התואר היה כבר בשימוש מוגבל אפילו במעמדות הגבוהים, כיוון שאנשים בעלי אמצעים או השכלה, ללא קשר לרקע, החלו להשתמש בו ולפיכך הוא כיום בשימוש לעיתים קרובות כאילו היה גרסה רשמית יותר של "סניור", מונח אשר שימש גם בעבר כדי לכנות מישהו בעל התנהגות אצילותית (ולא בהכרח מחזיק בתואר האצולה). שימוש בתואר זה, למשל, במקרה של מפקד בצבא הפונה לחיילים ספרדיים בסגנון "soldados señores" (חיילים-מכובדים). בספרדית של דוברי הלטינית, תואר זה משמש בדרך כלל עבור אנשים בגיל מבוגר.

בקולוניות בפיליפינים, שם זה שמור עבור הנכבדים המקומיים הפרינצ'פיאלים, אשר זכותם לתואר אושרה על ידי פיליפ השני ב-11 ביוני 1594.

התואר שימש גם בקרב היהודים הספרדים דוברי הלאדינו, כחלק מהתרבות הספרדית אשר לקחו עמם לאחר גירוש ספרד בשנת 1492.

בתואר דון נעשה שימוש נרחב באמריקה הלטינית. לדוגמה הסופר המקסיקני דון מיגל אנחל רואיז, איש הטלוויזיה הצ'יליאני דון פרנסיסקו, התעשיין הפורטוריקני והפוליטיקאי דון לואיס פרה, בין דמויות רבות אחרות. התואר דון נחשב למכובד יותר מאשר, למשל, תארים אקדמיים כמו "דוקטור" או תארים פוליטיים כמו "המושל". לדוגמה, למרות שלפוליטקאי הפורטוריקני פדרו אלביזו קמפוס היה תואר דוקטור, הוא כונה דון. כמו כן, המושל הפורטוריקני לואיס מוניוז מארין לעיתים קרובות מכונה בתואר "גון" במקום "המושל". באופן דומה, דון מיגל אנחל רואיז דוקטור לרפואה.

לפני הכיבוש האמריקאי של דרום-מערב אמריקה, מספר מהגרים אמריקנים מקליפורניה, שם הם לעיתים קרובות הפכו לאזרחים מקסיקנים ושינו את שמותם הפרטיים לבעלי צליל ספרדי, למשל "חואן טמפל" במקום יונתן טמפל. היה זה מקובל להשתמש בתואר "דון" ברגע שהם הפכו לבעלי מעמד מכובד בקהילה.

כיום בקהילות המקסיקניות, דון או דונה משמש כצורת כבוד בפנייה לאדם בגיל מבוגר.

פורטוגל וברזיל

התואר דום (נכתב D) היה מיועד עבור שרים בעלי קרבת משפחה לשושלת המלוכה וגם לאנשים אחרים שתואר זה ניתן להם על ידי הריבון. ברוב המקרים, התואר הועבר דרך שושלת גברית. לאמיתו של דבר, רק נקבות שנולדו לאציל הנושא את התואר דום ישאו את התואר דונה, אך הנוהג הוא שלא להוריש את התואר באמצעות בנות. כמה דוגמאות יוצאות דופן תלויות אך ורק על הנסיבות שבעקבותם הוענק התואר עצמו. דוגמה ידועה היא צאצאיו של דום ואסקו דה גאמה.

היו מקרים רבים, הן בפורטוגל והן בברזיל, שבהן התואר דום (או דונה) היה בשימוש, ואף נקנה, על ידי אנשים שלא היו ממשפחת המלוכה. בכל מקרה, כאשר התואר הוכר רשמית על ידי הרשות המתאימה, התואר הפך לרשמי.

בימינו, בפורטוגל ובברזיל, דום מוענק בדרך כלל רק עבור עובדי כמורה חשובים, וממונים על מסדרים דתיים, כגון מסדר בנדיקטוס הקדוש. דום משמש באופן דומה בתוך המסדר הבנדיקטיני ברחבי צרפת והעולם דובר אנגלית. בצרפת, הוא משמש גם בתוך הענף גברי במסדר הקרטוזי.

בפורטוגזית, התואר דונה (או יותר בנימוס, "גברת דונה"), נפוץ כשמדובר באשה שאיננה מחזיקה בתואר אקדמי. זה נפוץ להתייחס לאשת ראש הממשלה או הנשיא, אם כי פחות נפוץ אצל פוליטיקאיות.

איטליה

באופן רשמי, דון היה סוג של נסיך או דוכס (וכל צאצא זכר לגיטימי) שהיה חבר של האצולה (להבדיל הנסיך או הדוכס השלט, אשר היה זכאי בדרך כלל לתואר מכובד יותר, כ- "Altezza" "הוד רוממותו"). הגדרה זו היא על פי האלמנך של גותה בסעיף ה-3 שלו. הצורה הנשית, "דונה", הייתה בשימוש על ידי נשותיהם ובנותיהם. מאגרי מידע גנאלוגיים וחוקרי השושלות עדיין שומרים את התואר לסוג כזה של אציל על פי המסורת, אף כי זו לא הגדרה הנמצאת תחת פיקוח החוק האיטלקי.

בפועל, עם זאת, התואר דון או דונה (או בלטינית דומינוס Domina) שימש באופן רופף יותר בכנסייה, רישומים אזרחיים, מסמכים משפטיים ונוטריונים. תואר הכבוד ניתן לעיתים קרובות לאצילים ללא תואר (לדוגמה, אבירים או בנים צעירים של אצילים), כמרים, או אנשים מיוחדים במינם. לאחר תקופה, אומץ התואר על ידי ארגוני פשע מאורגן בדרום איטליה (כולל נאפולי, סיציליה, וקלבריה) ביחס לחברים בארגון שהחזיקו השפעה רבה בתוך ההיררכיה שלהם.

היום באיטליה, התואר ניתן רק לראשי הכנסייה הקתולית (לא על ראשי הכנסייה, אשר נושאים תוארי כבוד גבוהים יותר כמו "מונסיונר", "הוד רוממותו" וכן הלאה). מחוץ לכנסייה או האצולה הישנה, השימוש כיום נדיר למדי בדרום, ורק לעיתים רחוקות, אם בכלל, נעשה שימוש במרכז או בצפון איטליה. ניתן להשתמש בו באופן סאטירי או בסאטירה אירונית במובן של אדם בעל חשיבות עצמית. כמו בספרדית, התואר דון נאמר לפני שמו המלא של האדם, פחות נפוץ שם המשפחה בלבד (כמקובל אצל ראשי המאפיה). הכינוי הנשי דונה, משמש לעיתים נדירות כיום.

שימושים נוספים

צוות ההוראה באוניברסיטת אוקספורד, מכונה לעיתים בתואר דון - כשארית מן התקופה בה הייתה האוניברסיטה מוסד דתי, וחבריה היוו סוג של כמרים. בפועל כיום, התואר משמש באוניברסיטה (ובאוניברסיטת קיימברידג') על מנת לתאר חבר באוניברסיטה.

דון^{[דרושה הבהרה]} הוא הקמע הרשמי של קבוצות הספורט של אוניברסיטת סן פרנסיסקו.