דיאנה פרילנד
דיאנה פרילנד (באנגלית: Diana Vreeland; 29 ביולי 1903, פריז, צרפת – 22 באוגוסט 1989) הייתה עתונאית ועורכת אופנה ידועה. היא עבדה במגזיני האופנה "Harper's Bazaar", "ווג" וב-"Costume Institute" של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.
 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1903 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1989 (בגיל 85) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
צרפת, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1936 |
| מעסיק |
הרפרס בזאר, ווג |
| תפקיד |
עורכת ראשית |
| בן או בת זוג |
תומאס ריד פרילנד (1 במרץ 1924–?) |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
היא נולדה כדיאנה דלציאל פרילנד (Diana Dalziel) והייתה בתם הצעירה של אשת החברה האמריקאית אמיל קיי הופמן ושל אביה הבריטי פרדריק יאנג דלציאל. הופמן הייתה צאצאית של אחיו של ג'ורג' וושינגטון, כמו גם דודנית של פרנסיס סקוט קי. היא גם הייתה דודנית רחוקה של פאולין דה רוטשילד (Pauline de Rothschild). לפרילנד יש אחות, אלכסנדרה.
ביוגרפיה
עריכהמשפחתה של פרילנד היגרה לארצות הברית בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, והתיישבה ב-15 East 77th Street בניו יורק, שם הם נהפכו לאנשי חברה בולטים. ב-1 במרץ 1924 נישאה דיאנה דלציאל לתומס ריד פרילנד (Thomas Reed Vreeland), בנקאי, בכנסיית סנט תומאס (St. Thomas' Church) בניו יורק, להם נולדו שני ילדים: תומאס ריד פרילנד הבן, שנעשה ארכיטקט, כמו גם פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס; ופרדריק דלציאל פרילנד (לימים שגריר ארצות הברית במרוקו). [1] שבוע לפני חתונתה, דיווח הניו יורק טיימס שאמה, אמילי, הייתה אהובתו של סר צ'ארלס רוס (Sir Charles Ross), שניהל משפט גירושים מאשתו השנייה, פטרישיה. השערורייה בחברה הגבוהה ניכרה את פרילנד מאימה; שהלכה לעולמה בספטמבר 1928 בננטוקט, מסצ'וסטס.
לאחר ירח הדבש שלהם, עבר הזוג פרילנד לאולבני, ניו יורק, שם גרו עד 1929 וגידלו את שני בניהם. אחרי כן הם עברו ל-17 Hanover Terrace, ריג'נטס פארק, לונדון, לבית שבו גרו לפנים וילקי קולינס ואדמונד גוס (Edmund Gosse). בזמן שהותם בלונדון, היא רקדה עם Tiller Girls כמו סירי מוהם (Syrie Maugham) ואלזי דה וולף (Elsie de Wolfe), נשות חברה שניהלו בוטיקי אופנה משלהן, דיאנה השיקה עסק ללבני נשים בסמוך ל- Berkeley Square ובין לקוחותיה היו ווליס סימפסון ומונה ויליאמס. היא ביקרה לפעמים בפריז, שם היא רכשה את הבגדים, בעיקר משאנל, אותה פגשה ב-1926. היא הייתה אחת מחמש עשרה נשים אמריקאיות שפגשו את ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת ואת מרי מטק בארמון בקינגהאם ב-18 במאי 1933.
הם שבו לניו יורק ב-1937, כמתחייב מעבודתו של בעלה, שם הם חיו את שארית חייהם. הוא הלך לעולמו ב-1967.
קריירה
עריכההארפרס באזאר 1962-1937
עריכהקריירת העיתונאות שלה החלה ב-1937 כבעלת טור בהרפרס בזאר (Harper's Bazaar), בדיוק באותה שנה בה עברה עם בעלה מלונדון לניו יורק. הם נוכחו לדעת שניו יורק מאוד יקרה. כרמל סנואו (Carmel Snow), עורכו של הארפרס באזאר התרשם מסגנון הלבוש של פרילנד וביקש ממנה לעבוד בכתב העת. [2] החל משנת 1937 ועד להתפטרותה, כתבה דיאנה פרילנד טור בהארפרס באזאר שכונה "למה לא את ?". דוגמה אחת לשם היא הצעתה בטור "למה שלא. תהפכי את ילדתך לבת מלוכה ותלבישי אותה בלבוש מפואר במיוחד?" [3] לדברי פרילנד הטור שמשך את תשומת הלב הרבה ביותר היה: " למה שלא תחפפי את שערה הבלונדיני של ילדתך בשמפניה, כפי שהם עושים בצרפת?" פרילנד אמרה ש-S.J. Perelman כתב פרודיה על כך בניו יורקר שעוררה את זעמו של העורך כרמל סנואו. [4]
דיאנה פרילנד "גילתה" את השחקנית לורן באקול. עמוד השער של ההארפרס באזאר משנות הארבעים המוקדמות מציג את לורן באקול מדגמנת בסמוך למשרדי הצלב האדום. בהסתמך על החלטת העורך של פרילנד: "יש תצלום יוצא מן הכלל שבו באקול נשענת לעבר הדלת החיצונית של חדר תרומות הדם של הצלב האדום. היא לובשת חליפה אופנתית, כפפות, כובע קלוש שממנו משתפלים גלי שער ארוכים." [5] פרילנד נודעה כמי שמתייחסת אל האופנה ברצינות. היא כתבה ב-1946 ש"הביקיני הוא הדבר החשוב ביותר מאז פצצת האטום". [6] פרילנד לא אהבה את הגישה המקובלת ללבוש שהיא ראתה בארצות הברית בשנות הארבעים. היא תיעבה את "הנעליים עם העקבים הגבוהות" ואת "השמלות בעלות בד המשי הדק" שנשים היו לובשות אפילו בחום הקיץ. [4]
עד להתפטרותה מהארפרס באזאר היא עבדה בצמוד ללואיס דאהל וולף (Louise Dahl-Wolfe), [7] ריצ'רד אבדון, ננסי וייט (Nancy White) [8] ואלכסי ברודוביץ (Alexey Brodovitch). דיאנה פרילנד נעשתה עורכת האופנה של כתב העת. ריצ'רד אבדון אמר שכשראה אותה לראשונה "פרילנד שבה לשולחן שלה, נשאה את עיניה אלי ואמרה, "אברדין, אברדין, זה לא גורם לך לרצות לצעוק ?" ובכן, זה גרם לי, הלכתי בחזרה לכרמל סנואו ואמרתי, "אני לא יכול לעבוד עם האישה הזאת. היא קוראת לי אברדין." וכרמל סנואו אמר, "אתה הולך לעבוד איתה", וכך עשיתי, במשך ארבעים שנה והדבר היטיב עמי מאוד." [9] אבדון אמר בזמן מותה: "היא נותרה הגאון היחיד בעולם עורכי האופנה." [10]
ב-1955 עברה פרילנד לדירה חדשה שנצבעה באדום, היא שכרה את בילי בולדווין לעצב את הדירה. [11] היא אמרה: "אני רוצה שהמקום הזה יראה כמו גן, אבל גן בגיהנום." [12] בני הזוג פרילנד הירבו לערוך מסיבות בדירתם והמבקרים הקבועים בהן היו איש החברה גסט (C.Z. Guest), המלחין קול פורטר והצלם הבריטי ססיל ביטון. [12] דמותה של מגי פרסקוט, אותה גילמה קיי תומפסון בסרט המוזיקלי של סרטי פרמאונט משנת 1957 פנים מצחיקות, הייתה מבוססת על פרילנד. [13]
ב-1960 נבחר ג'ון פיצג'רלד קנדי לנשיא ודיאנה פרילנד יעצה לגברת הראשונה ז'קלין קנדי בענייני אופנה. "פרילנד יעצה לג'קי במהלך מסע הבחירות וקישרה אותה עם מעצב האופנה אולג קאסיני, שנעשה המעצב הראשי של הגברת הראשונה." [14] "אני יכול להיזכר בג'קי קנדי, מיד אחרי שהיא עברה לבית הלבן... זה לא היה אפילו דומה לקאונטרי-קלאב, אם אתה מבין למה אני מתכוונת." פרילנד יעצה לעיתים תכופות לגברת קנדי בענייני ביגוד במהלך תקופת נשיאותו של בעלה,, ויעצה לה מה ללבוש במהלך יום השבעתו ב-1961. [15]
אף על פי שהיא הייתה מוצלחת במיוחד, השתכרה דיאנה פרילנד סכום כסף פעוט מתאגיד הרסט, שהיה הבעלים של הארפרס באזאר. פרילנד אמרה שהיא הרוויחה שמונה עשרה אלף דולר בשנה החל משנת 1937 ולבסוף קיבלה העלאה של אלף דולר ב-1959. "בטח סאן סימן (San Simeon) נמצא היכן שהכסף של הרסט נמצא, אני בוודאות לא ראיתי דבר מזה." [16]
ווג 1963–1971 ומוזיאון מטרופוליטן לאמנות
עריכהלפי מספר מקורות, פרילנד נפגעה לאחר שלא קודמה לתפקיד בהארפרס באזאר ב-1957, ולכן היא הצטרפה לווג ב-1963. היא הייתה העורכת הראשית עד לשנת 1971. [17] פרילנד מאוד נהנתה בשנות השישים מכיוון שהיא חשה שהתרבות שמה דגש על הייחודי. "אם הייתה לך בליטה באף, זה לא היה משנה כל זמן שהיה לך גוף נפלא והופעה נאה." [18] במהלך כהונתה במגזין היא גילתה את כוכבת הנעורים של שנות השישים אידי סדג'וויק. ב-1984 הסבירה פרילנד איך היא רואה את מגזיני האופנה, "מה שמגזיני האופנה האלה נתנו הוא נקודת השקפה שלא הייתה לרוב האנשים וצריך לתת להם אותה, ויותר מכך, הם מצפים לזה ממך... זה בוודאי היה ב-1966 או 1967 שפרסמתי סיסמת אופנה גדולה: זאת השנה לעשות בעצמך... כל חנות בארץ טילפנה להגיד לאנשים, "אף אחד לא רוצה לעשות את זה בעצמו, הם רוצים כיוון וללכת אחרי מנהיג!" [19]
לאחר שהיא פוטרה מהווג ב-1971, היא נעשתה יועצת תדמית למוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. פרילנד מוסרת שעד לשנת 1984 היא ארגנה תריסר תצוגות. [20] האמן גריר לנקטון (Greer Lankton) יצר בובה בגודל טבעי של פרילנד שמוצגת במוזיאון.
שנותיה האחרונות
עריכהב-1984 הוציאה פרילנד לאור אוטוביוגרפיה בשם D.V. היא הלכה לעולמה ב-1989, בגיל 86.
סרטים בהשראת דמותה
עריכהדמותה של פרילנד מופיעה בסרט "ידוע לשמצה" (2006) אותה שיחקה ג'ולייט סטיבנסון. דמותה גם הופיעה בסרט "פקטורי גירל" מאותה שנה אותה גילמה אילנה דאגלס.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דיאנה פרילנד (באנגלית)
דיאנה פרילנד, ברשת החברתית פייסבוק- דיאנה פרילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלינור דווייט, האשה באדום, הניו יורק טיימס, 15 בדצמבר 2002
- איתי יעקב, הראשונה של ווג: דיאנה ורילנד, העורכת החתרנית, באתר nrg, 19 באוגוסט 2009
- שחר אטואן, מלכה לב אדום, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2012
הערות שוליים
עריכה- ^ "Council of American Ambassadors Membership"
- ^ Vreeland, Diana (1984). D.V. New York: Vintage. p. 116–117.
- ^ "The Divine Mrs. V"
- ^ 1 2 D.V., p. 144
- ^ David Thomson, "Lauren Bacall: The souring of a Hollywood legend", September 24, 2009
- ^ "Diana Vreeland 1906-1989" retrieved September 24, 2009
- ^ "National Museum of Women In The Arts Louise Dahl-Wolfe"
- ^ "Nancy White, 85, Dies; Edited Harper's Bazaar in the 60s", The New York Times
- ^ "The Divine Mrs. V"
- ^ "Diana Vreeland, Editor, Dies; Voice of Fashion for Decades"
- ^ "Diana Vreeland 1906-1989"
- ^ 1 2 "The Divine Mrs. V"
- ^ Suzy Menkes, "The All Seeing Diana Vreeland", New York Times, February 12, 2002
- ^ Nicole Wroten, "Portrait of the Kennedys ", Smithsonian.com, October 26, 2007
- ^ D.V., pp. 223-24
- ^ D.V. 189
- ^ "The Little Extras The Society Divas Diana Vreeland" r
- ^ The Divine Mrs. V
- ^ D.V. 198
- ^ D.V., p. 229