דמוסתנס
דמוסתנס (ביוונית: Δημοσθένης; 385/384 או 384/3 לפנה"ס[1] - 322 לפנה"ס) היה מדינאי אתונאי שחי במאה הרביעית לפני הספירה, ונחשב לנואם דגול ודמגוג, ומני אז לשם נרדף לנואם חוצב להבות.
 | |
| לידה |
384 לפנה״ס Upper Paiania, אתונה העתיקה  |
|---|---|
| התאבד |
12 באוקטובר 322 לפנה״ס (בגיל 62 בערך) פורוס (אי), יוון |
| מדינה |
אתונה העתיקה |
| תפקיד |
שגריר |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדמוסתנס, גדול נואמי יוון הקדומה, נולד בעל קול חלש, מגמגם ובעל תנועות לא רצוניות, ובכל זאת הגיע להישגים לא רגילים בתחום הרטוריקה, תורת הנאום, אחרי מאמצים עצומים. כדי להגביר את עוצמת קולו, נאם שעות מול גלי הים במטרה לגבור על הרעש שהם יוצרים. כדי להיפטר מהגמגום, הכניס דמוסתנס לפיו חלוקי אבנים ונאם תוך כדי טיפוס מאומץ על הרי הסביבה. כדי להימנע מהתנועות הבלתי רצוניות בכתפו, תלה דמוסתנס על כתפו חרב חדה אשר פצעה אותה, בכל פעם שזו עלתה באופן בלתי רצוני, וגילח חצי מזקנו כדי שיאלץ להישאר בביתו ולהתאמן ברטוריקה.
דמוסתנס למד משפטים והיסטוריה, ומסופר כי העתיק שמונה פעמים את ההיסטוריה של תוקידידס כדי לשפר את לשונו ואת ידיעותיו בהיסטוריה. דמוסתנס התפרנס מעבודתו כלולוגרף וכן מהנותר מירושת אביו ממנו התייתם בגיל 7[2].
בתחילה, כשרכש מיומנות בתורת הנאום, ייצג את אזרחי אתונה אשר הגישו תביעות לשלטונות בענייניהם. לאחר מכן החל לנצל את יכולת הדיבור שלו ברמה הפוליטית, כשהגן בפני אספת העם על פוליקרטס, יוזם הסכם השלום עם פיליפוס. אולם, לאחר מכן שינה את דעתו ויצא נגד תומכי השלום וקרא למאבק מלחמתי בפיליפוס ונאם באסיפות העם נגד הממשל אותו ייצג מלך מוקדון פיליפוס השני. הוא טען ששליטי אתונה אינם ערים לסכנה לאתונה מצד המלך פיליפוס, ודרש לפעול נגדו בכוח. נאומיו נגד פיליפוס כונו בשם "פיליפיקות" ומאז הפכו למושג שמציין נאומים קשים נגד אדם כלשהו.
באמצעות נאומיו הצליח לבסס את מעמדו בקרב בני אתונה, וקנה לו מעמד של מנהיג. כתוצאה מעמדה זו שכנע את האתונאים לפתוח במלחמה הרת אסון נגד פיליפוס. אחד התנאים לחוזה השלום היה הגליתו, והוא נאלץ לגלות מאתונה עד מותו של אלכסנדר מוקדון בשנת 323 לפנה"ס. הוא נטל חלק במרד נגד יורשיו המקדוניים של אלכסנדר, מרד שנכשל (ראו מלחמת לאמיה), ובעקבות זאת הוצא נגדו פסק דין מוות. משלא הצליח להימלט משליחיהם של המוקדונים, שניסו לתפוס אותו בכל מחיר, התאבד על ידי בליעת רעל.
יחודו של דמוסתנס כנואם היה בשליטתו בשפה והשימוש שעשה בטכניקות רטוריות, נתינת תחושת ספונטניות לנאומיו, כאילו היו נובעים בקלות. הוא שילב בנאומיו סיפורים מן הווי החיים היומיומי, הביא דוגמאות היסטוריות וניסה לתת הרגשה בכנות דבריו וכי נאומיו נועדו לצורך טובת הכלל והמדינה. אוסף נאומיו שהשתמר מהווה מסמך היסטורי חשוב לתקופה בכלל ולחיים באתונה בפרט.
דמוסתנס כלול ב"קאנון האלכסנדרוני" של עשרת הנואמים האטיים.
דמוסתנס בספרות
עריכהכישרון הנאום של דמוסתנס הוערך עוד בימי קדם, וכך למשל אפשר לראות בעובדה שנאומיו הקשים של קיקרו כנגד מרקוס אנטוניוס כונו "הנאומים הפיליפיים", על שם נאומיו של דמוסתנס.
דוגמה עדכנית יותר להשפעתו נמצאת בספרו של אורסון סקוט קארד "המשחק של אנדר", בו מופיעה דמות בשם דמוסתנס. דמות זו היא שם העט של ולנטיין, אחותו של אנדר, גיבור הספר. בשם זה היא מפרסמת מאמרים בעיתונות העולמית הבולטים ביכולת רטורית גבוהה על מנת לחרחר מלחמה בין-גושית, ורוכשת השפעה רבה על דעת הקהל בעולם. בספרים הבאים בסדרה משתמשת ולנטיין בכינוי לפרסום ספרי ההיסטוריה המשפיעים שכתבה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Raphael Sealey, Demosthenes and His Time: A Study in Defeat, Oxford University Press, 1993.
- Ian Worthington (editor), Demosthenes - Statesmand and Orator, Routledge, 2000.
גלריה
עריכה-
פרוטומה במוזיאון החדש (ברלין) -
פרוטומה מהמאה ה-1 במוזיאוני הוותיקן
קישורים חיצוניים
עריכה
- דמוסתנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי דמוסתנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
דמוסתנס (384-322 לפנה"ס), דף שער בספרייה הלאומית- דמוסתנס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
דמוסתנס, באתר Discogs (באנגלית)
