האדס

האדס (ביוונית עתיקה: ᾍδης – "בלתי נראה") הוא אל השאול, העושר ומעמקי האדמה במיתולוגיה היוונית. בקרב הרומאים הוא נודע בשם פלוטו או דיס-פאטר.

האדס
ᾍδης

פסל של האדס וקרברוס במוזיאון הארכאולוגיה בכרתים
תפקיד	אל השאול
תרבות	יוון העתיקה
מקום מגורים	השאול
אלים מקבילים	פלוטו
אב	קרונוס
אם	ריאה
אחים	הסטיה, דמטר, פוסידון, הרה, זאוס
בן או בת זוג	פרספונה
צאצאים	מקריה, זגראוס, ניקו די אנג'לו

האדס, אל השאול, וכלבו קרברוס

לפי התאוגוניה האדס הוא בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה, אחיהם הצעיר של הסטיה (הבכורה), דמטר, הרה ואחיהם הבכור של פוסידון וזאוס (זאוס הצעיר ביותר).

החשבתו של האדס כאחד מהאלים האולימפיים שנויה במחלוקת, מכיוון שהגדרת המונח "אל אולימפי" לא אחידה בקרב כולם. ישנם הרואים בו כאל אולימפי, מכיוון שמבחינתם אל אולימפי הוא אל מהדור שבא אחרי הטיטאנים. גישה אחרת לשאלה אומרת שישנם 12 אלים אולימפיים בלבד והאדס הוא אחד מהם. מנגד, יש הרואים באל אולימפי אל שמתגורר באולימפוס ויש לו כס באולם האולימפוס. האדס אינו עונה לדרישות אלה, לכן לטענתם לא נחשב לאל אולימפי. גם הם מסכימים שיש 12 אלים אולימפיים, אך האדס הוא לא אחד מהם בהתאם להגדרה המקובלת עליהם.

ביוון העתיקה השם "האדס" התייחס בתחילה רק לאל השאול, אך בהמשך הוא החל לשמש גם כשמה של ממלכת המתים, משכנו של האל. ממלכה זו כללה בתחומיה מספר מדורים, לרבות שדות האליסיום (המקבילים לגן עדן) (ובתוכם איי המבורכים) לשם נשלחים גיבורים ואנשים טובים, שדות הייסורים (המקבילים לגיהנום) לשם נשלחים הנבלים ושדות אספודל שלשם נשלחות הנשמות הרגילות והסתמיות. ישנו גם הגיהנום של האלים, התהום אליה הושלכו חלקיו של קרונוס והמפלצות החזקות ביותר- טרטרוס, הנמצא בתוך שדות הייסורים.

דמותו של האדס

האדס שלט על ממלכת המתים בקפדנות, אכזריות ועוצמה. הוא אסר על נתיניו לעזוב את השאול, ואם מישהו ניסה להמרות את ציווי זה, האדס היה זועם ומגרשו בחזרה למקומו. כן חמתו של האדס הייתה בוערת בו להשחית אם מישהו ניסה לשלול ממנו את קורבנותיו - נפשות המתים - השייכים לו על-פי החוק והצדק. אף על פי שהאדס לא איפשר למתים לעזוב את השאול, הוא התיר למספר אנשים חיים, כולם גיבורים ואנשי שם, לבוא אל תחומי ממלכתו. ואכן, המיתוסים מספרים שהרקולס, אודיסאוס, איניאס (והסיבילה שנלוותה אליו), אורפאוס ותסאוס שהו זמן-מה בעולם התחתון, אך אף אחד מהם לא נהנה ממה שראו עיניו שם. האדס שלט בממלכתו בעזרתן של מספר דמויות מעוררות אימה, דוגמת כארון, מפעיל המעבורת שהיה אחראי על העברתן של הנשמות המתות את הנהר אכרון; תנטוס - התגלמות המוות; היפנוס - התגלמות השינה, האריניות - אלות הנקם, וכלב הציד המפלצתי קרברוס, שומר השאול.

האדס העביר את רוב זמנו בממלכתו אשר מתחת לפני האדמה, יחד עם אשתו פרספונה, עוזריו הדמוניים ורוחות המתים. סיבה אפשרית לכך היא סלידתם של האלים ממנו ומאורחות חייו. גם בני האדם לא חיבבו אותו, והוא נחשב לאחד מהאלים האולימפיים הפחות אהודים. האדס הצטייר כאל קר וחסר רגש שאינו מרבה בגילויי רחמים וחמלה, אך עם זאת גם כאל צודק. הרוחות היחידות שנענשו וסבלו היו אלה שפגעו באלים, דוגמת סיזיפוס שניסה להערים על האדס וטנטלוס שפשע כנגד כל האלים. כמו כן, האדס נודע גם כלוחם עז ותקיף בשדה הקרב, שהוכיח את אכזריותו ועזותו במלחמות הטיטאנים כנגד האלים האולימפיים.

כיוון שהאדס היה שליט השאול, הוא הפך למזוהה עם המוות, ולכן בני האדם נחרדו מדמותו ומשמו, אך, למעשה, האדס לא היה המוות עצמו - תנטוס, כאמור, היה התגלמות המוות.

האדס תואר יושב על כס מלוכה מעץ הובנה ומעצמות, ומחזיק בידיו שרביט מלכות. על פי רוב, שרביט זה תואר כמזלג עצום בעל שתי שיניים, שבעיתות כעס ומשבר שימש גם ככלי הנשק של האדס, בדומה לקלשונו של פוסידון. סמלו המוכר ביותר הוא קסדה מכושפת, שהוענקה לו על ידי הקיקלופים, ושהפכה את כל מי שחבשהּ להיות בלתי נראה, בלתי שמיע ונתנה לו יכולת לעבור דרך דברים. פעמים מספר השאיל האדס את הקסדה הזו לאלים ולבני-אדם, בין היתר לשליח האלים הרמס ולגיבור היווני פרסאוס. בין סמליו הידועים של האדס ניתן למנות גם את מרכבתו הנוראה הרתומה לארבעה סוסי עצם שחורים כפחם, שזרעה אימה בלבבות אלו שחזו בה; את מפתחות השאול ואת הכלב התלת-ראשי קרברוס. הצמחים המקודשים לו היו הנרקיס והברוש.

האדס בחברה

"חטיפתה של פרספונה"; ציור מאת רמברנדט. הציור מתאר את המיתוס הידוע ביותר אודות פלוטו ופרוסרפינה, הם האדס ופרספונה היווניים

היוונים הקדמונים חששו והתייראו מהאדס, עד כדי כך שהם העדיפו להימנע מלהגות את שמו. הם כינו אותו, לחלופין, "פלוטון" (Πλούτων, מהמילה היוונית ל"עושר"); משם זה נובע השם הרומאי לאל - "פלוטו". מקורו של שם זה הוא בתפיסה המייחסת להאדס גם את השליטה על אוצרותיה של בטן האדמה, דוגמת מחצבים יקרים, מתכות, אבני חן ועוד. סופוקלס העלה סיבה אחרת לעושרו האגדי של האדס, בקובעו שהאדס העגמומי מתעשר מאנחותיהם ומדמעותיהם של בני האדם. יתרה מזאת, האדס זכה לכינויים נוספים, כגון: קלימנוס ("ידוע לשמצה"), פולידגמון ("שמקבל הרבה") ואובולאוס ("מנחש היטב").

היוונים הקדמונים התייחסו להאדס כאל עיסקם של המתים והרוחות בלבד, ולכן עבודות הפולחן לכבודו היו מעטות ביותר. כאשר היוונים הקדמונים התפללו אליו, הם נהגו לחבוט עם ידיהם על האדמה, כדי שייטיב לשמוע אותם וייענה לתפילותיהם ולבקשותיהם. לכבודו של האל הוקרבו בעלי חיים שחורים, בעיקר כבשים, שדמם ניגר אל תוך בורות באדמה, כדי שיוכל להגיע אליו. על מביא הקורבן נאסר להביט במחזה זה, והוא נאלץ להטות את פניו. אחת למאה שנים נערכו חגיגות לכבודו של האדס.

האדס באמנות

ביחס לאלים ודמוית מיתולוגיות אחרות, האדס ומקבילו הרומאי פלוטו, מופיע מעט מאוד ביצירות אמנות הן מימי יוון ורומא והן מתקופות מודרניות יותר, כמו תקופת הרנסאנס והנאו-קלאסיציזם. יצירות האמנות הבודדות שמציגות את דמויותיהם מתארות, על פי רוב, את חטיפתה של פרספונה.

האדס ברומא

האדס ופרספונה, כד יווני, 430 לפנה"ס לערך

בפי הרומאים, האדס היווני נקרא פלוטו. אולם, בשונה מהאדס, פלוטו במקורו לא היה אל העולם התחתון, אלא היה אל הזהב, הכסף והעושר. (אל השאול הרומי המקורי היה אורקוס) מכיוון שחומרים אלו נכרו מבטן האדמה, פלוטו הפך להיות מזוהה עם העולם התחתון ובהדרגה היה לשליט המתים ולאדון השאול.

אשתו של פלוטו ומלכת השאול הייתה פרוסרפינה, היא פרספונה בפי היוונים.

על שמו של האל הרומי קרוי פלוטו, כוכב לכת ננסי המצוי בחגורת קויפר, שהתגלה ב-18 בפברואר 1930.

סלעים פלוטוניים (מחדר) הם סלעים המגיעים מבטן כדור הארץ, כביכול איפה שהיה השאול של פלוטו.

מיתוסים מרכזיים

לידה, מלחמה וחלוקת השלטון

האדס היה בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה, ואחיהם של זאוס, פוסידון, הסטיה, הרה ודמטר. עם הוולדו, אביו בלע אותו שלם אל תוך בטנו, כמו את שאר ילדיו וילדותיו (למעט זאוס) בשל חששו מהנבואה שאחד מילדיו ידיח אותו ויתפוס את מקומו כבכיר האלים. על אף תוכניתו של קרונוס, הנבואה הוגשמה בסופו של דבר על ידי זאוס, שגרם לאביו להקיא את אחיו ואחיותיו, על ידי האכלתו בתערובת חרדל, מי-ורדים, יין ואמברוסיה.

זאוס, יחד עם אחיו ואחיותיו המשוחררים, יצא למלחמה כנגד אביו ושאר הטיטאנים. בסופו של דבר, הוכרע קרונוס, הורד מכיסאו ונכלא, והשלטון בעולם ובסדרי היקום עבר לידי האלים הצעירים, הם האלים האולימפיים. אולם, בתחילה התעוררו מחלוקות בין שלושת האחים בשאלת חלוקת השלטון: האדס ופוסידון לא הסכימו שזאוס יהיה השליט היחיד, כיוון שהם אחיו הבכירים, שסייעו לו במלחמתו נגד הטיטאנים.

על פי עצתו של הטיטאן החכם פרומתאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים על ידי הגרלה: זאוס קיבל את השמים והארץ והיה לשליט האלים, לפוסידון ניתנה השליטה בימים ובאוקיינוסים, ואילו האדס קיבל את העולם התחתון ונעשה אל השאול.

חטיפתה של פרספונה

ערך מורחב – פרספונה

פרספונה, אלת האביב, בתם של זאוס ושל אלת התבואה והפריון דמטר, הייתה נערה יפה ביותר שהכל אהבוה, אך היא לא חיה על הר האולימפוס כמו הוריה, אלא העבירה את ימיה על פני האדמה, קוטפת פרחים ונוטעת צמחים יחד עם חברותיה. אולם, האדס התאהב בה וחמד אותה לעצמו, ועל כן החליט לחוטפהּ ולהביאהּ לממלכתו אשר מתחת לאדמה. יום אחד, בשעה שפרספונה טיילה כהרגלה על פני האדמה, האדס מימש את תוכניתו: הוא פרץ רכוב על מרכבתו מבקע באדמה, תפס את הנערה ההמומה, ולקח אותה איתו לשאול תחתיות. אף אחד, פרט לזאוס ולהליוס, השמש הרואה הכל, לא הבחין במאורע.

לאחר שנעלמה פרספונה, דמטר אמהּ לא ידעה את נפשה מצער: היא שקעה בגעגועים לבתה והזניחה את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה, היא בכתה כל-כך שגשמים הציפו את כל העולם.

בסופו של דבר, נאלץ זאוס לפעול על מנת למנוע את האסון הממשמש ובא: הוא שלח את הרמס, שליח האלים, להאדס כדי שישיב את פרספונה לאמה. האדס אמנם החזיר את פרספונה, אך בטרם הלכה נתן לה לאכול מספר גרעיני רימון. גרעינים בודדים אלו היו פירות השאול, ובשל אכילתם נאלצה פרספונה לשוב לשאול לשלושה חודשים מדי שנה בשנה. אולם, בשאר חודשי השנה הותר לה לשוב לאולימפוס, ולבלות יחד עם אמה ועם יתר האלים. בזמן שהותה של פרספונה מתחת לאדמה הייתה אמה מתעטפת עצב וגוזרת כליון על האדמה, אך מששבה פרספונה לאמה, היא הייתה מתנערת מעצבונה ומאפשרת לתבואה לפרוח ולהבשיל.

לכן, על פי המיתוס, מגיעים מדי שנה שלושה חודשי חורף, בהם האדמה הופכת קשה ואינה נותנת פרי, אך לאחריהם מגיעים חודשי האביב והקיץ, בהם פרספונה שבה מן השאול, ודמטר שוב מפרה את האדמה.

פרספונה והאדס היו אחד מזוגות האלים הבודדים שלא הביאו ילדים לעולם (כך גם אפרודיטה והפייסטוס).

אורפאוס ואורידיקה

פעם אחת בלבד האדס ופרספונה, בשבתם כמלכי השאול, גילו רחמים, וזאת משום שנגינתו הענוגה והעצובה של אורפאוס ריככה את לבם. הם התירו לאורפאוס להחזיר את רעייתו המתה אורידיקה אל ארץ החיים בתנאי שילך לפניה כל הזמן, ולא יסב את ראשו אליה, עד צאתם מהשאול. אולם, אורפאוס לא התאפק וברגע האחרון הציץ בפניה של אהובתו, הן מפני הגעגועים, והן משום שאולי לא באמת האמין בחסד שנטו לו. ברגע שהסתובב אחורנית, אהובתו נמוגה כעשן, והוא איבדה לעד.

מאהבות

בדומה לאֶחיו זאוס ופוסידון, האדס לא נודע בנאמנותו לאשתו החוקית, והוא ניהל מספר פרשיות אהבה עם בנות זוג שונות. אחת ממאהבותיו הידועות הייתה הנימפה מינטה, שהצליחה לעורר את זעמה של פרספונה, וזו הפכה אותה לצמח המנטה. בדומה לכך, פרספונה הפכה מאהבת אחרת של האדס לעץ צפצפה.

תסאוס ופיריתואוס

תסאוס ופיריתואוס היו גיבורים יווניים ידועים וחברים טובים שהתחייבו להינשא רק לאחת מבנותיו של זאוס. תסאוס בחר בהלנה, והוא וחברו חטפו אותה והחליטו להחזיקה עד שתהיה מבוגרת מספיק להינשא. פיריתואוס, מאידך, בחר להינשא לפרספונה. הם השאירו את הלנה עם אמו של תסאוס, בזמן שהם טיילו לעולם התחתון. האדס העמיד פנים כי הוא מארח אותם לסעודה, אך ברגע שהשניים התיישבו, נחשים התפתלו סביב רגליהם והשאירוהם שם.

בסופו של דבר, הרקולס שחרר את תסאוס, אך כשניסה לשחרר את פיריתואוס האדמה רעדה, תהום של אש נפתחה סביבם, ופיריתואוס נאלץ להישאר בשאול.

הרקולס

מטלתו השתים עשרה והאחרונה של הרקולס הייתה להעלות ממעמקי השאול את קרברוס. בעזרתם של אתנה והרמס, הרקלס הגיע אל ממלכת המתים, ושם הוא התייצב לפני דודו האדס וביקש ממנו רשות להעלות את קרברוס אל האדמה. האדס נעתר לבקשתו, בתנאי שלכלב הנורא לא יאונה כל רע. יחד עם זאת, גרסאות אחרות של המיתוס מספרות שהאדס לא אפשר זאת להרקלס, והאחרון נאלץ להיאבק באל ובכלבו ולירות חץ בהאדס על מנת להשלים את סך משימותיו.

בתרבות

בספרות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בספר פרסי ג'קסון וגנב הברק מאת ריק ריירדן האדס נחשד לגנב הברק.

בספר אלי הניאון מאת קייטי רוברט מסופר סיפור אהבה של האדס ושל פרספונה, בצורה קצת שונה מהמקור, פרספונה בורחת אל העיר התחתית מזאוס לאחר שאמה דמטר מכריחה אותה להתחתן עימו.

באמנות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בקולנוע

• נתן דטנר מדבב את האדס בדיבוב העברי של הסרט המצויר "הרקולס".
• סטיב קוגן גילם את האדס בסרט "פרסי ג'קסון וגנב הברק".
• רייף פיינס גילם את האדס בסרט "התנגשות הטיטאנים" ובהמשכו "זעם הטיטאנים".

בטלוויזיה

• האדס מופיע בסדרות הפעולה והפנטזיה "זינה הנסיכה הלוחמת" ו"הרקולס: המסעות המופלאים".
• האדס מופיע בסרט הטלוויזיה "היורשים 3" של ערוץ דיסני כאביה של מאל, בתה של מליפיסנט.
• דמותו של האדס מופיעה במחציתה השני של עונתה החמישית של סדרת הפנטזיה "עד עצם היום הזה" בתור האנטגוניסט הראשי, ומגלם אותו השחקן גרג גרמן. גרסה זו מבוססת על האדס מ"הרקולס".

במשחקי וידאו

• בשנת 2020 יצא המשחק האדס (Hades) בו בנו שלו האדס זגראוס מנסה לברוח מהעולם מהעולם התחתון של אביו. המשחק זכה בפרסים ובביקורת חיובית רבה.

ראו גם

• האנשה של המוות
• האזור ההאדלי

לקריאה נוספת

• אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 101-120, מסת"ב 9789655525694

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האדס בוויקישיתוף

• האדס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• האדס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)