הבנדיטים
הבנדיטים (באיטלקית: I masnadieri) היא אופרה בארבע מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי ללברית מאת אנדראה מאפיה, המבוססת על המחזה "השודדים" (Die Rauber) מאת שילר. הצגת הבכורה התקיימה ב-22 ביולי 1847 בתיאטרון הוד מלכותה בלונדון, כשהמלחין עצמו ניצח על התזמורת.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מלחין | ג'וזפה ורדי |
| לבריתן |
אנדראה מאפאי  |
| סוגה | דרמה לירית |
| שפה | איטלקית |
| מספר מערכות | 4 |
| זמן התרחשות העלילה | 1755-1757 |
| מקום התרחשות העלילה | גרמניה |
| תפקידים | |
  | |
היסטוריה
עריכהבשנת 1845 הוצגה בבכורה אנגלית האופרה ארנאני, בתיאטרון הוד מלכותה, בית האופרה הלונדוני שהציג אופרה איטלקית. גם הבכורות הלונדוניות של נבוקו והלומברדים, לא אחרו לבוא. האופרות התקבלו בהתלהבות רבה, ועלתה דרישה מצד הקהל הלונדוני, להזמין מורדי אופרה שתוצג בבכורה עולמית בתיאטרון. מנהל התיאטרון, בנג'מין לאמלי, פנה אל ורדי בבקשה כי יכתוב עבור התיאטרון אופרה, וורדי הסכים. תוכנן כי האופרה תוצג ב-1846, אך עקב בעיות בריאות נדחתה ל-1847.
בתקופה שורדי החלים, העלה בפניו ידידו אנדראה מאפאי, משורר, לבריתן ומתרגם, הצעה לכתוב אופרה לעיבוד המחזות מקבת' של שייקספיר, ו"השודדים" של שילר. מאפאי לקח על עצמו את כתיבת הלברית של הבנדיטים על פי המחזה של שילר, ופרנצ'סקו מריה פיאבה התבקש לכתוב לברית למקבת'. ורדי התעתד להעלות את הבנדיטים בבכורה בפסטיבל הקיץ של פירנצה, אך מאחר שלא יכל למצוא טנור מתאים עבור התפקיד שכתב לקרלו, העלה שם את מקבת' שהועיד לבכורה הלונדונית, ואת הבנדיטים ייעד להפקה בלונדון.
ורדי נסע ללונדון במאי 1847, כשבידו האופרה הגמורה, אך לא השלים את התזמור עד תחילת החזרות. בהפקה השתתפו זמרים ברמה בינלאומית, במיוחד זמרת הסופרן השוודית ג'ני לינד שהופיעה בתפקיד אמאליה. בבכורה נכחו המלכה ויקטוריה ובעלה הנסיך אלברט מסקסה-קובורג-גותה, הדוכס מוולינגטון וכל סלתה ושמנה של האצולה הבריטית. לאחר שכנועים, הסכים ורדי לנצח על התזמורת בפרמיירה. האופרה התקבלה בהתלהבות וזכתה לשבחים מהעיתונות. אך ההצלחה לא חזרה על עצמה, והאופרה מוצגת אך לעיתים רחוקות.
עלילה
עריכהמערכה ראשונה
עריכהקרלו, בנו הגדול של הרוזן מסימילאמו מפסיק את לימודיו באוניברסיטת דרזדן, וחובר לחבורת שודדים רצחנית, משספי גרונות וצמאי דם, אשר מפילים את חיתיתם על האוכלוסייה המקומית, בהתנפלויות על עוברי אורח, סחיטות ואיומים. החבורה חיה חיים פרועים בשירה קולנית, ובמעשי שוד לאורך היום והלילה. אך לקרלו נמאס מחיי השחיתות, והוא מתגעגע לחזור לביתו ולבת דודתו האהובה אמאליה. הוא ממתין לתשובה למכתב ששלח לאביו בו ביקש מחילה על מעשיו הרעים.
רולה ושאר השודדים מופיעים ובידם המכתב המיוחל. אך שמחתו של קרלו מוקדמת - המכתב אינו מאביו אלא מאחיו הצעיר פרנצ'סקו המזהיר אותו שלא לשוב הביתה מאחר שאביו הרוזן רחוק ממחילה ואף מתכנן להעניש ולכלוא אותו. קרלו זועם (Nell'argilla maledetta), ומכריז כי הוא מתכחש מעתה לחייו הקודמים ונשבע להישאר נאמן לחבריו החדשים. השודדים בוחרים בהצבעה חשאית בקרלו כמנהיג החבורה.
- תמונה שנייה - חדר בטירת הרוזן בפרנקוניה
פרנצ'סקו מרוצה מהעובדה כי הצליח לטרפד את הגעת המכתב של קרלו לידיעת אביו. הוא יודע כי אילו מסיליאמו היה קורא את המכתב, היה מוחל לבנו הסורר ומחזירו הביתה. עכשיו כשעשה מה שעשה, נותר רק אביו הזקן בינו לבין התואר הנכסף והנכסים המרובים. פרנצ'סקו זומם להחיש את מות אביו. פרנצ'סקו מכריח את ארמיניו, אחד המשרתים, להתחפש לחייל שמופיע ומוסר את הבשורה המרה על "מות" קרלו.
- תמונה שלישית - חדר השינה של ברוזן בטירה
אמאליה משגיחה על הרוזן החולה. השניים שקועים במחשבות על קרלו הנעדר. פרנצ'סקו מכניס את ארמיניו המחופש אל החדר. ארמיניו מספר כיצד נלחם לצד קרלו בשירות המלך פרידריך השני, מלך פרוסיה בשדה הקרב ליד פראג, וכיצד הוא עצמו ראה את קרלו נפצע פצעים אנושים. ארמיניו מספר כי את מילותיו האחרונות, כתב קרלו בדמו על החרב שלו, כשהוא מותיר צוואה לפרנצ'סקו לישא את אמאליה לאישה. הרוזן ואמאליה, מזועזעים. הרוזן מתעלף כמת, ואילו אמאליה ההמומה בורחת מהמקום מותירה את פרמצ'סקו הצוהל על הצלחת תוכניתו.
מערכה שנייה
עריכה- תמונה ראשונה - בית קברות סמוך לטירה
מאז הסצנה האחרונה חלפו מספר חודשים, ואמאליה נכנסת להתפלל ליד קברו של מסימיליאמו. קולות צהלה נשמעים במרחק, זהו פרנצ'סקו הרוזן החדש עורך נשף. ארמיניו השטוף רגשות אשם על חלקו במעשה הנבלה של פרנצ'סקו, עוקב אחרי אמאליה מן הטירה. הוא רק מספיק להודיע לה כי גם קרלו וגם הרוזן הזקן עודם בחיים, אך הוא נאלץ לברוח מאחר שפרנצ'סקו מופיע במקום. פרנצ'סקו עקב גם הוא אחרי אמאליה מאחר שהוא חפץ להציע לה נישואין. סירובה ההחלטי של אמאליה מצית את זעמו, והוא נעשה אלים. אמאליה משנה את דעתה ומחבקת אותו במטרה לשלוף את הפגיון שלו כדי שתוכל לברוח מהמקום אל היער.
רולה נשבה בפראג, והשודדים ממתינים לשובו של המנהיג קרלו, שיצא לחלצו. החילוץ התבצע בהצלחה, אך במהלכו הצית קרלו את רוב בתי העיר, ואזרחים חמושים רבים רודפים אחריו. הסצנה מסתיימת כשקרלו מורה לחביריו הנועזים ללחום כזאבים להציל את חייהם.
מערכה שלישית
עריכה- תמונה ראשונה - קרחת יער בפרנקוניה
השודדים שרים בהנאה וגאווה על מעשי הפשע שלהם. הם נמצאים באותו יער בו מסתתרת אמאליה, כאשר אמאליה פוגשת בקרלו פנים אל פנים היא איננה מזהה את ארוסה משכבר. קרלו מגלה את זהותו, ואיננו מזכיר את חבריו ועיסוקו, השניים מתאחדים בהתרגשות. קרלו מזדעזע לשמוע על ניסיונו של פרנצ'סקו לקטוף את תומתה של אמאליה.
- תמונה שנייה - קרחת יער שנייה ביער
קרלו יושב לבדו ומהרהר בעתידו הקודר. הוא שוקל להתאבד אך הוא מחליט לקבל את גורלו ולהמשיך את חייו בבדידות, מושמץ על ידי כל בני האדם ההגונים. ארמיניו מתגנב בחשאי ונכנס אל חורבה סמוכה. קרלו שומע קולות מן החורבה, נכנס לברר מה מתרחש, ומגלה את דמותו הכחושה והמצומקת של אביו הזקן. מסימיליאמו לא מזהה את בנו, אך מספר לו איך פרנצ'סקו ניסה לקבור אותו בעודו בחיים לאחר שהתמוטט כששמע על מות בנו קרלו. למזלו, הציל אותו ארמיניו והביא אותו אל החורבה. קרלו עוזב את אביו, ומכנס את החבורה שלו כדי להסתער על הטירה ולתפוס את אחיו המרושע.
מערכה רביעית
עריכה- תמונה ראשונה - חדר בטירת הרוזן
פרנצ'סקו מתעורר בבהלה מסיוטים הרודפים אותו בחלומותיו, הגורמים לו תחושות אשם נוראות. הוא מזמן אליו כומר, אך הלה מסרב למחול על חטאיו האכזריים. באותו רגע חברי הכנופיה שועטים אל הטירה, פרנצ'סקו יוצא החוצה נשבע להדוף את המתקפה.
- תמונה שנייה - קרחת היער השנייה
מסימיליאמו עדיין מבכה את בנו קרלו, איננו מזהה כי העומד לפניו הוא בנו "המת", ומברך את "הזר" על טוב ליבו ועל שהציל אותו. הכנופיה חוזרת ומדווחת כי לא הצליחה לתפוס את פרנצ'סקו. קרלו מרוצה מהידיעה, מאחר שחפץ לשנות את דרכיו. אמאליה מוכנסת בידי חברים מהכנופיה, קרלו נאלץ להודות בפניה ובפני מסימיליאמו כי הוא מפקד הכנופיה. מסימיליאמו מזועזע, אך אמאליה מכריזה כי למרות זאת היא אוהבת את קרלו ומעוניינת להישאר איתו.
למרות שהוא מעוניין לשנות את דרכיו, אך קרלו חש מחויב לכנופיה מאחר שנשבע להם אמונים. הוא לא רוצה להוריד את אמאליה לחיים שפלים פחותים וחסרי כבוד כאלה. את הפרדוקס הוא פותר כשהוא שולף את פגיונו ודוקר את אמאליה למוות. קרלו בורח מהמקום בהכריזו כי הוא הולך לחפש את מותו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- לברית מלאה באיטלקית
- רשימת האריות באתר aria-database.com
- I masnadieri באתר פרויקט ספריית התווים הבין-לאומי (באנגלית)
- להאזנה פרלוד מתוך האופרה