הו צ'י מין
הו צ'י מין (בווייטנאמית: Hồ Chí Minh, IPA: ⓘⒾ; 19 במאי 1890 – 3 בספטמבר 1969) היה מייסד ומנהיג צפון וייטנאם. מכונה כיום בווייטנאם בתואר העממי "אבי האומה".
 | |||||
| הו צ'י מין, 1946 | |||||
| לידה |
19 במאי 1890 קים ליין (אנ'), הודו-סין הצרפתית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1969 (בגיל 79) האנוי, צפון וייטנאם | ||||
| שם לידה |
Nguyễn Sinh Cung | ||||
| מקום קבורה |
 מאוזוליאום הו צ'י מין, האנוי | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם, הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים, המפלגה הקומוניסטית של צרפת, Indochinese Communist Party | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
חייו
עריכהנולד בשם נגויין סינג קונג (Nguyễn Sinh Cung) בכפר קימילין שבמרכז וייטנאם. אביו היה פקיד ממשלתי שהתפטר במחאה על השלטון הצרפתי במדינה, והפך למורה נודד בכפרים. אביו היה מלומד קונפוציאני וברוח זו גדל. ב-1911 קיבל עבודה כטבח בספינה צרפתית, ואחר כך עבד בלונדון ובפריז. בפריז היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית של צרפת. כאשר נשיא ארצות הברית וודרו וילסון הגיע לוועידת השלום בוורסאי, ניסה לעניין אותו בזכות ההגדרה העצמית של העם הווייטנאמי, אך ללא הצלחה.
לאחר מכן שהה בברית המועצות ומשם נשלח לסין ולמדינות נוספות באסיה. ב-1930 ייסד בהונג קונג את המפלגה הקומוניסטית הווייטנאמית. ב-1931 נאסר על ידי השלטון הבריטי במושבה, שוחרר ב-1933, ושב לברית המועצות. ב-1938 חזר לסין ופעל כיועץ עבור הקומוניסטים. ב-1941, כאשר וייטנאם נכבשה בידי האימפריה היפנית, חזר לארצו, וייסד בה את תנועת הוייט מין, שנלחמה נגד הכובש היפני ומשתפי הפעולה הצרפתים שלהם מטעם ממשלת צרפת של וישי. באותה תקופה העניק לעצמו את הכינוי הו צ'י מין שפירושו "הנאור".
עם כניעת יפן ב-1945 הקים הווייט מין את הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם, והו צ'י מין נבחר לנשיאה ב-2 במאי 1946. צרפת סירבה להכיר בעצמאות וייטנאם, וכוחות הווייט מין הפנו את מאבקם נגדה. מאבק אכזרי זה נמשך עד 1954, במהלכו נלחם הצבא הווייטנאמי בעיקשות עד הבסת צבא צרפת. אחרי ניצחון הווייט מין בקרב דיין ביין פו, ויתרה צרפת על השלטון בהודו-סין הצרפתית (שכללה גם את קמבודיה ולאוס). אבל ועידת ז'נבה של 1954 שהתכנסה לפתור את המצב בהודו-סין הצרפתית ובקוריאה, החליטה על "חלוקה זמנית" של וייטנאם לשתי מדינות, כאשר החלק הצפוני יהיה בשליטת הווייט-מין בראשות הו צ'י מין.
הו צ'י מין החל לפעול לביסוס השלטון הסוציאליסטי בצפון, אולם מעולם לא ויתר על חלום איחוד וייטנאם. אחרי 1954 החלה הארץ להיגרר למלחמה נוספת. המלחמה שבה נלחמה דרום וייטנאם במחתרת הקומוניסטית בדרום – הווייטקונג, אולם לאחר מכן הייתה צפון וייטנאם מעורבת ישירות במלחמה. בשלב זה הו צ'י מין היה פחות ופחות מעורב ישירות בקבלת ההחלטות, ושימש יותר כדמות סמלית, שדרבנה את העם להמשיך להילחם על אחדות וייטנאם. הוא היה ידוע בכינוי "הדוד הו". הפחתת מעורבותו בקבלת ההחלטות נבעה הן מסיבות רפואיות והן מעליית כוחו של לה דואן המיליטנטי בפוליטביורו.
הו צ'י מת בשנת 1969, טרם הספיק לראות את חלומו לאיחוד וייטנאם תחת שלטון קומוניסטי מתגשם. הוא ציווה שעם מותו יישרפו את גופתו, ואפרה ייקבר בראש שלוש גבעות בווייטנאם. צוואתו לא קוימה, ולאחר מותו גופתו נחנטה והיא מוצגת במאוזוליאום בהאנוי, בדומה למאוזוליאום של לנין במוסקבה. עם ניצחון צפון וייטנאם במלחמה, נקראה שמה של בירת הדרום סייגון על שמו (Thành Phố Hồ Chí Minh).
קישורים חיצוניים
עריכה
הו צ'י מין, ברשת החברתית Goodreads- הו צ'י מין ברשימת 100 אנשי המאה ה-20 של המגזין טיים
- מבחר מכתביו בארכיון מרקסיסטי ברשת
- הו צ'י מין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הו צ'י מין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)