המיקיון
המיקיון (שם מדעי: Hemicyon; משמעות השם מלטינית: "חצי כלב") הוא סוג נכחד של טורף דמוי כלב, שהשתייך למשפחת ההמיקיוניים, דמויי- הדובים. זאת, אף על פי שמאובניו מזכירים מאובנים של כלבי דוב (שהם משפחה עצמאית). הוא חי בתקופת המיוקן באירואסיה ובאמריקה הצפונית.
 המיקיון
| |
|---|---|
 המיקיונים שצדו מכפיל פרסה ממשפחת הפלאומרכיים | |
| תקופה | |
| תחילת - סוף מיוקן | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | המיקיוניים |
| סוג: | המיקיון |
| מינים | |
| |
| שם מדעי | |
 Hemicyonלארטה, 1851 | |
| |
המאובנים שלו תוארו ב-1851 בידי החוקר הצרפתי אדואר לארטה (אנ') ונכללו בו מינים רבים. הם התגלו בארצות הברית (במדינות: פלורידה, דלאוור וניו מקסיקו), בספרד (באראגון ומדריד), בצרפת, בסלובקיה, בבוסניה, בטורקיה ובסין.
ההמיקיון היה טורף באורך 1.5 מטר ובמשקל 65 עד 150 קילוגרם. הוא היה בעל מבנה גוף שדמה יותר לזאב או לגרגרן מאשר לדוב, אך הוא נחשב לקרובם של הדובים. הוא היה בעל מבנה רגליים חזקות שנועדו לריצות מהירות ובעל עצמות מסרק ארוכות. לעומת הדובים המודרניים הוא לא הלך על כפותיו אלא נע כזאב על קצוות האצבע. לטורף זה היו לסתות גדולות שמבניהם רמז על תזונה היפרקרניבורית מובהקת ולא כרוב הדובים שהם אוכלי כל.
צייד זה התאים לחיים בערבות המיוקן, בהם רעו עדרי גמליים, מעלי גירה שונים, סוסיים, קרנפיים ועוד והוא כנראה צד בחבורות דומות לזאבים. עם זאת הוא נכחד לקראת סוף המיוקן, אולי כתוצאה משינויי אקלים שהכחידו את רוב החיים במישורים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- המיקיון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- המיקיון, באתר GBIF (באנגלית)