הנעה אחורית

הנעה אחורית (באנגלית: Rear-wheel drive מקובל לכנות RWD) היא צורת סידור מנוע ותמסורת בכלי רכב מנועיים. בהנעה אחורית המנוע מניע רק את הגלגלים האחוריים. עד סוף המאה ה-20, הנעה אחורית הייתה הקונפיגורציה הנפוצה ביותר במכוניות. ברוב כלי הרכב עם הנעה אחורית, המנוע ממוקם לאורכו בקדמת הרכב.

פריסת כלי הרכב

הפריסה הנפוצה ביותר עבור רכב עם הנעה אחורית היא עם מנוע ותמסורת בקדמת הרכב, הממוקמים לאורך.

פריסות נוספות של כלי רכב עם הנעה אחורית כוללות מנוע קדמי-אמצעי, מנוע אחורי-אמצעי ומנוע אחורי.

יצרנים מסוימים, כמו אלפא רומיאו, לנצ'יה, פורשה (944, 924, 928) ושברולט (קורבט C5, C6, ו-C7), ממקמים את המנוע בקדמת הרכב ואת התמסורת באחורי הרכב, על מנת לספק חלוקת משקל מאוזנת יותר. פריסה זו נקראת לעיתים קרובות "תמסורת" מכיוון שהתמסורת והסרן הם יחידה אחת.

היסטוריה

יונדאי ג'נסיס, דוגמה מודרנית של רכב סדאן עם הנעה אחורית

שנות ה-1890 עד שנות ה-1960

רבים מכלי הרכב שנבנו במאה ה-19 היו עם הנעה אחורית, לעיתים עם מנוע שמוקם באחורי הרכב. הרכב הראשון עם הנעה אחורית והמנוע בקדמתו היה דגם Panhard משנת 1895, ולכן פריסה זו הייתה ידועה בשם "Système Panhard" בשנים הראשונות. לפריסה זו יש יתרון של מינימום מורכבות מכנית, מכיוון שהיא מאפשרת למקם את התמסורת בקו ישר עם פלט המנוע, מה שמפזר את המשקל תחת הרכב. בהשוואה לרכב עם המנוע מעל הגלגלים המניעים, אין צורך בגל הינע (מחליפים אותו בתמסורת עם משקל משולב קל יותר), אבל יש חיסרון של ריכוז כל המשקל במקום אחד.

כדי להפחית את המשקל היחסי של גל ההינע, התמסורת הייתה בדרך כלל מחולקת לשני חלקים: תיבת ההילוכים והנעה סופית. תיבת ההילוכים הייתה מיוצרת בדרך כלל עם ההילוך הגבוה ביותר שלה במצב של 1:1, מה שמציע יתרונות מכניים מסוימים. ההנעה הסופית, בציר האחורי, הייתה מפחיתה זאת למהירות המתאימה ביותר לגלגלים. מכיוון שהכוח הוא המוצר של מומנט ומהירות זוויתית, סיבוב מהיר יותר של הגל עבור כל כוח נתון מפחית את המומנט ומאפשר בנייה קלה יותר של הגל.

בעידן שבו הבנזין היה זול ומשקל כלי הרכב היה כבד, היתרונות המכניים של פריסת הנעה קדמית-הנעה אחורית (FR) התגברו על כל חיסרון במשקל. הפריסה נשארה כמעט אוניברסלית בין עיצובי כלי הרכב עד שנות ה-1970.

שנות ה-1970 עד ההווה

לאחר האמברגו הערבי על הנפט של 1973 ומשברי הדלק של 1979, רוב כלי הרכב האמריקאים הוצאו מהשוק לטובת פריסת הנעה קדמית (FF) – מגמה זו הולידה את שוק ההמרה לרכבי שטח. במהלך שנות ה-1980 וה-1990, רוב החברות האמריקאיות הציבו כעדיפות את הסרת הנעה אחורית מכלי הרכב היוקרתיים והמרכזיים שלהן. קרייזלר הפכה ל-FF ב-100% עד 1990 ו-GM האמריקאית עברה ל-FF באופן מלא עד 1997 למעט הקורבט, פיירבירד וקמארו. המוסטנג של פורד נשאר עם הנעה אחורית, כפי שהוא חייב לשמור על נוכחות ספורטיבית, כמו גם המכוניות הגדולות של פורד שהתבססו על פלטפורמת פורד פנתר (פורד קראון ויקטוריה, מרקורי גרנד מרקיז, ולינקולן טאון קאר) עד שהן הופסקו ב-2011 לטובת פורד טאורוס, שפסק היצור ב-2019, והיה זמין רשמית עם הנעה קדמית או הנעה בכל הגלגלים.

באוסטרליה, רכבי FR נשארו פופולריים במהלך תקופה זו, עם מכירות חזקות ויציבות של הולדן קומודור ופורד פלקון עד שהופסקו בסוף שנות ה-2010. באירופה, הנעה קדמית פופולרית במיוחד במכוניות קטנות כמו מיני, רנו 5 ופולקסווגן גולף ואומצה לכל המכוניות המרכזיות. מותגים יוקרתיים כמו מרצדס-בנץ, BMW, ויגואר נשארו עצמאים למדי ממגמה זו ושמרו על מערך כלי רכב FR לחלוטין או כמעט לחלוטין. מותגים יפניים מרכזיים כמו טויוטה היו כמעט בלעדיים ב-FR עד סוף שנות ה-1970 ותחילת שנות ה-1980. הרכב הראשון של טויוטה עם הנעה קדמית היה טויוטה טארסל, עם הקורולה והסליקה שהפכו ל-FF מאוחר יותר בעוד שהקמארי תוכננה מראש כ-FF. הסופרה, קרסידה, קרואן והסנצ'ורי נשארו ב-FR. מותג היוקרה לקסוס כולל מערך כלי רכב FR בעיקר. סובארו BRZ הוא רכב FR. העובדה שנדרש גל הינע להעברת הכוח לגלגלים האחוריים פירושה שיש מנהרת מרכזית גדולה בין המושבים האחוריים; לכן, מכוניות כמו מאזדה RX8 ופורשה פאנאמרה מוותרים על מושב אחורי מרכזי ומחלקים את המושבים על ידי מנהרת מרכזית.

במאה ה-21, רוב המכוניות הן FF, כולל כל המכוניות עם מנוע קדמי, אך רכבי FR עושים קאמבק כחלופה לרכבי שטח גדולים. בצפון אמריקה, GM חזרה לייצור רכבי יוקרה מבוססי FR עם קדילאק CTS ב-2003. נכון ל-2012, כל כלי הרכב חוץ מה-SRX וה-XTS הם כלי רכב מבוססי FR. שברולט החזירה את הקמארו מבוססת FR ב-2009, ואת קפריס PPV ב-2011. פונטיאק גם כן קיבלה קו קצר של רכבי FR עם G8 ופונטיאק סולסטיס. מחליפת G8 בשם שברולט SS שוחררה ב-2013 ומשתמשת בפריסת FR. קרייזלר ודודג' החזירו את ה-300 והצ'ארג'ר על פלטפורמת FR. הם גם שומרים על פריסת FR על ג'יפ גרנד צ'ירוקי ודודג' דוראנגו שהפכו לשלדת מרכב אחיד. יונדאי וקיה גם כן עובדים עם רכבי FR חדשים בארצות הברית, ג'נסיס קופה וסדאן, אקוס והקיה קווריס החדשה. פורד, מצד שני, נראית כמזניחה רכבי FR עם הפסקת פלטפורמת פנתר ב-2011 והפלקון באוסטרליה בלבד ב-2016. מלבד משאיות, ואנים ורכבי שטח, המוסטנג הוא הרכב היחיד מבוסס FR שנשאר במערך שלהם.

שימוש בהנעה אחורית ברכבי ספורט

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.