הקרפנטרז

הקרפנטרז
**The Carpenters**
	ריצ'רד וקרן קרפנטר, 1 באוגוסט 1972
מקום הקמה	דאוניי
מוקד פעילות	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1969–1983 (כ־14 שנים)
סוגה	פופ
חברת תקליטים	A&M Records
פרסים והוקרה	פרס גראמי לתגלית השנה (1971); היכל התהילה של גראמי (2000); פרס גראמי לביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או להקה (1971); היכל התהילה של גראמי (1998); פרס גראמי לביצוע הפופ הטוב ביותר של צמד או להקה (1970); פרס המוזיקה האמריקאית לפופ/רוק של להקה/צמד/קבוצה (1974); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	ריצ'רד וקרן קרפנטר
	פרופיל ב-IMDb
חברים לשעבר
	קארן קרפנטר; ריצ'רד קרפנטר; ג'ו אוזבורן; דני וודהמז; בוב מסנג'ר; דאג סטרון; גארי סימז; טוני פלוסו; קאבי או'בריין

הקרפנטרז (The Carpenters) היו צמד מוזיקלי אמריקני שהורכב מהאחים קארן וריצ'רד קרפנטר. בשנות ה-70 של המאה ה-20, בתקופה שבה סגנון הרוק המהיר הפך פופולרי, הצמד יצר סגנון מוזיקלי רך וייחודי, ובזכותו הם הפכו להיות בין האמנים הרווחיים ביותר בכל הזמנים.^[1] אלבומי הקרפנטרז נמכרו בכ-100 מיליון עותקים.

במהלך ארבע-עשרה שנות הקריירה שלהם הוציאו הקרפנטרז 11 אלבומים, 31 סינגלים, 5 מופעים טלוויזיוניים וסדרת טלוויזיה אחת. היו להם מספר סיבובי הופעות בינלאומיים, בהם הופיעו בין השאר בארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, יפן, בלגיה והולנד. הקריירה המשותפת של הצמד הסתיימה עם מותה של קרן קרפנטר ב-4 בפברואר 1983 מדום לב שנבע מסיבוכים של אנורקסיה נרבוזה. סיקור חדשותי נרחב של מותה ושל נסיבותיו הוביל להגברת מודעות הציבור להפרעות אכילה.

תולדות הלהקה

ילדות

האחים ריצ'רד לין וקרן אן קרפנטר נולדו בניו הייבן, קונטיקט, הוא ב-1946 והיא ב-1950. ריצ'רד היה ילד שקט שבילה את מירב זמנו בהאזנה לתקליטים ובנגינה בפסנתר. קרן, לעומתו, הייתה חברותית ואהבה משחקי ספורט, ולצד זאת אהבה גם היא להאזין למוזיקה.

ביוני 1963 עברה המשפחה לדאוני, פרבר של העיר לוס אנג'לס שבקליפורניה, כדי לקרב את ריצ'רד לאחד ממוקדי תעשיית המוזיקה וכדי להתרחק מהחורפים של ניו אינגלנד, שהיו שנואים על קרן ועל אביה.^[2] בסתיו של 1963 החל ריצ'רד ללמוד בבית הספר התיכון של דאוני, שם החליט לעבור מלימודי חינוך גופני ללהקת בית הספר. המורה שלו למוזיקה, ברוס גיפורד, זיהה את כישורי נגינתו בפסנתר כאשר ניגן את היצירה "רפסודיה בכחול".^[3] בשנה שלאחר מכן למד ריצ'רד באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בלונג ביץ', שם פגש את ג'ון בטיס, שותפו לעתיד לכתיבת פזמונים כמו "Top of the World" ו-"Only Yesterday"; את וסלי ג'ייקובס, שבהמשך ניגן על גיטרה בס ועל טובה ב"טריו ריצ'רד קרפנטר" ואת פרנק פולר, איתו כתב בהמשך את שיר חג המולד "Merry Christmas Darling" ב-1966.^[2]

קרן החלה ללמוד בבית הספר התיכון של דאוני בסתיו 1964.^[3] למרות שהייתה אתלטית, ביקשה מריצ'רד לנצל את קשריו כדי לעזור לה לעבור מלימודי חינוך גופני ללהקת בית הספר. בלהקה נתן לה המורה ברוס גיפורד לנגן על גלוקנשפיל, כלי הקשה שהיא לא אהבה. מעט יותר מאוחר הציע לה פרנקי צ'אבז, חברה ללהקה, לנגן על תופים. לעיתים קרובות השתמשה קרן במערכת התופים של צ'אבז שלימד אותה לנגן עליה. כשקיבלה מהוריה מערכת תופים בהמשך אותה שנה, כבר ניגנה עליהם באופן מקצועי.

שלישיית ריצ'רד קרפנטר וספקטרום

ב-1965, לאחר שקרן התאמנה בנגינה על תופים במשך שנה וריצ'רד שכלל את טכניקות הנגינה שלו על פסנתר עם המורה פרנק פולר, החליטו השניים להקים שלישיית ג'אז שתיקרא "שלישיית ריצ'רד קרפנטר". הם צירפו אליהם את הבסיסט ונגן הטובה וס ג'ייקובס ובשנת 1966 נרשמו לתחרות "Battle of the Bands" שנערכה בהוליווד בול, בה ניגנו את "הנערה מאיפנמה" ואת יצירתם המקורית "Iced Tea". הם ניצחו בתחרות והוחתמו בחברת התקליטים "RCA Records", ותחת חסותה הקליטו שירים כמו "Every Little Thing" של הביטלס ו-"Strangers in the Night" של פרנק סינטרה. מאוחר יותר, לאחר שהטילה ספק בפוטנציאל המסחרי של ההרכב, החליטה החברה לא להפיץ את השירים באופן מסחרי וביטלה את החוזה עם השלישייה.

ב-1966 באה קרן לצפות בג'אם סשן באולפן הביתי של הבסיסט ג'ו אוזבורן בלוס אנג'לס, שם ליווה ריצ'רד נגן חצוצרה במבחן בד. קרן התבקשה להצטרף בשירה ואוזבורן התלהב מקולה. הוא החתים אותה על חוזה בחברת התקליטים המתחילה שלו, "מג'יק למפ רקורדס", והיא הקליטה עבורו סינגל בו נכללו שני שירים מאת ריצ'רד, "Looking for Love" ו-"I'll Be Yours". מעט אחר כך נסגרה חברת התקליטים הקטנה, אך אוזבורן נתן לקרן ולריצ'רד להקליט קלטות דמו עד 1969, אז קיבלו השניים הצעה מהחברה "A&M Records".

ב-1967 יצרו צמד האחים יחד עם עוד ארבעה נגנים שלמדו באוניברסיטת קליפורניה בלונג ביץ' הרכב קצר ימים בשם "הסאמרצ'יימז", שבמהרה שינה את שמו ל"ספקטרה" ואחר כך ל"ספקטרום". ההרכב הופיע לעיתים קרובות במסעדת "The Jolly Knight Steak House" ובמועדון ה"וויסקי א-גו גו". בהרכב זה ניגן ריצ'רד לראשונה עם ג'ון בטיס, איתו עתיד היה לכתוב יצירות רבות עד למותה של קרן ב-1983.

ב-1968 התפרק ההרכב "ספקטרום" והצלע השלישית ב"שלישיית ריצ'רד קרפנטר", וס ג'ייקובס, עזב והצטרף לתזמורת הסימפונית של דטרויט, שם נהיה ב-1970 נגן הטוּבָּה הראשי. ריצ'רד וקרן קיבלו הצעה להופיע בתוכנית הטלוויזיה "Your All American College Show", תחרות בין הרכבים מוזיקליים מאוניברסיטאות ומכללות ברחבי ארצות הברית. הם ערכו מבחני בד למציאת נגן גיטרה בס שינגן איתם בתוכנית את השיר "Dancing in the Street" של מרת'ה והוונדלס, ובסופם בחרו את ביל סיסיוב.^[3] "שלישיית ריצ'רד קרפנטר" הופיעה בתוכנית בהרכבה החדש והזמני ב-22 ביוני 1969. לאחר ההופעה התפרקה "שלישיית ריצ'רד קרפנטר" באופן סופי.

הקרפנטרז

ריצ'רד וקרן נדחו על ידי חברות התקליטים מכיוון שהיה להם צליל עדין ובאותה תקופה שגשגו אמני רוק כמו ג'ימי הנדריקס, הביטלס, ג'ניס ג'ופלין והרולינג סטונז. הם המשיכו לשלוח קלטות דמו לחברות תקליטים עד שהחצוצרן והזמר הרב אלפרט, שהיה אחד השותפים בחברת A&M Records, שמע את השניים וחיבב את צלילם העדין. ב-22 באפריל חתמו האחים על חוזה עם החברה. מכיוון שקרן הייתה בת 19 וטרם הגיעה לגיל החתימה, הוריה חתמו עבורה. השניים בחרו להיקרא "קרפנטרז", בלי ה' הידיעה, כי הם חשבו שזה נשמע יותר טוב.

אלבום הבכורה של הצמד, שנקרא Offering, יצא ב-1969 וכלל מספר שירים שנכתבו על ידי ריצ'רד לבדו ועם שותפים בתקופת ההרכב "ספקטרום". עם זאת, השיר הבולט באלבום היה גרסת בלדה לשיר "Ticket to Ride" של הביטלס, שהגיע בגרסתו החדשה למקום ה-54 במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד ול-20 המובילים במצעד המוזיקה למבוגרים. הצלחת השיר הביאה להוצאה מחדש של האלבום ב-1970 בשם "Ticket to Ride".

לאחר הישגיו הפעוטים של "Ticket to Ride", זכה הצמד להצלחה גדולה עם השיר "(They Long to Be) Close to You", שנכתב על ידי ברט בכרך והל דייוויד ויצא ב-15 במאי 1970. בשבוע הבכורה של השיר במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד הוא הגיע למקום ה-56. ב-22 ביולי באותה שנה הגיע השיר למקום הראשון במצעד ונשאר בו למשך 4 שבועות. השיר השיג שני פרסי גראמי, ו-RIAA העניק לו מעמד של סינגל זהב, מעמד אליו הגיע גם הסינגל הבא, "We've Only Just Begun".

הסינגל "We've Only Just Begun" יצא ב-21 באוגוסט 1970. השיר נכתב על ידי פול ויליאמס ורוג'ר ניקולס עבור פרסומת לבנק. ריצ'רד ראה את הפרסומת והחליט להקליט את השיר מחדש. הסינגל הגיע למקום השני במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד. ב-22 באוגוסט יצא האלבום "Close to You" שכלל את השירים "‎(They Long to Be) Close to You" ו-"We've Only Just Begun". האלבום הגיע למקום ה-175 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.^[4]

בסוף 1970 הוציא הצמד את שיר חג המולד "Merry Christmas Darling" שכתב ריצ'רד עם פרנק פולר. השיר הגיע למקומות גבוהים במצעדי החגים של 1970 והופיע בהם שוב בשנים הבאות.

"For All We Know", הלהיט הבא של הלהקה, הוקלט לאחר שריצ'רד שמע אותו בביצוע לארי מרדית' בסצנת חתונה בסרט "Lovers and Other Strangers" מ-1970. הסינגל יצא ב-1971 והגיע למעמד סינגל זהב. "Rainy Days and Mondays" היה הלהיט השני שנכתב על ידי פול ויליאמס ורוג'ר ניקולס ובוצע על ידי הקרפנטרז. הוא הגיע למקום השני במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד ולמעמד סינגל זהב. גם הסינגל הבא, "Superstar", הגיע למקום השני במצעד. האלבום השלישי של הלהקה, שנקרא "Carpenters" ויצא ב-1971, היה אחד האלבומים הנמכרים ביותר של הלהקה והגיע למעמד פלטינה מרובעת. הוא זכה בפרס גראמי והיה מועמד לשלושה נוספים.

יש הטוענים כי ריצ'רד קרפנטר יצר את בלדת הפופ הראשונה שכללה סולו של גיטרה חשמלית. "Goodbye to Love" היה הסינגל השני של הקרפנטרז ב-1972 והגיע למקום השביעי במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד. ההשראה לשיר הגיעה מסרט בשם "Rhythm on the River" מ-1940, שבו הופיעה דמות של כותב שירים שהתפרסם בכך שכתב את השיר היפה בהיסטוריה: "Goodbye to Love". לטענת ריצ'רד, השיר לא נשמע בסרט אבל הוא זכר את שמו עד שכתב שיר בשם זה עם בטיס ב-1972. השניים מצאו את הגיטריסט טוני פלוסו, והוא ניגן בשיר. לאחר מכן נשאר פלוסו חלק מהלהקה עד סוף דרכה. עם זאת, לא כל המעריצים אהבו את סולו הגיטרה החשמלית באלבום של הלהקה, וחלקם כעסו על ריצ'רד וקרן ושלחו להם מכתבי נאצה על כך.^[2]

בתחילת 1973 יצא השיר "Top of the World" מאת ריצ'רד קרפנטר וג'ון בטיס בגרסתה של זמרת הקאנטרי לין אנדרסון. קרן וריצ'רד התווכחו אם להוציא את גרסתם לאותו שיר כסינגל. גיל פריזן מחברת A&M טען שהם כבר הוציאו יותר מדי סינגלים מאלבומם ‎"A Song for You"‎ ‏(הם הספיקו להוציא את השירים "Hurting Each Other",‏ "Goodbye to Love",‏ "It's Going to Take Some Time" ו-"I Won't Last a Day Without You"). למרות זאת הם הוציאו את השיר כסינגל במאי 1973 עקב דרישת הציבור. הסינגל התקבל על ידי הקהל באהדה עצומה. הוא היה הסינגל השני של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד, ועד היום הוא מפורסם ברחבי העולם.

שם אלבומה החמישי של הלהקה, "Now & Then", ניתן לו על ידי אמם של האחים קרפנטר, אגנס קרפנטר. האלבום כלל את השיר "Sing" שבוצע במקור בתוכנית "רחוב סומסום" ואת השיר הנוסטלגי "Yesterday Once More". "Yesterday Once More" הוא הסינגל הנמכר ביותר של הלהקה בבריטניה וביפן.

אלבום האוסף הראשון של הלהקה יצא בסוף 1973 ונקרא "The Singles: 1969-1973". הוא הגיע לפסגת המצעדים בארצות הברית ובבריטניה, והיה לאחד האלבומים הנמכרים בעשור ההוא. עד היום נמכר האלבום ביותר מ-7 מיליון עותקים.

שנות השבעים המאוחרות

הקרפנטרז לא הוציאו אלבום חדש ב-1974. לדברי ריצ'רד, לא היה זמן להפיק אלבום חדש והוא לא היה במצב רוח מתאים.^[2] במרץ אותה שנה הוציאה הלהקה גרסה מחודשת לשיר של ויליאמס וניקולס, "I Won't Last a Day Without You", שהופיע באלבומם "A Song For You" מ-1972. גרסה זו הגיע למקום ה-11 במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד. באותה השנה הוציאה גרסת כיסוי קצבית לשיר "Jambalaya (On the Bayou)‎" של הנק ויליאמס. הסינגל, שלא הופץ בארצות הברית, זכה להצלחה נאה ביפן, בריטניה ועוד מספר מדינות. לקראת סוף 1974 הוציאה גרסת כיסוי בסגנון ג'אז לשיר חג המולד "Santa Claus Is Coming to Town".

בסוף 1974 הוציאה הלהקה את הסינגל "Please Mr. Postman", שיר שבוצע במקור ב-1961 על ידי המרוולטס. הסינגל הגיע בינואר 1975 לפסגת מצעד 100 הלהיטים של הבילבורד והשיג מעמד סינגל זהב לאחר שנמכר בכמות שיא של 12 מיליון עותקים בארצות הברית. הסינגל הבא היה "Only Yesterday" שנכתב על ידי ריצ'רד קרפנטר וג'ון בטיס והגיע למקום הרביעי במצעד של הבילבורד. קרפנטר ובטיס התערבו מול רוג'ר יאנג שהסינגל לא יגיע לאחד מחמשת המקומות הראשונים במצעד, וכל אחד מהם הפסיד 1,000 דולר. ב-1975 הוציאו גרסת כיסוי לשיר "The End of the World" של סקיטר דייוויס.

"Please Mr. Postman" ו-"Only Yesterday" הופיעו באלבום האולפן החמישי של הלהקה, "Horizon", שיצא ב-1975 וכלל גם את גרסתם ל-"Desperado" של האיגלס ואת גרסתם ל-"Solitaire" של ניל סדקה, שזכתה להצלחה נאה באותה שנה. האלבום קיבל מעמד של אלבום פלטינה, אך מכיוון שיצא אחרי שהצלחת הלהיטים שככה הוא לא הגיע למעמד גבוה יותר.

אלבומם הבא, "A Kind Of Hush" שיצא ב-11 ביוני 1976 הגיע למעמד אלבום זהב. תחנות הרדיו, שהתקדמו עם השינויים בטעם הקהל, הפחיתו את ההשמעות של שירי אמנים שיצרו מוזיקה רכה כמו הקרפנטרז. הסינגל הכי מצליח של ההרכב באותה שנה היה גרסת הכיסוי לשיר "There's a Kind of Hush (All Over the World)" של הרמנ'ז הרמיטס. שהגיעה למקום ה-12 במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד. הסינגל הבא, "I Need to Be in Love", הגיע למקום ה-25 אך הגיע כמו קודמו למקום הראשון במצעד הלהיטים למבוגרים. זה היה הסינגל ה-14 של הלהקה שהגיע לפסגת המצעד.

הקרפנטרז היו בין האמנים האמריקניים הראשונים שהפיקו קליפים לשיריהם. בתחילת 1975 הם צילמו ביצוע משעשע ל-"Please Mr. Postman" בדיסנילנד וקליפ ל-"Only Yesterday" בגינות הנטינגטון, בו נראתה קרן בריאה עדיין. היה הבדל גדול בהופעתה בין קליפ זה לבין הקליפ ל-"There's a Kind of Hush (All Over the World)" שנה מאוחר יותר.

אלבום האולפן השמיני של ההרכב, "Passage", היה אלבום נסיוני בו ניסתה הלהקה לגוון את סגנונה. הוא הושפע ללא ספק מסוגת המדע הבדיוני שזכתה לעדנה בתקופה זו וכלל בין השאר שירים בסגנונות רוק לטיני ("B'wana She No Home"), קליפסו ("Man Smart, Woman Smarter") ופופ ("I Just Fall in Love Again", "Two Sides"). מהאלבום יצאו הסינגלים "All You Get from Love Is a Love Song", "Calling Occupants of Interplanetary Craft" ו-"Sweet, Sweet Smile". השירים הבולטים בו הם "Calling Occupants of Interplanetary Craft" שבוצע במקור על ידי קלאטו ו-"Don't Cry for Me, Argentina" מתוך אופרת הרוק "אוויטה", שלוו שניהם על ידי תזמורת ומקהלה. "Calling Occupants of Interplanetary Craft" היה להיט גדול בבריטניה אך הגיע רק למקום ה-32 במצעד הבילבורד. האלבום נמכר בפחות מ-500,000 עותקים בארצות הברית ולכן לא הגיע למעמד אלבום זהב.

בתחילה 1978 הגיע במפתיע השיר "Sweet, Sweet Smile" למקום השביעי במצעד להיטי הקאנטרי של הבילבורד. אוסף שני של ההרכב, "The Singles: 1974-1978", יצא בבריטניה ובארצות הברית יצא אלבום חג המולד "Christmas Portrait" שהגיע למעמד אלבום פלטינה.

דעיכת הפופולריות

ב-1979 נכנס ריצ'רד למוסד בטופיקה לגמילה מהסם מתקוולון אליו התמכר. קרן החליטה להקליט בניו יורק אלבום סולו עם המפיק הנודע פיל רמון. היא בחרה ליצור מוזיקה המיועדת יותר למבוגרים ובסגנון דיסקו-דאנס ולשנות את תדמיתה. תוצר עבודתה נתקל בתחילת 1980 בתגובות צוננות מצד ריצ'רד ובכירים ב-A&M. כשהפרויקט נגנז, חובות ההפקה שעמדו על יותר מחצי מיליון דולר נגבו מתמלוגי הקרפנטרז.

קרן החליטה להקליט אלבום סולו חדש עם אחיה, שסיים את תהליך הגמילה. האלבום, שנקרא "Karen Carpenter", יצא רק באוקטובר 1986. ארבעה שירים ממנו יצאו בגרסה שונה ב-1989 ב-"Lovelines", אלבום הלהקה השני שיצא אחרי מותה של קרן.

ב-1980 נישאה קרן לטום בריס בחתונה מפוארת אחרי רומן קצר וחזרה למשקל גוף בריא. באותה שנה הצטלם צמד האחים להופעת הטלוויזיה האחרונה שלו, "Music, Music, Music!‎", בה התארחו אלה פיצג'רלד וג'ון דייווידסון. רשת השידור ABC לא הייתה מרוצה מההופעה מכיוון שכללה רק שירים ברצף.

אלבומה הבא של הלהקה, "Made in America", יצא ב-16 ביוני 1981. האלבום נכשל מבחינה מסחרית ונמכר ב-200,000 עותקים בלבד עד מותה של קרן ב-1983. למרות זאת השיר "Touch Me When We're Dancing" שנכלל באלבום הגיע למקום ה-16 במצעד 100 הלהיטים של הבילבורד. זה היה גם השיר ה-15 של ההרכב שהגיע למקום הראשון במצעד הלהיטים למבוגרים. באלבום הופיע גם השיר "Because We Are In Love" שביצעה קרן לראשונה בחתונתה שנה קודם לכן.

הופעתה החיצונית של קרן השתנתה בצורה דרסטית בשנה שלאחר חתונתה. בקליפים שצולמו לשירים מהאלבום "Made In America" היא נראתה חולנית. נישואיה לבריס לא החזיקו מעמד והזוג נפרד בסוף 1981. ב-1982 פנתה קרן לטיפול אצל הפסיכותרפיסט הנודע סטיבן לבנקרון בבית חולים בניו יורק ובנובמבר שבה לקליפורניה נחושה להחיות את הקריירה שלה ולחתום את גירושיה. באותה תקופה נטלה מדי יום פי עשרה מהמנה היומית של תרופה לטיפול בבעיות בבלוטת התריס על מנת לזרז את חילוף החומרים בגופה. תרופה זו, בשילוב עם תרופה משלשלת, החלישה את לבה.

מותה של קרן

במהלך שהותה בת החודשיים בבית החולים בניו יורק עלה משקלה של קרן בכ-13.6 קילוגרם. העלייה המהירה במשקל הכבידה על לבה, שניזוק במהלך שנות מחלתה. בבוקר יום שישי ה-4 בפברואר 1983 לקתה בדום לב בבית הוריה בדאוני והובהלה לבית החולים הקהילתי של דאוני, שם הוכרז מותה לאחר 20 דקות. באותו יום התכוונה לחתום על מסמכי הגירושין שלה.

בנתיחה שלאחר המוות נקבע כי מותה של קרן נבע מנזק ללב כתוצאה מאנורקסיה נרווזה. בדו"ח הנתיחה מצוינת גם קכקסיה, מצב של משקל נמוך, חולשה והידרדרות פיזית כללית. כמו כן, הדו"ח מציין שהנזק ללב נגרם על ידי החומר אמטין. זה עשוי להעיד על כך שקרן צרכה את התרופה איפקק שנועדה לגרום להקאה אצל אנשים שבלעו רעל, אם כי אין ראיות לכך שצרכה אותה.

טקס הלוויה נערך ב-8 בפברואר 1983 בכנסייה המתודיסטית המאוחדת בדאוני. גופתה של קרן הונחה בארון לבן, לבושה בוורוד. אלפי אבלים חלפו על פני הארון, ביניהם ידידותיה דורות'י המיל, אוליביה ניוטון-ג'ון, פטולה קלארק, קריסטינה פררה ודיון וורוויק.

ב-12 באוקטובר 1983 קיבלו הקרפנטרז כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, קרוב לתיאטרון קודאק. ריצ'רד קרפנטר והוריו הרולד ואגנס הגיעו לטקס חניכת הכוכב, וכך גם מעריצים רבים.

מותה של קרן הפנה את תשומת לב התקשורת לאנורקסיה נרווזה ולבולימיה. מספר ידוענים גילו כי הם סובלים מהפרעות אכילה, ביניהם דיאנה, הנסיכה מוויילס והשחקנית טרייסי גולד. פניות לבתי חולים בנוגע להפרעות אכילה אלה הלכו וגברו. הציבור ידע מעט על הפרעות אלה לפני מותה, ולכן הזיהוי והטיפול בהן היו קשים.

בדצמבר 2003 הוצאו גופותיהם של קרן ושל הוריה מקבריהם בבית העלמין פורסט לון שבסייפרס, קליפורניה והועברו לבית העלמין פירס בראדרז ואלי אוקס בווסטלייק וילג', קליפורניה.

לאחר הקרפנטרז

לאחר מותה של קרן המשיך ריצ'רד להפיק הקלטות של הצמד, ביניהן מספר אלבומים שנגנזו ומספר אלבומי אוסף. "Voice of the Heart", אלבום שכלל מספר שירים גמורים שהוקלטו עבור Made In America ואלבומים קודמים אך בסוף לא נכללו בהם, יצא בסוף 1983 והגיע למעמד אלבום זהב. שני סינגלים יצאו מתוך האלבום: "Make Believe It's Your First Time", גרסה שנייה לשיר שהקליטה קרן לאלבום הסולו שלה ושהיה ב-1979 להיט בביצוע בובי וינטון ו-"Your Baby Doesn't Love You Anymore". הסינגלים הגיעו למקומות ה-7 וה-12 בהתאמה במצעד המוזיקה למבוגרים. ריצ'רד התחתן עם מרי רודולף ב-19 במאי 1984 ולזוג נולדו 4 בנות ובן. לבתו השלישית קרא ריצ'רד מינדי קרן, על שם דודתה המנוחה.

ב-1984 הוציא ריצ'רד אלבום חג מולד בשם "An Old-Fashioned Christmas" שכלל קטעים שהוקלטו עבור אלבום חג המולד הראשון של הקרפנטרז "A Christmas Portrait" ולא נכללו בו, אותם עיבד ריצ'רד מחדש יחד עם חומרים חדשים שהקליט. ב-1987 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Time", ממנו יצא הלהיט "Something in Your Eyes" ששרה דאסטי ספרינגפילד. ב-1997 הקליט אלבום בשם "Pianist Arranger Composer Conductor".

ריצ'רד ספג ביקורת במהלך השנים על כך שהתעקש לפקח על כל פרויקט שתיעד או המחיז את הסיפור של הלהקה בניסיון לשמר את תדמית הלהקה. ב-1987 פעל להגבלת ההפצה של הסרט הקצר "Superstar: The Karen Carpenter Story" של טוד היינז, בו נעשה שימוש בבובות ברבי כדי לתאר את מותה של קרן. למרות שמבקרים חשבו שדמותה של קרן מצוירת בסרט באופן סימפתי, הסרט מציג את משפחת קרפנטר באור לא מחמיא. בסוף הצליח ריצ'רד למנוע את הפצת הסרט בטענה שנעשה בו שימוש בשירים של הקרפנטרז ללא רשות. סרט דרמה טלוויזיוני משנת 1989 בשם "The Karen Carpenter Story" הופק בשיתוף ריצ'רד, קיבל תגובות אוהבות והגיע לקהל רחב. בשבועות הראשונים לאחר שידור הסרט, אזל מלאי תקליטי הקרפנטרז בחנויות תקליטים רבות.

אלבום הסולו של קרן, שנקרא "Karen Carpenter", יצא באוקטובר 1996. בחוברת שצורפה לתקליטור כתב ריצ'רד מדוע החליטה חברת התקליטים A&M לגנוז את האלבום ב-1980. השירים באלבום הם בסגנונות רבים, בהם רוק ("Making Love in the Afternoon" בו מתארח הזמר פיטר סטרה) ובלוז ("Last One Singing the Blues"). את האלבום הפיק פיל רמון, שהפיק גם שירים רבים ללהקתו הקודמת של סטרה, שיקגו.

ב-1995 יצא ביפן, בה זכתה הלהקה להצלחה יוצאת דופן, אלבום אוסף של הקרפנטרז שהרכיב ריצ'רד. האלבום הגיע לראשי המצעדים ונמכר ב-2 מיליון עותקים. לכבוד יום השנה העשירי לצאתו יצא האוסף במהדורה חדשה.

נכון ל-2008 ריצ'רד קרפנטר חי עם אשתו וילדיהם בת'אוזנד אוקס, קליפורניה. הזוג פעיל במספר מיזמים לעידוד אמנות. ב-2004 הוא תרם לקרן לעידוד אמנות בת'אוזנד אוקס 3 מיליון דולר לזכר קרן קרפנטר.

סגנון ותדמית

אחד הגורמים הייחודיים במוזיקה של הקרפנטרז היה שירתה של קרן קרפנטר בקול נמוך. אף על פי ששירה כזאת הייתה קיימת בסגנונות הג'אז והקאנטרי, היו מעט זמרות אלטו בעולם המוזיקה הפופולרית של התקופה. עם זאת, לקרן היה מנעד קולי שהשתרע על פני כשלוש אוקטבות אך קולה הנמוך, אותו כינתה "basement" ("מרתף"), היה עשיר יותר, לדברי ריצ'רד.^[5] משום כך עיבד עבורה שירים מקוריים וגרסאות כיסוי בסולמות מתאימים לה, ובעיקר בסולמות רה, מי, פה וסול.

קרן, שהייתה גם מתופפת, ניגנה בחלק גדול מהשירים של הלהקה עד 1974. מכיוון שגובהה היה רק כ-1.63 מטר, קשה היה לראות אותה כשישבה מאחורי התופים בהופעות חיות. היא נאלצה להתפשר עם ריצ'רד ועמדה כששרה בלדות, אך ישבה בשירים המוכרים פחות. במהלך השנים ניגנה פחות פחות על התופים, עד שבאלבום "A Kind of Hush" מ-1976 כבר לא ניגנה כלל.

ריצ'רד היה לרוב המעבד של שירי הקרפנטרז וזכה על כך לתשבחות ממבקרים רבים. רוב עיבודיו הם בסגנון קלאסי, עם כלי מיתר רבים ולעיתים עם כלי נשיפה. בהקלטת השיר "Calling Occupants of Interplanetary Craft", למשל, השתתפו יותר מ-160 זמרים ונגנים.^[3] מבקר המוזיקה הנחשב דניאל לוויטין כתב במגזין "Electronic Musician" ש"אחד מהמעבדים המחוננים ביותר שהופיעו במוזיקה הפופולרית הוא ריצ'רד קרפנטר".^[6]

הפופולריות של הקרפנטרז הפתיעה לעיתים קרובות את המבקרים. לעיתים קרובות מבקרים התייחסו בביטול למוזיקה של הלהקה, שהתמקדה בבלדות ובפופ איטי, בטענה שהיא תפלה וסכרינית. ב-"The Carpenters: The Untold Story" מאת קולמן, ריצ'רד מדגיש שהוא לא אהב את התדמית הנקייה מדי שמנהלי A&M יצרו ללהקה, ואת הביקורות על הלהקה שהתמקדו בתדמית שלה ולא במוזיקה.

קידום מכירות והופעות

בתחילת דרכם, לאחר צאת אלבומם הראשון, היו הקרפנטרז להקת החימום של ברט בכרך. בהופעה במלון בלאס וגאס בשנת 1974 הסבירה קרן: "ערב אחד הופענו בסעודת צדקה לאחר בכורת "הלו, דולי!", וברט בכרך ניגש אלינו ושאל אותנו אם נרצה לפתוח את המופע שלו בסעודה נוספת שבה הוא אמור להופיע בהמשך השנה. והוא ביקש מאיתנו לעשות משהו שהפך למאוד, מאוד מיוחד עבורנו." ריצ'רד המשיך את דבריה: "הוא רצה שנרכיב מחרוזת משיריו. כל שיר שלו שרצינו לנגן, וזה לקח לנו מספר חודשים. בסוף הגענו ל-8 שירים". המחרוזת קוצרה והוקלטה לאלבומם "Carpenters" שיצא ב-1971. השיר קוצץ מכמעט 13 דקות ל-5 דקות בלבד.

ללהקה היה לוח זמנים תובעני של מסעי הופעות והופעות בטלוויזיה. בין השאר התארחו בתוכניות הטלוויזיה "המופע של אד סאליבן", "The Tonight Show בהנחיית ג'וני קרסון, "המופע של קרול ברנט" ב-1971 וב-1972, "המופע של מייק דאגלס" ב-1971 ו"המופע של ג'וני קאש" ב-1971. הצמד הצטלם להופעת טלוויזיה מיוחדת ב-BBC שהופקה ב-1971. הייתה להם תוכנית שבועית ב-NBC בקיץ של שנת 1971, "Make Your Own Kind of Music". בראיון ברדיו שנערך ב-1980 אמרו שני האחים שלעיתים קרובות הם נוצלו בהופעות טלוויזיה בתחילת שנות השבעים ושהם רצו יותר שליטה במיזמים עתידיים.

במאי 1973 הופיעו הקרפנטרז בבית הלבן מול הנשיא ריצ'רד ניקסון וקאנצלר מערב גרמניה וילי ברנדט.

לפי רשימותיו של ריצ'רד, בין השנים 1971–1975 ביצעה הלהקה יותר מ-100 הופעות בשנה, וב-1974 הגיעה כמות ההופעות ליותר מ-200.^[2] כמות ההופעות ושעות האולפן העצומה הייתה מהגורמים לקשיים המקצועיים והאישיים של חברי ההרכב במחצית השנייה של שנות השבעים. באמצע הופעה בלאס וגאס ב-1975 התמוטטה קרן כתוצאה מאנורקסיה נרבוזה שפיתחה. בעקבות זאת נאלצה לבטל סיבובי הופעות בפיליפינים, בבריטניה וביפן. ריצ'רד אמר שהוא מתחרט על שבועות העבודה שנמשכו 6 ואף 7 ימים בתקופה זו, והוסיף שאילו ידע אז מה שהוא יודע כיום הוא לא היה מסכים לכך. ריצ'רד פיתח התמכרות לסם מתקוולון שבסוף שנות השבעים התחיל להשפיע על תפקודו והוביל לבסוף להפסקת ההופעות החיות של הלהקה.

חמישה משדרים טלוויזיוניים מיוחדים של הלהקה שודרו בשנים 1976–1980 והשיגו נתוני מידרוג נאים. הראשון בהם, "The Carpenters' Very First Television Special", הגיע למקום השישי בטבלת נילסן. משדרים אלה כללו לרוב קטעי משחק בין השירים, אותם רק קרן חיבבה וריצ'רד לא נהנה מהם. במשדר האחרון של הקרפנטרז, "Music, Music, Music!‎" לא נכללו קטעי משחק והתארחו בו מנחה הטלוויזיה ג'ון דייווידסון והזמרת הנודעת אלה פיצג'רלד שהצטרפו ללהקה בביצוע השירים. רבים מהשירים שבוצעו בו הופיעו על גבי התקליטור "As Time Goes By" שיצא ב-2004. ABC, הרשת ששידרה את המשדר, לא אהבה את החלטת הלהקה להופיע עם שירים בלבד.

מורשת

בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובתחילת שנות האלפיים נוצרו מספר סרטים תיעודיים אודות הקרפנטרז בארצות הברית, בבריטניה וביפן. בזכות המוזיקה וסיפור חייה של קרן קרפנטר צברה הלהקה מעריצים חדשים. להקות וזמרים כגון בויז טו מן, כריסטינה אגילרה, גוון סטפני, שנאיה טוויין, אנסטייז'ה, מרי ג'יי בלייג', אלישה קיז וליאן ריימז ציינו את הלהקה כבעלת השפעה על הקריירות שלהם.

ב-1994 יצא אלבום מחווה לקרפנטרז בשם "If I Were a Carpenter", בו ביצעו אמנים שונים שירים של הלהקה בסגנון רוק אלטרנטיבי. על האמנים שניגנו באלבום נמנים שריל קרואו, הקרנבריז, 4 נון בלונדס וסוניק יות'. במהלך השנים אמנים רבים ביצעו גרסאות כיסוי נוספות לשירי הלהקה.

השירים "We've Only Just Begun" ו-"‎(They Long to Be) Close to You" קיבלו את פרסי היכל התהילה של גראמי עבור שירים בעלי איכות הניכרת גם כעבור שנים או בעלי חשיבות היסטורית.