ויטן
ויטן (בגרמנית: Witten) היא עיר בגרמניה, בדרום-מזרח חבל הרוהר שבמדינת נורדריין-וסטפאליה. זוהי עיר מחוז אנפה-רוהר (אנ') במחוז המנהלי של ארנסברג (אנ').
| |||
 | |||
| עמק הרוהר מוויטן | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה בגרמניה |
 נורדריין-וסטפאליה | ||
| מחוז | מחוז אנפה-רוהר | ||
| ראש העיר | סוניה ליידמן | ||
| שטח | 72.4 קמ"ר | ||
| גובה | 104 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 95,724 (31 בדצמבר 2023) | ||
| קואורדינטות | 51°26′00″N 7°20′00″E / 51.433333333333°N 7.3333333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| https://www.witten.de/ | |||
עד 1974 הייתה ויטן עיר עצמאית – שאינה חלק ממחוז. במהלך ארגון מחודש של מחוזות נורדריין-וסטפאליה בשנת 1975, שולבה ויטן במחוז אנפה-רוהר, והיא העיר הגדולה ביותר במחוז. במקביל היא השיגה מעמד של עיר גדולה (עם מעל 100,000 תושבים), ושמרה על מעמד זה עד תחילת 2007.
היסטוריה
עריכה
האזכור העתיק ביותר של רובע הרבדה (Herbede; חלק מהעיר מאז 1975) הוא משנת 851. ויטן עצמה נזכרת לראשונה במסמך בשנת 1214, אך ההנחה היא כי בלב העיר, היכן שכיום נמצאת כנסיית יוחנן (Johanniskirche), הוקמה כבר במאה ה-9 קפלה. האזכורים המוקדמים ביותר לכריית פחם בוויטן הם משנת 1552 ו- 1578.
ב-22 אפריל / 2 במאי 1675 העניק נסיך הבוחר פרידריך וילהלם מברנדנבורג לוויטן זכויות שוק.
עד 1806 הייתה ויטן שייכת לרוזנות מארק (Grafschaft Mark), שהפכה לימים לחלק מפרוסיה, ומשנת 1807 עד 1813 למחוז הרוהר של הדוכסות הגדולה של ברג– מדינת לוויין של צרפת. כחלק ממחוז הרוהר הוקמה בשנת 1809 יחידה מנהלית קטנה יותר בשם "מרי" (Mairie) ויטן, שאליה השתייכה ויטן וקהילות קרובות אליה. בהמשך, השתייכה ויטן לממשל פרוסיה שבין הווזר לריין, יחידה אדמינסרטיבית זמנית שהוקמה לאחר תבוסת נפוליאון בונפרטה לקואליציה האנטי-צרפתית השישית, ומשנת 1815 לפרובינציית וסטפאליה שבפרוסיה, כחלק ממחוז בוכום (גר'). המועצה המקומית ויטן הורכבה מהעיירות לנגנדרר (Langendreer), שטוקום (Stockum), דירן (Düren), זומבורן (Somborn) וורנה (Werne). בשנת 1823 קיבלה ויטן זכויות עיר (אנ'), והיא הייתה לעיר עצמאית בשנת 1899.
בנובמבר 1906 התפוצץ מפעל חומרי נפץ בטיחותיים בסמוך לגבולות ויטן, ליד העיירה אנן (אנ'), לימים רובע בעיר. 41 אנשים מתו באסון, וגם סביבת המפעל נפגעה.
ב-1 ביולי 1921 הייתה מועצת הפן (Heven) הצמודה לעיר לחלק ממנה, וב-1 באוגוסט 1929 צורפה אנן לשטח ויטן, ויחד עמה נוספו היישובים רידינגהאוזן (Rüdinghausen), שטוקום, דירן, חלקים מבומרן (Bommern) וחלקים מלנגנדרר, שאוחדו עם אנן בשנת 1922. במהלך מלחמת העולם השנייה הותקפה ויטן כמעט 100 פעם מן האוויר. התקיפות היו הרסניות מאוד בגלל התעשייה העירונית שנפגעה. לקראת סוף המלחמה העביר לזמן קצר ולטר מודל, מפקד הכוחות הגרמניים במערב, את מטהו לבית הספר הכפרי בהפן. העיר כולה, ובמיוחד האזור שסביב גשרי הרוהר, הפך לזירת קרב מגננה קשה בין כוחות ארצות הברית לחיילי הוורמאכט, שבמהרה נאלצו לפנות את המקום.
כחלק מהרפורמה האזורית בנורדריין-וסטפאליה, איבדה ויטן בינואר 1975 את מעמדה כעיר חסרת-מחוז ושולבה במחוז אנפה-רוהר. במקביל, הורחב גבולה של ויטן ורובע הרבדה נוסף לשטחה.
מאז 1982 נמצאת בעיר אוניברסיטת ויטן/הרדקה (אנ'). ויטן מכנה עצמה "העיר האוניברסיטאית על הרוהר" מאז 2015.[1]
אוכלוסייה
עריכהרק כמה מאות אנשים התגוררו בוויטן בימי הביניים ובראשית העת החדשה. בגלל מלחמות, מגפות ורעב, גידול האוכלוסין בעיר היה איטי. במאה ה-19 החל התיעוש בווייטן, ולצדו היה גידול מהיר במספר התושבים. בשנת 1808 חיו בעיר 1,587 איש בלבד, ובשנת 1900 כבר חיו בוויטן מעל 33,000 תושבים.
בשל צירופה של הרבדה, שבה חיו 15,021 תושבים ב-1974, לוויטן, אוכלוסיית העיר עברה את גבול 100,000 התושבים, והיא הפכה ל"עיר גדולה" (גרוסשטאדט). בשיאה חיו בה 109,554 תושבים, אך מאז קטן מספר התושבים בה. בדצמבר 2015 נרשמו בעיר 98,637 איש.[2]
דתות
עריכה
ויטן השתייכה לארכידיוקסיה של קלן מאז שנוסדה. בשנת 1582 הפכה האוכלוסייה לפרוטסטנטית, כחלק מהרפורמציה. לאחר מכן הייתה העיר פרוטסטנטית במשך מאות שנים, והאמונה האוונגליסטית-לותרנית דומיננטית בעיר.
הקתולים המעטים בוויטן לאחר הרפורמציה היו שייכים לארכידיוקסיה של קלן עד שנת 1821, ומאז לארכידיוקסיה של פאדרבורן. בשנת 1834 הצליחו הקתולים להקים קהילה עצמאית מחדש, ומאוחר יותר השתייכה הקהילה הקתולית לדיקנאט של האטינגן. בשנת 1921 הפכה ויטן למקום מושבו של דיקנאט משלה, השייך כיום לחבל רוהר-מארק של הארכידיוקסיה של פאדרבורן. בשנת 2013 חיו בוויטן כ-22,000 קתולים.[3]
בשנת 1954 הוקם באנן מנזר כרמליתי. ישנן גם כנסיות חופשיות שונות, כולל קהילות אוונגליקניות חופשיות (בוויטן נמצאים משרדי איגוד הקהילות האוונגליקניות החופשיות בגרמניה) וקהילה בפטיסטית. שתי כנסיות מייצגות את הכנסייה האפוסטולית החדשה (אנ').
יהודים תועדו בוויטן מאז 1815. לאחר שהממשל הפרוסי העניק לקהילה את חופש הממסד בשנת 1847, החלה הקהילה היהודית לגדול, ובשיאה היא מנתה מעל 500 איש. מרבית היהודים במחצית השנייה של המאה ה-19 עסקו במסחר מסוגים שונים.[4] ב-1909 הקימו נשים פמיניסטיות יהודיות את ארגון הנשים הפמיניסטי המקומי.[5] ב-20 במרץ 1885 הונחה אבן היסוד של בית הכנסת ברחוב הקצר (Kurze Straße; היום רחוב בית-הכנסת). במהלך ליל הבדולח בשנת 1938 בזזו, שרפו והרסו אזרחי ויטן, בהשפעת הממשל הנאצי, את בית הכנסת לחלוטין. רכושם של האזרחים היהודים נגזל בידי המדינה, והם נאלצו להגר או להירצח. כ-100 היהודים המתגוררים בווייטן (נכון לשנת 2012) שייכים לקהילה היהודית בדורטמונד.[6]
את ארבע הקהילות האסלאמיות שלהן מסגדים בוויטן (קהילות אנן, הרבדה, וידיישטראסה וברייטה-שטראסה) ייסדו לקראת סיום המאה ה-20 "גסטארבייטר" (עובדים-אורחים; מהגרי עבודה) טורקיים ובוסניים.
סמל העיר
עריכהסמל העיר ויטן מציג מגן מחולק לחלק עליון אדום וחלק תחתון כסוף. בחלק העליון שני אריות בעלי שני זנבות בצבע כסף שמבטם פונה אל מחוץ לסמל. שלט האצולה של משפחת האצולה המקומית אברהרדס משנת 1283 שימש כתבנית של פיה נוצר סמל העיר. בנוסף לאריה, החיה שסימלה את משפחת האצולה, הוצג במקור המוטו שלהם, "Sigillum Hermanni de Wittene".
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ויטן (בגרמנית) (בגרמנית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Witten darf sich offiziell "Universitätsstadt" nennen, waz.de, 06.12.2015
- ^ Bevölkerung, Stadt Witten (בגרמנית)
- ^ Pläne abgesegnet: Umbaumaßnahmen: St. Marien wird Verwaltungszentrum, Ruhr Nachrichten, 20.06.2013
- ^ מריון קפלן, "עבודה", בתוך: קיום בעידן של תמורות: חיי יום־יום של היהודים בגרמניה (1618–1945), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 309 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"), על פי Frank Ahland, „… weit weg vom Antisemitismus, obgleich nicht weit vom Kohlenstaub.“ Probleme der Integration der Wittener Juden im Kaiserreich, VOHM, Jahrbuch des Vereins für Orts- und Heimatkunde in der Grafschaft Mark zu Witten, 1. Auflage. Band 100, 2000, S. 329
- ^ קפלן, עמ' 379, על פי אהלנד, עמ' 342
- ^ Beschneidung traumatisiert nicht, waz.de, 25.09.2012