ז'קארד
ז'קארד או ג'קארד (מצרפתית: Jacquard) הוא בד שנוצר כתוצאה ממנגנון מכני שנוסף לנול אריגה ושולט על החיבור בין חוטי השתי והערב, כך שבעת הכנסת חוטי ערב בין חוטי השתי ניתן להרים חוט בודד. באופן זה ניתן ליצור באריג ביעילות ציור מורכב המכיל דימויים וצורות חופשיות.
את המנגנון - הנול של ז'אקאר, פיתח ז'וזף מארי ז'אקאר, טווה משי צרפתי, ועל שמו נקרא הבד. פיתוח זה הסיר מגבלת דיגום הקיימת בנולי אריגה שאינם ז׳קארד, בהם אפשר להרים רק קבוצות חוטים ולא חוט בודד, ולכן ניתן ליצור דגמים פשוטים יותר, בעיקר פסים, משבצות וסימטריה גאומטרית.[1]
לבד הז'קארד מרקם גס מעט, כתוצאה מאריגה רב שכבתית, והוא משמש בעיקר לריפוד, לציפוי כריות נוי וכותרות לווילונות.
קיימים מגוון בדים הארוגים באריגת ז'קארד, גם בדי כותנה, גם בדי צמר וגם בדים סינתטיים. דוגמה לז'קארד מסיב סינתטי: מפות השולחן הסינתטיות, הנקראות מפות טֶרילֶן (על שם סיב הטרילן) אשר דוחות כתמים והמאופיינות במבחר דוגמאות.
ממציא מנגנון הז'קארד
עריכהמערכת הז'קארד פותחה בשנים 1804–1805 על ידי ז'וזף מארי ז'אקאר מצרפת, ועד מהרה התפשטה למקומות אחרים. ז'קארד שיפר את טכנולוגיית הקלפים המנוקבים של ז'אק דה ווקנסון (1745). הוא השתמש בכרטיסי ניקוב הניתנים להחלפה ששלטו באריגה של הבד, כך שניתן היה להשיג כל דוגמה רצויה באופן אוטומטי. הכרטיסים המנוקבים אומצו על ידי הממציא האנגלי צ'ארלס באבאג' כאמצעי קלט-פלט עבור המנוע האנליטי של המכונה (כפי שפעלו המחשבים הראשונים). באמצע המאה ה-20, לאחר המצאת המחשב, הוחלפו כרטיסי הניקוב במכשירים אלקטרוניים אוטומטיים.
נולי ז'קארד החלו לפעול על בסיס המצאת המחשב - הוקלדו נתונים והוראות שהוכנסו לזיכרון המחשב, משם קודדו ועובדו והוציאו לפועל את הוראות האריגה בזו אחר זו.[2]
מבנה הנול הבסיסי
עריכהטכניקת האריגה הבסיסית מבוססת על מערכת שתי וערב, כאשר מערכת השתי מונחת על המנור (גלגל אחורי המחובר לנול) בצורה אופקית, ומערכת הערב היא הפעולה של האורג/ת, אשר משחיל את החוטים בצורה אנכית למערכת השתי. מערכת הנירים אחראית על הרמת חוטי השתי בכדי ליצור שער לחוט הערב. ניר הוא מסגרת המכילה שורת ליצים (טבעות מתכת הקשורות בחוטים דקים למסגרת). כל חוט שתי מושחל בתוך ליץ במתח גבוה וקשור על גבי המנור הקדמי.[3]
מאריגה ידנית עד לאריגת ז'קארד
עריכהנולי יד מאפשרים לשלב באריגה מספר דוגמאות מוגבל. המעבר לנול ז׳קארד, המורכב ממספר רב של בתי נירים, מאפשר יצירת דוגמאות מורכבות ורבות. הטכנולוגיה הדיגיטלית שאומצה באריגה שיכללה את מלאכת האריגה המסורתית, בה העיצוב היה מוגבל לדגמים קטנים, גאומטריים, שחוזרים על עצמם. הבנת הטכניקה באריגה ידנית הייתה חיונית בכדי לתרגמה בהצלחה לאריגת ז'קארד טכנולוגית.
בתהליך אריגת ז'קארד דיגיטלית, תהליך העיצוב והייצור יעיל ונוח ומאפשר מנעד רחב יותר של עיצובים ודגמים שלא בהכרח חוזרים על עצמם לאורך האריג.
מנגנון הז'קארד אומץ והותאם מאוחר יותר גם למכונות סריגה, לצורך ייצור דגמים מעוצבים בבדים סרוגים. אריגים המיוצרים בשיטה זו כוללים אריגי טפסטרי, בד ברוקד ובד דמשק.
