זאב ערבות
זאב ערבות או קוֹיוֹט[2] (שם מדעי: Canis latrans) הוא מין בסוג כלב (Canis). זאב הערבות מצוי באמריקה הצפונית ובחלק הצפוני של אמריקה המרכזית בטווח שבין אלסקה לפנמה במגוון בתי גידול.
זאב ערבות | |
---|---|
זאב ערבות | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | טורפים |
תת־סדרה: | דמויי כלב |
משפחה: | כלביים |
סוג: | כלב |
מין: | זאב ערבות |
שם מדעי | |
Canis latrans סיי, 1823 | |
תחום תפוצה | |
תיאור ביולוגי
עריכהזאב הערבות מזכיר באורח חייו ודמיונו החיצוני תנים כמו תן זהוב. עם זאת מבחינה טקסונומית הוא קרוב יותר למיני הזאב האמיתיים: זאב אפור וזאב אדמוני, שניהם חיים גם באמריקה. בנוסף הוא מיילל בדומה לזאב ולא לתן.
גובהו של זאב הערבות פחות מ-60 ס"מ, אורך גופו וראשו 70–97 ס"מ ואורך זנבו 30–38 ס"מ ומשקלו נע בין 9 ל-22 ק"ג, כ-14 ק"ג בממוצע, כשהפרטים הגדולים ביותר הגיעו למשקל 34 ק"ג ולאורך 1.5 מטר. תוחלת חייו של הקויוט היא כשש שנים. צבע הפרווה משתנה מאפור לחום צהבהב ולעיתים בעל גוון אדמדם, כשהצוואר והבטן לבנבנים. הקויוט מובחן מזאב אפור בגודלו הקטן יותר, צבע פרוותו הבהירה יותר, בייחוד בזנים שוכני מדבר ובחוטמו ואוזניו הצרות אך הארוכות יותר. בנוסף הוא מקפל את זנבו תוך ריצה בשונה מזאב.
התנהגות
עריכהזאב הערבות הוא היפרקרניבור הניזון לרוב מטרף קטן עד בינוני וכן מנבלות שהשאירו טורפים אחרים. ואולם לעיתים זאבי ערבות מתלכדים ללהקות קטנות וצדים יחדיו טרף גדול יחסית כמו אייל קנדי או כבשים. זו התנהגות נדירה יחסית, מאחר שהם אינם טובים בשיתוף פעולה הדדי וגם אינם חזקים כמו זאבים. בנוסף ידועים מקרים בהם זאבי ערבות שיתפו פעולה עם גירית אמריקאית כדי לצוד סנאיי קרקע וטרף דומה.
לזאבי ערבות כושר הסתגלות גבוה מאוד ולכן הם חיים במגוון בתי גידול, כולל בתוך ערים[3]. במקרים רבים הוא פעיל במשך היום אך לעיתים נדירות כמו אצל שוכני מדבר נצפית גם פעילות לילית.
זאבי ערבות הם טורפים מצליחים היכולים למלא גם גומחה של טורף-על. למשל בפארק הלאומי ילוסטון, עם הכחדת הזאב אפור מהפארק הם מילאו את נישת טורף-העל, וצדו בקבוצות כדי להרוג טרף גדול, מה שהניע אותם להתבסס על ציד איילים. ואולם לאחר פרויקט ההשבה של הזאב ב-1995 (אנ'), זאבים החלו להרוג זאבי ערבות ואף לטרוף אותם ודחקו אותם חזרה לשוליים.
זאבי ערבות מתרבים בסביבות חודש פברואר, וארבעה עד שישה גורים נולדים בסוף אפריל או בתחילת מאי. הגורים נולדים עיוורים ולאחר כעשרה ימים הם פוקחים את עיניהם. שני ההורים (ולפעמים צעירים שלא התפזרו מהשנה הקודמת) מסייעים להאכיל את הגורים. תקופת ההנקה היא כחמישה עד שבעה שבועות. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.
לעיתים קויוטים מזדווגים עם זאבים ומולידים בן כלאיים - קויוט מזרחי, הגדול יותר מקויוט רגיל. עקב גודלו הוא צד לעיתים אייליים וטרף גדול יחסית ואף אירעו מספר תקיפות של בני אדם ואף תקיפה קטלנית. גם קויוטים אחרים יתקפו אנשים, בעיקר כשהם חולי כלבת או כשהם מתרגלים לחיים בערים ומאבדים את הפחד מהאדם. ברחבי ארצות הברית קורות מספר תקיפות כל שנה, בעיקר בקליפורניה, אך רק מעטות קטלניות.
תת-מינים
עריכהישנם 19 תת-מינים של זאבי ערבות ועוד מספר תת-מינים שנכחדו:
- C. latrans cagottis
- C. latrans clepticus
- C. latrans dickeyi
- C. latrans frustror
- C. latrans goldmani
- C. latrans hondurensis
- C. latrans impavidus
- C. latrans incolatus
- C. latrans jamesi
- C. latrans latrans
- C. latrans lestes
- C. latrans mearnsi
- C. latrans microdon
- C. latrans ochropus
- C. latrans peninsulae
- C. latrans texensis
- C. latrans thamnos
- C. latrans umpquensis
- C. latrans vigilis
בתרבות
עריכהבסדרת האנימציה "לוני טונס", וייל אי קויוטי (נשמע כמו "זאב ערבות ערמומי") הוא זאב ערבות הנכשל פעם אחר פעם בנסיונותיו לתפוס את רוד-ראנר, קוקייה רצנית מהירה וחכמה. בסדרת הטלוויזיה "זאב צעיר" מאליה היא זאב ערבות.
גלריה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- זאב ערבות, באתר ITIS (באנגלית)
- זאב ערבות, באתר NCBI (באנגלית)
- זאב ערבות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- זאב ערבות, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- זאב ערבות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זאב ערבות, באתר GBIF (באנגלית)
- זאב ערבות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- canids.org (באנגלית)
- מהו זאב הערבה?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
הערות שוליים
עריכה- ^ זאב ערבות באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ ג'והאנה קליין, ניו יורק טיימס, לראשונה זה שלושה מיליון שנים, זאבי הערבות עשויים לכבוש את דרום אמריקה, באתר הארץ, 4 ביוני 2018