זייד בן עלי
זייד בן עלי (בערבית: زيد بن علي; 740–695) היה בנו של עלי בן אל-חוסיין זיין אל-עבידין, ונינו של עלי בן אבי טאליב. הוא הוביל מרד שכשל נגד הח'ליפות האומיית, שבו הוא מת. אירוע מכונן זה הוליד את זרם הזיידים של האסלאם השיעי, הרואה בו כאימאם הבא אחרי אביו עלי בן אל-חוסיין זאין אל-עבידין. זייד בן עלי נתפס גם כדמות דתית מרכזית על ידי סונים רבים ונתמך על ידי המשפטן הסוני הבולט, אבו חניפה, שהוציא פתווה לתמיכה בזייד נגד האומיים.[1]
 | |||||||||
| קליגרפיה עם שמו | |||||||||
| לידה |
695 אל-מדינה שבערב הסעודית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
740 (בגיל 45 בערך) כופה שבעיראק | ||||||||
| מדינה | האימפריה המוסלמית | ||||||||
| מקום קבורה | מחוז כרכ, ירדן | ||||||||
| בת זוג | רייתה בנת עבדאללה העלוויד | ||||||||
| שושלת האימאמים הזיידים | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
לעומת זאת, בעיני התריסריים וזרם האיסמאעיליה, אחיו החורג הבכור מוחמד אל-באקר נחשב לאימאם הבא של השיעים. עם זאת, הוא נחשב לדמות מהפכנית חשובה על ידי השיעים ולשהיד (קדוש) על ידי כל אסכולות האסלאם, הסונים והשיעים. הקריאות לנקמה על מותו תרמו למהפכה העבאסית.[2]
ביוגרפיה
עריכה
זייד נולד במדינה בשנת 695 לספירה. הוא היה בנו של עלי בן אל-חוסיין זאין אל-עבידין וג'יידא אל-סינדייה (בערבית: جيدا السندية). אבן קוטאיבה בספרו "אל-מעריף", שפורסם מחדש ב-1934 במצרים, כותב (בעמוד 73) שאחת מנשותיו של האימאם השיעי הרביעי הייתה מסינד (פקיסטן של היום) ושהיא הייתה האם. של זייד בן עלי. טענה דומה הועלתה גם בספר "זייד שהיד" מאת עבד אל-רזאק אל-חסאני, שפורסם בנג'ף.[3] אמו של זייד, ג'ודהה, הייתה ידועה על ידי כרוניקנים מוסלמים בשם ג'יידה אל-סינדיה. זייד היה חבר נערץ באהל אל-בית, חוג המקורבים של מוחמד. חוקרים, קדושים, סופים ואימאמים כאחד, כולם דיברו עליו במונחים מכבדים. כאשר הח'ליף האומאי הסגפן עומר בן עבד אל-עזיז היה מושל מדינה בתקופת שלטונם של אל-וואליד וסולימאן, הוא היה מקורבו של זייד בן עלי. זייד המשיך להתכתב ולייעץ לו כשהפך לח'ליפה.[4]
בניגוד לאחיו, מוחמד אל-באקר, האימאם החמישי עבור התריסריים ואיסמאעילי השיעים, זייד בן עלי האמין שהגיע הזמן לחדש את המרד בח'ליפים האומיים כתמיכה בטענות החמולה ההאשמית שלו. בנסיעתו לעיראק, הוא שוכנע על ידי פרו-על ידיים (יורשיו של עלי בן אבי טאלב) בכופה כי יש לו תמיכה של 10,000 לוחמים והוא יכול בקלות לגרש כמה מאות חיילים אומיים המוצבים שם.[5] כופה הייתה בעבר בירתו של סבא רבא שלו עלי. הוא החל את התעמולה שלו בכופה, בצרה ובמוסול ו-15,000 איש נרשמו בפנקס הצבא שלו.[5] אולם למושל כופה האומיית נודע על המזימה, וציווה על האנשים להתאסף במסגד הגדול, נעל אותם בפנים והחל בחיפושים אחר זייד. זייד עם כמה חיילים נלחם בדרכו למסגד וקרא לאנשים לצאת.[5] בשנת 122 לספירה (740 לספירה) הוביל זייד מרד נגד השלטון האומיי של הישאם בן עבד אל-מלכ בעיר כופה. על פי מסורת אחרת, יוסף בן עומר אל-תקאפי, מושל עיראק האומאי, הצליח לשחד את תושבי כופה ובכך הדבר אפשר לו לרסק את המרד, תוך הרג זייד.[6]
על אף כישלונו, המרד של זייד העניק השראה למרידות אחרות של חברי שבט שלו, במיוחד בחג'אז, המפורסם שבהם הוא המרד של מוחמד אל-נאפס א-זקיה (בערבית: محمد النفس الزكية) נגד העבאסים בשנת 762. התסיסה של הזיידית נמשכה עד 785 והתפרצה מחדש בטברסטן (אזור מאזנדראן של ימינו) תחת הנהגתו של בנו של זייד, חסן בן זייד בן עלי.
יש שני מקדשים לזייד, באל-קפל (בערבית: الكفل) שבעיראק, והשני במחוז מחוז כרכ בירדן. הקבר בירדן נחשב למקום מנוחתו האחרון.[7]
כל אסכולות האסלאם, הסונים והשיעים, רואים בזייד קדוש מעונה צדיק נגד מה שנחשב כהנהגה מושחתת של מלך לא צודק שהוכרז כח'ליף. אף דווח כי האימאם המוג'תהד אל נעמאן בן ת'אבת אבו חניפה, מייסד האסכולה החנפית, נתן תמיכה כספית למרד של זייד, וקרא לאחרים להצטרף למרד של זייד.[8]
במסורת האסלאמית
עריכה
זייד היה חוקר דתי מלומד. יצירות שונות מיוחסות לו, ביניהן מוסנאד אל-אימאם זייד, אחת היצירות המוכרות ביותר של החוק האסלאמי. עם זאת, הייחוס שנוי במחלוקת ויש הגורסים שהיא מייצגת מסורת משפטית מוקדמת של קופאן.[9][2]
זייד הוא המספר הראשון של אל-סחיפה אל-סג'דייה של אביו עלי בן חוסיין. מיוחסות לו כמה יצירות חדית', תאולוגיה ופרשנות קוראן. היצירה הראשונה של תורת המשפט האסלאמית מוג'מו-אל-פיח מיוחסת לו. כתב היד היחיד ששרד בכתב יד של יצירה זו מתוארך לאלף שנים לפחות נשמר בספריית הוותיקן. הוא היה נואם מצוין והשקיע חלק ניכר מחייו בלימוד וחינוך אחרים. אומרים שאחיו למחצה, האימאם אל-בקיר, רצה לבחון אותו בידיעתו את הקוראן, לשאול אותו שאלות שונות עליהן קיבל תשובות מעבר לציפיותיו, מה שגרם לו להעיר, "לחיי אבינו ואמנו! אתה יחיד במינו. אלוהים חסד את אמך שילדה אותך, היא ילדה העתק של אבותיך!" אל-בקיר אמר גם: "אף אחד מאיתנו לא נולד כדי להידמות לעלי בן אבי טאליב. יותר ממה שהוא עשה."[10]
על פי האמאם עלי א-רידא:
..הוא (זייד בן עלי) היה אחד החוקרים מבית מוחמד וכעס למען כבוד האל הנעלה. הוא נלחם עם אויבי אלוהים עד שנהרג בדרכו. אבי מוסא אל-כאזם סיפר כי שמע את אביו ג'עפר א-צאדק אומר, "האל יברך את דודי זייד... הוא התייעץ איתי על המרד שלו ואמרתי לו, אוי דודי! עשה זאת אם אתה מרוצה מההרג ותליית גופתך מהגרדום בשכונת אל-קונאסה. לאחר שזייד עזב, אמר א-צאדק, "אוי לאלה השומעים את קריאתו אך אל תעזרו לו!"
שייח' מופיד, כותב ספר השיעים המפורסם כיתאב אל-אירשד, תיאר אותו כ"...מתפלל אדוק, אדוק, משפטן, ירא אלוהים ואמיץ".[11]
ג'עפר א-צאדק היה אחיינו של זייד ובין אחיו נמנים מוחמד אל-באקר ועבדאללה בן עלי בן אל-חוסיין וחוסיין אלצע'יר. בניו היו עיסא בן זייד וחוסיין אלדמעה (בערבית: الحسين ذي الدمعة) ויחיא בן זייד.
הערות שוליים
עריכה- ^ Ahkam al-Quran By Abu Bakr al-Jassas al-Razi, volume 1 page 100, published by Dar Al-Fikr Al-Beirutiyya
- ^ 1 2 Madelung, Wilferd (2012). "Zayd b. ʿAlī b. al-Ḥusayn". In P. Bearman; Th. Bianquis; C.E. Bosworth; E. van Donzel; W.P. Heinrichs (eds.). Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Oxford University Press. ISBN 978-9-0041-6121-4.
- ^ Kararvi, Syed Najmul-Hassan. Fourteen Stars (באורדו). Lahore, Pakistan: Imamia Kutab Khana. pp. 169–170.
- ^ Amali al-Murshid bi-Illah al-Ithnyniyah
- ^ 1 2 3 Wellhausen, Julius (1901). Die religiös-politischen Oppositionsparteien im alten Islam (בגרמנית). Berlin: Weidmannsche buchhandlung. pp. 96–97. OCLC 453206240.
- ^ Blankinship, Khalid Yahya (1994). "Khārijī and Shī'ī Revolts in Iraq and the East". The End of the Jihād State. Albany: State University of New York Press. pp. 190–191. ISBN 9780791418277.
- ^ Article by Sayyid 'Ali ibn 'Ali Al-Zaidi, التاريخ الصغير عن الشيعة اليمنيين (A short History of the Yemenite Shi'ites, 2005)
- ^ "Abu Hanifa", Wikipedia (באנגלית), 2021-07-23, נבדק ב-2021-07-23
- ^ Katz, Stanley N., ed. (2009). "Islamic Schools of Sacred Law: Shiʿi Schools: The Zaydi School of Law". The Oxford International Encyclopedia of Legal History. Oxford University Press. ISBN 978-0-1953-3651-1.
- ^ Abu Ja'far Muhammad ibn Ali ibn Hussein ibn Musa ibn Babawayh al-Qummi (Sheikh Sadooq). ʿUyun Akhbar Al-Ridha The Source of Traditions on Imam Reza (בערבית). pp. 466–472.
- ^ Article by Sayyid 'Ali ibn 'Ali Al-Zaidi, التاريخ الصغير عن الشيعة اليمنيين (A short History of the Yemenite Shi'ites, 2005) Referencing: al-Irshad, p. 403
