זיפניים

משפחת הזיפניים (שם מדעי: .Boraginaceae Juss) היא משפחת צמחים הכוללת בעיקר צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים ובני-שיח, ולעיתים נדירות גם שיחים, מטפסים ועצים, בעיקר באזורים הטרופיים. המשפחה כוללת 154 סוגים וכ-3519 מינים, מהם 82 מינים המשתייכים ל-30 סוגים שונים הגדלים בישראל וסביבתה. תפוצתה העולמית משתרעת בעיקר באזורים הסובטרופיים והממוזגים החמים.

זיפניים
פריחת הזכריני, סוג במשפחת הזיפניים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים קדומים
סדרה:	זיפנאים
משפחה:	זיפניים
שם מדעי
Boraginaceae ‏ז'יסייה, 1789

המשפחה נקראת "זיפניים" בשל הזיפים או השערות המכסים את חלקי הצמח במרבית הסוגים, אם כי קיימים גם מינים קירחים, כמו דונגית ארץ-ישראלית בישראל.

רק מעטים ממיני המשפחה משמשים כצמחי תועלת, ורק חלק קטן נודע כצמחי נוי תרבותיים. מבין המינים המוכרים והנפוצים בישראל ניתן למנות את: לשון-פר מצויה, עכנאי יהודה, עוקץ-ערב אירופי, מיני זכריני, מציץ סורי, אלקנת הצבעים, וכמובן גפנן המדבר, עץ הגדל בעין גדי.

המשפחה נקראת "זיפניים" בשל הזיפים או השערות המכסים את חלקי הצמח במרבית הסוגים, אם כי קיימים גם מינים קירחים, כמו דונגית ארץ-ישראלית בישראל.

רק מעטים ממיני המשפחה משמשים כצמחי תועלת, ורק חלק קטן נודע כצמחי נוי תרבותיים. מבין המינים המוכרים והנפוצים בישראל ניתן למנות את: לשון-פר מצויה, עכנאי יהודה, עוקץ-ערב אירופי, מיני זכריני, מציץ סורי, אלקנת הצבעים, וכמובן גפנן המדבר, עץ הגדל בעין גדי.

רק מעטים ממיני המשפחה משמשים כצמחי תועלת, ורק חלק קטן נודע כצמחי נוי תרבותיים. מבין המינים המוכרים והנפוצים בישראל ניתן למנות את: לשון-פר מצויה, עכנאי יהודה, עוקץ-ערב אירופי, מיני זכריני, מציץ סורי, אלקנת הצבעים, וכמובן גפנן המדבר, עץ הגדל בעין גדי.

תיאור המשפחה

לשון-שור מגובבת Hormuzakia aggregata

פרי של עכנאי יהודה בגביע משתייר

תפרחת עקרבית של עוקץ-עקרב שעיר

צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים ובני-שיח ולעיתים נדירות באזורים הטרופיים, שיחים, מטפסים ועצים (בישראל גדל רק העץ גֻּפְנַן הַמִּדְבָּר). צמחי המשפחה על פי רוב דו-מיניים (בישראל רק העץ גופנן המדבר פוליגמי) ומכוסים בשערות או בזיפים ומכאן שמה (בישראל רק דונגית ארץ-ישראלית קירחת).

הגבעולים גלילים (עגולים בחתך רוחב).

הלוואים חסרים.

העלים מסורגים, לעיתים נדירות נגדיים (בישראל רק צַמְרוּרַת בּוּאַסְיֶה), על פי רוב פשוטים ותמימים. בסוגים רבים העלים יוצרים תחילה שושנת עלים בבסיס הצמח.

התפרחת הן על פי רוב סיומות חד-בדיות. התפרחת מתפתחת ממרכזה של שושנת העלים או כהמשך לגבעול הראשוני, לרוב היא מסיימת גבעולים. תפרחת עקרבית היא השכיחה ביותר במשפחה. היא מכונה "עקרבית" בשל היותה כפופה ומגולגלת כסליל. לפני הפריחה מגולגל הגבעול כסליל, והצד הפנימי שלו חסר פרחים. חלק קיצוני זה הולך ומתארך, ובה בעת הוא מתיישר שלב אחר שלב. בקטע המתיישר נפתח פרח. ועל כן, הפריחה מתקדמת מתחתית התפרחת לקראת ראשה, ובמילים אחרות הפרחים העליונים הם החדשים יותר, ולעיתים ניתן לראות בבסיס גבעול התפרחת פירות.

לרוב הפרחים הם דו-מיניים, בעלי שחלה עילית, ומאוחי עלי כותרת, נכונים, ולעיתים לא נכונים (לדוגמה במיני עכנאי).

הגביע על פי רוב בעל 5 עלים, מאוחים או מפורדים או שיניים, משתייר, דהיינו הוא גדל ומתרחב עם הבשלת הפרי.

עלי כותרת 5, מאוחים ודמויי גלגל, משפך או פעמון, או מסמר. הכותרת נושאת לפעמים קרוב ללועה 5 קשקשים קירחים או שעירים.

האבקנים 5, מעורים בצינור הכותרת.

השחלה עילית בנויה מ-2 עלי שחלה שמחולקת על ידי מחיצות מדומות ל-4 מגורות, לעיתים רחוקות השחלה בת 2 מגורות בלבד. מספר הביציות 1 או 2. עמוד השחלה יושב בראש השחלה (למשל, עוקץ-עקרב) או עולה מבין 4 אונותיה (למשל, עכנאי).

הפרי מפרדת בעלת 4 פרודות חד-זרעיות שלפעמים מתנוונות חלק מהן בזמן ההבשלה. לעיתים רחוקות הפרי הוא בית-גלעין עסיסי (בישראל, גופנן המדבר).

המעמד הסיסטמטי של המשפחה

על פי מערכת המיון קרונקוויסט, משפחת הזיפניים שויכה לסדרת הצינוראים. עם זאת, בשיטת המיון העדכנית יותר APG II, הורחקה המשפחה מהסדרה עקב אי-תאימות גנטית והועברה לסדרה חדשה, לזיפנאים (Boraginales), שנוספה מאז APG III. משפחת הזיפניים הורחבה ברשימה האחרונה (APG IV) ולתוכה אוחדו משפחות שונות.

חשיבות הזיפניים בצמחיית ארץ ישראל

בישראל וסביבתה מצויים 82 מינים ממשפחה זו, הנחלקים ל-29 סוגים. על פי פרמטר של מספר המינים, מדובר במשפחה העשירית בחשיבותה בצמחיית ישראל וסביבתה. מבחינה איכותית, מיני משפחה זו מצויים בכל חלקי ישראל, ובמגוון בתי גידול, וניתן להכליל ולומר שהם נפוצים במיוחד בשטחים יובשניים, בנוף פתוח ועשבוני, חלקם גם במקומות מופרעים על ידי האדם. רק המין ערף המדבר שהוא יוצא דופן מבחינות רבות, מגלה זיקה למקומות לחים.

בני משפחה זו לרוב אינם גדלים בצפיפות, ואינם מאפיינים או שולטים בבית גידולם.

לעומת זאת, נודעת חשיבות רבה למינים נדירים ממשפחה זו, שהם אנדמיים לארץ ישראל, או שארץ ישראל מהווה עבורם גבול תפוצה. מינים רבים יחסית מבני משפחה זו שייכים לקטגוריות אלו.

הזיפניים נחשבים כתורמים יעילים במיוחד בפוליקולטורה בכך שהם מרחיקים סוגים רבים של מזיקים.

חשיבות הזיפניים לאדם

בהשוואה לגודל המשפחה, חשיבותה עבור האדם היא פחותה וכמעט חסרת חשיבות כלכלית. עם זאת, ישנם כמה צמחים בעלי ערך, המשמשים כצמחי מרפא, למטרות נוי, וצביעה.

כצמח מרפא ידועה חשיבותו של המין בוראג רפואי (שם מדעי: Borago officinalis) המשמש, בין השאר, להורדת חום והרגעה. כמו כן מין זה מגודל בגינות נוי בשל פרחיו הנאים.

כצמחי נוי יש חשיבות מסוימת למשפחה זו, בעיקר למינים בעלי פרחים כחולים, צבע שאינו נפוץ במיוחד בצמחי נוי אחרים. לכך משמשים מינים מהסוגים זכריני, עכנאי, עוקץ עקרב וכאמור, בוראג.

באופן מסורתי, נעשה גם שימוש במיני זיפניים שונים לצביעה. לדוגמה, בן-השיח הארץ-ישראלי אלקנת הצבעים משמש לשם כך, אך לא בהיקף גדול אלא רק בתעשייה המסורתית.

סוגים המיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל

1. אלקנה (Alkanna) - מיני סוג זה הם עשבוניים רב-שנתיים או בני שיח, מאפיינים אותם כותרת פתוחה ושורשים אדומים. משורשים אלו נהגו להכין תמצית של הצבע הכחול, בעיקר מהמין אלקנת הצבעים ששמו רומז על שימושו. ארבעה מינים נמצאים בארץ ישראל.
2. ארנבית (Arnebia) - מיני סוג זה מעדיפים לרוב בתי גידול יובשניים. צבע הפרח צהוב או כתום. ארבעה מינים גדלים בארץ ישראל, כולם בחבלים המדבריים של הארץ.
3. בטנונית (Gastrocotyle) - מיני סוג זה הם עשבים חד-שנתיים, בעלי פרחים קטנים. צבע הכותרת סגול. המין בטנונית שעירה גדל בעיקר בערבות, והוא נפוץ בארץ ישראל.
4. בר-הילל (Microparacaryum) - בר-הילל (Microparacaryum) הוא סוג שפוצל לאחרונה מהסוג הילל, ואין לו עדיין שם עברי. הוא מיוצג בישראל על ידי עשב חד-שנתי עדין שגדל בערוצים על סלעים מגמתיים בערבה ונקרא בספרות הילל הקטן. בר-הילל קטן (שם לא תקני) הגיע לערבה עם שיטפונות מהרי אדום.
5. בר-עכנאי (Echiochilon) - בני שיח נמוגים בעלי ענפים מפותלים. הכותרת צינורית. המין בר עכנאי שיחני מאפיין מקומות חוליים בארץ, הן במישור החוף והן בנגב, והוא הנציג היחיד של סוג זה בארץ ישראל.
6. גלעינון (Miltkiopsis) - בני שיח אפרפרים וגלדניים, הכותרת צינורית. בישראל מיוצג הסוג על ידי גלעינון החוף.
7. גלעינית (Buglossoides) - המאפיין את מין זה הוא התרחבות ניכרת של הגביע עם הבשלת הפרי. הכותרת פתוחה או צינורית. מיוצגת בארץ על ידי שלושה מינים המאפיינים נופים פתוחים כדוגמת שדות ובתות.
8. גופנן (.Cordia L) - סוג של עצים ושיחים המונה 225 מינים שנפוצים בעיראק באזורים טרופיים וסבטרופיים. בצמחיית הבר של ישראל וסביבתה מיוצג הסוג על ידי מין אחד בלבד - גופנן המדבר (ערף המדבר), שהוא עץ ירוק-עד נדיר ביותר בארץ ישראל. המין גדל בארץ בעיקר בנאות עין גדי.
9. דונגית (Cerinthe) - מיני סוג זה הם עשבים קירחים. המין דונגית ארצישראלית הוא מין אנדמי לארץ, ומאפיין בתי גידול שונים בחבלים הים-תיכוניים של הארץ.
10. הילל (סוג) (Paracaryum) - סוג זה כולל עשבים חד שנתיים או רב שנתיים, בעלי כותרת צינורית. מיוצג בארץ על ידי שלושה מינים.
11. זכריני (Myostis) - מיני סוג זה הם עשבים נמוכים, בעלי פרחים קטנים. השם העברי הוא תרגום השם העממי האנגלי - "Forget me not" משום הנוהג של מחזרים צעירים להעניק פרח זה לאהובתם על מנת שתזכור אותם. סוג צפוני זה מיוצג בישראל על ידי שישה מינים, הנפוצים בבתי גידול ים-תיכוניים הנהנים מגשמים רבים.
12. חסמסת (Neatostema) - המין חסמסת גפורה (Neatostema apulum) היא צמח עשבוני חד-שנתי יחיד בסוגו בעולם. בישראל גדל בחל גרר.
13. חספסת (Asperugo) - סוג זה כולל עשבים חד-שנתיים שרועים, בעלי גבעולים מזוותים (כלומר, שבין פאותיהם קיימת זווית ישרה) הכותרת צינורית. המין חספסת שרועה מצוי בארץ במקומות בעלי עודף חנקן.
14. לפית (Lappula) - מאופיין בפרחים שצבעם תכול, הפרחים צינוריים. בארץ מיוצג על ידי שני מינים חד-שנתיים.
15. לשון-כלב (Cynoglossom) - סוג זה מאופיין במינים בעלי גבעולים זקופים וכותרת צינורית. הוא מיוצג בארץ בעיקר על ידי המין לשון-כלב כרתית שהוא צמח נפוץ בעיקר בחבל הים תיכוני, ובעשב החד שנתי לשון-כלב סיצילית הגדל רק בהרים גבוהים כדוגמת רמות עבר הירדן והחרמון.
16. לשון-פר (Anchusa) - סוג זה נקרא משום עליו הגדולים ומלאי הגבושיות בדומה ללשון של פרה. מדובר בעשבים זקופים לרוב, בעלי פרח פתוח. הסוג מיוצג על ידי שישה מינים בא"י, בהם לשון-פר סמורה.
17. לשון-שור (Hormuzakia‏, בעבר נהגו לכנותו לפי השם הלועזי 'הורמוצקיה') - מיני סוג זה הם עשבים, בעלי פרחים צפופים שגונם תכלכל. המין לשון-שור מגובבת הוא צמח מצוי בקרקעות חוליות במישור החוף ובנגב. המין לשון-שור נגבית הוא מין שנחשב לחדש יחסית למדע, והוגדר ב-1994 על ידי אבינעם דנין בחולות הנגב. זהו עשב רב-שנתי נמוך ושרוע, אנדמי לישראל.
18. מגסטומה (Ogastemma) - סוג הכולל עשבים חד שנתיים קטנים. בישראל הנציג היחיד של הסוג הוא הצמח הנדיר מגסטומה זעירה הגדל במקומות יובשניים שתשתיתם אבן חול.
19. מציץ (Podonosma) - מיני סוג זה הם עשבים רב שנתיים, המאופיינים בשערות בלוטיות. בארץ, המין מציץ סורי הוא צמח נפוץ מאוד הגדל במצוקים ומקומות אבניים בכל חלקי הארץ, ואף מאפיין את צומח הכתלים. המין מציץ מדברי הוא נדיר ומופיע בסלעים בעבר הירדן.
20. נוניאה (Nonea) - מיני סוג זה הם קטנים לרוב, ובעלי גביע נפוח. הכותרת פתוחה, דמוית מסמר. ארבעה מינים מצויים בארץ ישראל, בעיקר בבתי גידול בעלי צמחייה נמוכה (שדות, בתות וכן הלאה).
21. סולננתה (Solenanthus) - סוג זה כולל אף הוא עשבים זקופים, ובמקרה זה גובהם ניכר, 2 מטר ואף יותר. המין סולננת האבקנים גדל בחרמון הגבוה והוא נחשב לנדיר מאוד.
22. סומקן (Onosma) - מיני סוג זה מייצגים טיפוסי חיים שונות, אך לרוב הם גדולים יחסית למיני המשפחה. הכותרת צינורית, צבעה צהוב או לבן. שישה מינים גדלים בישראל וסביבתה.
23. סינפיטון (Symphytum) - מיני סוג זה הם עשבים בעלי פרחים המשתלשלים כלפי מטה מן הגביע. המין סינפיטון ארץ ישראלי המצוי בצל סלעים בחבלים הים-תיכוניים של ארצנו מייצג את מין זה בארץ ישראל.
24. עוקץ-עקרב (.Heliotropium Tourn. ex L) - סוג הכולל צמחים נמוכים יחסית, בעלי פרח דמוי-מסמר. בישראל 13 מינים המאפיינים בתי גידול מופרעים או יובשניים. מהם, 6 מינים הם בני שיח. מין שכיח ביותר בחבל הים-תיכוני - עוקץ-עקרב אירופי, ומין דומה לו, אך פחות נפוץ - עוקץ-עקרב שעיר. עוקץ-עקרב ביצני אינו שייך לסוג עוקץ-עקרב אלא לסוג Euploca, אי-לכך מספר המינים הוא 13 ו-לא 14 (כמופיע בספרות).
25. עכנאי (Echium) - מיני סוג זה הם עשבים בעלי פרח צינורי. השם העברי רומז על דמיון הפרח לנחש חמישה מינים מיוצגים בצמחיית א"י, מהם עכנאי יהודה. מינים אלו נפוצים ביותר בא"י.
26. צמרורה (Trichodesma) - בסוג זה נכללים צמחים יובשניים, בעלי כותרת פתוחה. בארץ מצויים שלושה מינים, אחד מהם, צמרורת בואסייה, הוא מין אנדמי לארץ ישראל.
27. רושליה (Rochelia) - סוג זה כולל עשבים חד-שנתיים קטנים, בעלי פרחים קטנים. המין הנדיר רושליה דו-זרעית שגדל בארץ במקומות יובשניים ואבניים הוא הנציג היחיד של סוג זה בארץ.
28. שניין (Heterocaryum) - סוג קרוב ללפית, נבדל ממנו בפרי. כל המינים הם עשבים חד שנתיים. בארץ מיוצג על ידי שני מינים נדירים.
29. תכלתן (Brunnera'‏, השם העברי הקודם היה 'ברונרה') - מיני סוג זה הם עשבים רב שנתיים, בעלי שינון אופייני בקצה העלים. צבע הפרחים כחול. המין תכלתן מזרחי המופיע בחרמון וצפון הגולן הוא הנציג היחיד של סוג זה בישראל.

סוגים המשמשים כצמחי תרבות

• ונזה (Wanza) הנקרא גם קורדיה אפריקאית (Cordia africana) - עץ פרי שמוצאו מאפריקה.
• עכנאי - המין עכנאי הדור, שמקורו באיים הקנריים, משמש לנוי. זהו שיח רב-שנתי, עליו מאפירים, מוארכים מאוד, ולשיח צורה כללית מעוגלת. בעונת האביב מוציא הפרח עמודי פריחה רבים, עליהם פרחים תכולים. הפרחים ערוכים בשיבולת. מין זה הוא עמיד ליובש ולרוב יימצא בין שאר הצבריים והסוקולנטים בגינה.
• ערף (Cordia) - באזורים הטרופיים והטרופיים-למחצה של אפריקה אוכלוסיות מקומיות נוהגות לאכול את פריו של הערף. כמו כן, בחפירות ארכאולוגיות, נמצא שפירותיו של הערף שימשו למאכל ולצורכי הדבקה, משום הדביקות הרבה של פירותיו.
• בּוֹרָג (Borago) - המין בורג רפואי (Borago officinalis) משמש כצמח נוי ורפואה נפוץ באזורים קרירים.
• עוקץ-עקרב (Heliotropium) - המין עוקץ-עקרב שיחני (Heliopterium arborescens) משמש לנוי בהיקף קטן. זהו צמח שרוע, צבע עליו ירוק כהה, העלים מקומטים מעט. צבע הפרחים סגול-לבן והוא בולט בפריחתו הריחנית, המתרחשת באביב. בארץ הוא מתאים לגידול בתנאי חצי צל.

גלריה

• 
  אלקנת הצבעים
• 
  גלעינון החוף
• 
  דונגית ארצישראלית
• 
  הילל מקומט
• 
  לפית שיכנית
• 
  לשון-פר מצויה
• 
  לשון-פר סמורה
• 
  לשון-שור מגובבת
• 
  מציץ סורי
• 
  סומקן מעוצה
• 
  סומקן ענקי
• 
  סינפיטון ארצישראלי
• 
  עכנאי זיפני
• 
  עכנאי שרוע
• 
  צמרורה אפריקנית
• 
  תכלתן מזרחי

לקריאה נוספת

• דנין, אבינעם. (1983). זיפניים. החי והצומח של ארץ ישראל (כרך 11, עמודים 42–54), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב.
• פינברון-דותן, נעמי ודנין, אבינעם. (1991). זיפניים. המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, (525-547). ירושלים, הוצאת כנה. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זיפניים בוויקישיתוף

• זיפניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• זיפניים, באתר ITIS (באנגלית)
• זיפניים, באתר NCBI (באנגלית)
• זיפניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• זיפניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• זיפניים, באתר Tropicos (באנגלית)
• זיפניים, באתר GBIF (באנגלית)
• זיפניים, באתר IPNI (באנגלית)