חלמיתיים

מִשְׁפַּחַת הַחֶלְמִיתִיִּים (שם מדעי: Malvaceae) היא משפחה בינונית בגודלה בסדרת החלמיתאים, שבמחלקת הדו־פסיגיים, ונפוצה בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה, בעיקר באזור הטרופי. היא מקיפה עשבים, בני שיח, שיחים או עצים וכוללת כ-252 סוגים וכ־5,444 מינים. כ־37 מינים ב-12 סוגים ממשפחה זו גדלים בר בארץ ישראל. מינים תרבותיים נוספים משמשים את האדם כצמחי תועלת – למטרות נוי, ותעשייה וכן כמזון. למשל, מיני ברכיכיטון משמשים כעצי נוי ושדרות, כותנה (Gossypium), עץ הקקאו (Theobroma cacao) שמזרעיו מפיקים את אבקת הקקאו המהווה מרכיב עיקרי בשוקו ובשוקולד, ועץ הלחם (Artocarpus altilis) הוא עץ פרי טוב למאכל אדם ובהמה.

חלמיתיים
Brachychiton rupestris
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי הפרחים
מחלקה:	דו־פסיגיים
סדרה:	חלמיתאים
משפחה:	חלמיתיים
שם מדעי
.Malvaceae Juss ‏ז'יסייה, 1789

היביסקוס

חלמית מצויה

לפי שיטת המיון החדשה APG III (2009), אוחדו שלוש משפחות בוטניות עם משפחת החלמיתיים (Malvaceae): משפחת הטילייתיים (Tiliaceae), משפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae) ומשפחת הבּוֹמְבַּקִיִּים (Bombacaceae). שינויים אלה במיון נועדו לשקף הבנה טובה יותר של הקשרים האבולוציוניים בין הצמחים, בהתבסס על מחקרים גנטיים ומורפולוגיים.

הסוג מעוג (Lavatera) בוטל מבחינה טקסונומית ואוחד עם חלמית (Malva). מחקרים גנטיים ומורפולוגיים שפורסמו בשנת 1998 על ידי הבוטנאי מרטין פורבס ריי (Martin Forbes Ray) הוכיחו שלשני הסוגים מאפיינים משותפים רבים ואין סיבה להפריד ביניהם. כתוצאה מכך, המינים ששויכו לסוג מעוג הועברו לסוג חלמית וניתן למצוא אותם תחתיו.

הפרוט על משפחת החלמיתיים מובא בפרק הבא, וכאן הם מוצגים בקצרה: העלים מסורגים; הפרחים דו-מיניים, ובעלי שחלה עילית, גדולים וסימטריים. הגביע בעל חמשת עלים מלווה על פי רוב מבחוץ בגביעון ירוק המורכב מחפים מפורדים או מאוחים. עלי הכותרת הם 5 והם שזורים על פי רוב סביב עצמם בעודם בפקעית הפרח. האבקנים מרובים וערוכים על פי רוב רק בדור אחד, הוא הדור הפנימי (הדור החיצוני מנוון או מופיע בצורת אבקנים עקרים). לפעמים מספר האבקנים הוא 5. הזירים ערוכים באגודות-אגודות או מאוחים כולם לצינור אחד, המכונה "צינור האבקנים". המאבקים בני לשכה אחת המכילה שני שקי אבקה. השחלה מורכבת 3 עלי שחלה והשליות זוויתיות.

מאפייני המשפחה

המשפחה נבדלת ממשפחות אחרות בעיקר בשני סימנים: האחד, בהימצאות גביעון, שמצוי מתחת לגביע הפרח, אם כי הוא חסר במינים מסוימים, למשל הוא חסר באבוטילון השיח. השני, בריבוי אבקנים, היוצרים את צינור האבקנים שמקיף את עמוד השחלה.

חלקי הצמח מכוסים שערות כוכביות (שערה רב-תאית המסתעפת לצדדים מבסיסה) או שערות תריסניות (שערה דמוית קשקש, לא בלוטית, רב-תאית שהיא שטוחה במידה ניכרת ולא נישאת על עוקץ).

העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק) על פי רוב הם סדורים באופן לולייני (ספירלי) לאורך הגבעול, ולעיתים רחוקות בשני טורים. הלוואים בדרך כלל מצויים. העלים בדרך כלל עם פטוטרת, לעיתים יושבים (ללא פטוטרת) ובעלי עורקים מאוצבעים היוצאים מבסיס העלה. העלים פשוטים או שסועים לאונות או מחולקים לאונות. שפת העלה תמימה או משוננת.

הפרחים דו-מיניים (למעט בעצים בסוג .Kydia Roxb), נכונים (על פי רוב בעלי סימטריה רדיאלית), וצומחים בודדים או יותר מחיקי העלים או לעיתים רחוקות בתפרחות בראשי ענפים (אמיריים). הפרחים בדרך כלל בולטים לעין. במינים בתת-המשפחה הסְטֶרְקוּלִיִּים הפרחים הם חד-מיניים מבחינה תפקודית.

הגביעון, שלא קיים בכל המינים (למשל, בסוגים סידה ואבוטילון), הוא בעל חפים מפורדים (למשל, בבת-חלמית שרועה) או מאוחים לכל אורכם או חלק מאורכם. מספר החפים 2 או 3 או יותר (למשל במיני היביסקוס). גביעון זה, אינו אלא דור של עלים עליונים שהתקרבו מאוד אל הגביע והתערו בו.

הגביע בעל 5 עלים מפורדים או מאוחים, פחות או יותר, ונושקים האחד לשני. לפעמים הגביע נושר ואינו משתייר לאחר האבקה.

הכותרת בעלת 5 עלים שחופפים האחד את השני, לעיתים קרובות הם מעורים בבסיסם עם צינור האבקנים. הכותרת שזורה על פי רוב סביב עצמה בעודה בפקעית הפרח.

האנדרוגינופור (androgynophore) קיים או נעדר. אנדרוגינופור הוא עוקץ המצעית, אותו חלק מן המצעית, שנושא עלי שחלה ואבקנים והתארך. הוא קיים בכל המינים בתת-המשפחה הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae) ובמינים של תת-משפחות אחרות הוא קיים נעדר.

הצופנים (שערות בלוטיות של צוף) מצויים בצדם הפנימי ובסמוך לבסיס של עלי הגביע ועלי הכותרת או של האנדרוגינופר.

האבקנים מרובים, 5 עד 100, זיריהם מאוחים בתחתיתם ויוצרים את צינור האבקנים שמקיף את עמודי השחלה.

המאבקים דמוי כליה ובעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה או 2 או 3 אבל לא בישראל. גרגר האבקה נושא שערות נוקשות, חזקות וקוצניות.

השחלה עילית, בעלת 2 או הרבה עלי שחלה.

עמודי השחלה מאוחים על פי רוב בחלקם התחתון ומספרם על פי רוב כמספר עלי השחלה או כפול מזה. עמוד השחלה מחולק בקצהו לצלקות מרובות שמספרן כמספר עלי השחלה או כפול מזה.

הפרי יבש ואינו עסיסי, לעיתים קרובות מטיפוס הלקט או מפרדת בת פרודות אחדות או רבות או לעיתים רחוקות דמוי ענבה.

הזרעים דמוי כליה, מעוטי אֶנְדּוֹסְפֵּרְם ועל פי רוב שעירים.

חשיבות המשפחה לצמחיית ארץ ישראל

חוטמית בירושלים

מבחינה כמותית, 34 מינים ממשפחה זו נמצאו בתחומי ארץ ישראל במובנה הרחב. הם נחלקים ל־12 סוגים. על פי נתונים אלה ניתן להסיק שמדובר במשפחה שולית לצמחיית ארץ ישראל. אך לעומת זאת, ערכה רב עבור האדם, בין השאר משום שחלק גדול ממיני המשפחה – 17 במספר – גדל בצדי דרכים וסמוך למעונות האדם. לכן, חלקה של משפחה זו גדול מבחינת פולקלור ויחס האדם אליהם.

המינים מלווי האדם המובהקים ביותר הם מיני חֶלְמִית ומעוג שונים. הם אף יוצרים חברות צומח אופייניות במקומות אלו. נהוג ללקטם למאכל, בעיקר בקרב חברות מסורתיות כדוגמת החברה הערבית והבדואית. כמו כן ילדים נוהגים לאכול את הפרי הצעיר הזוכה לכינוי "לחם ערבי".

השיח אבוטילון השיח נחשב למייצג חשוב של צומח הוואדיות בעיקר במדבר יהודה.

מלבד היות חלק ממינים אלו מלווי אדם, חלקם נחשבים אף לעשבים מטרידים הגורמים נזקים לחקלאות. קיימים שלושה מינים פולשים ממשפחה זו, הגורמים נזק מסוים לחקלאות, בעיקר במקומות הזוכים לתוספת השקיה בקיץ. ליתר פירוט ראה "סוגי המשפחה".

מספר מינים ממשפחה זו נחשבים לצמחים נדירים בארץ.

חשיבות המשפחה לאדם

מדובר במשפחה, שנכללים בה סוגים חשובים עבור האדם, שחלקם משמשים למטרות נוי (כדוגמת היביסקוס ואבוטילון), למטרות תעשייה (הסוג כותנה שמשמש להכנת בדים), למטרות מאכל (הסוג היביסקוס, קקאו, אגוז קולה ועוד), ובהיקף קטן גם ליקוט של צמחים נוספים.

מספר סוגים גדול במיוחד משמשים כמקור לסיבים לתעשייה.

להמשך הפירוט ראה "סוגי המשפחה".

סוגים הגדלים בר בארץ ישראל

1. אַבּוּטִילוֹן (.Abutilon Mill) – ראו ערך מורחב.
2. אָנוֹדָה (Anoda) – בסוג זה 23 מינים ולו נציג אחד בארץ – אָנוֹדָה מְצֻיֶּצֶת (Anoda cristata), שהיא צמח חד-שנתי, זקוף, גר, ולעיתים קרובות הוא נחשב לעשב רע בשדות כותנה. המין אנודה מצוייצת הוא מין אמריקאי במוצאו המהווה מין פולש בארץ, גדל בעיקר בעונת הקיץ. אנודה בדומה לאבוטילון, חסר גביעון, אך נבדל ממנו בשערותיו הפשוטות ולא בשערות כוכביות כבאבטליון, ובצבע הכותרת שהוא ורוד עד ארגמני ולא צהוב כבאבטליון. עלה השחלה של אנודה מכיל ביצית ולאחר הפרייתה זרע יחיד, בעוד אלה של אבוטילון מכילים 2 עד 9 ביציות ולאחר הפרייתה מספר זרעים. הפרי זיפני, דמוי-דיסק, בעל 9 עד 20 פרודות. בכל פרודה זרע אחד בלבד.
3. בַּת־חֶלְמִית (Malvella) – בסוג זה 4 מינים ולו נציג בר אחד בישראל – בַּת-חֶלְמִית שְׂרוּעָה (Malvella sherardiana). מין זה, המוכר בשמו הערבי חוּבֵּייזֵה, הוא עשב רב-שנתי שרוע, כולו שעיר בצפיפות בשערות כוכביות. תיכוניים של ישראל. עליו מסורגים, פשוטים, משוננים צבע הפרח ורוד. סוג הנבדל מחלמית בשלושה מאפיינים עיקריים: בעליו שאינם מחולקים, בעלי הכותרת שאינם מפורצים בראשם ובפרודות תפוחות לעת הבשלה. הוא נפוץ בחבלים הים תיכוניים, בשדות בור ושדות תרבות בהר, בשפלה, בצפון הנגב, בעמק יזרעאל, בעמק החולה ובגולן.
4. גְּרוּיָה (Grewia) סוג מרובה מינים (321) המקיף שיחים ועצים קטנים. ולו נציג בר אחד בישראל - גְּרוּיָה שְׂעִירָה (Grewia villosa). מין זה הוא שיח נדיר ובסכנת הכחדה הצומח בבקעת ים המלח. בעבר הסוג שויך למִשְׁפַּחַת הַטִּילְיָתִיִּים (Tiliaceae).
5. היביסקוס (Hibiscus) – לסוג זה גביעון בן 5 ויותר חפים מפורדים, ולא 3 חפים כבסוגים מעוג, חלמית ובת חלמית. הפרי הלקט ולא מפרדת כבסוג חטמית. ראו ערך מורחב.
6. חוטמית (Alcea) – ראו ערך מורחב.
7. חלמית (malva) – סוג בינוני במשפחה המונה כ־40 מינים של עשבים חד שנתיים או רב שנתיים, בעלי עלי לוואי קטנים. לגביעון 3 עלים מופרדים. צבע הכותרת הוא בגווני ורוד, אך גם סגול ולבן. שמו העממי באנגלית: mallow, מעלי צמח זה נהגו להכין סוכריות (וזה מקור השם "מרשמלו" לסוכריות דביקות בצבע בהיר). בארץ גדלים שישה מינים האופייניים לבתי גידול מופרעים ועתירי חנקן. הסוג מעוג (Lavatera) בוטל מבחינה טקסונומית ואוחד עם חלמית (Malva). להמשך הפירוט ראו בערך חלמית.
8. מַלּוּכְיָה (Corchorus) – סוג המונה 77 מינים ומקיף עשבים ובני-שיח, ולו שני נציגים בישראל מלוכיה נאכלת (Corchorus olitorius) ומלוכיה משולשת (.Corchorus trilocularis L) שהיא מין נדיר ובסכנת הכחדה. בעבר הסוג שויך למִשְׁפַּחַת הַטִּילְיָתִיִּים (Tiliaceae).
9. מעוג (Lavatera) הוא סוג קטן, שכלל עד לאיחודו עם הסוג חלמית 10 מינים של עשבים או שיחים מתוכם 5 מיני בר גדלים בישראל. הסוג מעוג בוטל מבחינה טקסונומית ואוחד עם חלמית (Malva) בעקבות מחקרים גנטיים ומורפולוגיים שפורסמו ב-1998 על ידי הבוטנאי מרטין פורבס ריי (Martin Forbes Ray) והוכיחו שלשני הסוגים מאפיינים משותפים רבים ולא הייתה סיבה להפריד ביניהם. הבוטנאים בישראל עדיין נוהגים לא להכליל את המינים של מעוג בסוג חלמית והם מציינים מספר מאפיינים המבדלים בין שני המינים. המינים של הסוג מעוג שעירים לרוב בשערות פשוטות ולא כוכביות. עלי הגביעון של המעוג מאוחים בחלקם התחתון, בעוד שבחלמית עלי הגביעון מפורדים. בישראל מצויים חמישה מינים, והם מפורטים תחת הסוג חלמית.
10. נטופית (Althaea) – סוג זה מונה 31 מינים של עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים זקופים, שעירים, בעלי עלים תמימים. הגביעון בעל 6 עד 9 חפים לעיתים רחוקות 12 שמאוחדים בבסיסם. הגביע פעמוני בעל 5 אונות. הכותרות, בדומה לחוטמית, גדולים ובולטים עלי הכותרת, אינם נכונים וקודקודם מפורץ. האבקנים, בדומה לחוטמית. יוצרים צינור אבקנים קירח שבחלקו העליון מקבץ של מאבקים צהובים וקומפקטיים, ובקודקודו צלקות דקיקות וכפופות. בישראל גדלים רק 3 מיני בר וכולם נדירים: נְטוֹפִית רְפוּאִית (Althaea officinalis) נדירה מאוד ובסכנת הכחדה חמורה, אך לא בעולם; נטופית המדבר (Althaea ludwigii); נטופית שעירה (Althaea hirsuta).
11. עוגית (השם העברי הקודם כשם הלטיני – לחמית או "קיטבליה" – Kitaibelia) – זהו סוג של עשבים רב שנתיים שכותרתם ורודה. המין עוגית חרמונית (Kitaibelia balansae) הוא מין נדיר ביותר הגדל בחרמון הגבוה. מין זה מסופק במיון העכשווי. בסוג זה מוכר רק מין אחד Kitaibelia vitifolia Willd.
12. סידה (Sida) – סוג גדול המונה כ־156 מינים. מוצא מיני הסוג מאמריקה. בני סוג זה הם עשבים או שיחים בגובה בינוני, בעלי פרח צהוב חיוור. בסוג זה גדל מין אחד נדיר מאוד בישראל, סִידָה מְחֻדֶּדֶת (Sida acuta Burm.f), שנחשב לעשב רע. סידה מחודדת היא עשב-בן שיח רב-שנתי זקוף וגבוה (לעיתים רחוקות עד 3 מ') שגדל בעמקים, בביצות ומקומות לחים. ענפיו ירוקים ומעוצים רק בבסיסם. עליו מחודדים ושפת העלה משוננת, הפרח חסר גבעון. הגביע עם 5 אונות. פרחיו קטנים וצהובים. נדיר מאוד בבקעת חולה בבקעת בית שאן ובעמק עכו. בארץ גדל מין גר – סידה קוצנית (Sida spinosa). עליו פשוטים משוננים, הלוואים דמויי מחט מופרדים מהפטוטרת ארוכה. צבע הפרחים צהוב-בהיר, לעיתים רחוקות לבן, ועל הפקעים (הכפתורים) חמישה פסים חומים כהים.

• 
  מעוג אפיל
• 
  מעוג השיח
• 
  סידה מחודדת
• 
  סידה קוצנית עם פרח לבן

מינים וסוגים המשמשים כצמחי תרבות בישראל

אבוטילון גדול-עלים

פרחים של דבוקית מעוצה

פרחים של ברכיכיטון צפצפתי

פרח של היביסקוס סיני

שנויית חלמתית בגן הבוטני בגבעת רם ירושלים

שנויית חלמתית בגן הבוטני בגבעת רם ירושלים

הסוגים מובאים לפי סדר הא"ב. המידע מתייחס למינים וזנים הגדלים כצמחי תרבות ולא לסוג כולו

• אבוטילון (Abutilon) – מינים מסוג זה משמשים כצמחי נוי משום יופי עליהם (קיימים זנים בעלי עלים שצבעיהם מגוון) ובשל יופי פרחיהם. 1. אבוטילון גדול-עלים (Abutilon grandifolium) – שיח ירוק עד רב שנתי פרחיו צהובים או כתומים. 2. אבוטילון מצויר (Abutilon pictum) – שיח שפרחיו צהובים או כתומים – שמו כיום Callianthe picta, כלומר קליאנת׳ה מצוירת והוא אינו שייל לסוג אבוטילון. גם אבוטילון מפוספס משויך לסוג קליאנת׳ה.
• אבלמוסקוס (Abelmoschus Medik.) – המין אבלמוסקוס המושק (Abelmoschus moschatus Medik.) הוא עשבוני רב שנתי זקוף המגודל משום יופי פרחיו, בצבע אדום בהיקף ולבן במרכז.
• אליוגינה (Alyogyne) – שני מינים מסוג זה שמקורם במערב אוסטרליה משמשים כשיחי נוי.
• בְּרָכִיכִיטוֹן (.Brachychiton Schott & Endl) – סוג של עצי נוי בעל פרחים צהובים אדמדמים שהובא מאוסטרליה. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
• גּוּאַזּוּמָה – גּוּאַזּוּמָּה בּוּקִיצִית (Guazuma ulmifolia Lam.) עץ ירוק-עד גבוה. מין יחיד בסוגו בישראל, שמוצאו מאיי הודו המערבית. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
• דְּבוּקִית (Malvaviscus) הוא סוג הכולל 10 מינים של שיחים, מטפסים ועצים הגדלים בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אמריקה. המאפיינים של הסוג הם: הגבעולים זקופים, שעירים או קירחים, לא דביקים. הלוואים נושרים, צרים או דמויי מרצע; הטרף אליפטי עד דמוי ביצה רחבה, ללא אונות או עם 3 עד 5 אונות, הבסיס מעוגל עד דמוי לב. הצלקות מעוגלות. הפרי דמוי ענבה, המורכב מ-5 פרודות בשרניות, זקופות, לא נפוחות, פחוסות וקירחות, אך במשך הזמן הוא הולך ומתייבש ונפרד לפרודותיו. הפרודות בעלות מגורה אחת, אינן נפתחות, והן חלקות בגבן, ללא בליטה או דורבן כלשהו. בכל פרודה יש זרע אחד שצורתו היא אליפסואידית אך מתחדדת בצד אחד, כמו יתד. הנציג התרבותי של דבוקית בישראל הוא המין דְּבוּקִית מְעֻצָּה (Malvaviscus arboreus), שהוא שיח בינוני ירוק-עד שמשמש לנוי בישראל, לרוב כגדר חיה. דבוקית מעוצה מזכירה את קרובתה היביסקוס במראה הכללי, אך עליה קטנים יותר ופרחיה, שאורכם כ-2 ס"מ, נראים כאילו הם "לא נפתחים", כאשר עלי הכותרת נשארים גלולים ושזורים, ומתוכם בולטים צינור האבקנים והצלקות בכ-2 ס"מ נוספים. הפריחה מתחילה בקיץ ונמשכת לאורך הסתיו ועד החורף. ראו הרחבה בערך דבוקית מעוצה.
• דּוֹמְבֵּיאָה – בעבר הסוג דומביאה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae). בסוג זה 3 מינים שהוכנסו לישראל.
  1. דּוֹמְבֵּיאַת בּוּרְגֶס (Dombeya burgessiae) – מוצאו מקניה ועד אפריקה הדרומית. הוא הובא לישראל בשנת 1990. דומביאת בורגס הוא שיח גדול ירוק-עד שמסתעף בקרבת בסיסו. העלים גדולים, דמויי לב, על פי רוב בעלי 3 אונות בחצים העליון. הטרף קטיפתי ומכוסה בשערות עדינות וצבעו ירוק כהה בחלק העליון, וירוק בהיר בחלק התחתון. התפרחות עגולות, גדולות, ושמוטות כלפי מטה. הפריחה הריחנית חלה בחורף ונמשכת באביב. התפרחות מתייבשות על השיח, הם משנות את הצבע לחום. צבען של עלי הכותרת מלבן עד ורוד חזק (בישראל) ובעלי עורקים ורודים-אדמדמים. הגביע משתייר ובעל אונות המופשלות לאחור. הפרי הלקט, שקוטרו כ-1 ס"מ, נפתח ב-5 קשוות.
  2. דומביאת וליך (Dombeya wallichii) – שיח גדול ירוק-עד בעל תפרחת ורודה וריחנית, גדולה וצפופה, ושמוטה כלפי מטה.
  3. דומביאה עגולת-עלים (Dombeya rotundifolia) – עץ נשיר קטן בעל גזע יחיד. פריחתו לבנה וריחנית.
• היביסקוס (Hibiscus) – ראו ערך הסוג.
• חטמית (Alcea) – ראו ערך הסוג.
• טִלְיָה אֵירוֹפִּית (Tilia platyphyllos) – היא עץ נשיר וגבוה, שמוצאו מאירופה וכנראה הוא מין יחיד בסוגו בישראל. הפטוטרות ארוכות. העלים מעוגלים או דמויי-ביצה, בסיסם דמוי לב בלתי שווה, ראשם מתחדד באופן פתאומי, שפתם משוננת, צידם העליון כהה, צידם התחתון ירוק בהיר ושעיר מעט. וקבוצות של שערות מצויות בפינות העורקים. הפרחים קטנים, צופניים, ריחניים וערוכים בתפרחות שמוטות. הפרי מסוג דמוי אגוז בלתי נפתח. סיבי הקליפה הפנימית משמשים ביצור סלים וחבלים, הפרחים המיובשים משמשים לתה רפואי. בעבר הסוג שויך למשפחת הטיליתיים (Tiliaceae).
• כותנה (Gossypium) – ראו ערך הסוג.
• כְּנוּף זֶרַע (Pterospermum Schreb.) – המין כְּנוּף זֶרַע אֶדְרִי (Pterospermum acerifolium (L.) Willd) הוא עץ גבוה מאוד שמוצאו מהודו. העלים גדולים דמויי לב והפרחים הלבנים גדולים. הפרי הלקט ארוך ואורך הזרעים לרבות הכנף 1.8 עד 6.2 ס"מ. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
• לגונריה (Lagunaria) – העץ לגונריית פטרסון היה מין יחיד בסוגו עד 2006. בשנה זו הוגדר למדע הסוג השני Lagunaria queenslandica Craven שמוצאו קווינסלנד. לגונריית פטרסון משמש בישראל כעץ נוי גבוה וירוק-עד. מוצאו בקרבת החוף המזרחי של מדינת קווינסלנד, באוסטרליה ובאיים אחדים הסמוכים אליה.
• לוהיאה מפושקת (Luehea divaricata) – עץ או שיח גדול שמוצאו ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי,
• מעוג (Lavatera) – השיח מעוג ימי הוא בעצם מין חלמית (Malva subovata) שמוצאו מאגן הים התיכון משמש כצמח נוי בהיקף קטן. פריחתו מאריכה, בגווני סגול. והשיח מעוג שיחני אף הוא מין חלמית (Malva arborea).
• פִירְמִיאָנָה (Firmiana Marsili) – המין פִירְמִיאָנָה פשוטה (Firmiana simplex (L.) W.Wight) – עץ נשיר, שמוצאו מיפן ומסין, ודומה לברכיכיטון ונבדל ממנו בעיקר בפרי הקרומי, שנפתח על פי רוב לפני הבשלתו ב-4 קשוות דמויות עלים, והזרעים כדוריים ומקומטים מצויים בשפתותיהן של הקשוות. בסוג ברכיכיטון הפרי מעוצה, נפתח עם הבשלתו בתפר הבטן, והזרעים צמודים לדופן המפוחית. העלים עגולים, דמוי לב, שסועים ל-3 עד 5 אונות עם חוד. הפרחים קטנים צהבהבים. העטיף פשוט (עלי כותרת נעדרים) עלי הגביע מופרדים קרוב לבסיסים וראשם מופשלים לאחור. בעבר הסוג פירמיאנה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
• ציבה (.Ceiba Mill) – סוג עצים גדולים ונשירים, שמוצאם ממקסיקו עד אמריקה הטרופית (אמריקה הדרומים). הסוג מונה 19 מינים. בישראל 3 מינים המשמשים כעצי נוי בגינות: ציבה מחומשת, כוריזיה הדורה וכוריזיה בקבוקית. שני האחרונים שויכו בעבר לסוג כוריזיה, וכולם שויכו למשפחת הבומבקיים שבוטלה ושולבה במשפחת החלמיתיים.
• קינף (Hibiscus cannabinus) – מינים מסוג זה משמשים כצמחי סיבים לייצור נייר. היקף הגידול קטן. מדובר בעשבים זקופים בעלי פרח צהוב. עונת הצמיחה בקיץ.
• שנויית (נקרא בעברית בעיקר בשם הלטיני – "אניסודונתיאה", Anisodontea) – השיח שנויית מחוספסת שמקורו בדרום אפריקה משמש לנוי. מדובר בשיח בגובה בינוני בעל פרחים קטנים יחסית למשפחה בצבעי ורוד. הפרחים מרובים, והפריחה חלה במשך כל השנה.

תמונות של לגונריית פטרסון

• 
• 
  זרעים של לגונריית פטרסון
• 
  זרעים של לגונריית פטרסון
• 
  פרי יבש ושחור לגונריית פטרסון
• 
  פרי של לגונריית פטרסון

לקריאה נוספת

• חן, קלרה ואחרים. (1983). החי והצומח של ארץ ישראל כרך 10, עמודים (221–227), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב.
• פינברון־דותן, נעמי ודנין, אבינעם. (1991). המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, (1243-1268). ירושלים, הוצאת כנה. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• חלמיתיים, באתר ITIS (באנגלית)
• חלמיתיים, באתר NCBI (באנגלית)
• חלמיתיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חלמיתיים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• חלמיתיים, באתר Tropicos (באנגלית)
• חלמיתיים, באתר GBIF (באנגלית)
• חלמיתיים, באתר IPNI (באנגלית)
• plant/mallow-plant חלמיתיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צמחי משפחת החלמיתיים באתר צמח השדה