טוד היינס

טוד היינס
Todd Haynes
	היינס בפסטיבל מונקלייר 2023
לידה	2 בינואר 1961 (בן 63); אנסינו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1985
מקום לימודים	אוניברסיטת בראון; בארד קולג'; בית הספר אוקווד ;
פרסים והוקרה	פרס חבר המושבעים של פסטיבל סאנדנס לדרמה אמריקאית (1991); פרס סטיבן קולזק של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה (2003); פרס סטלייט לבמאי הטוב ביותר (2003); פרס אינדפנדנט ספיריט לבימוי (2003); פרס חוג מבקרי הקולנוע של סן פרנסיסקו לבימוי (2002); פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לסרט הטוב ביותר (2002); פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לבימוי (2002); פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה (2007) ;
	פרופיל ב-IMDb

טוד היינס (באנגלית: Todd Haynes; נולד ב-2 בינואר 1961) הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק אמריקאי ממוצא יהודי. היינס נחשב לחלוץ של תנועת הקולנוע הקווירי החדש שפרצה בראשית שנות ה-90^[1].

ביוגרפיה

היינס נולד וגדל בלוס אנג'לס. אביו, אלן היינס, היה יבואן קוסמטיקה, ואמו, שרי לין (לבית סמלר), למדה משחק. היינס הוא יהודי מצד אמו. אחותו הצעירה גווינת היינס היא מוזיקאית.

היינס פיתח עניין בקולנוע בגיל צעיר, והפיק סרט קצר, "ההתאבדות" (1978), עוד בתיכון. הוא למד אמנות באוניברסיטת בראון, שם ביים את סרטו הקצר הראשון Assassins: A Film Concerning Rimbaud (1985), בהשראת המשורר הצרפתי ארתור רימבו (אישיות שהיינס התייחס אליה מאוחר יותר בסרטו I'm Not There). בבראון הוא פגש את כריסטין ואשון, שתמשיך להפיק את כל סרטיו העלילתיים. לאחר שסיים את לימודיו בבראון, היינס עבר לניו יורק, החל להיות מעורב בסצנת הקולנוע העצמאי בעיר, והשיק את Apparatus Productions, ארגון ללא מטרות רווח לתמיכה בקולנוע עצמאי.

קריירה

היינס זכה לתשומת לב ציבורית לראשונה עם סרטו הקצר והשנוי במחלוקת Superstar: The Karen Carpenter Story‏ (1987), המתאר את חיה ומותה הטרגיים של הזמרת קארן קרפנטר, תוך שימוש בבובות ברבי כשחקנים. היינס לא השיג רישיון מתאים לשימוש במוזיקה של קרפנטר, מה שגרר תביעה מצד אחיה המוזיקאי ריצ'רד קרפטר, שהוצג בסרט באור שלילי, ואסר על הפצתו. ברבוות השנים הסרט הפך לסרט פולחן^[2].

סרט הבכורה המלא של היינס "רעל" (1991), הוא מחקר פרובוקטיבי, בן שלושה חלקים, אודות תפיסות קוויריות בעידן האיידס. הסרט ביסס את מעמדו כדמות של קולנוע טרנסגרסיבי חדש. רעל זכה בפרס חבר השופטים הגדול של פסטיבל סאנדנס ונחשב ליצירה מכוננת של הקולנוע קווירי החדש. היינס זכה לשבחים נוספים על סרטו העלילתי השני Safe (1995), דיוקן סימבולי של עקרת בית שמפתחת רגישות בריאותית משונה. הסרט נבחר לסרט הטוב ביותר בשנות התשעים על ידי The Village Voice Film Poll. סרטו השלישי, "Velvet Goldmine" ‏(1998), הוא מחווה לעידן הגלאם רוק של שנות השבעים, המהווה מחווה ברורה ליוצרים מיתולוגיים כמו דייוויד בואי, איגי פופ ולו ריד הסרט זכה בפרס חבר השופטים המיוחד לתרומה האמנותית הטובה ביותר בפסטיבל קאן בשנת 1998 ולמועמדות לפרס האוסקר על עיצוב התלבושות הטוב ביותר.

היינס זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה קופתית עם סרטו הרביעי משנת 2002, "הרחק מגן עדן"^[3]. הסרט שנוצר בהשראת סרטיו של דאגלס סירק, היא מלודרמה-תקופתית המתרחשת בשנות החמישים, אודות עקרת בית שמגלה שבעלה הוא הומו ומפתחת רומן אסור עם הגנן האפרו-אמריקאי שלה. הסרט זכה בארבע מועמדויות לפרס האוסקר, כולל התסריט המקורי הטוב ביותר עבור היינס. בנוסף זכה הסרט בשורה של פרסים, בהם: פרסי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי, פרס איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס ופרס אינדפנדנט ספיריט^[4].

סרטו החמישי, "אני לא שם" (2007), הוא ביוגרפיה חופשית ולא ליניארית, המתארת פנים שונות של בוב דילן דרך שבע דמויות בדיוניות שגילמו חמישה שחקנים ושחקנית^[5]. את התסריט כתב יחד עם הקולנוען הישראלי אורן מוברמן^[6]. "אני לא שם" זכה לשבחי הביקורת ולמועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור קייט בלאנשט.

בשנת 2011 ביים היינס וכתב במשותף עם אחרים את סדרת המיני-סדרה HBO "מילדרד פירס", שגרפה 21 מועמדויות לפרס אמי לבידור בפריים טיים, וזכתה בחמשים, כמו גם ארבע מועמדויות לפרס גלובוס הזהב וזכייה לשחקנית הראשית קייט וינסלט^[7].

בשנת 2015 חזר היינס למסך הגדול עם סרטו העלילתי השישי, קרול. עיבוד לרומן הרומנטי של פטרישה הייסמית' "The Price of Salt"^[8]. הסרט מגולל סיפור אודות רומן אהבה אסור בין שתי נשים ממעמדות שונים וממוצאים שונים, בתחילת שנות ה-50 בניו יורק^[9]. הסרט זכה לשבחי המבקרים ולשבחים רבים, כולל מועמדות לפרס דקל הזהב, שש מועמדויות לפרס האוסקר, תשע מועמדויות לפרס באפט"א לקולנוע וחמש מועמדות לפרס גלובוס הזהב^[10].

בשנת 2017 יצא לאקרנים סרטו "מעשה פלאים", דרמה המתרחשת בשני צירי זמן, ש-50 שנים מפרידות ביניהם. האחד הוא 1927, השני 1977. הסרט הוא עיבוד קולנועי לספר ילדים מאויר באותו שם מאת בריאן סלזניק^[11]. החלק הראשון הוא בשחור לבן וללא דיאלוגים כסרט אילם מלווה במוזיקה בלבד ועוקב אחר קורותיה של ילדה חירשת הבורחת מאביה המנוכר רגשית ויוצאת לבדה לניו יורק כדי לחפש את אמה השחקנית (ג'וליאן מור). החלק השני מצולם בצבע מלא, עם פסקול עשיר, בו העלילה עוקבת אחר נער בן 12 שמעולם לא הכיר את אביו. לאחר שאמו נהרגת בתאונת דרכים והוא מאבד את יכולת השמיעה שלו בתאונה ביתית, הוא יוצא לבדו לניו יורק במטרה לאתר את האב האבוד^[12]. הסרט הוקרן בבכורה בתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע בקאן^[13]

ב-22 בנובמבר 2019 יצא לאקרנים הסרט פרשת המים ("Dark Waters"), מותחן-משפטי בבימויו. המבוסס על סיפור אמיתי על מאבקו ארוך השנים של עורך דין בתאגיד הכימיקלים דופונט, כדי לגרום לה להודות בנזק הבריאותי והכלכלי העצום שגרמה לתושבי וירג'יניה המערבית, כששפכה כמויות עצומות של פסולת רעילה למים במדינה^[14].

בשנת 2021 יצא לאקרנים סרט תיעודי שיצר על להקת הוולווט אנדרגראונד, שזכה לשבחי הביקורת^[15]. הסרט כלל קטעי ארכיון וראיונות, שחלק מהזמן המסך מפוצל, שהדוברים על המסך לצד תמונות הארכיון, בעוד המרואיין חולק זיכרונות במשבצת אחרת^[16].

בשנת 2023 יצא לאקרנים "הצצה ליחסים" סרט מתח פסיכולוגי בבימויו, בכיכובן של ג'וליאן מור ונטלי פורטמן^[17]

פילמוגרפיה כבמאי

קולנוע

סרטים באורך מלא

רעל (1991) - גם ערך
Safe ‏(1995)
Velvet Goldmine ‏(1998)
רחוק מגן עדן (2002)
אני לא שם (2007)
קרול (2015)
מעשה פלאים (2017)
פרשת המים (2019)
מחתרת הקטיפה (2021)
הצצה ליחסים‏ (2023)
Fever‏ (TBA)

סרטים קצרים

The Suicide ‏ (1978)
Assassins: A Film Concerning Rimbaud ‏ (1985)
Superstar: The Karen Carpenter Story ‏ (1987) - גם שיחק

טלוויזיה

Dottie Gets Spanked ‏ (1993)
מילדרד פירס (2011)
"All I Ever Wanted" פרק מתוך Enlightened ‏ (2013)
"I'm Still Here" פרק מתוך Six by Sondheim ‏ (2013)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טוד היינס בוויקישיתוף

טוד היינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
טוד היינס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
טוד היינס, באתר AllMovie (באנגלית)
טוד היינס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
טוד היינס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
טוד היינס, באתר AllMusic (באנגלית)
טוד היינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
טוד היינס, באתר Discogs (באנגלית)
הסרט הקצר Dottie Gets Spanked (1993) לצפייה ישירה
טוד היינס באתר sensesofcinema
טוד היינס, באתר היסטוריה וירטואלית
טוד היינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ נטע אלכסנדר, ראיון עם בי. רובי ריץ' | הקרב על הכבוד האבוד של הסרטים הקוויריים הישנים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013
^ Davis, Glyn (2008). Superstar: the Karen Carpenter story. Wallflower Press.
^ סוכנויות הידיעות, מבקרי ניו יורק מעדיפים את "הרחק מגן עדן", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2002
נילי ברקן, ‏לגברים היה קל יותר, באתר גלובס, 15 באפריל 2003
נסים דיין, ‏צבע גן העדן, באתר גלובס, 3 באפריל 2003
אורי קליין, גן עדן בלתי נראה, באתר הארץ, 26 במרץ 2003
^ "הרחק מגן עדן" זכה בפרס הסרט הטוב בתחרות הרוח החופשית, באתר הארץ, 23 במרץ 2003
^ אורי קליין, למה בוב דילן?, באתר הארץ, 4 בינואר 2008
דניאל פאיקוב, עכבר העיר, שום תשובה לא נישאת ברוח, באתר הארץ, 2 בינואר 2008
^ נירית אנדרמן, אורן מוברמן השתמש בתחילת דרכו ב"חוצפה ישראלית" רגע לפני תחילת צילומי הסרט הראשון בבימויו הוא מספר איך הגיע לתסריטאות במקרה, באתר הארץ, 23 באפריל 2008
^ רותה קופפר, מילדרד פירס: הכי רחוק מגן עדן, באתר הארץ, 18 במאי 2011
^ אורון שמיר, עכבר העיר, "קרול": רומן לסבי נטול אהבה, באתר הארץ, 7 בינואר 2016
^ אורי קליין, במאי הסרט המדובר "קרול", טוד היינס, מסביר מה משך אותו ברומן לסבי משנות ה-50, באתר הארץ, 9 בינואר 2016
^ נירית אנדרמן, הסרט "קרול" מוביל במספר המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2015
^ נירית אנדרמן, למה מגדיר טוד היינס את סרטו האחרון כ"טריפ אסיד לילדים"?, באתר הארץ, 29 במאי 2018
^ אורי קליין, ב"מעשה פלאים" של טוד היינס השכלתנות תופסת את המקום של הפלא, באתר הארץ, 29 במאי 2018
^ נירית אנדרמן, הסרט "Wonderstruck" מזכיר שאפשר לספר סיפור בעזרת תמונות, דימויים ומוזיקה, באתר הארץ, 19 במאי 2017
^ אורי קליין, "פרשת המים": טוד היינס מציג מאבק של יחיד נגד קפיטליזם דורסני, באתר הארץ, 17 בפברואר 2020
^ בן שלו, יש בסרט על "הוולווט אנדרגראונד" רגע אחד עוצר נשימה. כל השאר, קטיפה שחוקה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2021
^ אורון שמיר, הדוקו החדש "הוולווט אנדרגראונד" הוא מפץ אודיופוני מרחיב דעת ותודעה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2021
^ יעל שוב, ‏הטאבו האחרון בהוליווד: נטלי פורטמן וג'וליאן מור חודרות עמוק, באתר "Time Out ישראל", 24 בנובמבר 2023
פבלו אוטין, "הצצה ליחסים": סרט מתח פסיכולוגי עם הופעות מצוינות של ג'וליאן מור ונטלי פורטמן, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2023

[1] נטע אלכסנדר, ראיון עם בי. רובי ריץ' | הקרב על הכבוד האבוד של הסרטים הקוויריים הישנים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013

[2] Davis, Glyn (2008). Superstar: the Karen Carpenter story. Wallflower Press.

[3] סוכנויות הידיעות, מבקרי ניו יורק מעדיפים את "הרחק מגן עדן", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2002
נילי ברקן, ‏לגברים היה קל יותר, באתר גלובס, 15 באפריל 2003
נסים דיין, ‏צבע גן העדן, באתר גלובס, 3 באפריל 2003
אורי קליין, גן עדן בלתי נראה, באתר הארץ, 26 במרץ 2003

[4] "הרחק מגן עדן" זכה בפרס הסרט הטוב בתחרות הרוח החופשית, באתר הארץ, 23 במרץ 2003

[5] אורי קליין, למה בוב דילן?, באתר הארץ, 4 בינואר 2008
דניאל פאיקוב, עכבר העיר, שום תשובה לא נישאת ברוח, באתר הארץ, 2 בינואר 2008

[6] נירית אנדרמן, אורן מוברמן השתמש בתחילת דרכו ב"חוצפה ישראלית" רגע לפני תחילת צילומי הסרט הראשון בבימויו הוא מספר איך הגיע לתסריטאות במקרה, באתר הארץ, 23 באפריל 2008

[7] רותה קופפר, מילדרד פירס: הכי רחוק מגן עדן, באתר הארץ, 18 במאי 2011

[8] אורון שמיר, עכבר העיר, "קרול": רומן לסבי נטול אהבה, באתר הארץ, 7 בינואר 2016

[9] אורי קליין, במאי הסרט המדובר "קרול", טוד היינס, מסביר מה משך אותו ברומן לסבי משנות ה-50, באתר הארץ, 9 בינואר 2016

[10] נירית אנדרמן, הסרט "קרול" מוביל במספר המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2015

[11] נירית אנדרמן, למה מגדיר טוד היינס את סרטו האחרון כ"טריפ אסיד לילדים"?, באתר הארץ, 29 במאי 2018

[12] אורי קליין, ב"מעשה פלאים" של טוד היינס השכלתנות תופסת את המקום של הפלא, באתר הארץ, 29 במאי 2018

[13] נירית אנדרמן, הסרט "Wonderstruck" מזכיר שאפשר לספר סיפור בעזרת תמונות, דימויים ומוזיקה, באתר הארץ, 19 במאי 2017

[14] אורי קליין, "פרשת המים": טוד היינס מציג מאבק של יחיד נגד קפיטליזם דורסני, באתר הארץ, 17 בפברואר 2020

[15] בן שלו, יש בסרט על "הוולווט אנדרגראונד" רגע אחד עוצר נשימה. כל השאר, קטיפה שחוקה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2021

[16] אורון שמיר, הדוקו החדש "הוולווט אנדרגראונד" הוא מפץ אודיופוני מרחיב דעת ותודעה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2021

[17] יעל שוב, ‏הטאבו האחרון בהוליווד: נטלי פורטמן וג'וליאן מור חודרות עמוק, באתר "Time Out ישראל", 24 בנובמבר 2023
פבלו אוטין, "הצצה ליחסים": סרט מתח פסיכולוגי עם הופעות מצוינות של ג'וליאן מור ונטלי פורטמן, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]


היינס בפסטיבל מונקלייר 2023
לידה	2 בינואר 1961 (בן 63) אנסינו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1985
מקום לימודים	אוניברסיטת בראון בארד קולג' בית הספר אוקווד
פרסים והוקרה	פרס חבר המושבעים של פסטיבל סאנדנס לדרמה אמריקאית (1991) פרס סטיבן קולזק של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה (2003) פרס סטלייט לבמאי הטוב ביותר (2003) פרס אינדפנדנט ספיריט לבימוי (2003) פרס חוג מבקרי הקולנוע של סן פרנסיסקו לבימוי (2002) פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לסרט הטוב ביותר (2002) פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לבימוי (2002) פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה (2007)
פרופיל ב-IMDb