יהונתן גפן

יהונתן גפן (22 בפברואר 1947 – 19 באפריל 2023) היה משורר, מחזאי, סופר, עיתונאי, סאטיריקן, פובליציסט, עורך, תסריטאי, פזמונאי, מתרגם, קומיקאי ומנחה ישראלי.

יהונתן גפן

גפן, סביבות 1993
לידה	22 בפברואר 1947 ב' באדר ה'תש"ז נהלל, פלשתינה (א"י)
פטירה	19 באפריל 2023 (בגיל 76) כ"ח בניסן ה'תשפ"ג בית יצחק, ישראל
מדינה
מקום קבורה	נהלל
שפות היצירה	עברית
תחום כתיבה	מחזאות, סיפורת, פזמונאות, טור בעיתון
סוגה	פזמונאות כללית, פזמונאות ילדים, סאטירה
יצירות בולטות	הכבש השישה עשר
תקופת הפעילות	1966–2023 (כ־57 שנים)
בת זוג	נורית מקובר גפן אווה חדד
צאצאים	אביב גפן, נטשה רות גפן, שירה גפן
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים (2013) פרס ברנשטיין

יהונתן גפן לצידה של אשתו הראשונה נורית גפן (מקובר), 1992

גפן כתב מאות שירים ופזמונים מוכרים למבוגרים ולילדים. ספרו לילדים "הכבש השישה עשר" הפך לתקליט פורץ דרך ואחד הנמכרים בכל הזמנים. כמו כן, כתב סיפורת ומחזות שזכו להצלחה.

ביוגרפיה

יהונתן גפן נולד, גדל והתחנך במושב נהלל. נולד לישראל גפן ולאביבה לבית דיין, אחותו של משה דיין. היה הבכור במשפחה ולו שלוש אחיות: נורית גפן בצר, זהר בצר וענת בן ארי. גפן היה נינו של הרב שם טוב גפן.

שירות צבאי

גפן התגייס לצה"ל ושירת בצנחנים. הוא שובץ בגדוד 202, בפלוגה עליה פיקד מתן וילנאי, עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שירת בחטיבת גולני כמפקד מחלקה בגדוד 17 ולחם במלחמת ששת הימים בשכם וברמת הגולן, בין השאר בקרב תל פאחר. בהמשך שימש גפן כקצין מודיעין בגדוד 12 והשתחרר בדרגת סגן.

במהלך שירותו הצבאי, בנובמבר 1967, מתה אמו אביבה, מנטילת מנת יתר של תרופה. בספרו "אשה יקרה" גילה גפן שלדעתו מדובר בהתאבדות, וכי אמו הייתה שרויה בדיכאון.

מגורים בתל אביב ולונדון

עם שחרורו בשנת 1969 עבר לתל אביב ופרסם כמה שירים על פי עצתו של המשורר הנערץ עליו, נתן אלתרמן. גפן הרבה לשבת בכסית, שם התחכך בבוהמה הישראלית והיה חבר בחבורת לול המוערכת.

יהונתן ונורית גפן, 1968

ב-1969, בגיל 22, נישא לאשתו הראשונה נורית גפן מקובר, אותה הכיר לו חברו שלום חנוך. מנישואים אלו נולדו לו שירה גפן (1971) מחזאית, סופרת ויוצרת ואביב גפן (1973) זמר ויוצר. השניים היו נשואים למעלה מ-20 שנים, ולאחר מכן התגרשו.

ב-1970 הועלתה הצגה מוזיקלית שכתב, "קרחת", בהפקת מיקי פלד, ובהשתתפות אברהם מור, שולה חן, קובי רכט וקובי אושרת. באותה שנה נסע לאנגליה ללימודים באוניברסיטת קיימברידג'.

עם חזרתו לארץ ב-1972 התגורר בתל אביב והחל לכתוב טור שבועי בעיתון "מעריב".

מלחמת יום הכיפורים

בשנת 1973, במהלך שירות המילואים שלו, לחם גפן במלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום, כקצין מבצעים בגדוד 48 של חטיבת הצנחנים "חוד החנית", עליו פיקד שמעון כהנר (קצ'ה), תחת אוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון. גפן לקח חלק במבצע אבירי לב של צליחת תעלת סואץ, ובקרבות בגזרת אסמאעיליה.

חודש שלם של לחימה, התחפרות בשוחות, ספיגת הפגזות וספירה יומית של הרוגים ופצועים היו בשביל גפן סיוט מתמשך, שליווה אותו לכל ימי חייו. כדי לברוח מהסיוטים החלו הוא וחברו הטוב לשתות כמות גדולה של קוניאק זול בצירוף של כדורי מרץ שנבזזו מחגורים של גוויות של חיילים מצרים.

גפן חזר מהמלחמה אל משפחתו, שכללה אז את בנו אביב, שהיה תינוק בן חצי שנה כאשר החלה המלחמה. לטענתו הוא חזר כ"רוח רפאים" שאינו יכול לתפקד לא כבעל, לא כאבא ולא ככותב. הוא התעורר כל לילה עקב סיוטים חוזרים מהקרבות. באותה התקופה לא הייתה מודעות לטיפולים להלם קרב, והוא ניסה להתמודד עם הסיוטים על ידי שתיית אלכוהול, דבר שהביא עימו רגשי אשמה ובושה. האלכוהוליזם תואר בהמשך על ידי בנו אביב גפן בשיריו, דבר שגרם צער ליהונתן. רק לאחר שנים רבות סיפר גפן את הרקע שהביא אותו לבריחה לאלכוהול.

לאחר מלחמת יום הכיפורים חבר לישעיהו בן-פורת, איתן הבר, אורי דן, אלי לנדאו, חזי כרמל ואלי תבור לכתיבת הספר "המחדל", במטרה שההנהגה המדינית והצבאית במלחמת יום הכיפורים תפנה את מקומה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים

בשנת 1974 העלה יחד עם דני ליטני מופע בשם "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול", שזכה להצלחה גדולה מאוד. היה זה הראשון מבין מספר רב של מופעים שהעלה, המתאפיינים בשירים אשר חלקם מקוריים שלו וחלקם מתורגמים ובקטעי סטנד-אפ המושפעים מלני ברוס ומשופעים בביקורת כלפי הממסד, הצבא והחברה. סימני ההיכר שלו הם בין השאר שנינותו וסגנונו הייחודי – ספק שירה ספק דקלום.

ב-1975 העלה יחד עם דני ליטני ואחרים את המופע "מכתבים למערכת", שזכה להצלחה מרובה. אלבום המופע יצא ב-1976.

בשנת 1977 חווה גפן טרגדיה משפחתית נוספת כשאחותו נורית התאבדה.

מספר ספרים של גפן מכילים איורים של אחותו, נורית גפן בצר. ביניהם "שירים שענת אוהבת במיוחד", "יום אחד... כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד" ו"הכוכבים הם הילדים של הירח".

בשנת 1978 פרסם גפן את ספר שירי ילדים "הכבש השישה עשר". הספר לא זכה להצלחה גדולה, אבל בעקבותיו הפיק דודו אלהרר תקליט המבוסס על שירי הספר. ב-22 בנובמבר 1978 יצא לאור התקליט בהשתתפות גפן, יהודית רביץ, גידי גוב, דויד ברוזה ויוני רכטר. האלבום זכה להצלחה גדולה ותרם לפרסומו של גפן.

שנותיו המאוחרות

לאחר גירושיו מנורית גפן, חברו יאיר לפיד הכיר לו את השחקנית אווה חדד שהייתה אשתו השנייה. השניים גרו יחד בניו יורק. מנישואים אלו נולדה ב-1995 בתו נטאשה, אולם גם נישואיו לחדד הסתיימו בגירושין. מאוחר יותר, ניהל גפן מערכת יחסים קצרה עם שרי אנסקי.

בשנים האחרונות לחייו התגורר במושב בית יצחק שבעמק חפר.

מצבו הבריאותי ופטירתו

בערוב ימיו פיתח אלופציה אראטה, מה שהשפיע על רוחו וגרם לו להפחית במספר הופעותיו הציבוריות.

גפן נפטר בביתו ב-19 באפריל 2023 בגיל 76, לאחר שלקה באירוע לבבי בעקבות מחלת טרשת העורקים. הוא נקבר בבית העלמין בנהלל בסמוך לקברו של דודו, משה דיין, ולצד בן דודו, אסי דיין.

יצירתו

משורר לילדים

עוד בהיותו חייל, בגיל 19 הוציא גפן ספר פזמונים ראשון: "שירים שענת אוהבת במיוחד". כתיבת הספר התחילה כמכתבים מחורזים לאחותו ענת בת הארבע, אשר כונסו לאחר מכן לספר ילדים מצליח. את רוב שירי הילדים כתב לילדיו, אביב, שירה ונטאשה. הם מתאפיינים בנימה אישית ובנגיעות בנושאים כואבים. ספר שירי הילדים המוכר והמצליח ביותר שלו הוא "הכבש השישה עשר". השירים בספר זה הולחנו ב-1978 ברובם על ידי יוני רכטר לאלבום באותו שם שנחשב כפורץ דרך בתחום שירי הילדים וגם אחד האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בתולדות הזמר העברי. מוזיקאים נוספים שהלחינו שירים באלבום היו דויד ברוזה, יצחק קלפטר, עדה נוסטוביץ' ושפי ישי. בין השירים מהאלבום היו "איך שיר נולד", "אני אוהב", "הילדה הכי יפה בגן" ו"גן סגור" והסיפור "האיש הירוק". שלוש שנים לאחר מכן, קורין אלאל הלחינה וביצעה שיר נוסף מ"הכבש השישה עשר", "שיר לשירה". בשנת 2014 זכו גפן ורכטר בפרס אקו"ם לתרומה מיוחדת בתחום היצירה לילדים, על יצירתם "הכבש השישה עשר".

שיר ילדים נוסף שכתב גפן הוא "הייתי הילד הכי קטן בכיתה", שהלחין עוזי חיטמן ושרה ציפי שביט. אריק איינשטיין הקליט עבור אלבומי הילדים שהוציא "הייתי פעם ילד" ו"האריה היונה ותרנגולת כחולה" מספר שירי ילדים שכתב גפן, כ"הצריך הזה" ו"כמה שרציתי כלב".

לטענת המבקרת עופרה רודנר, גפן נמנה עם הראשונים שכתבו נונסנס בעברית, בהשפעת עודד בורלא.

משורר ופזמונאי למבוגרים

כמשורר למבוגרים עסק גפן בעיקר בנושאי בדידות, זוגיות וביקורת סאטירית על מצב החברה והמדינה. שיריו ידועים בשנינותם ובדימויים מקוריים. חלק מהשירים שפרסם בספריו הולחנו. כמו כן כתב פזמונים רבים, בהם פזמונים לתוכניות הבידור והסאטירה שכתב והעלה.

אחד משיתופי הפעולה המוכרים ביותר של גפן הוא עם הזמר דויד ברוזה, שעבורו כתב עשרות פזמונים, ובהם "יהיה טוב", "סניוריטה", "סתיו מסוכן", "ביקור מולדת", "חיפה חיפה" ו"דניאלה". ברוזה הוציא שני אלבומים שהורכבו ברובם מתרגומיו של גפן לשירים ספרדיים, "האשה שאיתי" ב-1983 ו"ברוזה" ב-1984.

שיתוף פעולה נוסף של גפן היה עם יצחק קלפטר, שהלחין ושר את שיריו "לוקח את הזמן", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" ו"עד עולם אחכה" שאותו שר עם יעל לוי, וכן הלחין ללוי את שיריו של גפן "בלדה לנאיבית" ו"אי ירוק בים". זמר נוסף שהרבה לשיר את שיריו הוא אריק איינשטיין, שבין היתר ביצע את השירים "כשאת בוכה את לא יפה", "דון קישוט" (אותו כתב על אייבי נתן), "גן של שושנים", "אחינועם לא יודעת" ו"יכול להיות שזה נגמר".

פזמונים מוכרים נוספים שכתב גפן הם: "אמץ" שנכתב בטיפוגרפיה מיוחדת המשרתת את תכנו של השיר – ההשראה לשיר זה נלקחה מן השיר "גשר צר" שהלחינה נעמי שמר על מילותיו של רבי נחמן – "יותר" בביצועם של 'צוות הווי' בני עקיבא ועדנה לב, "ככה את רצית אותי" של להקת תמוז, "פחות אבל כואב", "נד נד" ו"מעבר לגדר" של יהודה פוליקר, "קר שם בחוץ" של רמי קלינשטיין, "מקום לדאגה" של מתי כספי, "הנסיך הקטן" של שם טוב לוי, "זה היה סיפור של חורף" ו"אבא סיפור" של מיקי גבריאלוב, "אין מדינה לאהבה" ו"פרפרה" של צביקה פיק, "אתם זוכרים את השירים" (אותו פרסם במעריב במהלך מלחמת יום הכיפורים) ו"שיר אהבה פוליטי" של חנן יובל, "אוריה החיתי" של שולה חן, "אחרי שאהב" ו"ארץ מולדת" של ריטה, "שיר בין ערביים" של שלמה יידוב, "שיר לשירה" של קורין אלאל, "שיר אישה בחורף" של ירדנה ארזי, "מי מפחד מגברת לוין" של השלושרים, "ישראלים מצחיקים" של אריאל זילבר, "ערב של יום בהיר" של אפרים שמיר ו"יונתן סע הביתה" של אושיק לוי.

סופר ילדים

גפן פרסם מספר ספרי ילדים ביניהם "יום אחד...כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד", "ילד הכרובית" ו"אלרגיה".

סופר למבוגרים

ספריו עוסקים לרוב בהתבוננות בחייו ובחיי הסובבים אותו בניסיון להבין את מניעיהם, דרכיהם ומטרותיהם בקטע זמן מוגבל כדי להעניק לרצף האירועים משמעות כלשהי. ספרו המוכר ביותר הוא "אישה יקרה", שבו ניסה להבין מדוע התאבדה אמו. יש שטענו^{[דרוש מקור: מי?]} כי הספר "צהוב" מאחר שהוא מתחשבן בו עם דמויות מחייו, כמו דודו משה דיין.

בספרו רב המכר "חומר טוב", התחשבן באופן נוקב ואכזרי עם עצמו בצעירותו, עם רעיו לחבורת לול ובייחוד עם אורי זוהר. המבקר מנחם בן טען ל"מנגנון מובנה של אי דיוק" בכתיבתו של גפן, אך תיאר את קריאת ספרו כ"תענוג". לעומתו, אמיר בן-דוד, מצא את הספר יומרני, רדוד ושקרי^{[דרוש מקור]}.

ספרו "עלייתו ונפילתו של ה-y" הוא מבחר מבין המדורים ומהמאמרים שפורסמו בעיתון "מעריב" בין השנים 2000–2005. מחצית מהתקופה הזאת התגורר יהונתן גפן בניו-יורק ובבוסטון.

עיתונאי

גפן עסק גם בכתיבה עיתונאית. הוא כתב למעלה מ-40 שנה (1972–2013) מדור פובליציסטי קבוע במוסף "סופשבוע" של העיתון "מעריב", על אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע לצד הגיגים אחרים, חלקם על חייו האישיים. במדור זה, שהיה הומוריסטי ברובו, הוא הביע את דעותיו הפוליטיות השמאלניות. ב-1991 כיהן כשנה וחצי ככתב העיתון בלונדון, ב-1994 כיהן שנתיים ככתב העיתון בניו-יורק, וב-2001 כיהן שנתיים ככתב העיתון בבוסטון. באוקטובר 2013 התפטר ממעריב והפסיק לכתוב בו טור קבוע, לאחר 41 שנות כתיבה במוסף סופשבוע של העיתון. ב-2014 עבר גפן לפרסם טור בעיתון "הארץ".

גפן היה אחד מקבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, ישעיהו בן-פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור) שפרסמה בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שהתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, שבה היה מגויס לחטיבה 55. בספר ביקורת על מחדלי המלחמה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואובדן הציוד שהיו בהם. הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל והשתלב בגל המחאה נגד הממשלה.

גפן היה מזוהה עם השמאל וספג תכופות ביקורת על דבריו. גפן העיד על עצמו שהוא קיבל מכתבי נאצה רבים.

מחזאי

גפן הרבה לעסוק במחזותיו המקוריים במיתוסים החלוציים שהיו מושרשים במדינה בשנים עברו והתרסקותם בחברה הישראלית בתקופות מאוחרות יותר, או "הצבר ושברו".

המחזה "קשר אייר", אותו פרסם בעקבות מבצע שלום הגליל (אם כי כתיבתו החלה קודם למבצע), מתאר התרחקות מהמדינה אצל ילידי הארץ. המחזה עוסק במסיבה שמארגן נשיא המדינה ביום העצמאות לילידי ה' באייר, אך במהרה מתגלה כי אותם אנשים (חוזר בתשובה, מתנחלת, הוליסטית ועוד) לא מעוניינים להגיע כיוון שעיסוקיהם הפרטיים מעניינים אותם יותר.

המחזה "נומה עמק" עסק בהתרסקות האידיליה של ההתיישבות העובדת דרך סיפורו של צעיר החוזר ארצה לכפר הולדתו בעקבות פטירתו של אחיו ומגלה בכפרו ובמשפחתו הקרובה מציאות שונה ממה שהוא הכיר מנעוריו. המחזה הועלה בבית ליסין בכיכובה של דבורה קידר. המחזה "פטרה" עסק במיתוס הגבורה של שנות החמישים (שסמליו הבולטים היו הצנחנים ויחידה 101, מאיר הר-ציון והמסעות המסוכנים לפטרה) והתנפצותם של אותם מיתוסים במציאות של ימינו. במחזה "ג'וני הלך" עסק גפן בתרבות השכול וההנצחה של חללי צה"ל דרך דמותו של אח שכול אלכוהוליסט המגלה שחי למעשה את חייו של אחיו המת, שנהרג מאש כוחותינו במלחמה.

גפן הרבה לעבוד במחזותיו עם הבמאי אלדד זיו.

מבצע וסאטריקן

גפן העלה כעשרה מופעי בידור וסאטירה שרצו ברחבי ישראל וזכו להצלחה רבה. ההופעות כללו מערכונים שלו, תרגומי שירים מאנגלית והופעות אורח של זמרים. מרבית ההופעות הונצחו באלבומים.

יהונתן ואביב גפן בהופעה, 2005

ב-1974 העלה גפן את המופע "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכל" יחד עם דני ליטני, ישראל בורוכוב ודני פאר. בהקלטת המופע באפריל 1974 בצוותא השתתפו גם מתי כספי (תופים, קונגס וחליל), שלום חנוך (קולות) ואריאל זילבר (קולות). באלבום שלושה תרגומים של גפן לשירים של בוב דילן: Blues To The North Country Girl, Blowin' in the Wind שתורגם כ"בלוז לנערה מארץ הצפון" ו-Masters Of War, שתורגם כ"אדוני המלחמה". את שני השירים הראשונים שר ליטני, ואת השלישי הקריא גפן. כמו כן כלל המופע קטעים חצי מתורגמים וחצי מאולתרים על פי הקומיקאי לני ברוס ("לגמור", "מיהו יהודי"). המופע זכה להצלחה רבה ורץ כ-300 פעמים.

עוד ב-1974 השתתף גפן בכתיבת ההצגה הסאטירית "המלחמה האחרונה" יחד עם אפרים סידון, קובי ניב וב. מיכאל, שהוצגה בתיאטרון בימות ב-1974.

ב-1975 עלה המופע "מכתבים למערכת", יחד עם דני ליטני (הלחנה), חיים רומנו (תופים וגיטרה חשמלית) דני פאר (קלידים) ומיקי גבריאלוב (בס וקולות רקע). ליטני הלחין את רוב שיריו של גפן למעט "מראת פלאים" בתרגום מליאון ראסל ו"אבא סיפור" בלחן ושירה של גבריאלוב. בחלק מההופעות שולב יענקל'ה רוטבליט. גם מופע זה זכה להצלחה מרובה. אלבום המופע יצא ב-1976.

ב-1977 עלה המופע "שיחות סלון". לשם אלבום זה הקים גפן להקה חדשה בשם "להקה טובה", שהורכבה מיעל לוי (שירה ודקלום), יצחק קלפטר (שירה וגיטרה), דני פאר (קלידים ופסנתר), ישראל בורוכוב (בס וקולות) ודון הרווי (תופים). לאחר הופעות ספורות לקה קלפטר במשבר נפשי ועזב. במקומו נכנס ל"להקה טובה" דויד ברוזה והמופע רץ עוד כשנה. ב-1978 הוקלט האלבום בהשתתפות ברוזה אך עם לחניו של קלפטר. את האלבום הפיק דני סנדרסון, שגם השתתף בו בליווי יחד עם איקי לוי. באלבום זה גם הוקלט השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, "יהיה טוב" (שיר שלום 349/א'), שנכתב במהלך המופע והפך ללהיט. במופע זה נכללו שירים מצליחים נוספים שכתב גפן, ובהם "עד עולם אחכה" ו"אי ירוק בים".

ב-1978 עלה המופע "אדם וחֲבָל". גפן לא ביצע בעצמו את המופע, אלא כתב לו את השירים והמערכונים. במופע הופיעו מיקי גבריאלוב וסמדר וימזר (שבהמשך הוחלפה על ידי קורין אלאל) בשירה וטוביה צפיר ודובי גל במערכונים. בין השירים שבוצעו במופע היה "זה היה סיפור של חורף" שבוצע בדואט על ידי גבריאלוב ווימזר. המופע יצא על גבי תקליט.

ב-1979 העלה גפן את המופע "קוראים לזה אושר", בעיבוד מוזיקלי של עדי רנרט עם אסתר שמיר ויואל לרנר. מתוך המופע בלט השיר "מחר אזיל דמעה". באותה שנה יצאו חלק משירי המופע באלבום בשם "המעיל". רנרט הלחין וניגן בפסנתר וקלידים. בהקלטות האלבום השתתפו חיים רומנו, שלמה יידוב, מזי כהן, שם טוב לוי, דפנה ארמוני ועוד.

ב-1980 עלה המופע "מדינה בלוז", שהתאפיין באווירה ג'אז-בלוזית, עם פטר ורטהיימר בסקסופון ונגנים נוספים, ובליווי של הרקדנית סיגי סלע.

ב-1981 העלה גפן את המופע "דויד ויהונתן", מופע דואט של ברוזה וגפן שהורכב משירים וקטעי סאטירה הקשורים אחד לשני לרוב. ברוזה ניגן בגיטרה ושר וגפן הקריא שירים. חלק מהשירים היו בלחנים שהופקו כבר קודם לשיריו של יהונתן גפן וחלקם היו חדשים. שירים לא מקוריים שהיו במופע הם "הילדה הכי יפה בכפר" שנכתב על ידי דה גונגורס, הולחן על ידי פאקו איבנז ותורגם לעברית, "אלוהים לצדנו" שכתב והלחין בוב דילן ו"שיר העמק" של נתן אלתרמן ודניאל סמבורסקי. האלבום הוקלט באפריל 1982. מופיעה שם גרסה מחודשת ל"יהיה טוב".

ב-1984 העלה גפן מופע משותף עם שלמה גרוניך בשם "הווי ובידור", שבו חזר לבקר את מלחמת שלום הגליל. המופע תועד על גבי תקליט.

ב-1985 חזר גפן להופיע עם דני ליטני, במופע "זה הכול בין שניים", שהכיל לרוב קטעים ישנים. המופע רץ כ-15 פעמים. השיר "האיש שבקיר" מהמופע נאסר להשמעה ברדיו מתוך חשש לפגיעה במנחם בגין.

ב-1986 בעקבות מעברו למגורים באזור נתניה ומשבר גיל הארבעים, העלה גפן את המופע "על הפנים", שבו שיתף פעולה עם אלון אולארצ'יק (בס וגיטרה) ורמי לוין (פסנתר וקלידים). המופע לא יצא בהקלטה מסחרית, אבל הוקלט לקול ישראל.

ב-1988 עלה המופע "טוב נבוט בעד ארצנו", עם גני תמיר (שירה), גיורא קנת (גיטרה) ועידן סוכובלבסקי (קלידים). המופע הביע ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בימי האינתיפאדה הראשונה, אך היה מעודן יחסית מוזיקלית בהשראת ג'אז ותיק (כגון קול פורטר). המופע יצא על גבי תקליטור. מערכון מתוך המופע נפסל לשידור ברגע האחרון בתוכנית סיבה למסיבה, לאחר שכבר צולם, בהוראת מנהל רשות השידור אורי פורת.

ב-1989 העלה את מופע הבידור "פלסף". לראשונה, המופע לא כלל קטעי מוזיקה. בניגוד למופעים קודמים, גפן לא עסק במופע בנושאים פוליטיים, אלא בדיון הומוריסטי על תופעות חברתיות.

ב-2004, לאחר 4 שנים שבהן חי בארצות הברית, חזר גפן לבמה עם מופע חדש בשם "רק דגים מתים שוחים עם הזרם", שבו שילב קטעי דיבור סאטיריים ושירה. יחד איתו הופיעו דין דין אביב בשירה וכלי הקשה, דנה עדיני בשירה וורד יעקב-פיקר בקלידים. קטעים מהמופע מופיעים באלבום האוסף המשולש של שירים והופעות של גפן ב-2008.

גפן מדקלם את מילות השיר "האשה שאיתי" במופע מיוחד לציון 25 שנה לאלבום, 2009

ב-2008 עלה המופע מראת פלאים, מופע משותף לגפן עם דניאל סלומון, שבו שולבו מונולוגים סאטיריים של גפן ושיריו של סלומון.

בשנת 2009 יצא לאור דיסק-ספר בהוצאת עם עובד בשם "אומר שירי אהבה", ובו 29 שירים פרי עטו של גפן, מכל התקופות, המוקראים על ידיו, ועטופים במוזיקה שנכתבה, עובדה והופקה מוזיקלית במיוחד לפרויקט על ידי יונתן בר גיורא. הפיק אמנותית רפי קינן.

בשנת 2012 חזר גפן אל הבמה עם מופע חדש בשם "יהונתן גפן - האיחוד", בניהולו האמנותי של דרור נחום ובהשתתפות המוזיקאיות ורד פיקר (שירה ופסנתר) וסיון טלמור (שירה וגיטרה). המופע כולל מונולוגים סאטיריים של גפן, תרגומים שלו לשירים של גיבורי התרבות שלו וקלסיקות כמו "יכול להיות שזה נגמר", "לילה טוב", "הבלדה על חדווה ושלומיק", "אבשלום" ועוד.

בתחילת 2014 החל להגיש את התוכנית "אומרים שהיה פה" בטלוויזיה החינוכית בעריכת דרור נחום ועידו רוזנטל. באותה שנה החל גם את מסע ההופעות לילדים איך שיר נולד? המבוסס על "הכבש השישה עשר" ושירי ילדים נוספים מתוך "הייתי פעם ילד" ועוד. המופע עלה בשילוב המוזיקאים ורד פיקר (שירה ופסנתר), סיון טלמור (שירה, יוקולילי, קסילופון), שאותה החליפה ב-2016 מיקה קרני (שירה וכינור) ויונתן ארצי (שירה וגיטרה, שהוא בנו הצעיר של שלמה ארצי). עוד באותה שנה הועלה לראשונה המופע "ערב של יום בהיר" של גפן ו"תזמורת המהפכה", שבו בוצעו קטעי סאטירה על ידי גפן בלווי תזמורתי לצד עיבודים תזמורתיים לשיריו שבוצעו על ידי אסף אמדורסקי, ורד פיקר, נעם רותם, אפרת בן צור וסיוון טלמור.

בתחילת 2015 חזר המופע "דויד ויהונתן", של גפן וברוזה, לסיבוב הופעות. גם בהופעות אלו ברוזה ניגן בגיטרה ושר וגפן הקריא שירים. מופע זה כלל בעיקר שירים ישנים אך שולבו בנוסף מונולוגים חדשים. המופע רץ בתקופת מערכת הבחירות ואחריה, וכלל ביקורת רבה על המדינה.

בשנת 2016 הופיע גפן עם מאור כהן במופע קומי מוזיקלי. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2018, יצאו השניים בסיבוב הופעות רשמי, שכלל שירים ישנים של גפן, ביחד עם מונולוגים חדשים ושירים חדשים שנכתבו במיוחד למופע זה. המופע אף כלל חומרים של כהן עצמו, דבר שלא היה נהוג בהופעות של גפן לפני. גם במופע זה השתתפה ורד פיקר (פסנתר, שירה וקולות).

בשנת 2017 הגיש תוכנית נוספת בטלוויזיה החינוכית "העולם עצוב אז צוחקים" על תולדות ההומור בארץ.

מתרגם

יהונתן גפן תרגם יצירות רבות. בין תרגומיו הבולטים אפשר למצוא את "המיזנתרופ" של מולייר ושירים בחלקו השני של "חתולשלאפאחד", חלקם משפת המקור וחלקם מאנגלית.

פרויקט התרגום הבולט של גפן הוא אוסף שירים ספרדיים שתרגם לעברית ודויד ברוזה הוציא אותם בתקליט "האשה שאיתי" (1983), שנחשב לאחד התקליטים המצליחים בישראל. בתוכניתו של יואב קוטנר על תולדות הרוק הישראלי "סוף עונת התפוזים - סיפורו של הרוק הישראלי", סיפר ברוזה שיום אחד במהלך אחד מפסטיבלי "נביעות" בנואיבה שמע אותו גפן מנגן ושר לעצמו שיר ספרדי. גפן שאל אותו על מה השיר וברוזה סיפר. כך נוצר האלבום "האשה שאיתי" כולו. מפני שגפן לא ידע ספרדית ברוזה סיפר לו באופן כללי על מה השיר, או תרגם מילולית, וגפן סידר וחרז. בין להיטי האלבום היו "האשה שאיתי" ו"סיגליות". ב-1984 הוציא ברוזה אלבום נוסף שהורכב ברובו מתרגומיו של גפן לשירים ספרדיים, "ברוזה".

ב-1983 הוציא הזמר אריק סיני את האלבום "בסוף מעגל", שהורכב כולו מתרגומים של גפן לשירים אנגליים. מאלבום זה התפרסמו בעיקר השירים "בסוף מעגל" ו"ילד ירוק".

גפן גם תרגם את השיר "טמבל" ("דורצ'ינה") של ולדימיר ויסוצקי מרוסית. תרגומו הושר על ידי ארקדי דוכין, באלבומו "רוצה ויהיה" מ-1989, שהורכב כולו משירים מתורגמים של ויסוצקי.

ב-2012 העלה תיאטרון הספרייה את המחזה "קרוב יותר" בתרגומו של גפן.

דעותיו ופעילותו הפוליטית

ככותב וכפעיל פוליטי ביטא גפן עמדות של שמאל פוליטי, ויצא נגד מיליטריזם. מסיבה זו, סירב גפן לכתוב שירים ללהקות צבאיות, חרף בקשות רבות ממנו לעשות זאת. בין השאר, הוא הביע עמדות נגד מלחמת לבנון הראשונה והכיבוש בשטחים. לעיתים קרובות עמדותיו גררו ביקורת של אנשי ציבור ואזרחים. חלקם^{[דרוש מקור: מי?]} טענו כי גפן "איננו יהודי" (בתגובה כתב את השיר "מיהו יהודי?"). הוא ספג איומים על חייו וקריאות לחרמות על יצירתו. הוא טען כי "אני רואה לעצמי חובה לבקר ולכתוב על עוולות קטנות, אבל אני לא רואה עצמי כפותר אותן".

ב-1982, בעת מלחמת לבנון הראשונה, הצטרף גפן להופעות במסגרת שירות מילואים יחד עם דויד ברוזה ויהודה עדר בפני חיילים בדרום לבנון. על אף שמיתן את רוב אמירותיו בפני החיילים, הורד גפן מהבמה לאחר שהפציר מהחיילים שהופיע מולם לא להיכנס לביירות. הדבר הביא למעצרו, והוא היה אמור לעמוד לדין בפני הקח"ר תא"ל אבי זהר, אך בעקבות פציעה הוא לא עמד לדין. לאחר המלחמה היה מהבולטים שבמתנגדיה והופיע בעצרת "שלום עכשיו" בקריאה לחקירת טבח סברה ושתילה. באותה תקופה הוצג המחזה "קשר אייר" שכתב לתיאטרון בית לסין. את ביקורתו על מלחמת לבנון ביטא גפן שוב ב-1984, במופע "הווי ובידור" עם שלמה גרוניך.

בבחירות המקומיות של שנת 1998 למועצת תל אביב-יפו התמודד גפן במקום השני במסגרת רשימת "עוגן" בראשות ליעם פרנקפורט. גפן תיאר את מצעה של הרשימה כמבוסס על הומניזם, אקולוגיה ואסתטיקה. הרשימה זכתה ב-166 קולות (0.12% מכלל הקולות הכשרים) ולא נכנסה למועצה.

בשנת 2018, בעקבות מעצרה של עהד תמימי, נערה פלסטינית שצולמה כשהיא סוטרת לחייל צה"ל, כתב עליה גפן שיר קצר, בו ציין כי היא נולדה למציאות של "חמישים שנה של כיבוש והשפלות". גפן השווה אותה בשיר ל"דוד שסטר לגולית", ז'אן ד'ארק, חנה סנש ואנה פרנק. אנשי ציבור וכלי תקשורת רבים בישראל מחו נגד גפן עקב השיר, במיוחד לגבי ההשוואה בין תמימי לילדה היהודייה שנספתה בשואה, אנה פרנק. בעקבות השיר של גפן, הורה שר הביטחון אביגדור ליברמן למפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ שלא לראיין את גפן או להשמיע את שיריו. בתגובה טען היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי אין זה בסמכותו של השר להתערב בתכנים של תחנות הרדיו הצבאיות (גל"צ וגלגלצ). כעבור שבוע התנצל גפן על דבריו.

באוקטובר 2018 הצטלם גפן לרשת החברתית אינסטגרם בעודו לובש חולצה עם הכיתוב באנגלית "כל מה שמחבל מתפוצץ צריך זה חיבוק", שעורר סערה רבה במדיה החברתית ובתקשורת. בין היתר הביא למחאה מצד משפחות ישראליות של פצועי והרוגי פיגועים, שביקשו לשלול מגפן את פרס שרת התרבות והספורט בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער על שם דבורה עומר. הפרס הוענק לו לבסוף בשנה שלאחר מכן.

באפריל 2023 הופעתו המצולמת האחרונה של גפן טרם פטירתו, הייתה במסגרת צילומי מאחורי הקלעים לקראת "טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני" (נקרא בעבר "יום הזיכרון האלטרנטיבי"), בו גפן הקליט והקריא משירו "היונה הלבנה כבר זקנה", לצדה של הזמרת אפרת גוש, הצילומים נערכו כשבועיים לפני מותו והתפרסמו רק לאחר שנפטר.

אזכורים בתרבות

ב-2022 הופיעה דמותו של יהונתן גפן בסדרה העלילית-ביוגרפית "שנות הירח" של בנו, אביב גפן. השחקן נירו לוי מגלם את דמותו של יהונתן בסדרה.

ב-2024 יצא שיר של אביתר בנאי בשם ״יהונתן״ שעוסק בדמותו של יהונתן גפן. השיר יצא במסגרת האלבום ״שיחות שלום״.

פרסים והוקרה

• 1983 – פרס ברנשטיין לספרות ילדים
• 2012 – פרס היצירה לסופרים
• 2001 – פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם
• 2014 – פרס ליצירה מקורית, הכבש השישה עשר מאק"ום עם יוני רכטר
• 2016 – פרס מפעל חיים מטעם אמ"י
• 2019 – פרס משרד התרבות למפעל חיים על יצירה בתחום ספרות הילדים והנוער ע"ש דבורה עומר.
• דצמבר 2022, גיבור תרבות "הבימה", שהוענק לו ולדייוויד ברוזה במופע מחווה מיוחד בתיאטרון

הנצחה

• לאחר פטירתו נערכו מחוות לזכרו, כאשר אמנים שונים הקדישו לו שירים במהלך הופעותיהם, מחווה נוספת נעשתה בשימוש בטקסטים שכתב גפן בהפגנות שנערכו לאחר מותו במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית.
• בספטמבר 2023 הוצג מופע משיריו בקיסריה בביצוע זמרים מוכרים, ילדיו ונכדיו
• עיתון ידיעות אחרונות הקדיש לגפן למחרת פטירתו גיליון מיוחד שכלל את שער העיתון ומוסף עם שיריו המפורסמים בכותרת "נפרדים מענק התרבות".

דיסקוגרפיה

אלבומים סאטיריים

• זה הכל בינתיים – בינתיים זה הכל עם דני ליטני (יצא ב-2 חלקים) (1974) – הוצאת "גלרון-גלטון"
• מכתבים למערכת עם דני ליטני (1976) – הוצאת "CBS"
• דוד ויהונתן עם דויד ברוזה (1982) – הוצאת "CBS"
• הווי ובידור עם שלמה גרוניך (1984) – הוצאת "CBS"
• טוב נבוט בעד ארצנו (הקלטה חיה של מופע בכרמיאל מ-1989) (1997) – הוצאת "הד ארצי"

אלבומים אחרים

• הכבש השישה עשר (1978) – הוצאת "סי בי אס"
• שיחות סלון עם דויד ברוזה ויעל לוי (1978) – הוצאת "פונוקול"
• המעיל (1979) – הוצאת "פונוקול"
• שירה בלי ציבור (1990) – הוצאת "הד ארצי"
• השירים נשארים (1998) – הוצאת "פונוקול"
• יהונתן גפן המיטב - איש תחת גפנו (אוסף משולש של שירים וקטעי הופעות) (2008) הוצאת "אן.אמ.סי"
• אומר שירי אהבה – מילים: יהונתן גפן, לחן: יונתן בר גיורא (2009), הוצאת עם עובד

ספריו

• כמה מילים (1968)
• שירים שענת אוהבת במיוחד (1969) — 32 שירים לאחות קטנה.
• יום אחד...כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד (1970) — עשרה סיפורים על יצורי יער מקסימים, שמספר שומדי הארנב.
• מקום לדאגה (1971)
• הספר הצהוב (1973)
• המחדל (יחד עם אורי דן, ישעיהו בן-פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור) (1973)
• הכוכבים הם הילדים של הירח (1974) — 29 שירים על תלות ועצמאות, על חיים ומוות ועוד.
• בעיקר שירי אהבה (1976)
• שיני חלב (1977)
• הכבש השישה עשר (1978. הופק כתקליט) — 28 שירים של "ילד גדול" וסיפור על מלך שלא ידע לבכות.
• פחות אבל כואב (1980)
• ספר שלם על חתול אחד (1980) — 27 שירים ושני מכתבים על חתול אמיתי בשם מאיר.
• על הקרשים (1983)
• הצד הרביעי של המטבע (1983)
• ילד הכרובית (1983. פרס ברנשטיין) — מעשה בילד שטיפס על עץ וסירב לרדת ממנו.
• אתם זוכרים את השירים (1983)
• 36 ‏ (1985)
• הדרקון הלא-נכון (1986)
• הילדה הכי יפה בגן (1986)
• רוק בבית הסוהר (1988)
• קטעים: כל כתבי יהונתן גפן (1989)
• גן החלומות האבודים (1989) — מסעו של ילד בגן קסום אחר חלומו האבוד.
• על הקרשים: סיבוב שני (1990)
• שירים 85-90 (1990)
• כורסת השיש (1991) - רומן
• באופן אישי כל יום שישי (1992)
• התפרדויות (1993)
• שירים שיהונתן אוהב במיוחד (1994)
• בקשר לשושנים (1995)
• רחוק מהעץ (1997) - רשימות שנכתבו מחוץ לישראל
• שירים לנטאשה (1997)
• אישה יקרה (1999)
• ציפציף (2000)
• אבל למה? יום אחד עם אבא ובת (2000)
• חתולשלאפאחד (2000) - שירים
• חומר טוב (2002) הוצאת דביר
• אלרגיה: סיפור ילדות (2003)
• עלייתו ונפילתו של ה-Y‏ (2005)
• אני אוהב (2005)
• רומן אמריקאי (2007)
• אחרי השיר הזה אני הולך (2009)
• מרק אקליפטוס (2011)
• כתר זמני (2013)
• ישבנימדיה (2015)
• הילד הכותב (2016) - ממואר אוטוביוגרפי
• אלימיאו (2018) - סיפור לילדים
• מיומנו של פטריוט (2019)
• לאט (2020) - שירים
• פרצוף של צועני (2022) - נסים אלוני: המקום, הזמן, הדמויות, העלילה
• סיפורים ושירים שענת אוהבת (2023) - הוצאה מחודשת לשניים מספרי הילדים של גפן
• הייתם קהל נפלא (2023) - השירים האחרונים

קישורים חיצוניים

• יהונתן גפן, ברשת החברתית פייסבוק
• יהונתן גפן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• יהונתן גפן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יהונתן גפן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• יהונתן גפן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• יהונתן גפן, באתר שירונט
• יהונתן גפן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יהונתן גפן, באתר Discogs (באנגלית)
• יהונתן גפן, באתר Tab4u
• יהונתן גפן, באתר סטריאו ומונו
• יהונתן גפן, דף שער בספרייה הלאומית
• יהונתן גפן, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• יהונתן גפן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• יהונתן גפן, בארכיון הבימה
• יהונתן גפן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• יהונתן גפן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• יהונתן גפן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• רשימת הפרסומים של יהונתן גפן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יהונתן גפן, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• הספרים של יהונתן גפן, באתר "סימניה"
• "מה שלא" - מתוך האלבום "אומר שירי אהבה" (2009)
• פוסט באתר "נעמוש", על חלקו של גפן באירועי קרב תל פאחר

טוריו

• הטורים של יהונתן גפן באתר nrg
• יהונתן גפן, למות זו לא פרזה, דבר, 11 באוגוסט 1967
• יהונתן גפן, ארגז החול ודמיקולו, באתר nrg‏, 17 בדצמבר 1999
• "אוהב את הפלוגה", חלק א', חלק ב', מעריב מוסף ראש השנה, ‏ 03.10.1986, עמודים 44–45.

ראיונות

• שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, עוגיות המדלן של יהונתן גפן, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2008
• תמרה שרייבר, ‏תיאטרון: ג'וני שב משדה הקרב, באתר גלובס, 5 במרץ 2009
• ורד לי, חמש שאלות ליהונתן גפן - אהבתנו היא תשבץ, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2009
• יהונתן גפן ב"ציפורי לילה מתגעגעות", גלי צה"ל, 27 במאי 2012
• מרב יודילוביץ', יהונתן גפן: "סופר אמיתי מוציא כביסה מלוכלכת", באתר ynet, 19 באפריל 2013
• אפרת לכטר, ‏בגיל 67: יהונתן גפן פותח את הפה, באתר ‏מאקו‏, 15 בנובמבר 2014
• חיים אתגר, ‏יהונתן גפן: "אני מתפלא שאני חי ואני עובד", באתר ‏מאקו‏, 1 בפברואר 2015
• יהודה נוריאל, "עם כל מה שעשיתי לגופי, הייתי אמור למות בגיל 27. זה לא הצליח", באתר "ידיעות אחרונות", 11 בנובמבר 2016
• עופר מתן, ‏"אני שמאל פוסט ציוני מיואש": יהונתן גפן בריאיון עם צאת ספר חדש, באתר "Time Out ישראל", 24 בנובמבר 2016
• מיה סלע, ‏יהונתן גפן בראיון: "קיבלתי ווטסאפ עם המלים 'סופך יגיע'", באתר גלובס, 12 במרץ 2017
• אביב גפן, אבא, סיפור, באתר "ידיעות אחרונות", 18 בספטמבר 2017
• יהונתן גפן, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, אוקטובר 2017
• רז שכניק, אתם זוכרים את השירים, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביולי 2020

על כתביו:

• אביבה קרינסקי, החומרים שמהם עשויה האהבה בשירי יהונתן גפן, עיונים בספרות ילדים 13, תשס"ג-2003, עמ' 149–154
• אריאנה מלמד, לפעמים הכישרון לא מספיק, באתר ynet, 28 במרץ 2007
• שהם סמיט, "מרק אקליפטוס" מאת יהונתן גפן, דו"ח העוני האלטרנטיבי, באתר הארץ, 14 באפריל 2011
• נילי לנדסמן, החזון של יהונתן גפן, באתר הארץ, 10 באפריל 2013
• נדב מנוחין‏, הילד בן 70: עשרים השירים הגדולים של יהונתן גפן, באתר וואלה, 23 בינואר 2018
• אמיר שוורץ, שלום במקטרת, נסיך במדבר וגשם כבד | השירים הגדולים של יהונתן גפן, באתר ynet, 18 בפברואר 2022
• זיוה שמיר, "איך שיר נולד ואיך הוא זוכה לחיי נצח?", (בעקבות פטירתו של יהונתן גפן), באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית