יציאה בשאלה

יציאה בשאלה היא תהליך שבו יהודי שומר מצוות עוזב את אורח החיים הדתי, ולעיתים גם את הקהילה שחי בה, ועובר באופן מלא או חלקי לאורח חיים חילוני ולהשקפת עולם חילונית. יציאה בשאלה היא מהלך אישי, להבדיל מתהליך חילון שבמסגרתו חברה שלמה הופכת חילונית יותר.

חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי של ישראל היה יוצא בשאלה

המונח נגזר על דרך ההיפוך מהביטוי חזרה בתשובה שפירושו התהדקות מהיבט האמונה בדת ואימוץ אורח החיים הדתי. המונח נטבע לגבי יהודים, אם כי לפעמים משתמשים בו בהשאלה גם לגבי בני דתות אחרות, והוא אינו משמש לציון התבוללות.

כוונת המונח

היהודי הדתי מחויב במגוון רחב של מצוות המקיפות את כל היבטי חייו. לדוגמה: חלק מסדר יומו של הגבר מיועד לתפילה, הפעילות העסקית נפסקת בשבת ובחגי ישראל, ותחום האישות מתנהל על פי ההלכה. עם זאת, יש הבדלים רבים בין היהודים הדתיים במידת אדיקותם במצוות. בנוסף, יש שומרי מסורת המקפידים על קיום חלק מהמצוות ממניע דתי או לחלופין, מתוך קרבה מסוימת לדת.

הביטוי "יציאה בשאלה" מיוחס לרוב לתהליך בו איש או אישה שהשתייכו לציבור הדתי או החרדי מפסיקים באופן גלוי לשמור את המצוות המייחדות את הציבור הדתי ולרוב גם עוזבים ציבור זה. זה להבדיל מהמונח חרדי אנוס המתאר אדם מהציבור הדתי או החרדי אשר הפסיק, באופן חבוי, להחזיק בכל או רוב התפיסות הדתיות, והוא למעשה חילוני אשר מסיבות שונות משמר את אורח חייו הדתי למראית עין, לפחות עד שיעזוב את חברה זו. הביטוי יציאה בשאלה בדרך כלל אינו משמש לציון מקרים פחות קוטביים, כגון צמצום זמני בשמירת מצוות אצל אנשים דתיים, ותופעה זו מכונה "היחלשות דתית".

היקף התופעה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בעבר

אשר צבי גינצברג (המכונה אַחַד הָעָם) מייסד הזרם של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית – היה בן למשפחה חסידית שנטש את אורח החיים הדתי

ההיסטוריה גדושה באישים ידועים שעזבו את הדת. מאלישע בן אבויה, הידוע בכינויו "אחר", שהיה תנא חשוב מתקופת התנאים ונטש את דרך הדת (המאה ה-1 וה-2 לספירה), ועד לפילוסוף ברוך שפינוזה, במאה ה-17.

קשה להעריך את אחוז העוזבים את הדת בעת העתיקה ובימי הביניים, במקום ובזמן מסוים. עם זאת, מניחים כי במקומות בהם הייתה קהילה יהודית גדולה אשר נעלמה באופן חלקי או מלא, כאשר לא ידוע על אסונות או הגירה רחבת-היקף באותה תקופה,^{[דרוש מקור]} הגורם להתדלדלות הקהילה היה נטישת הדת בנוסף להתבוללות. בספרות השו"ת ישנן שאלות רבות לגבי התמודדות עם אנשים שהמירו את דתם או הפסיקו לשמור חלק מהמצוות או את כולן, אולם קשה להעריך מה היה האחוז של אנשים אלו.

במאה ה-18 וה-19 הייתה במערב אירופה תופעה של נטישה המונית של הדת, ורק מעטים נשארו שומרי מצוות. לעומת זאת, במזרח אירופה היו היקפי היציאה בשאלה קטנים יותר, אף על פי שעדיין, היו משמעותיים מאוד. בתקופת ההשכלה, התפשטות הליברליזם, ומאוחר יותר, תקומת המרקסיזם, ותחילת הציונות, החל הגל הגדול הראשון של עזיבת העולם החרדי בשל תפיסות חילוניות ואתאיסטיות. עם גל זה נמנים רופאים, אנשי מדע, סופרים ופילוסופים ואיתם ראשי הציונות והתחייה העברית כמו יל"ג, אחד העם, אליעזר בן-יהודה, בוריס שץ, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מנדלי מוכר ספרים, חיים ברנר, יהושע חנא רבניצקי, חיים נחמן ביאליק, אד"ם הכהן ורבים אחרים. יציאתם בשאלה של רבים מהם הייתה מתונה, והתבטאה בקריאת תיגר על הנורמות הדתיות המקובלות, החזקה בדעות חריגות על המסורת, ונקיטה באמונות ובאורח חיים אשר במרכזו לא הייתה הדת היהודית, אלא המדע ורעיונות אוניברסליים או אידאות כמו הסוציאליזם. במסגרת היציאה בשאלה הייתה תופעה של "הגירה" של בוגרי החינוך התורני (חרדי לאומי) לעבר דתיות פושרת יותר. לעיתים הקפידו היוצאים בשאלה רק על חלק מהמצוות: למשל, א.ד. גורדון הקפיד על מצוות לא תעשה עד סוף ימיו, בזמן שוויתר לחלוטין על קיום מצוות עשה. לעיתים היה חוסר הקפדה על מצוות שבין אדם למקום, אך הקפדה על מצוות שבין אדם לחברו. בנוסף, יש שהקפידו על מצוות שמקורן בתורה (מצוות דאורייתא) אך לא על מצוות שמקורן בחז"ל (מצוות דרבנן). על היקף היציאה בשאלה ניתן ללמוד מדבריו של הרב קוק, שכתב לאב שילדיו חדלו מלקיים את מצוות הדת, שהתופעה נובעת מרוח הזמן אשר מושך רבים מהצעירים.

בימי העליות הראשונות לפני קום מדינת ישראל, בקרב תנועות הנוער באירופה שהתכוננו לעלייה לישראל וכן בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי היו אחוזי נטישה גבוהים של הדת. דבר זה גרם לגורמים מסוימים במדינות המזרח ולחלק מהרבנים במזרח אירופה לייעץ לאנשים שלא לעלות לארץ ישראל. תופעה דומה התחוללה בארצות הברית, דבר שהוליך להתנגדות מסוימת להגירה לארצות הברית ממזרח אירופה. השואה במלחמת העולם השנייה גרמה למשבר אמוני נרחב ונטישת אורח החיים הדתי.^{[דרוש מקור]} לאחר קום המדינה, קליטת המוני פליטים יהודים ממדינות ערב ובפרט בתקופת המעברות, התחוללה תופעת חילון נרחבת אצל בני הדור הצעיר שנקלטו בחברות נוער בקיבוצים, וזאת עקב קריסת המסגרות החברתיות המסורתיות, ניתוק חלקי ממשפחתם, חוסר באמצעים הנדרשים לשמירת מצוות, והשפעת כור ההיתוך הסוציאליסטי הישראלי, החילוני בעיקרו.

מחקרים עדכניים

בעשור השני של המאה ה-21, נוהגים להבדיל בין הציבור החרדי לשאר הדתיים בהערכת היקף התופעה. מחקרים של הסוציולוג פרופ' מרדכי בר-לב שנערכו בשנות השבעים והתשעים ביקשו לבחון את היקף תופעת החזרה בשאלה בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי, וטענו כי כ-20% מבוגרי החינוך הממלכתי-דתי יוצאים בשאלה. מחקר של מכון גוטמן משנת 1993 מצא בנוגע לכלל האוכלוסייה היהודית כי מבין אלו שהגדירו את בית הוריהם כבית שבו "מקפידים לשמור" על המסורת היהודית 6% טענו שהם עצמם אינם שומרים כלל ו-22% הגדירו את עצמם כמסורתיים, וכי מבין אלו שהגדירו את בית הוריהם כבית שבו "שומרים במידה רבה" על המסורת היהודית, 7% טענו שאינם שומרים כלל, ו-44% טענו שהם מסורתיים.

בעשור האחרון נערכו מספר סקרים המבקשים לאמוד את היקפי החילון בישראל באמצעות השוואה בין ההגדרה הדתית של אנשים כיום לעומת האופן שבו הם מגדירים מבחינה דתית את בית הוריהם. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בוחנת את הנושא במסגרת הסקר החברתי השנתי שלה, החל משנת 2007. בסקר זה נמצא כי בקרב אלו שהגדירו את בית הוריהם כחרדי, ישנה לאורך השנים יציבות של בין 91% ל-94% המגדירים את עצמם כיום כחרדים או דתיים, כך שבין 6% ל-9% הגדירו את עצמם כמסורתיים-דתיים, מסורתיים לא כל כך דתיים או חילונים. לעומת זאת, בקרב אלו שהגדירו את בית הוריהם כדתי, שיעור המגדירים את עצמם כיום כמסורתיים-דתיים, מסורתיים לא כל כך דתיים או חילונים גבוה בהרבה, אם כי הוא נמצא בירידה הדרגתית: בשנת 2007 עמד שיעור זה על 50.5% ואילו בשנת 2018 הוא עמד על 41.8%. סקר מקיף שערך מכון הסקרים האמריקאי פיו (pew) בישראל במהלך השנים 2014–2015 הצביע על מגמות דומות: בקרב מי שגדלו בבית חרדי 97% הגדירו את עצמם כחרדים או דתיים ורק 2% הגדירו את עצמם כמסורתיים ו-1% כחילונים. לעומת זאת, בקרב מי שגדלו בבית דתי 35% הגדירו את עצמם כמסורתיים ועוד 5% כחילונים, כך ש-40% לא הגדירו את עצמם כדתיים. סקר מקיף נוסף שערכו העיתונאי שמואל רוזנר והסוקר קמיל פוקס בשנת 2018 מצא כי מבין אלו שגדלו בבית חרדי 9% הגדירו את עצמם כמסורתיים או חילונים ומבין אלו שגדלו בבית דתי 32% הגדירו את עצמם כמסורתיים או חילונים.

לאור סקרים אלו טען פרופ' דן בן דוד ששיעורי היציאה בשאלה הנוכחיים בחברה הדתית-לאומית עומדים על כ-40%, ואף למעלה מכך. לדבריו, הציבור הדתי-לאומי אינו מצטמק באופן הדרגתי בשל היקף הילודה הגבוה בחברה זו.

מנגד, מחקר שערך אריאל פינקלשטיין המבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומכון פיו טען ששיעורי היציאה בשאלה נמוכים בהרבה מאלו שמתאר פרופ' בן דוד. פינקלשטיין הראה שישנם הבדלים משמעותיים בין צעירים ומבוגרים, כך שבקרב אלו שגדלו בבית דתי והם בני 20–50 שיעור המגדירים את עצמם כמסורתיים או חילונים עומד על כ-30% ואילו בקרב מבוגרים מעל גיל 50 שגדלו בבית דתי שיעור המגדירים את עצמם כמסורתיים או חילונים גבוה בהרבה ועומד על 53%. לדבריו, הפערים הללו נובעים מהיקפים גבוהים של חילון בתקופת הקמת המדינה שהלכו והצטמצמו לאורך השנים. בנוסף, הוא טען כי שיעור גבוה מאלו שגדלו בבית דתי ומגדירים את עצמם כיום כמסורתיים-דתיים או מסורתיים הם אנשים המעידים על עצמם כי מידת הדתיות שלהם כלל לא השתנתה לאורך השנים, כך שרבים מהם מקיימים אורח חיים שנהוג לתפוס אותו בציבור כדתי, הן ברמה הסוציולוגית (חבישת כיפה) והן ברמת שמירת המצוות. לאור זאת, העריך פינקלשטיין ששיעור הדתל"שים האמיתי כיום בחברה הדתית-לאומית עומד על כ-25%. בדומה לכך, סקר שערך ד"ר עדו ליברמן בקרב 1,500 בוגרים של החינוך הממלכתי-דתי בגילאי 19–30 מצא כי מבין בוגרי החינוך הממלכתי-דתי שגדלו בבית דתי 21.2% מגדירים את עצמם כמסורתיים או חילונים.

באשר להיקפי היציאה בשאלה לפי מגדר הצביעו המחקרים השונים על מגמות נגדיות. בעוד בסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2018, בסקר מכון פיו, ובסקר של ד"ר עדו ליברמן נמצא כי שיעורי החילון בקרב גברים גבוהים יותר, הרי שבנתוני הסקר החברתי שנערכו במהלך השנים בשנים 2007–2017 נמצא כי דווקא בקרב נשים שיעור החילון גבוה יותר.

מקור השם

"יציאה בשאלה" הוא ביטוי מודרני, המהווה פרפרזה היפוכית של המושג חזרה בתשובה. הסופר אשר רייך מייחס לעצמו את טביעת הביטוי "חזרה בשאלה", אך חלקו הראשון של הביטוי, המילה 'חזרה', מוחלפת פעמים רבות במילה 'יציאה'. על הביטוי "יציאה בשאלה" כתב רוביק רוזנטל ש"הוא יוזמה לשונית מאוחרת ונכונה".

יש המתנגדים לביטוי הזה משתי סיבות:

1. "חזרה בתשובה" אין היפוכה חזרה בשאלה, שכן "התשובה" איננה מענה לשאלה (Answer) אלא שיבה (Return) אל ה"מקור", "שורש" (אדם שמתחזק בקיום המצוות ובאמונה באלוהים – חוזר לשורשיו היהודיים). על כן, היפוך המושג אינו חזרה בשאלה, אלא "התרחקות" (וכדומה).
2. מן ההיפוך הזה משתמע שלאדם מאמין יש תשובות, או שאדם שמתרחק מהדת החל לשאול שאלות. רבים לא תופסים ככה את האמונה הדתית ואת האי אמונה, ולכן מרגישים חוסר הזדהות עם הביטוי.

ביטויים נוספים, נרדפים או דומים במשמעותם לביטוי "יציאה בשאלה", הם:

• פריקת עול תורה ומצוות – ביטוי שמקורו במסכת אבות (ג', ה').
• חזרה בשאלה – היפוך חלקי של הביטוי "חזרה בתשובה", אשר מתייחס לחילוני שנעשה דתי. המילה "תשובה" אמורה אמנם להתפרש בתור מילה נרדפת ל"חזרה" (אל האל), אך כשנטבע המונח "חזרה בשאלה" כהיפוך של "חזרה בתשובה" – הובנה המלה "תשובה" בטעות כ"מענה" (כביכול, מענה לתהיות על אודות העולם והאמונה).
• התפקרות – ביטוי שנגזר מן המילה "הפקרות" (כלומר, חופש מוגזם, היעדר פיקוח), וככל הנראה גם מן השם אפיקורס (פילוסוף יווני שתורתו הפכה סמל לחילוניות). ביטוי זה יוצר הקשר שלילי של אדם המבקש לצאת ממסגרת החוק והנורמות החברתיות. מילה זו מופיעה בשפה העברית כבר בספרות מתקופת התלמוד, אך מקובלת בימינו בעיקר בקרב הציבור הדתי והחרדי.
• התחלנות – ביטוי חדש יחסית שנגזר מהמילה "חילוני" במשמעותה המודרנית.
• יציאה לתרבות רעה - ביטוי הנשמע בעיקר מפי אנשים חרדים ודתיים המתנגדים לתופעה, שמקורו במונח המופיע בספרות חז"ל, שמשמעותו הידרדרות מבחינה מוסרית-דתית אך במציאות, יוצאים בשאלה בחרו לשנות את אורח חייהם והסיבות לכך רבות ומגוונות כמו החלשות האמונה, ואין הדבר מעיד על תרבות רעה.
• דתל"ש – ראשי תיבות של "דתי לשעבר" – ביטוי שנפוץ כיום, ומתייחס לרוב לחברה הדתית-לאומית ולא לחברה החרדית.
• חרדל"ש – ראשי תיבות של "חרדי לשעבר" – נגזר מהביטוי דתל"ש.
• דתל"ב^{[דרוש מקור]} – ראשי תיבות של "דתי לבינתיים" – ביטוי פחות נפוץ, ומתייחס לנערים אשר שוקלים או מתכננים לצאת בשאלה.
• חזרה בתשוקה – פרפרזה על "חזרה בתשובה". בכינוי זה משתמשים בעיקר פובליציסטים חרדים^{[דרוש מקור]}, והוא מתייחס ליציאה בשאלה שסיבתה אינה קושיות על הדת אלא קושי בקיום מצוות הדת ורצון "לפרוק עול" לדעתם.
• דתל"כ – דתי ללא כיפה.

סיבות ליציאה בשאלה

הפסקת האמונה היהודית

פרופסור חיים כהן, יוצא בשאלה מפורסם. שימש משנה לנשיא בית המשפט העליון, ובצעירותו למד בישיבת מרכז הרב. כהן קישר את נסיבות חזרתו בשאלה לשואה, לעיון בספרי פילוסופיה, להתבוננות בתנ"ך שמצא בו צדדים לא מוסריים בעיניו, וכן לחשיפתו לחיי החרדים בירושלים.^{[דרוש מקור]}

כאשר יהודי מגיע למסקנה שאין אלוהות, או שהפרשנות היהודית לרעיון האלוהות שגויה, או שאלוהי היהדות אינו מחייב את שמירת המצוות הכתובות בתורה במתכונתן, הוא עשוי להפסיק לקיים את המצוות או חלקן, כצו אלוהי או בכלל.

היציאה בשאלה ותופעת החילון

ערך מורחב – חילון

החל מהמאה ה-17 החל באירופה תהליך של הצגת סימני שאלה לדת, שהשפיע גם על היהודים. תהליך זה נבע ממספר רב של גורמים כלליים (בין היתר: אידאולוגיות חברתיות, התפתחות המדע והמודרניזציה, ביקורת המקרא), וספציפית אצל היהודים (אמנציפציה, התבוללות, עליית הציונות, השואה, התפצלות היהדות לזרמים שונים), והוא היווה את האטמוספירה הכללית שבתוכה יצאו בשאלה אנשים כפרטים.

סיבות אישיות

בדו"ח שחיבר חוקר מדע המדינה נרי הורביץ, נבחנו דיווחיהם של יוצאים בשאלה מן החברה החרדית.

סוג הסיבות הנפוץ ביותר שעלה בדיווחים היה קשור לביקורת ותחושה קשה מול מוסדות החברה החרדית, ביניהם ההנהגה הרבנית או הפוליטית, מוסדות החינוך וכיוצא בזה. סוג סיבות נוסף שהיה נפוץ למדי היה קשור לרצון באוטונומיה וחירות אישית שהיו מוגבלים בחברה החרדית. מיעוטם של היוצאים תלה זאת בקשיים אמוניים. חלק מהיוצאים קשרו את התהליך בטראומה שחוו בחייהם בחברה החרדית.

גם שרית ברזילאי, בספרה "לפרוץ מאה שערים", טוענת – על סמך ראיונות עם כחמישים יוצאים בשאלה – שלמעט בודדים, הפסקת האמונה אינה הסיבה הראשונית ליציאה אלא מהווה חלק מתהליך, אשר מונע בדרך כלל מסיבות אישיות אחרות. בנוסף ניתן למצוא כאלו שיצאו בשאלה אך נותרו באמונתם בצורה כלשהי.

משיכה לאורח החיים החילוני והכמיהה לעצמאות

האדם הדתי, המוקף באיסורים ובחובות הלכתיים המחייבים אותו בכל אשר יפנה, עשוי לראות באורח החיים החילוני חלופה שאינה כובלת אותו לחובות ולאיסורים רבים. בנוסף, השתחררות מהקהילה החרדית מאפשרת ליוצאים בשאלה להשתלב בכלכלה ובתעסוקה, מעבר ללימודי התורה התמידיים וגידול הילדים שמכתיבה החברה החרדית. לא מעט יוצאים בשאלה מדווחים שעזבו את הדת כי חשו שהיא פוגעת בעצמאותם ובחירותם הבסיסית. לתפיסתם, הדת דורשת ציות מוחלט, שוללת את תחושת ה"אני" והרצון האישי, ואינה מאפשרת חקירה חופשית וביטוי אישיות. בהקשר זה מוזכרים גם האיסורים וההגבלות בנוגע למין ומיניות, שלעיתים אינם עומדים בקנה אחד עם צרכיו ורצונותיו הטבעיים והבסיסיים של הפרט.^{[דרוש מקור]}

כאשר פרט בחברה הדתית חש שאין תכלית לאיסורים המוטלים עליו או שאינו מעוניין או יכול לעמוד עוד במצופה ממנו בחברתו, הוא לעיתים עוזב את קהילתו ומהגר לסביבה חופשית יותר. הוא עשוי להתערות בקרב החילוניים ולאבד את מנהגי הדת, אך לעיתים אין אמונתו מתערערת ורק בחירותיו משתחררות מהשפעת הסמכות הדתית. ישנם הטוענים שבקרב אנשים המצהירים על נטייה מינית שונה, דוגמת הומוסקסואלים ולסביות, יש אחוזי יציאה בשאלה גדולים יותר מאשר בקרב הטרוסקסואלים, בגלל האיסור המוחלט בתורה על משכב זכר. עם זאת, קיימות כיום קבוצות של הומוסקסואלים ולסביות דתיים המשלבים בין הנטייה המינית ואורח החיים הדתי, או לפחות, עמדות ומנהגים המקובלים בציבור הדתי הכללי, כמו ההתארגנויות "בת קול", חברותא, הו"ד, וכמוך.^{[דרוש מקור]}

מרד נעורים

צעירים בגיל ההתבגרות לעיתים מתמרדים נגד הוריהם ונגד המוסכמות החברתיות בהן הם גדלים. ייתכן שהשפעות שונות מזרזות את המרד, כמו השפעה חברתית וחשיפה לגירויים ותרחישי חיים שונים, בנוסף לרצון להתגייס לצה"ל, דבר שהקהילה החרדית מתנגדת לו. מרד הנעורים אינו פוסח על בני החברה הדתית והחרדית. לעיתים, כתוצאה ממרד נעוריו, המתבגר הדתי או החרדי עוזב את הדת לגמרי, לרוב בגלל התנגדות ההורים וחוסר רצונם להכיר ברצונות הילד.

טראומה

אלימות קשה, התעללות מינית, אונס והתעללות פסיכולוגית שאדם עבר מצד רב או אדם אחר שהוא מזהה עם מסגרת דתית, עלולים לגרום טראומה שתוביל את הקורבן לסלידה מהחברה בה גדל ולרצון לעזוב.

היעדר קהילה תומכת

במהלך העת העתיקה וימי הביניים, אחד החסמים העיקריים ליציאה בשאלה היה מבנה הקהילה היהודית הגדול יחסית, והיעדר אופציה חברתית חלופית ליהודי המפסיק לקיים מצוות. יהודי שהפסיק לקיים מצוות נרדף וספג סנקציות פליליות בתוך קהילתו. כדי להסתפח לחברה הלא־יהודית היה עליו להתנצר.

בתקופת האמנציפציה ועליית תנועת ההשכלה הוסרו חסמים אלו כשהחברה הלא־יהודית נעשתה ליברלית יותר. רוב היהודים נטשו את עול המצוות, חלקם הצליחו להתערות בחברות הנוצריות בלא להמיר את דתם, אולם בדרך כלל הקהילה היהודית עברה מודרניזציה ורוב חבריה לא הרגישו מחויבים לשמירת המצוות. מצב זה הקל מאוד על עזיבת הדת המסורתית. כאשר קהילה יהודית התפרקה, בגלל הגירה, השמדה או חילון המוני, הנשארים נותרו ללא משענת קהילתית ונטו להתבוללות. כך קרה גם למהגרים לארצות חדשות בהן לא היו קהילות יהודיות מסודרות.

לחץ חברתי

אדם הנמצא בחברה מושפע במקרים רבים מהסובבים אותו. דתי הנמצא בחברה חילונית עשוי לרצות להידמות לרוב או לפחות לטעום מאורחות חייו. כך גם, אנשים היוצרים קשר משמעותי עם אדם נערץ חילוני, מורה דגול או בן זוג, עשויים להיות מושפעים מהם ולסגל את אורח חייהם החילוני (או הדתי).

סיבות אישיות וחברתיות

במקרים מסוימים, נוטשים דתיים את החברה החרדית או הדתית מסיבות חברתיות או אישיות, ולא בגלל אופייה של החברה עצמה. לעיתים חשים יוצאים בשאלה כי שינוי באורח החיים יהווה מעין קרש הצלה או פתרון לבעיות אישיות וחברתיות מסוימות. במקרים כאלה, ההעדפה לחברה החילונית אינה בשל ערכיה או אורח החיים הנהוג בה, אלא פשוט משום שהיא שונה ולפי שעה, אין לה חלופה דתית.

היציאה בשאלה בראי החברה הדתית והחרדית

בחברה החרדית רווחות גישות שליליות כלפי היוצאים בשאלה, ונדיר מאוד לשמוע הכרה בכך שייתכן שהמניע לעזיבת הדת מושכל ונעשה מסיבות לגיטימיות.^{[דרוש מקור]}

• תקווה שזהו שינוי זמני ושהיוצא עוד ישוב לחיק הדת. לעיתים קרובות בני משפחת היוצא תולים תקווה שהשינוי שחל בבנם או בתם הוא זמני, ומנסים להשפיע באמצעים שונים על מנת להחזירם אל הדת והמסגרת המשפחתית בה חונכו.
• זלזול. יוצאים בשאלה מתוארים לעיתים כאנשים חלשי אופי המוותרים בקלות על עול המצוות, משולי החברה החרדית, שיצאו בשאלה עקב בעיות פסיכולוגיות או משפחתיות, עקב היעדר חום ואהבה בחייהם, או כתוצאה של כניעה לפיתויי העולם החילוני. כמו כן מתוארים אלו כ"מורדים" במלכות שמיים, או כטיפוסים חומרניים אשר אין מעיינם אלא ליהנות מחיי העולם הזה.^{[דרוש מקור]}
• פגיעה בבני משפחת היוצאים. יציאה בשאלה לעיתים פוגעת בבני המשפחה הלומדים במוסדות קהילתיים מסוימים, או בסיכוייהם של אלו מהם שנשארו חרדים למצוא שידוך בשל החשד שהם מושפעים מקרובם שיצא בשאלה.
• בחסידות בעלזא הורה האדמו"ר בהחלטה תקדימית על הקמת ארגון שנקרא "אהבת קדומים" שידאג ליוצאים בשאלה מקרב החסידות.

בחברה הדתית לאומית ישנם לעיתים קווי אופי מקבילים להתייחסות החרדית ליוצאים בשאלה, ולעיתים התגובות פחות שליליות. ככלל, במשפחות וחברות שהדבר נפוץ יותר בקרבן התגובות לרוב רכות יותר.^{[דרוש מקור]}

קשיי היציאה בשאלה

בתהליך היציאה בשאלה עומד היוצא בפני אתגרים שונים, בגלל השינוי הדרסטי שחווה באורח חייו. לעיתים הקשר עם המשפחה נפגע או אף מתנתק לחלוטין. בעבר, בתקופת ההשכלה ובין מלחמות העולם, היו משפחות שישבו שבעה על היוצא בשאלה, בעיקר כאשר היציאה הייתה מעורבת בנישואי תערובת, או מעורבות בפעילות אנטי דתית; כיום נוהג זה אינו מקובל, אבל יש עדיין שנוהגים בו. פעמים רבות, היוצא בשאלה חי חיים כפולים ומסתיר את השינוי שעבר מהמשפחה ומהחברה שיצא ממנה. השינוי באורח החיים עשוי להביא עמו תחושה של חירות ויציאה משעבוד, אך גם עלול ליצור בדידות, ייסורי מצפון, התחבטויות ועימות פנימי בין המעשים והרצון לבין השקפת העולם. היוצא עלול להתקשות להסתגל ולהשתלב בחברה החדשה, השונה ממה שהכיר עד אז, ואף להיראות בה כנטע זר. במקרים רבים, הוא מאבד את מקור פרנסתו הקודם ועליו למצוא מקום עבודה חדש. במקרים מסוימים, בני הזוג של היוצא בשאלה אינם עוברים את התהליך עמו, מה שמוביל למחלוקות ולגירושין. רבים מהיוצאים בשאלה מבקשים לרכוש השכלה כללית שאינה מקובלת בחברה שיצאו ממנה.

החברה הדתית המסורתית כוללת דתיים-לאומיים המגלים יותר סובלנות כלפי יוצאים בשאלה, וחרדים המגלים בדרך כלל פחות סובלנות. מסיבה זו, נטישת החברה הדתית כרוכה פעמים רבות גם בשינוי מקום המגורים.

קשיים ייחודיים לחרדים שיצאו בשאלה

המרחק מהעולם החרדי לחילוני עצום במובנים רבים, ולכן יציאה בשאלה פירושה עבור חרדי מהפך קיצוני ביותר, ודורשת סיבות חזקות מאוד. מאידך, בחוגים דתיים פחות, יציאה בשאלה מתרחשת לא פעם באופן הדרגתי בגיל ההתבגרות ואחריו.^{[דרוש מקור]} סוציולוגים שהתייחסו לתופעה דימו את היציאה בשאלה להגירה. בפני חרדים היוצאים בשאלה ניצבים קשיים, שאינם ניצבים בדרך כלל בפני דתיים שיצאו בשאלה. כמה מהקשיים העיקריים:

• אין להם השכלה המתאימה לדרישות התנהלות בעולם החילוני. חרדים רבים אינם לומדים לימודי ליבה בבית הספר. חסר להם ידע בסיסי במקצועות כמו חשבון ואנגלית. בעיה זו משמעותית יותר לגברים שלמדו לימודי קודש בלבד, מאשר לנשים.
• אין להם השכלה פורמלית. במקרים רבים הם אינם נבחנים במבחני בגרות ואין להם תעודות על השכלה.
• הם אינם מכירים את ההתנהלות היומיומית בעולם החילוני. טענה זו נכונה בעיקר לגברים רווקים היוצאים בשאלה בגיל צעיר ולמדו בישיבות, בהן התגוררו, ולנשים שהתחתנו בגיל צעיר ובעליהן עובדים. כך למשל, הם אינם נדרשים לנהל חשבון בנק ולכן אינם יודעים כיצד עושים זאת.
• בהרבה מקרים אין להם קשרים חברתיים עם אנשים מחוץ לעולם החרדי.
• בלא מעט מקרים הם אינם מבינים את קוד ההתנהגות הבלתי כתוב בעולם החילוני. כך למשל, עלולה להיות להם תפיסה מעוותת של מהות היחסים בין נשים לגברים בעולם החילוני.
• היציאה בשאלה של צעירים חרדים תביא ברוב המקרים לשלילת הפטור שלהם מגיוס, אף שנתוני האיכות שלהם יהיו נמוכים לנוכח היעדרם של לימודי ליבה. כך, חרדי היוצא בשאלה לפני גיל 26 עלול להתמודד עם 3 שנות שירות חובה בצה"ל (לא פעם כאשר הוא כבר נשוי עם ילדים) בתפקידים שדרישות האיכות בהם מהנמוכות ביותר בצבא.

אובדנות

בעקבות הקשיים הרבים שעוברים היוצאים, אבדן תחושת השייכות והבדידות גבוהים אחוזי ההתאבדויות בקרב אוכלוסיית היוצאים ביחס לשאר האוכלוסייה. על פי סקר שנערך ב-2013 על ידי עמותת "בשביל החיים" ופורסם בעיתון הארץ, כ-40% מהיוצאים לשאלה הם בעלי נטיות אובדניות ובקרב אלו הנמצאים בעיצומו של תהליך היציאה לשאלה אחוז בעלי הנטיות האובדניות אף מגיע ל-45%. כמו כן, רווחת בדיווחים של יוצאים תקופה בה היו דפוסי שתייה ועישון סמים קלים בצורה בלתי מבוקרת כביטוי של מצוקה רגשית, בדידות ודיכאון. בשנת 2014, לאחר גל התאבדויות בקרב קהילת היוצאים ומתוך חשש לתופעת "הדבקה", כאשר התאבדות של יוצא קרוב מאיצה אובדנות אצל יוצא קרוב אליו אמרו בעמותת הל"ל כי נחוצים מנגנוני תמיכה וסיוע נרחבים יותר ליוצאים בשאלה. העמותה החלה מציעה סיוע טלפוני לנזקקים, ושר האוצר יאיר לפיד, הודיע כי יקצה לעמותה שלושה מיליון שקלים.

"טרנס-יוצא"

ערך מורחב – חרדים אנוסים

"טרנס-יוצא" הוא מונח שטבעה הסופרת שרית ברזילאי, ומתייחס ליוצאים בשאלה מסוג ייחודי – אלה שאיבדו את אמונתם הדתית האורתודוקסית ואינם מקפידים עוד על שמירת המצוות, אך עדיין חיים בתוך חברה חרדית ומציגים כלפי חוץ חזות חרדית. כבר משנות השלושים תיאר הסופר יהושע בר יוסף מקרה ייחודי זה בספריו. פתח לעולמם של הטרנס-יוצאים נותנת רשת האינטרנט. אלו יכולים למצוא בה בימה חופשית ומוגנת יחסית באמצעות כתיבה בבלוגים ובפורומים. טרנס-יוצאים משתמשים בכינויים כמו "חסיד מורד", "כופר עם שטריימל", "מאמין בעל כורחו" ו"אנוסים". היהודים בארצות הברית מכנים חברים בקבוצה זו בשם "אורתופרקס" (Orthoprax), שפירושו "נוהג על פי הדת", בניגוד ל"אורתודוקס" (דהיינו "אורתודוקסי"), שמציין אדם דתי מאמין.

בין הסיבות שמונה ברזילאי לתופעה: החשש לפגוע במשפחה, תחושה שהשהות בקהילה הדתית נוחה על אף הדיסוננס באמונה ובקיום המצוות, תלות כלכלית, תחושה שאין בידי הפרט הכישורים הנדרשים או המוטיבציה להתערות בחברה החילונית, והשתייכות רגשית לחברה הדתית או החרדית.

אימוץ הזהות החדשה

בעת תהליך היציאה בשאלה נדרש הפרט, מבחינה חברתית, לכונן זהות השונה מזו שבה הורגל או הזדהה, לא בהכרח מרצונו, בתקופה בה החלו ספקותיו להדהד בו. חלק ניכר מהיוצאים בשאלה למעשה עוברים תהליך של בנייה או גילוי של זהותם האמיתית בענייני אמונה ודת בעת תהליך יציאתם ומזדהים על פי המונח אשר לפי שעה מתאר את השקפתם על הצד הטוב ביותר, כאשר הזהות תכונה לרוב בכינויה הנפוץ. היות שלא כל היוצאים בשאלה מפרידים את הדת מחייהם לחלוטין ולעיתים גם לא במידה רבה במיוחד, וחלקם ממשיכים לתרגל אספקטים שונים שלה ואף להתהדר בהם, הרי לעיתים הדבר יוצר דילמת זהות, שהיוצאים בשאלה פותרים בדרכים מגוונות. רובם מזדהים כדתל"שים, או (הרבה פחות נפוץ) "דתי לפעמים", אך מבחינה סוציולוגית, רובם תופסים את עצמם או מזדהים כחילונים או לא דתיים. אחרים מדגישים יותר את עמדתם התאוסופית, ומגדירים עצמם כאגנוסטים, אתאיסטים, דאיסטים, או פנתאיסטים, הגדרות שנפוצות בקרב חילונים, ומעידות בעקיפין על זיקתם לפרקטיקה הדתית כשלעצמה. אחרים אף מאמצים זהויות ספציפיות חדישות יחסית, כגון אתאיסט אגנוסטי, איגנוסט, או הגדרות ש"מאפשרות" או לפחות מעידות על עשייה ובחינה, ממקום רוויזיוניסטי קמעה, של רעיונות דתיים, כגון רפורמי או אפילו מסורתי, הגדרות סינתטיות יותר כגון רוחני, או הגדרה המתארת שייכות לאידאולוגיה ליברלית (שמעצם טבעה מתנגדת לתפיסות הדתיות האורתודוקסיות) כגון הומני, או "חופשי". יש גם יוצאים בשאלה שמביעים סלידה משימוש בתיוג סוציולוגי או בהגדרות שמתיימרות לשקף את תפיסתם המדויקת בסוגיות של דת ושל אלוהות, ונמנעים מלהגדיר עצמם בדרך כלשהי מסיבותיהם שלהם, או משתמשים בהגדרה הסולדת מהגדרות תוך הדגשת החשיבה הדינמית והניתוח העצמי של כל פרט ברגעי חייו.

בשנים האחרונות, החלו להתגבש קהילות של יוצאים בשאלה שמקיימים מפגשים ואירועים על בסיס זהותם המשותפת כיוצאים בשאלה. קהילות אלו שונות מהארגונים והעמותות המסייעים ליוצאים: בעוד המטרה העיקרית של הארגונים והעמותות היא לסייע לעוברים את תהליך היציאה ולתמוך בהם, מטרת הקהילות היא ליצור תרבות וחיי חברה וקהילה על בסיס מכנה משותף.

גופים התומכים ביוצאים בשאלה

רובם המכריע של היוצאים בשאלה עושים זאת בתהליך איטי והדרגתי. במהלך התהליך, הכולל לרוב שאלות ותהיות לגבי דת ואמונה, קשה ליוצאים בשאלה למצוא בסביבתם הקרובה אנשים אחרים איתם יוכלו לדבר ולהתייעץ בגילוי לב. רק מעטים מהיוצאים בשאלה מגיעים בשלב הזה לגופים חיצוניים שנועדו לתמוך בהם, ורבים נעזרים בפורומים באינטרנט המיועדים לקהל יעד זה.

בשלב הבא, חלק ניכר מן היוצאים בשאלה מנתקים קשר עם המסגרות (לרוב ישיבות) בהן הם נמצאים, וממשפחותיהם. כאשר צעירים אלו מגיעים לראשונה לרחוב החילוני, אין להם מושג רב איך מתנהלים החיים החילוניים, או השכלה פורמלית או כישורים שיאפשרו להם למצוא עבודה. מסיבות אלו, נוסדו מספר ארגונים ועמותות שנועדו לעזור ליוצאים בשאלה להשתלב בחברה החילונית: למצוא מקומות לינה, תעסוקה, סיוע ברכישת השכלה פורמלית או בהשלמתה, הכשרה מקצועית, ואף מציאת משפחה מאמצת שתעזור לצעיר להתמודד עם החיים החדשים. כחלק ממנגנון התמיכה מפעילות עמותות אלו פורומים באינטרנט שנועדו להפגיש בין אנשים במצב דומה, לענות על שאלותיהם ולבנות סביבה תומכת. העמותות הפועלות בתחום זה בישראל הן הל"ל, יוצאים לשינוי, בראת, ובחרת, ועמותת דרור שפעלה בעבר. בארצות הברית פועלת עמותה בשם Footsteps.

ראו גם

• חרדים אנוסים
• חזרה בתשובה
• יצא לתרבות רעה

לקריאה נוספת

• ד"ר שרגא פישרמן, דתל"שים: דור הכיפות הזרוקות, הוצאת אלקנה: אורות ישראל, 1998
• שמעון לב, ושיודע לשאול, הוצאת חרגול, 1998
• בועז יכין, אשת חיל מי ימצא, 1998 – סרט דרמה
• ד"ר שרגא פישרמן, על מה אבדה: זהותן האמונית של דתלשי"ות בהוצאת אלקנה: אורות ישראל, 2000
• ד"ר נחמה נאמן, עזיבת אורח חיים דתי בקרב צעירים מן החברה הדתית-לאומית בישראל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, בית הספר לחינוך, 2002
• ד"ר שרית ברזילאי, לפרוץ מאה שערים: מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, הוצאת ידיעות ספרים, 2004
• מנחם פיליפ, ויהי חושך ויהי אור, 2007 – סרט תיעודי
• משה מאיר, "קריאות שואלות: על תורתם של היוצאים לשאלה", אקדמות: כתב-עת למחשבה יהודית, גל' כ"א (אלול תשס"ח, ספטמבר 2008), עמ' 215–223
• שלומי דורון, המהלכים בין העולמות: "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה" בחברה הישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013
• פאראנאק מרגוליס, היוצאים – מדוע דתיים עוזבים את הדת, הוצאת סלע מאיר, 2017
• פוריה גל גץ, הדתל"שים: מסע אל עולמם של דתיים לשעבר, הוצאת עם עובד
• אלכס וינריב ונחום בלס, מגמות שינוי ברמת הדתיות בחברה היהודית, מרכז טאוב, מאי 2018
• אריאל פינקלשטיין, כולם נשא הרוח? מיפוי כמותי של תופעת החילון ועזיבת הדת בחברה הדתית-לאומית, נאמני תורה ועבודה, ינואר 2020
• איתן רגב וגבריאל גורדון, מגמות ההצטרפות והעזיבה במגזר החרדי, פברואר 2021, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פברואר 2021

ספרים המבוססים על סיפורים אישיים

• ישראל סגל, נעילה, הוצאת כתר, 1989
• ישראל סגל, אחד משנינו, הוצאת כתר, 1995
• ישראל סגל, וכי נחש ממית?, הוצאת כתר, 2004
• שבתאי קור, נהג חדש, הוצאת כרמל, 2007 – ספר אוטוביוגרפי
• דבורה פלדמן, המורדת – מחצר סאטמר אל החופש, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2013
• שלום וייס, צלם אנוש, הוצאת פרדס – אוטוביוגרפיה של ניצול השואה בה הוא מתאר כיצד עזב את הדת לאחר השואה
• יהודה שוחט, יוסי קלאר, מסכת יציאה - סיפורי תנועת היציאה מהחברה החרדית, 2024

קישורים חיצוניים

נתונים סטטיסטיים

• הלמ"ס, הודעה לעיתונות – שמירה על המסורת היהודית ושנויים במידת הדתיות לאורך החיים, 2009

מאמרים

• יואל יעקובי, הולכים בין הכיפות, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2006
• אלון הדר, מי בכלל רצה להיות חילוני, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2006
• עפרה לקס, דתל"ש לשעבר, באתר ערוץ 7, 19 במרץ 2009
• תמר רותם, קבוצת הדתיים לשעבר, שאינם רואים בחילוניות חלופה הולמת, עדיין מחפשת זהות החדשה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2009
• פוריה גל גץ, האקס המיתולוגי: מסע לעולם של הדתל"שים, באתר nrg‏, 26 ביוני 2011
• שאול אלתר, הוראה חריגה של האדמו"ר מבעלזא: ארגון חדש לחרדים לשעבר באתר ככר השבת 30 במאי 2023
• שלמה ליבר, תמיד התביישנו בכם, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 בנובמבר 2011
• שבתי בנדט‏, לא דתיים ולא לגמרי חילונים: הצצה לעולמם הסבוך של הדתל"שים, באתר וואלה, 23 ביוני 2016
• שוקי שדה, ענת ג'ורג'י, בלי כסף, בלי השכלה, בלי משפחה: החיים החדשים של היוצאים בשאלה, באתר TheMarker‏, 8 ביולי 2016
• יהודה שוחט, האקזיט הגדול, באתר "ידיעות אחרונות", 9 במאי 2018
• גבריאל בירנבאום, דתי, חילוני וחוזר בתשובה, לשוננו לעם מח, ד, תשנ"ז, עמ' 170–173
• דוד, "הפכתי לחרדי בלי אלוהים. בחרתי להמשיך כרגיל, כמעט כרגיל", באתר הארץ, 16 באפריל 2023

וידאו

• איל בן, חזרתי בתשובה, חזרתי בשאלה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2006
• חיים בשאלה, ערוץ 2