כלורוקווין

כלורוקווין
שם IUPAC
	(RS)-N'-(7-chloroquinolin-4-yl)-N,N-diethyl-pentane-1,4-diamine
שמות מסחריים בישראל
	Chloroquine FNA, Resochin, Dawaquin, Lariago
נתונים כימיים
כתיב כימי	C18H26N3Cl
מסה מולרית	319.872 g/mol
נתונים פרמוקוקינטיים
מטבוליזם	בכבד
זמן מחצית חיים	1-2 חודשים
בטיחות
מעמד חוקי	בריטניה: P (ללא מרשם), ארצות הברית: תרופת מרשם
דרכי מתן	אוראלית
מזהים
קוד ATC	P01BA01
מספר CAS	54-05-7
PubChem	2719
ChemSpider	2618

כלורוקווין (Chloroquine) היא תרופה המשמשת למניעה ולטיפול במלריה באזורים שהתברר שבהם היא יעילה^[1]. סוגים מסוימים של מלריה, כגון זנים עמידים ומקרים מסובכים, דורשים בדרך כלל תרופות שונות, או תוספות לכלורוקווין. לעיתים משתמשים בה לטיפול באמביאזיס, בדלקת מפרקים שגרונית ובזאבת (אנ')^[1]. התרופה נלקחת דרך הפה. החל משנת 2020, התרופה שימשה באופן ניסיוני גם לטיפול בחולי הקורונה^[2].

היסטוריה

החל במאה ה-17, תושבים ילידים בפרו השתמשו במיצוי מקליפת עץ הצ'ינצ'אה(אנ') כתרופה לתסמינים של צמרמורות וחום גבוה. משם הגיע השיקוי לאירופה, וכבר בשנת 1658 הוחל במכירתו כתרופה למלריה. בתחילת המאה ה-19 החלו לבודד מהשיקוי את התרופה כינין, ששימשה בהצלחה כנגד המלריה.

בשנת 1934 התגלה באופן דומה הכלורוקווין, על ידי האנס אנדרסג (אנ') ועמיתיו לעבודה במעבדות באייר, שכינו את התרופה "ראסוצ'ין". במשך כעשור התרופה זכתה להתעלמות, בגלל החשש שהיא רעילה לבני אדם. במהלך מלחמת העולם השנייה, ניסויים קליניים בחסות ממשלת ארצות הברית לפיתוח תרופות נגד מלריה הראו באופן מובהק כי לכלורוקווין יש ערך טיפולי משמעותי. בשנת 1947 החלה התרופה לשמש לטיפול במלריה.

כלורוקווין באריזת Resochin

שימושים

מלריה

כלורוקווין משמשת מזה זמן רב לטיפול או למניעה של מלריה שנגרמת מהפתוגן (Plasmodium vivax), והטפילים (Plasmodium ovale) ו(Plasmodium malariae). התרופה לא משמשת בדרך כלל לטיפול בטפיל (Plasmodium falciparum), שהחל לפתח עמידות אליה.

לאור שימוש נרחב בכלורוקווין, שגרם לעמידות לתרופה, הומלץ לבדוק אם היא עדיין יעילה באזור הספציפי, לפני השימוש בה. באזורים שבהם קיימת עמידות לתרופה, ניתן להשתמש בתרופות חלופיות, כגון מפלוקין או (atovaquone). המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן ממליצים שלא לטפל במלריה בכלורוקווין בלבד, בשעה שישנם שילובים יעילים יותר כנגד המחלה.

התרופה פועלת נגד הצורה הלא-מינית של מלריה בתוך כדוריות הדם האדומות^[1].

אמביאזיס

בטיפול במורסת-כבד אמבית (אנ'), ניתן להשתמש בכלורוקווין (במקום או בנוסף לתרופות אחרות), במקרה שהטיפול במטרונידאזול (אנ') או בניטרו-מימידאזול (אנ') נכשל בתוך 5 ימים.

מחלות אוטואימוניות

מכיוון שהתרופה מדכאת מעט את מערכת החיסון, היא משמשת כנגד מספר מחלות אוטואימוניות, כמו דלקת מפרקים שיגרונית, וזאבת.

תופעות לוואי

תופעות לוואי שכיחות כוללות: בעיות בשרירים, אובדן תיאבון, שלשול, ופריחה בעור. תופעות לוואי חמורות ונדירות יותר כוללות: בעיות בראייה, נזק לשרירים, התקפים, ורמות נמוכות של תאי דם^[1]. נראה שהתרופה בטוחה לשימוש במהלך ההיריון^[1].

אינטראקציות בין תרופתיות

אמפיצילין: תרופה שריכוזה עשוי לרדת כתוצאה ממתן כלורוקווין.
אנטאסיד (אנ'): מידת הספיגה שלה עשויה לרדת כתוצאה ממתן כלורוקווין.
סימטידין (אנ'): עשויה למנוע מטבוליזם שקשור לכלורוקווין.
ציקלוספורין: ריכוז התרופה עשוי לעלות כתוצאה ממתן כלורוקווין.
מפלוקין (אנ'): מתן כלורוקווין עשוי להגדיל את הסיכון לפרכוסים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

סטטוס

התרופה מופיעה ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי. התרופה זמינה גם כתרופה גנרית^[1]. העלות הסיטונאית היא כ-0.04 דולר, והמחיר הקמעונאי בארצות הברית הוא כ-5.30 דולר למנה^[1].

אין מספיק ראיות כדי לקבוע אם ניתן לתת כלורוקווין לבני 65 ומעלה. עם זאת, התרופה מנוקה על ידי הכליות ויש לעקוב היטב אחר רעילות אצל אנשים עם תפקודי כליות לקויים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

המחקר לריפוי COVID-19

בסוף ינואר 2020, חוקרים סינים הצהירו כי במחקר ראשוני על כלורוקווין ועל תרופות אנטי-ויראליות אחרות: רמדסיביר ו-לופניביר/ריטונביר, נראה כי יש "השפעות מעכבות טובות למדי" על הנגיף החדש. הוגשו בקשות להתחיל בבדיקות קליניות. כלורוקווין-פוספט הוצע גם כטיפול בסארס, כאשר בדיקות חוץ גופיות עיכבו את הנגיף בהצלחה.

כלורוקווין הומלץ על ידי רשויות הבריאות הסיניות, קוריאה הדרומית ואיטליה לטיפול בנגיף, אולם הם ציינו את התוויות החשובות לאנשים עם רקע של מחלות לב, סוכרת ועוד. בפברואר 2020 הוכח כי שתי התרופות מעכבות את הנגיף ביעילות במעבדה, אולם מחקר נוסף הגיע למסקנה כי ההידרוקסיכלורוקווין יעיל יותר מאשר כלורוקווין, עם פרופיל בטיחות נסבל יותר. תוצאות ראשוניות ממחקר מקיף, שהוכרזו במסיבת עיתונאים, הצביעו על כך שכלורוקווין יעיל ובטוח בטיפול בדלקת ריאות הקשורה למחלת הקורונה, עם "שיפור ממצאי הדמיית ריאות, קידום המרה שלילית בנגיף וקיצור מהלך המחלה".

ב-16 במרץ 2020 הודיע חבר הוועדה המייעצת עבור ממשלת צרפת למחלת הקורונה (צר'), פרופסור דידייה ראול (אנ'), כי מחקר בקבוצה שכללה 24 חולים מדרום מזרח צרפת, תומך בטענה כי כלורוקווין הוא טיפול יעיל. כ-600 מ"ג של הידרוקסיכלורוקווין ניתנו לחולים אלה בכל יום במשך 10 ימים. נראה כי התרופה אחראית ל"זירוז מהיר ויעיל של תהליך הריפוי, ולירידה חדה בזמן שהמחלה מידבקת." המחקר גם הציע כי נטילת הידרוקסיכלורוקווין בשילוב עם האזיטרומיצין האנטיביוטי, הידוע כיעיל כנגד סיבוכים ממחלת ריאות חיידקית, הביא לתוצאות טובות עוד יותר. ראול אמר שהתוצאות הראו כי הייתה "ירידה משמעותית במספר הנדבקים" בטיפול המשולב. לאחר 6 ימים, בקרב מטופלים שקיבלו טיפול משולב, נשארו פחות מ-5% מהמקרים.

ביום חמישי, 19 במרץ, נחשף בערוץ הרדיו הצרפתי RTL, כי הטיפול ניתן לחולים בבית החולים לה פיטי סלפטייר בפריס ובבתי חולים אחרים, במסגרת "טיפולי חמלה" (אנ'). הטיפולים החלו ביום שישי, 13 במרץ. שבעה ימי טיפול נדרשים, לפני שניתן יהיה להעריך את ההשפעות.

ב-1 באפריל 2020 משרד הבריאות בישראל אישר לראשונה טיפול בהידרוקסיכלורוקווין^[3] כדי לברר אם היא אכן יעילה כנגד נגיף הקורונה^[4].

ב-25 באפריל, לפי הודעה של ה-FDA האמריקני, אין להשתמש בתרופה כלורוקווין\הידרוקסיכלורוקווין כדי לטפל בקורונה - מחוץ למערך נסיוני של בתי החולים. ה-FDA קיבלו דיווחים רבים על הפרעות קצב לב וסכנות נוספות^[5].

נכון ל-19 במאי, התרופה לא מאושרת לטיפול בקורונה והאפקטיביות שלה במניעת המחלה לא הוכחה^[6]^[7].