כספיאנים
כספיאנים, (באנגלית: Caspians; ביוונית: Κάσπιοι, Káspioi; בארמית: ܟܣܦܝ, kspy; בפרסית: کاسپیها, Kaspyn; בארמנית עתיקה: գրաբար, Kaspk’; [1] בלטינית: Caspi, Caspiani) הם אנשי כספיאן שהיו עם איראני מימי קדם ששכן לאורך החופים הדרום-מערביים של הים הכספי, באזור הידוע ככספיאנא. [2] Caspian היא הגרסה האנגלית של השם האתני היווני (Κάσπιοι) Kaspioi, שהוזכר פעמיים על ידי הרודוטוס, ההיסטוריון היווני מהמאה החמישית לפני הספירה כחלק מהאחשדרפנים, אנשי הפרובינציות שהיו מושלים באימפריה הפרסית האחמנית של דריווש הראשון מלך פרס בן הממלכה האחמנית. [3] סטראבון הגאוגרף היווני מהמאה הראשונה לפני הספירה, התייחס אליהם גם הוא בעבודותיו, ותיאר אותם כחלק מאוכלוסיות שחיו מדרום-מערב לים הכספי, אזור המכונה Caspiane. [4] השימוש בשם זה נעשה במקורות עתיקים רבים, אך השם אינו מופיע באיראנית עתיקה. דבר המרמז שמוצאם של ה"כספיאניים" היה כנראה קדם-איראני. כמו כן, במסמכים ארמיים שנמצאו במצרים מופיעים שמות כספיאניים שמקורם איראני, דבר המצביע על הקשר התרבותי או האתני שלהם לאיראן הקדומה. [5][6]
הכספיאנים נחשבים בדרך כלל כעם פרוטו-הודו-אירופי.[6] הם זוהו על ידי ההיסטוריון ארנסט הרצפלד עם העם העתיק הכשים, [7] ששפתם שאינה מקושרת ומזוהה עם שום קבוצת שפות ידועה אחרת ושמקורותיה ומוצאם של עם הכשים היו נושא לוויכוח זמן רב. עם זאת, ראיות אונומטיות ושמיות בנקודה זו נמצאו בפפירוסים ארמיים (אנ') ממצרים שפורסמו על ידי החוקר פ. גרלו P. Grelot, ובהם מוזכרים שמות כספיאנים המזוהים כ"כספי" (kaspi) [8] שהנם, לפחות בחלקם, ממקור אטימולוגי איראני. לפיכך, הכספיאנים המוזכרים בפפירוס המצרי נחשבים בדרך כלל כעם איראני או כאלה שהיו תחת השפעה תרבותית איראנית בתחומי איראן הגדולה.[6]
על פי פפירוס יב, מהמאה ה-5 לפני הספירה, בתקופת השלטון הפרסי במצרים, הוצב גדוד (בארמית: דגל, degel) של כספיאנים באי הנמצא בתוך נהר הנילוס, בשם יֵב או אלפנטין ביוונית. כפי שניתן לראות בפפירוסים של מכתבי יב, חיילי הגדוד נקראו בארמית כספי (kspy). הם שירתו באותו גדוד לצד חווארזמים, בקטריאנים ועמים איראנים אחרים. הם לא היו חיל המצב היחיד על האי אלפנטין. היה שם גם גדוד של חיילים יהודים מיהדות מצרים. [9]
הכספיאנים או הכספים נקראים Caspiani או Caspi במאמר- De situ orbis של פומפוניוס מלה. בתולדות הטבע של פליניוס, הם נקראו Caspiadae. המשורר הרומי גאיוס ולריוס פלאקוס בחיבורו "ארגונאוטיקה" (Argonautica) מתאר, שהכספים היו בני ברית של מלך פרס, מקולכיס. הם מוזכרים כחלק מהעמים הסקיתים. [10] היו שכתבו, שיש להם כלבי קרב שהם לוקחים אתם לקברם. מנהג זה משקף למעשה את המנהג הזורואסטרי של קבורת שמיים, שבו הנפטרים נשארים להטרף על ידי כלבים. [11]
הכספיאנים הוזכרו ב־Historia de via Hierosolymitana מימי הביניים כאחת הקבוצות שהתנגדו למסע הצלב הראשון (1096–1099). המשורר האלמוני, שהסתמך על פלקוס, ביקש לחבר את שושלת הסלג'וקים, אויביהם האמיתיים של הצלבנים, עם סקיתים הקדומים. [12]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ד"ר מרדכי קידר, תמיכה במורדים האתניים באיראן היא אינטרס ישראלי ברור, בעיתון מקור ראשון, 2 באוגוסט 2021- האסון הכפול של השליח האמריקני החדש לענייני איראן, באתר מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, 4 בפברואר 2021
- Who are the Caspians that Herodotus writes about?
כספיאנים, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
עריכה- ^ Robert H. Hewsen. The Geography of Ananias of Širak: Ašxarhacʻoycʻ, the Long and the Short Recensions. — Reichert, 1992. — P. 254.
- ^ "A Cyro Caspium mare vocari incipit; accolunt Caspii" (Pliny, Natural History vi.13); for a Greek ethnonym of the Aegean Sea, however, see the mythic Aegeus.
- ^ Herodotus, iii.92 (with the Pausicae) and 93 (with the Sacae).
- ^ Strabo (11.2.15) gives a lost work of Eratosthenes as his source.
- ^ History Archive, Achaemenid Persian Empire | Caspians, History Archive (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Encyclopaedia Iranica Foundation, Welcome to Encyclopaedia Iranica, iranicaonline.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ Herzfeld, The Persian Empire, (Wiesbaden) 1968:195–99, noted by Rüdiger.
- ^ Grelot, “Notes d'onomastique sur les textes araméens d'Egypte,” Semitica 21, 1971, esp. pp. 101–17, noted by Rüdiger.
- ^ Karel van der Toorn (2016), "Ethnicity at Elephantine: Jews, Arameans, Caspians", Tel Aviv: Journal of the Institute of Archaeology of Tel Aviv University, 43(2), 147–164. doi:10.1080/03344355.2016.1215532
- ^ Smith, William (1849). Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology (באנגלית). C.C. Little and J. Brown. p. 272.
- ^ Henri J. W. Wijsman (ed.), Valerius Flaccus, Argonautica, Book VI: A Commentary (Brill, 2000), p. 59.
- ^ Nicholas Morton, Encountering Islam on the First Crusade (Cambridge University Press, 2016), p. 203.