ויקיפדיה

כף סוניו

לשון יבשה ביוון

כֵּף סוּנְיוֹ (ביוונית מודרנית: Aκρωτήριο Σούνιο, אַקְרוֹטִירְיוֹ סוּנְיוֹ, ביוונית עתיקה: Άκρον Σούνιον, אַקְרוֹן סוּנְיוֹן) הוא לשון יבשה בקצה הדרומי של חצי האי אטיקה ביוון, במרחק 69 קילומטרים דרומית-מזרחית לאתונה. בלטינית שמו Sunium promonturium. סוניון היה הדֶּמוֹס (אנ') הדרומי ביותר באטיקה לאחר חלוקתה ליחידות טריטוריאליות והארגון מחדש של אזרחיה על ידי קלייסתנס ב-508/7 לפנה"ס.

כף סוניו
Aκρωτήριο Σούνιο
נתונים גאוגרפיים
מיקום מפרץ פטלי, המפרץ הסרוני עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 37°38′56″N 24°01′48″E / 37.64897°N 24.0301°E / 37.64897; 24.0301
נתונים מדיניים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כף סוניו, מבט אל האיון פאטרוקלוס הסמוך.
כף סוניו בשקיעה
שרידי מקדש פוסידון בכף סוניו, מבט ממזרח
כף סוניו
שמו של ביירון חרוט על אחד מעמודי מקדש פוסידון

הכף מפורסם בעיקר בשל שרידי המקדש העתיק לפוסידון, אל הים במיתולוגיה היוונית, המתנשא מעל שפת הצוק. יפי המקום הותיר רושם עמוק על רבים ובהם המשורר האנגלי הרומנטי לורד ביירון (1824-1788), שלא זו בלבד שהנציח אותו בשירתו אלא גם חקק את שמו על אחד מעמודיו. האתר הוא יעד תיירות פופולרי לטיול בן יום מאתונה, ומפורסם בנוף המרהיב הנשקף ממנו. בצדו המערבי מפרצון טבעי קטן ובו מעגן המעניק מחסה לספינות כשנושבות רוחות צפוניות או צפוניות-מזרחיות.

הכף במיתולוגיה היוונית

עריכה

כף סוניון נזכר לראשונה באודיסיאה, בתיאור תלאותיהם של מֶנֶּלָּאוֹס מלך ספרטה ואנשיו בשובם ממלחמת טרויה. הומרוס מספר, כי כשהקיפו האוניות את כף סוניון, קטל פוֹיבּוֹס-אַפּוֹלוֹן בְּחִצָיו את פְרוֹנְטִיס, קברניט ספינתו של מנלאוס, וכאן קברוהו חבריו:

"אַךְ כְּשֶׁהִגַּעְנוּ עַד סוּנְיוֹס הַנִשָּׂא אֲשֶׁר בְּאַתּוּנָה,
הִכָּה פֶבּוֹס-אַפּוֹלוֹן בְּאַפּוֹ בְּחִצָיו הָרָכִּים
תּוֹפֵש־הַהֶגֶה הַנַּעֲלֶה בַּסְפִינָה בְּצִי מֶּנֶּלָאוֹס,
וְהֶגֶה הַסְּפִינָה הַמְהִירָה עוֹדֶנוּ בֱּכַּפָּיו שֶׁל פְרוֹנְטִיס,
[...]
נֶעֱצַר שָׁם מֶנֶּלָּאוֹס, וְאִם גַּם נֶחְפַּז לְדַרְכּוֹ,
לִקְבֹּר אֶת רֵעוֹ מִלְּפָנָיו וְלַעֲרֹך אֶת מִשְׁתֵּה־הַקְּבָרוֹת."[1]

סוניון נקשר גם למיתוס אודות תסאוס והמינוטאורוס. יש הגורסים כי מצוק זה קפץ אייגאוס מלך אתונה אל מותו כשראה את ספינת בנו מתקרבת לחוף אטיקה מניפה מפרש שחור והים האגאי קרוי לפיכך על שמו.[2]

תולדותיו

עריכה

תולדות המקום שזורים בהיסטוריה של אטיקה בכלל ושל אתונה בפרט. קברים פרהיסטוריים שנחשפו בסוניון מעידים כי בני אדם התיישבו במקום בסביבות 3000 לפנה"ס. הַדֶּמוֹס של סוניון, אחד מ-139 היחידות הטריטוריאליות להן חילק קלייסתנס את אטיקה כשארגן מחדש את ציבור האזרחים של אתונה, השתרע בקצה הדרומי ביותר של אטיקה והשתייך לשבט לאונטיס (אנ').

סוניון נזכר במקורות העתיקים בעיקר בשל חשיבותו הדתית-פולחנית. מן הסיפור ב"אודיסיאה" על מותו של פרונטיס וקבורתו ניתן להסיק, כי כבר במאה ה-8 לפנה"ס, הזמן בו נתחברה שירתו של הומרוס, היה סוניון מקום פולחן מקודש, אפשר בשל היותו ציון דרך בולט לספני אתונה השבים ממרחבי הים האיגאי אל ביתם. הרודוטוס מספר, כי "לאתונאים הייתה חגיגה ארבע-שנתית בסוניון", אליה הוסעו ראשי הפוליס באחת מאוניות הקודש שלה.[3] אריסטופאנס, במחזהו "הפרשים", מזכיר את "אֲדוֹן הַסוּסִים, פּוֹסֵידוֹן ...ֹ אֵל קִלְשׁוֹן הַזָּהָב, / מוֹשֵׁל הַדּוֹלְפִינִים, אֵלָיו מִתְפַּלְּלִים בְּסוּנוּם...".[4] ומתוך אחד מנאומיו של הנואם האתונאי ליסיאס (אנ') אנו למדים, כי לחופה של סוניון נערכו תחרויות חתירה בטריארות, כפי הנראה גם הן לכבודו של פוסידון.[5]

לכף סוניון הייתה גם חשיבות אסטרטגית, נוסף לזו הדתית-פולחנית. במלחמה הפלופונסית, לאחר השתלטות הספרטנים על דקלייה (Dekleia) ב-413 לפנה"ס, ביצרו האתונאים את פסגת לשון היבשה בחומות. כך ביקשו להגן על תושבי המקום ולהבטיח את מעבר אוניות הדגן סביב הכף אל העיר, שכן נתיב האספקה היבשתי מאובויה נחסם על ידי האויב.[6] ארכאולוגים חשפו במפרץ את שרידיו של מחסה אוניות (ship-shed) שנבנה באותה תקופה, ושימש להעלאת ספינות משוטים אל היבשה.[7]

בשל קרבתה למחצבות ולמכרות בלאוריון, נעשתה סוניון כבר בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס למרכז חשוב של סחר בעבדים, שכן מלאכת הכרייה נעשתה על ידי עבדים בעיקר. אתנאיוס מצטט את המשורר והמחזאי אנקסנדרידס (אנ') שכתב בקומדיה "אַנְכִיסֵס" על מזלם הטוב של העבדים בימיו, אשר יכולים להגיע אל סוניון ולזכות בה באזרחות מלאה, תוך שהוא מתייחס לרבבות העבדים שהועסקו במכרות בלאוריון.[8] בהמשך מביא אתנאיוס מדברי הפילוסוף פוסידוניוס על מרד עבדים שהתחולל בלאוריון (בתקופה הרומית, בשנים 99-102 לפנה"ס); עבדים אלה הרגו את משגיחיהם, השתלטו על ראש הכף בסוניון ומשם פשטו ובזזו את אטיקה במשך ימים רבים.[9]

מקדש פוסידון

עריכה

מקדש פוסידון, ששרידיו המונומנטליים מתנשאים בראש הכף סמוך לשפת המים, נבנה בסביבות 440 לפנה"ס על חורבותיו של מקדש קדום יותר. המקדש הראשון, אותו החלו בונים ב-490 לפנה"ס, נהרס ב-480 לפנה"ס, תוך כדי הקמתו, על ידי חיילי קסרקסס שפלשו לאטיקה, יחד עם מקדשי האקרופוליס באתונה. הרודוטוס מספר, כי לאחר הניצחון על הפרסים בקרב הימי בסלמיס, "הפרישו [היוונים] לאלים מנחות שונות ובמיוחד שלוש טריארות [שלל] פיניקיות; את האחת העמידו באיסתמוס, שם עמדה עד לימי, את השנייה הציבו בכף סוניון, ואת השלישית הציבו בסלמיס עצמה, לכבוד איאס."[10] מבנה קטן מדרום למקדש שהוחרב, ממנו נותרו לימינו שרידים מעטים בלבד, שימש לדעת החוקרים כמקום הפולחן של פוסידון עד לבניית המקדש החדש. מקדש השיש החדש נבנה בסביבות 444/3 לפנה"ס כחלק מתוכנית הבנייה המפורסמת שיזם פריקלס. דעת החוקרים היא, כי תוכנן על ידי הארכיטקט שבנה את מקדשי הפייסטוס ומקדש ארס באתונה ומקדש נמסיס בראמְנוּס (אנ').[7]

חרותת שמו של ביירון

עריכה

המשורר הרומנטי הנודע לורד ביירון חקק את שמו על בסיס אחד מעמודי מקדש פוסידון כנראה במהלך ביקורו הראשון ביוון, ב"גְּרַנְד טוּר" (Grand Tour) שערך באירופה, עוד לפני שהתפרסם. ביירון עשה חודשים אחדים ב-11–1810 באתונה, כולל שני ביקורים לסוניון הנזכרים בכתובים. ברם, אין כל עדות ישירה כי ביירון חקק בעצמו את הכתובת. הוא מזכיר את סוניון בשיר "איי יוון" (Isles of Greece):

Place me on Sunium's marbled steep,
Where nothing, save the waves and I,
May hear our mutual murmurs sweep...[11]

מקורות

עריכה
  • s.v. "Sounion, Attica, Greece" in: Stillwell, R. and others (editors), The Princeton Encyclopedia of Classical Sites. Princeton, N.J., Princeton University Press, 1976. Digitized copy in: Perseus.
  • Michael Grant. A Guide to the Ancient World: A Dictionary of Classical Place Names. H.W. Wilson Company, 1986.
  • Denham, H.M. The Aegean: A Sea-Guide to its Coasts and Islands. London, John Murray, 1970.
  • Aploldorus. The Library. Translated by George Frazer. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1921. Digitized copy in: Theoi.
  • Athenaeus, The Deipnosophists. Translated by Charles Burton Gulick. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1927-1941. 7 vols. Digitized copy in LacusCurtius.
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1967.
  • Lysias. The Orations of Lysias. Translated by W.R.M. Lamb. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1930. Digitized copy in: Internet Archive.
  • Pausanias. Description of Greece. Translated by W.H.S. Jones and H.A. Ormerod. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in: Theoi.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא כף סוניו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הומרוס, אודיסיאה, 3.278-285, בתרגום ש' טשרניחובסקי. וראו גם Apollodorus, Epitome, E 6.29;‏ Pausanias, 10.25.2.
  2. ^ שמו של סוניון אינו נזכר מפורשות במקורות העתיקים המתארים את מעשהו של אייגאוס. אפשר שמקור גרסה זו של המיתוס הוא בפרשנות של דברי פלוטרכוס (תסאוס, 22): "כשהתקרבו לחוף אטיקה שכח תיסיבס משמחה ושכח גם הקברניט להניף את המפרש, שבו צריך היה לסמן את דבר הצלתם לאייגיבס, והלה הפיל עצמו מתוך יאוש מעל הסלע ונתרסק לאברים." דיודורוס (4.61.7) ופאוסניאס (1.22.5), לעומת זאת, כותבים כי המלך הזקן השליך עצמו מן האקרופוליס באתונה; ואומנם היה באתונה מקום מקודש לו שנקרא ההֶרוֹאוֹן של אייגאוס (פאוסניאס, 1.22.5).
  3. ^ הרודוטוס, 6.87 בתרגום שימרון וצלניק-אברמוביץ.
  4. ^ אריסטופאנס, הפרשים, 551-560 בתרגום זיוה כספי.
  5. ^ ליסיאס, 21.5 .
  6. ^ תוקידידס, 8.4 .
  7. ^ 1 2 Princeton Encyclopedia (1976).
  8. ^ Athenaeus, Deipnosophistae, 6.263c.
  9. ^ Athenaeus, Deipnosophistae, 6.272f.
  10. ^ הרודוטוס, 8.121 בתרגום בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ.
  11. ^ Lord Byron, Don Juan, (Canto the Third, The Isles of Greece). Digitized copy in: Literature Collection.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כף_סוניו&oldid=39533083"
  NODES
INTERN 1