ל'אטאלנט
ל'אטאלנט (בצרפתית: L'atalante) הוא סרט צרפתי משנת 1934 שביים ז'אן ויגו, בכיכובם של ז'אן דסטה, דיטה פארלו, ומישל סימון.
 | |
| בימוי | ז'אן ויגו |
|---|---|
| הופק בידי | ז'אק-לואיס נאנס |
| תסריט | ז'אן ז'נה, אלברט ריירה, ז'אן ויגו |
| עריכה |
Louis Chavance  |
| שחקנים ראשיים | מישל סימון, דיטה פארלו, ז'אן דסטה |
| מוזיקה | מאוריץ ג'ובר |
| צילום |
בוריס קאופמן |
| מדינה |
צרפת |
| חברת הפקה |
גומון |
| חברה מפיצה |
גומון, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 12 בספטמבר 1934 |
| משך הקרנה | 89 דקות |
| שפת הסרט | צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט רומנטי |
| מקום התרחשות |
פריז |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
תקציר העלילה
עריכההסרט מתחקה אחר קורותיו של ז'אן, הקפטן של הדוברה ל'אטאלנט ואשתו החדשה, ג'וליט (דיטה פארלו). הם נישאים לאחר שבקושי הכירו זה את זה, בעיירה הפרובינציאלית של ג'וליט. הסצנה של צעדתם מהחתונה לסירתו של ז'אן מצולם בסגנון מקוטע והוא מבשרו של הגל החדש של הסרטים הצרפתיים. הם יוצאים לטיול לפריז, מסע המשמש הן להובלת מטען והן כירח הדבש שלהם. מתח ניצת בקרב הצוות, אשר אינם רגילים להימצאותה של אישה על הספינה. רוב הקונפליקט נובע מז'אן שמתעוררת בו קנאה זועמת, הוא מנפץ צלחות, ומרים עוגן כל אימת שמזדמן, לאחר שהוא מגלה את ג'וליט ועמיתו ז'ול (מישל סימון) משוחחים בתאו של ז'ול.
כשהם מגיעים לפריז הולכים ז'אן וג'וליט למועדון מוזיקה. שם הם פוגשים ברוכל המפלרטט עם ג'וליט, דבר המוביל לריב עם ז'אן. ג'וליט שלא אוהבת את חיי הספינה ונמשכת לאורותיה של פריז, בורחת עם הרוכל. זאן שננטש מאחור זועם, מותיר אותה מאחור ואחר כך הוא שב לאחר שהחליט לחפש אותה.
ההערכה לסרט
עריכההסרט קיבל שבחים בשל סגנונו הריאליסטי-פואטי החוזה את הנולד, אולם הוא גם כלל קטעים סוריאליסטים מפתיעים, כמו התמונה הכפולה של מישל סימון בקטע ההיאבקות והסצנה שבה ז'אן קופץ לנהר. כפי שצוין הסרט חביב על יוצרים בני הגל החדש בקולנוע הצרפתי, שסרטיהם מכילים רמיזות רבות לעבודותיו של ז'אן ויגו.
המפיצים המקוריים של הסרט צמצמו את משכו בניסיון לעשותו פופולרי יותר והוסיפו לשם הסרט את הכותר Le Chaland Qui Passe, שם שיר בן התקופה, שאף הוכנס לתוך הסרט.
ל'אטאלנט נבחר לסרט העשירי בטיבו בכל הזמנים במשאל של Sight & Sound משנת 1962 ולמקום השישי ב-1992.
הצילום שקצר את ההלל היה של בוריס קאופמן, מאוחר יותר הוא הפליג לצלם סרטים גדולים בהוליווד כמו חופי הכרך. אף על פי כן, הוא תיאר את עבודתו עם ויגו כ"גן עדן קולנועי".
לקריאה נוספת
עריכה- דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "ל'אטאלנט", עמ' 26–28
קישורים חיצוניים
עריכה
"ל'אטאלנט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ל'אטאלנט", באתר נטפליקס
"ל'אטאלנט", באתר AllMovie (באנגלית)
"ל'אטאלנט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"ל'אטאלנט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
